כניעה צורך שעה | הרב חיים דרוקמן

ההשתחוויות של יעקב לעשו מבטאות טקטיקה זמנית שבפנימיותה גאווה גדולה. הן אמנם מהוות מודל להתנהלותם של ישראל בגלות – אך בעת הגאולה יש לחזור לזקיפות הקומה

בפרשתנו חוזר יעקב ארצה מחרן. כזכור, ירידתו מהארץ הייתה בראש ובראשונה בשל כעסו של עשו אחיו על לקיחת ברכות אביו ממנו.

לקראת המפגש המחודש עם עשו שולח אליו יעקב שליחים להודיע על בואו, ולאחר מכן שולח עדרים כמנחה עבורו. בפי השליחים ורועי העדרים מעביר יעקב מסר של הכנעה בפני עשו. שוב ושוב הוא מכנה עצמו: "עבד", ואת עשו: "אדון", וכאשר הם נפגשים יעקב מגדיל לעשות ומשתחווה לפניו שבע פעמים. המספר שבע מבטא מציאות שלמה, שהרי העולם נברא בשבעה ימים. שבע ההשתחוויות מבטאות, כביכול, כניעה שלמה ומוחלטת כלפי עשו.

אולם מצד האמת, הכניעה של יעקב היא חיצונית בלבד. יעקב נכנע בפני עשו רק באופן זמני, ורק בגינונים מעשיים חיצוניים, בעוד שבפנימיותו הוא שומר על זקיפות קומה. יעקב מבין שלעת עתה, מתוך ראיית העתיד ותחושת ייעוד ואחריות, עליו להיראות כנוע.

דווקא משום שיש ליעקב מטרה שאליה הוא שואף להגיע, הוא מוכן להתכופף מעט בזמנים קשים, לוותר באופן זמני, ואז להמשיך בדרכו כדי להגיע למטרה הגדולה שאליה הוא חותר. זוהי זקיפות הקומה הפנימית של יעקב, שאינו רואה ב"כאן ועכשיו" את חזות הכול, אלא במטרה הגדולה שאליה הוא שואף.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

גמיש כמו קנה

הנהגתו זו של יעקב היא לימוד לבניו כיצד לנהוג במצבים דומים, בבחינת: "מעשה אבות סימן לבנים". ואכן, חז"ל (פסיקתא זוטרתא בראשית לב, ד) ראו בהתנהגות זו של יעקב אבינו בניין אב לדרך שבה על יהודי לנהוג בשעה שהוא עומד לפני שלטון נכרי: "כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זו לפניו, וילמוד הימנה טכסיס, פיוסים וריצויים". ואכן, במשך אלפיים שנות גלות, בשעה שנזקקו מנהיגי ישראל לעמוד בפני השלטונות, הם הנהיגו עצמם על פי דרכו של יעקב בפרשה (ראה בראשית רבה עה, ה).

כפיפת הראש בפני העמים ששלטו על ישראל אפשרה לעם ישראל להתקיים במשך אלפיים שנות גלות. ועדיין, זוהי רק התכופפות זמנית, אף שנמשכה בפועל אלפיים שנה.

על תכונה זו של ישראל – להתכופף בפני האומות בימי הגלות, מבלי לאבד את החוסן והאמונה הפנימית – הביאו חז"ל משל (תענית כ, א) מעולם הצומח. עץ הארז הוא חזק וקשיח, והרוחות אינן מזיזות אותו ממקומו ולו כחוט השערה. אולם ברגע שתשתולל רוח עזה במיוחד – ייעקר הארז ממקומו. הקנה לעומת זאת הוא חלש וגמיש, וכל רוח ממוצעת מנידה אותו לכאן ולכאן, אולם בעבור הרוחות הוא ישוב ויתייצב במקומו. באופן זה הוא מסוגל לשרוד אפילו מול הרוח שתפיל את הארז, שכן הוא פשוט יתכופף בפניה עד שתסתלק ואחר כך ישוב ויתייצב במקומו כתמול שלשום.

עם ישראל בגלות הוא כמו הקנה: במבט חיצוני הוא קטן וחלש, נכפף בפני כל רוח, אבל גם בכפיפותו הוא שומר על זקיפות פנימית, הוא אינו נכנע אף בפני הרוחות החזקות ביותר, ומיד בסילוק הרוח הוא שב ונזקף וחוזר לגלות את פנימיותו שאינה נכנעת. מתוך הכרה בכך שבהיותנו בגלות אנו נתונים לשלטונם וחסדם של הגויים, כלפי חוץ אנו צריכים לעתים להיכנע.

זמן של זקיפות

כפיפות הקומה אכן נדרשת מישראל בתקופת הגלות. אולם בתקופת הגאולה, בארץ ישראל, עלינו לנהוג דווקא בזקיפות קומה. אל לנו להיכנע, לא כניעה פיזית ולא כניעה רוחנית. רק מתוך זקיפות הקומה יתגלה ייחודנו, רק כך נוכל לתרום את תרומתנו המיוחדת לעולם.

לאחר שישראל יצאו ממצרים רדף אחריהם פרעה עד לים סוף. כשישראל מבינים שהמצרים בעקבותיהם, והים והמדבר חוסמים את התקדמותם, הם מאבדים את העשתונות, בוכים למשה ומצטערים שבכלל יצאו ממצרים. והדבר מפליא, ישראל היו מחנה ענק ובו שש מאות אלף גברים – מדוע הם אינם ניצבים כנגד רודפיהם ומשיבים מלחמה?!

מסביר האבן עזרא (שמות יד, יג) כי באותה שעה עדיין שלטה בישראל מנטליות של עבדים. הם אמנם יצאו מעבדות מצרים הפיזית, אך המשיכו לחשוב כמו עבדים. העבדות קיננה בלבם פנימה, ועל כן לא הרהיבו עוז לאזור כוח וגבורה לקום כנגד אדוניהם לשעבר.

ואכן, אנו יכולים לראות דבר זה על בשרנו: מאלפיים שנות גלות לא ניתן להשתחרר כל כך מהר. עם כל החוסן שלנו – המנטליות הגלותית חדרה לתוכנו, וקשה לנו להשתחרר ממנה. משימתנו היום היא לגדל דורות של בני חורין שאינם "משתחווים לעשו" – לא פיזית ולא רוחנית. הכניעה הפיזית נובעת מכניעה רוחנית. המציאות שלנו מלמדת אותנו שמי שמשועבד רוחנית משתעבד גם פיזית. זה נובע מזה. עלינו לגדל דורות שיגלו את מלוא ייחודנו.

רק מתוך שחרור מוחלט מהשפעת הגלות יצמחו דורות של בני חורין, ואז תחזור ותתגלה מלוא עוצמת הקדושה בעולם, ייבנה המקדש, וממנו יצא אור גדול לכל העולם כולו.

*

הרב חיים דרוקמן הוא ראש ישיבת "אור עציון" ויו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון ט"ו כסלו  תשע"ו, 27.11.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בנובמבר 2015, ב-גיליון וישלח תשע"ו - 955 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: