דור דור ולבושיו | שלום רוזנברג

 

כשאבי קיצר את בגדיו, סבי ראה בכך סימן להיחלשות דתית. ממרחק של כמאה שנה אני מבקש לענות לסבא 

במספר מקומות במקרא מקבלים הבגדים משמעות מיוחדת. בפרשתנו, המתח בין יוסף ואחיו מיוצג בכתונת הפסים שעתידה להיות בעלת השלכות טרגיות בהמשך. האחים מפשיטים מיוסף את הכתונת ולאחר מכן, בעזרת זרים, שולחים הם את הכתונת לאביהם ומבקשים ממנו: "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא". הבגדים מבטאים גם את הטרגדיה המתרחשת בנפשו של יעקב ואת האבל הכבד הנופל עליו: "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו". ואולי לא נטעה אם נאמר שיעקב הוטעה על ידי כתונת הפסים, כשם שבגדי החמודות שהוא לבש הטעו את יצחק אביו העיוור.

ועוד לא סיימנו את תולדות הבגדים בספר בראשית ולפנינו גם סיפורי תמר ואשת פוטיפר. בכל אלו הבגד נקשר עם השקר וההסתרה, עם הבגידה. מעניינת העובדה שבדומה לקשר בגד–בגידה, גם מעיל קשור לשורש מע"ל ונתן לשפתנו את האפשרות לדבר על אישה שבגדה בבעלה "וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל", או על "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ".

הסבא‭ ‬ר‭' ‬שלום‭ ‬שכנא‭ ‬
רוזנברג

הסבא‭ ‬ר‭' ‬שלום‭ ‬שכנא‭ ‬
רוזנברג

שריד ליהדות גליציה

סוגיית הבגדים מחזירה אותי למה שסיפר לי לפני שנים רבות אבי מורי. סבי היה נצר לשרשרת רבת דורות של רבנים ותלמידי חכמים. אבא, אז מתבגר, ישב ולמד בבית המדרש, כמנהג ארץ גליציה, אך היה גם חבר בקבוצת צעירים שדבקו בציונות ובדיבור עברי. באחד הימים ההם, ודאי בהשפעת חבריו בקבוצה, קיצר אבי במקצת את בגדיו הארוכים המסורתיים. סבא התעצב עד עומק נשמתו. סבתי ניסתה להגן על בנה: האם סנטימטרים מועטים אלה הם אסון וטרגדיה? סבא פנה אז לאבא ואמר לו: "יש גן המוגן על ידי גדר קנים. הקנים החלשים קשורים חזק זה בזה, ובקשר זה נעוץ חוזקם. הוצאת קנה אחד, לכאורה דבר של מה בכך, אך החלשת את כל הגדר. הוא עתיד להיהרס".

כמו רבים שייך אני לדור ביניים, דור מאושר שזכה לראות נכדים ונכדות אך גם דור אומלל שלא זכה לראות סבים וסבתות שנרצחו בשואה. סבא, שאת שמו אני נושא, נפטר לפני השואה. יודע אני עליו רק דרך סיפורי אבי, ומהם למדתי להעריץ אותו, חכם ותלמיד חכם שלא רצה לשמש כרב, ועסק בתורה ובקמח, פשוטו כמשמעו. כשאני מסתכל על תמונתו בסלון ביתי אני מתגעגע אליו, ובוכה על כך שחידושי התורה שלו אבדו בשואה יחד עם יהדות גליציה האהובה.

אני בטוח, ואין זאת מליצה ריקה, שאילו הכיר אותי הוא לא היה מרוצה מכל פרטי התנהגותי. ואף על פי כן, ממרחק של כמאה שנה, שבהן שנות אור והרבה שנות חושך, מבקש אני בחוצפה רבה להתערב בשיחה שבין סבא לאבא. אינני חושב שאשכנע אותו, אך רוצה אני להגן על כך שאינני לובש את הבגדים שהוא לבש. רוצה אני להביא לפניך, סבא, את מה שלמדתי מר' יוסף דב סולובייצ'יק (במאמרו "מסירות נפש יהודית"). הוא הסביר לנו את מעמדם של הבגדים "היהודיים". יש עמים שביטאו את אמונותיהם בבגדים ייחודיים, כבגדי כמורה וכבגדי הנזירים הבודהיסטים. לבישת בגדים כאלה פירושה הזדהות סמלית עם עולם דתי אחר ובגידה ביהדות. כאן נעוץ טעם הדבקות בלבוש המסורתי.

מכאן, הוסיף הרב סולובייצ'יק, ש"לאחר שהפסיקו הבריות להשתמש בחיי היום–יום במלבושיהם הלאומיים המיוחדים, אף היהודים אינם חוששים עוד ברובם להתלבש 'כדרך העולם', אין כאן חשש של בריחה מהזדהות יהודית דווקא". ובנוסח שהוא כולו שלי: מסורת הבגדים אינה מצוות עשה, אלא בבחינת מצוות לאו. הבגדים המערביים הם בגדים ניטרליים. לכן, סבא היקר, דע שלא בגדנו.

האבא‭ ‬בנציון‭ ‬רוזנברג

האבא‭ ‬בנציון‭ ‬רוזנברג

ברכה בכל תנאי

עברו שנים. סבא נפטר טרם זמנו. אבא החליט לעזוב את פולין, ארץ הרדיפות הכלכליות והאנטישמיות. באופן אירוני, האנטישמיות הפולנית שהבריחה אותו הצילה אותנו מהנאצים. תודה פולין! אבי מצא מקלט בארץ רחוקה, משם עזר למשפחתו והציל כמה מקרובינו מהשואה. אותה ארץ רחוקה הייתה גם רחוקה מההווי היהודי. שומרי מצוות היו בה מועטים ואי אפשר היה להתפרנס מבלי לעבוד בשבת. אבי התנדנד בגבול. או אז הופיע סבי אליו בחלום וחזר והופיע וביקש או תבע ממנו לא להתרחק. אבי חזר וחינך אותנו בדרך היהדות, בעולם זר ועוין. הוא היה אומר לי: "אני יודע מה האנשים יגידו: זה לא היה סבא שלך, זאת הייתה דמותו שבתת–מודע שלי. אך מה זה משנה?". ואני יודע שזה היית אתה, סבא. על החלום ועל הישנות החלום, אני אסיר תודה לך מאז ועד היום.

דבר נוסף מבקש אני לומר לך, סבא היקר! יעקב הגיע לאביו לקבל את הברכות, כשהוא לבוש בבגדי החמודות של עשו. הבגדים הטעו את יצחק העיוור, אך הכתוב מדגיש (כז, כז): "וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ", ומוסיף: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". רבי זירא (סנהדרין לז, א) דרש את הפסוק: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אל תיקרי בְּגָדָיו אלא בוגדיו". כן סבא היקר! יש לי אחים למניין הלובשים בגדיך, אבל יש לי גם אחים לבניין, אחים שהתרחקו מתורה ומצוות, ולבי דווי על כך. אולם אני בטוח שאתה סבא, כיצחק אבינו שנעקד במזבח, מריח את ריח בגדיהם "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" ומברכם. בגדים אלה הם מדי צה"ל, בגדי האחים ששמים את נפשם בכפם כדי להגן על עמם ועל מולדתם, יברכם ה'.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון כ"ב כסלו תשע"ו, 4.12.2015

פורסם ב-5 בדצמבר 2015,ב-גיליון וישב תשע"ו - 956, מילה בפרשה / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: