יהודי שנפטר הותיר אחריו אישה שממנה נפרד לפני שנים רבות ללא גט 
ובן זוג לא יהודי שעמו חי. מי ישב עליו שבעה?

בחודש האחרון ביקרתי באחת הקהילות החשובות באירופה. כדרכי בקודש, לאחר הגעתי יצרתי קשר עם רב הקהילה כדי לדרוש בשלומו. רב הקהילה שמח לשמוע את קולי והזמין אותי לאירוע קהילתי אשר התקיים למחרת היום: לוויה. בפעמים רבות שבהן אני מבקר בקהילות רבני הקהילה מזמינים אותי להתלוות אליהם לבית החיים, לטהרת המת, להספדים ולמצוות קבורה ולוויה. זה חלק מעולמם של רבנים בקהילות בתפוצות וככל הנראה זו הסיבה לכך שאני מכיר ברוב העולם את שדות התעופה וגם את בתי הקברות בכל עיר ועיר.

כל לוויה היא ייחודית, שכן כל אדם הוא עולם מלא, אך הפעם היה מדובר בלוויה יוצאת דופן במיוחד. היהודי שנפטר היה יליד אותה מדינה ולפני כעשרים שנה עבר להתגורר בניו יורק. טרם שעזב את המדינה היה נשוי כדת משה וישראל לאישה יהודייה, וכאשר עבר לניו יורק נפרד מאשתו ללא גט פיטורין. לאחר שהתיישב בארצות הברית החל שוב מסגרת של זוגיות, אולם הפעם עם בן זוג שאינו יהודי. לאחר פטירתו של היהודי בגיל 82 הוחלט לקוברו ליד משפחתו באירופה.

וכך, בבוקרו של יום שישי, מצאנו עצמנו עומדים בפני המת המוטל בארון, כשבצידו האחד עומדת אשתו היהודייה אשר ממנה נפרד לפני עשרים שנה ובצידו השני בן זוגו הלא–יהודי אשר איתו גר במשך עשרים השנים האחרונות. עד כאן הכול נראה סביר במושגים של עולם פוסטמודרני, אולם מה רבה הייתה הפתעתו של הרב כאשר בת זוגו לשעבר ובן זוגו הנוכחי פנו אליו לשאול שאלת רב. האישה טענה בפני הרב שאמנם הם לא התגרשו כדת וכדין, אבל היות שהם פרודים שנים רבות היא איננה מרגישה קרבה נפשית לנפטר ולכן אינה רוצה לשבת עליו שבעה. לעומתה, בן זוגו של הנפטר בשנים האחרונות פנה לרב וגולל בפניו את הקשר הנפשי והרוחני שהיה בינו ובין הנפטר. הוא שאל אם יוכל לשבת שבעה על הנפטר ואף לומר קדיש לזכרו.

כיצד‭ ‬מגדירים‭ ‬קרבה‭? ‬משפחה‭ ‬יושבת‭ ‬שבעה‭, ‬מתוך‭ ‬הסרט‭ "‬שבעה‭"‬
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬יס

לכפות את הלב

לאחר שנים רבות של רבנות ועיסוק בשאלות קהילתיות והלכתיות, חשבתי לתומי שכבר ראיתי ושמעתי הכול. אבל הסיפור הזה הוכיח לי שהמציאות עולה על כל דמיון, ואין סוף לשאלות ולדילמות החדשות שצומחות בכל דור.

השאלה הראשונה, ביחס לשבעה על בן זוג לאחר פרדה ללא גירושין, היא שאלה מעניינת ומרתקת. כידוע, לפי ההלכה אדם אבל צריך לשבת שבעה על שבעת הקרובים, שהם אב, אם, אח, אחות, בן או בת זוג, בן, בת (רמב"ם הלכות אבל, ב, א; שו"ע יורה דעה שעד, ד). אולם כיצד מגדירים קרבה? האם על פי מצב משפטי או על פי מצב נפשי? האם כל זמן שיש כתובה חייבים בני הזוג לשבת שבעה אחד על השני, גם אם אין כבר קשר נפשי ביניהם?

אחד הפוסקים הראשונים אשר התמודדו עם שאלה זו הוא המהרש"ל (רבי שלמה לוריא), שהיה אחד מגדולי הרבנים בפולין במאה ה–16 וחיבר את ספרו "ים של שלמה" על התלמוד. קשה לתאר עד כמה הדברים שכתב הרב לוריא לפני מאות שנים מבוססים על רגישות עצומה ופסיכולוגיה אנושית:

ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטטה עם אשתו והיה לו דעת ברור לגרשה ובתוך אותו הקטטה מתה והוריתי לו שלא לישב שבעה ימי אבילות ושלא להתאבל עליה… ועוד איך יעלה על דעת האדם להאבילו מה שאין ליבו אבל, ואין יום מר לפניו? ונהי דבאבל ממש לא חלקו רבותינו בין אוהב לשונא הכא יש ויש לחלק… אבל במקרה דנן כולי עלמא מודו דחשיב לי בליביה כאילו אזלה מיניה ואין כאן אבלות ומרירות הלב.

ומוסיף המהרש"ל וכותב: "והנה תמהו העם על ככה ושלחתי דברי לזקני ירושלים וכתב לי זקן אחד וחכם מופלא שחכמי ירושלים הסכימו למה שדנתי" (ים של שלמה, גיטין ב, ד).

דבריו של המהרש"ל הם ללא ספק חידוש גדול. לדבריו, חובת השבעה בין בני זוג אינה תלויה רק ביחס המשפטי ביניהם אלא גם ביחס הרגשי ביניהם. במקרה המתואר בני הזוג עמדו להתגרש ולמעשה הם כבר לא הרגישו ביניהם קשר נפשי וקרבה של איש ואישה. הטענה של המהרש"ל היא שאין כאן חובת שבעה לפי שאין אפשרות לכפות אבלות על נפש האדם.

ואולם, רוב הפוסקים לא קיבלו את דבריו של המהרש"ל להלכה. כך עולה בראש ובראשונה מדבריו שלו, שבהם הוא מעיד שהעם תמה על פסיקתו עד שקיבל את ברכתם של זקני ירושלים. אבל מלבד זאת, בימינו נפסק שהקשר המשפטי הוא המחייב, כפי שנכתב בשם הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף אבלות יד, כא):

אשה שמתה והיתה בקטטה עם בעלה והיה בדעתו לגרשה, יש אומרים דאינו צריך להתאבל עליה, דמאחר ואינו יורשה גם אינו מתאבל עליה… אך יש חולקים ואומרים שצריך להתאבל עליה, שמאחר ועדיין לא נתן לה הגט, אכתי אשתו היא וחייב להתאבל עליה. וכן עיקר לדינא כסברא .

אבלות מתוך התנדבות

השאלה השנייה, בדבר הגוי שרוצה לשבת שבעה על בן זוגו היהודי, היא יותר מוזרה וייחודית. לכאורה אין זה מתפקידו של רב לפסוק הלכה לאינו יהודי, אבל משיקולים של כבוד האדם ומניעת איבה יש עניין להדריכו כפי שנהגו גדולי ישראל בעיקר בארצות המזרח. אבלות היא מצווה וחובה מדאורייתא ומדרבנן. אם כן, כמובן שגוי שאינו מצווה אינו חייב לשבת שבעה. אבל יש בשבעה גם ממד נפשי ורגשי של זיכרון המת ועיבוד האבלות כדי שאפשר יהיה להרגיע את הנפש ולחזור לחיים יומיומיים. השאלה היא האם יכול אותו לא יהודי לשבת שבעה מתוך התנדבות.

פתח לתשובה ניתן ללמוד ממקרים מסוימים בהלכה שבהם אדם רשאי לקבל על עצמו שבעה  חלקית, קריעה ומנהגי אבלות, על מת שאינו קרובו הביולוגי, כמו תלמיד על רבו המובהק (שו"ע יורה דעה שעד, י), בן מאומץ על הוריו המאמצים, גר שנתגייר על הוריו הביולוגיים וכו'. כמו כן מקובל בהלכה שאם בן משפחה יושב שבעה, בניו ובני ביתו מקבלים על עצמם באותו שבוע כמה מנהגי אבלות, למרות שאינם מחויבים בכך.

מוכח, אם כן, ששבעה היא חובה ורשות גם יחד. במקרים מסוימים, כאשר מדובר על קרובים, יש חובה לשבת שבעה, ובמקרים אחרים האדם רשאי להחליט שהוא מקבל על עצמו מנהגי אבלות על אדם הקרוב לו ויקר לו, גם אם אינו מחויב בכך.

סיפור יפה המופיע במדרש מלמד שאכן היו תקדימים של גויים שישבו שבעה מתוך רצון ובחירה אישית: "אבנימוס הגרדי (אשר נחשב לפילוסוף נכרי וידידו של רבי מאיר) מתה אמו, ועלה ר' מאיר להראות לו פנים, ומצא אותם יושבין אבלים. לאחר זמן מת אביו ועלה ר' מאיר להראות לו פנים" (מדרש רות פרשה ב).

בקשר לאמירת קדיש על ידי אינו יהודי, כמובן שיש בכך בעיה, שכן זה דבר שבקדושה. על כן, במקרה דנן הוסכם שבן הזוג הלא יהודי יגיד פרק תהילים לכבוד הנפטר, ובא לציון גואל.

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון כ"ב כסלו תשע"ו, 4.12.2015