כמו ללכוד ציפור | יונתן דה שליט

גאון מתמטי סיני מגויס ליחידת מודיעין סודית ומוטל עליו לפענח צפנים שפיתח מדען יהודי שהיה לו בעבר דמות–אב. כתיבה אקזוטית על עולם מוזר שגם ישראל מוזכרת בו 

מפוענחמפוענח

מאי ג'יה

מסינית: איילת סצ'וק

פן וידיעות ספרים, 2015, 367 עמ'

בביקורות שהתפרסמו בעיתונות האמריקנית והבריטית הוגדר "מפוענח" כמותחן. דווקא המו"ל העברי מתייחס אליו כאל רומן, בלי להתחייב יתר על המידה לגבי הז'אנר המדויק שאליו יש לשייכו. אבל עבור הקורא הישראלי "מפוענח" הוא בראש וראשונה ספר סיני. ההיכרות של רוב הקוראים הישראלים עם הספרות הסינית (וכותב שורות אלה בכללם) היא קלושה ומקרית, ולכן "מפוענח" מסקרן ומושך כפרח נדיר וקצת מוזר, גם כשאנו יודעים שבסין הוא רב מכר ענק וככל הנראה עבור קוראיו בארץ הולדתו הוא הרבה פחות אקזוטי ומיוחד מכפי שהוא נראה בעינינו.

מאי ג'יה הוא שם העט של ג'יאן בנהו. ג'יה למד באקדמיה צבאית ושירת במשך שבע עשרה שנים בצבא הסיני, ככל הנראה בתפקידי מודיעין. "מפוענח" יצא לאור בסין ב–2002, והוא הרומן הראשון שכתב. בעקבותיו פרסם רבי מכר נוספים. ספריו עובדו לסרטים ולסדרות טלוויזיה. ב–2005 זכה ג'יה בפרס מאו דון, הפרס הנחשב ביותר לספרות בסין.

"מפוענח" הוא סיפורו של ז'ונג ג'ינג'ן, מתמטיקאי צעיר ומבריק שגויס ליחידה הסודית 701, העוסקת בקריפטוגרפיה –  כתיבה ופענוח של צפנים. ג'ינג'ן נולד כילד לא חוקי, נצר למשפחת ז'ונג, משפחה של סוחרי מלח עשירים בדרום סין, שהצמיחה גם כמה וכמה מתמטיקאים מוכשרים. ראשו הענק הביא למותה של אמו בלידתו. גידל אותו זר בשם אדון יארדלי, שהתמחה בפענוח חלומות. עם מותו אומץ על ידי לילי הצעיר, בן למשפחת ז'ונג ונשיאה של האוניברסיטה נ' בעיר ג'. לילי הוא זה שהעניק לילד את השם ג'ינג'ן, שמשמעותו היא "האמת המוזהבת". עד מהרה עמד לילי על כישרונו הנדיר של ג'ינג'ן למתמטיקה, שהתקדם במהירות מכיתה לכיתה ומבית הספר לאוניברסיטה.

שמעה של גאונותו הגיע עד יחידה 701, וזו גייסה אותו לשורותיה. השנה היא 1956, וכאשר האומה הסינית זקוקה לשירותו של מישהו אין אפשרות אמיתית לומר לה לא. יחידה 701 היא כל כך סודית, עד שמי שנכנס בשעריה אינו יכול לצאת ממנה, אלא לעתים נדירות ביותר, וגם אז בליווי צמוד של מאבטחים. את הרעיון של ערים סגורות, שבלעו אל קרבן מדענים ידועי שם שגויסו לשרת את המולדת, אנו מכירים מברית המועצות, וכנראה התפיסה הזאת – של התמסרות אינסופית למדינה, עד המוות, גם אם היא נאכפת בכוח – שררה גם בסין העממית.

במקרה של ג'ינג'ן נראה שההצטרפות ליחידת הצפנים הסודית הייתה מרצון מלא. הוא מתואר כילד מוזר, שרגשותיו אצורים ותשוקתו היחידה היא המתמטיקה. היחידה הסודית העניקה לו את האפשרות להתמסר לתשוקתו. אחת הדמויות בספר מכנה אותו אוטיסט, ואין ספק מתיאור דמותו שהוא אכן היה על הספקטרום. גאונותו גבתה מחירים כבדים, החל מחיי אמו וכלה במה שאירע לו בחייו שלו.

יחידה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬סודית‭, ‬עד‭ ‬שמי‭ ‬שנכנס‭ ‬בשעריה‭ ‬אינו‭ ‬יכול‭ ‬לצאת‭ ‬ממנה‭. ‬דמות‭ ‬קריקטורה‭ ‬של‭ ‬סוכן‭ ‬חשאי‭ ‬באגף‭ ‬המודיעין‭ ‬הסיני צילום‭: ‬שאטרסטוק

יחידה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬סודית‭, ‬עד‭ ‬שמי‭ ‬שנכנס‭ ‬בשעריה‭ ‬אינו‭ ‬יכול‭ ‬לצאת‭ ‬ממנה‭. ‬דמות‭ ‬קריקטורה‭ ‬של‭ ‬סוכן‭ ‬חשאי‭ ‬באגף‭ ‬המודיעין‭ ‬הסיני
צילום‭: ‬שאטרסטוק

שביר כזכוכית

בעמוד השער של ספר גרמני על פענוח צפנים קרא ג'ינג'ן את המילים הבאות: "הגאונים הם הנשמות החיות בינינו, מספרם אמנם מועט, אך הם יקרים מכול. כמו שאר האוצרות בעולמנו, גם הם עדינים מאוד ורכים כניצני פרח. אם תיגע בהם הם עלולים להיסדק, ומשנסדקו עלולים הם להישבר, ואם יישברו, הם ייעלמו לעד". "מילים אלה", כותב המספר, "פגעו בו ככדור הנורה מתוך אקדח" (עמ' 234). במקום אחר מתאר מפקד היחידה את ג'ינג'ן: "הכבוד שהוא זכה לו והמקצוע שבו עסק הפכו אותו לשקוף ושביר כזכוכית" (עמ' 221).

המשימה שהוטלה על ג'ינג'ן עם כניסתו ליחידה הייתה לפענח את הצופן "סגול" של מדינה x (ככל הנראה הכוונה לארצות הברית). ג'ינג'ן הצליח לפצח את הצופן וזכה לתהילה בעולם החשאי שבו פעל. לאחר מכן הוטל עליו לפצח את הצופן "שחור", שפותח אף הוא על ידי מדינה x, לאחר שנודע לה (לא ברור לקוראים כיצד) כי הצופן "סגול" פוענח על ידי הסינים.

כבר בזמן לימודיו באוניברסיטה הצטלבה דרכו של ג'ינג'ן עם זו של פרופסור יהודי יליד פולין בשם ליסייביץ', שנמלט מציפורני הנאצים, הגיע לסין במהלך מלחמת העולם השנייה והפך אותה לביתו. ליסייביץ' היה מתמטיקאי גאון שהפך לפטרונו של ג'ינג'ן. לימים היגר ליסייביץ' למדינה x, פיתח את הצפנים "סגול" ושחור" והפך לאויב העל של בן חסותו.

בין לבין, בדרכו מסין לארצו החדשה, התגייס ליסייביץ' לעזרת מדינת ישראל שזה עתה קמה בעקבות השואה האיומה שהכתה בעם היהודי, ופיתח בעבורה צפנים שיגנו על סודותיה מפני אויביה. "בשנים האחרונות", כותב ליסייביץ' לג'ינג'ן, "עבדתי על תוכנית חשובה וסודית ביותר בעבור אחיי, מפני שהקשיים שהם חוו, כמו גם שאיפותיהם, הסעירו אותי" (עמ' 115).

אגדה סינית

עלילת "מפוענח" מסופרת מפיו של מחבר המתעד את חייו של ג'ינג'ן באמצעות ראיונות עם דמויות מפתח וקריאת מסמכים. העובדה שבין המרואיינים נמנים מפקדה לשעבר של יחידת הביון הסודית 701, מנהל אחת המחלקות שעסקה בפענוח הצפנים ורעייתו של ג'ינג'ן שהייתה קצינת ביטחון ביחידה – נראית פנטסטית ולא אמינה, בוודאי לנוכח הסודיות הקיצונית ואמצעי הביטחון הדרקוניים המאפיינים את היחידה הזו.

"קשה לי להעלות על הדעת כיצד תוכל מדינה לשרוד ללא סודות", אומרת אחותו המאומצת של ג'ינג'ן בריאיון למחבר הספר. "אולי היא לא תצליח לשרוד כלל – ממש כמו קרחון אשר היה נמס ונעלם אלמלא אותו חלק שלו אשר נמצא בתוך המים" (עמ' 185). אם זו אמונת היסוד, איך פתחו אנשי עולם הצללים הסיני את סגור לבם בפני אדם זר?

מחציתו הראשונה של הספר נקראת כמו אגדה לילדים. היא מתחילה באבות אבותיו של ג'ינג'ן במאה התשע–עשרה ומתקדמת מדור לדור, בסגנון שנתפס בעיני הקורא המערבי כנאיבי ותמים. העלילה תופסת תנופה ומתח במחצית השנייה של הספר, כאשר ג'ינג'ן מגיע ליחידה ומתחיל את מאבקו ההרואי בצפנים האיומים שפיתח מי שהיה לו בעברו דמות אב.

אך גם בחלק זה של הספר הסגנון של ג'יה דומה פחות לזה של ספרי מתח מערביים, והוא קרוב יותר לריאליזם פנטסטי נוסח גרסיה מרקס. תהליך פענוח צופן מומשל למי ששולח ידו לשמים ומצליח ללכוד ציפור. הפענוח מתואר כמזל שמקורו מעבר לכוכבים. זה תהליך המביא את מי שעוסק בו אל גבולות הטירוף ולעתים אף מעבר לו. זו מלחמה הדורשת תעצומות נפש וגבורה עילאיות. "אוי, השטן, השטן הוא זה אשר יצר את הצופן הארור הזה! רק לשטן יש אומץ ורשעות ברבריים כאלה! רק לשטן יש חכמה מושחתת וזדונית כזאת!" (עמ' 328).

בביקורת שפורסמה בניו יורק טיימס נכתב ש"מפוענח" מתחבר למסורת של ספרי anti spy, שהגיעו בשנות החמישים לסין כספרים מתורגמים מרוסית, אך עד מהרה הפכו לז'אנר שהתמחו בו גם סופרים מקומיים. בשלב מסוים הפכו ספרים אלה ל"לא טהורים" ולאסורים מבחינה פוליטית, ועדיין הם עברו בסתר מיד ליד ונקראו בשקיקה. מאפייני ספרים אלה, שכולם מופיעים גם ב"מפוענח", הם הערצה גותית לביטחון המדינה, זרים חכמים וזדוניים, היקסמות מטכנולוגיה ומציאות מרובת שכבות.

חלקו האחרון של הספר מביא קטעים מתוך מחברת שבה כתב ג'ינג'ן רעיונות, פתגמים, פסוקים מספרי הקודש ומחשבות על קריפטוגרפיה. יש משהו מוזר ומושך ברסיסי הציטוטים האלה, המעניקים לנו אשליה של הצצה לנפשו של ג'ינג'ן, קצת בדומה לתהליך החמקמק והמתסכל של פענוח צופן.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון ט"ו כסלו  תשע"ו, 27.11.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בנובמבר 2015,ב-גיליון וישלח תשע"ו - 955, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: