כבר לא על ההר | יוסף פריאל

נחמיה פרלמן, איש קדומים, ופרופ' אדם זרטל, איש עין שמר, היו שני אוהביו הגדולים של הר עיבל. הידידות נשמרה על אף המחלוקת שהתגלעה ביניהם ביחס למיקומו של הר גריזים

עד שנת 1980 היה הר עיבל מקום ידוע בחשיבותו ההיסטורית, אך הנגישות הקשה אליו, נוסף לעובדה שהיה בשלטון ירדני בין 1948 ל–1967, ואולי אף כינויו כ"הר הקללה", הביאו אותו לשיממון די בולט. אך שאלת מיקומו של המזבח שבנה יהושע בהר זה העסיקה משך השנים מספר חוקרים.

ב–1870 עלה החוקר הצרפתי ויקטור גרן להר עיבל במסגרת מיפוי ארץ הקודש. הוא חיפש את מזבח יהושע בצדו הדרומי של  ההר הצופה להר גריזים, מתוך הנחה שאמור להיות קשר הכרחי בין הר גריזים להר עיבל. גרן זיהה מבנה הנקרא "חירבת כליסה", מתחם רבוע שאורכו 32 צעד שבנוי מאבנים גדולות, ושיער שזהו מיקומו המקורי של המזבח והשומרונים העתיקו אותו, בשלב מאוחר יותר, להר גריזים.

ב–1922 הניח החוקר הצרפתי טונו שלא מספיק לחפש נקודה בהר עיבל שצופה אל הר גריזים, אלא שצריכה להיות נקודה שתאפשר שמיעה של הטקס שנערך למטה בין שני ההרים. לכן הניח טונו שהייתה נקודה כזו במורד הדרומי של הר עיבל. הוא זיהה במורדות הדרומיים של ההר מתחם סלע שולחני–מעוגל, והניח שמאחר שלמזבח ביהדות אסור להיות מסותת הדבר יכול להתאים ואולי שם היה המזבח.

פרופ' בנימין מזר העריך שהמזבח שבנה יהושע היה דווקא למטה, בשכם ההיסטורית המזוהה בתל–בלטה, ושאין לחפש כלל את המזבח על ההר (בנימין מזר, כנען וישראל, ירושלים תש"ם, עמ' 148–150).

הקושי בהצעה זו הוא שהיא שמה דגש על הכתובים המדברים על טקס בין הר גריזים להר עיבל, אך לא מתבססת על ממצא, ומתעלמת מן הציווי לבנות בהר עיבל עצמו. מלבד שלושה ניסיונות זיהוי אלה, לא מוכרות במחקר הצעות נוספות.

הציבור‭ ‬הדתי‭ ‬הפך‭ ‬להיות‭ ‬לבמה‭ ‬המרכזית‭ ‬שבה‭ ‬הציג‭ ‬זרטל‭ ‬את‭ ‬ממצאיו‭. ‬אתר‭ ‬ארכאולוגי‭ ‬הר‭ ‬גריזים‭, ‬ברקע‭: ‬הר‭ ‬עיבל צילום‭: ‬Bukvoed

הציבור‭ ‬הדתי‭ ‬הפך‭ ‬להיות‭ ‬לבמה‭ ‬המרכזית‭ ‬שבה‭ ‬הציג‭ ‬זרטל‭ ‬את‭ ‬ממצאיו‭. ‬אתר‭ ‬ארכאולוגי‭ ‬הר‭ ‬גריזים‭, ‬ברקע‭: ‬הר‭ ‬עיבל
צילום‭: ‬Bukvoed

מצא את המזבח

ב–1978 התחילה לחפור בהר משלחת של אוניברסיטת חיפה בראשות אדם זרטל (אז סטודנט לתואר שני שנשא עמו פציעה קשה מאוד ממלחמת יום הכיפורים). באביב 1980 גילה זרטל בשלוחה הצפון–מזרחית של ההר את תל אל–בורנאט שעורר את עניינו, אך הגעת הקיץ החם וחזרתו לכתיבת התזה עצרה את הסקר. כעבור שנתיים חזר זרטל להר ותמונת האתר התחילה להתבהר בפניו: אתר פולחן גדול הכולל אלפי עצמות של בעלי חיים כשרים (יחמורים), חרפושיות מצריות, מזבח הכולל כבש כפול, מתקני מנחה סביב המזבח, גודל וזוויות ייחודיות של המזבח שלא היו מוכרים באתרים מקבילים מתקופה זו.

ממצאים אלה, בתמיכה של כמה מן החופרים שהיו תושבי האזור ובתמיכת העיון ההלכתי של הרב ד"ר יואל בן נון (ראו מאמרו "המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח", בתוך: ז"ח (ז'אבו) ארליך (עורך), לפני אפרים ובנימין ומנשה, ירושלים תשמ"ה, עמ' 137–162), הביאו את זרטל להכריז שנמצא מזבח יהושע בהר עיבל. פרסום הדברים בשנת 1983 עורר התרגשות אדירה אצלנו, תושבי השומרון, כמו גם אצל מיעוט חוקרי התנ"ך שניסו להיאחז באמיתות הסיפור המקראי למול הגל העצום של הביקורת של המאות התשע עשרה והעשרים.

בתחילה סבל זרטל מביקורת אקדמית ועיתונאית, אך די מהר נעלמה הביקורת, ולצערו במקום הסכמה הגיעה התעלמות כמעט מוחלטת של העולם האקדמי מן הממצא. כך הפך הציבור הדתי, במיוחד זה האקדמי, להיות לבמה המרכזית שבה הציג זרטל את ממצאיו. שם גם הכרתי אותו.

 קשר‭ ‬עמוק‭ ‬להר‭. ‬אדם‭ ‬זרטל‭ (‬למעלה‭) ‬ונחמיה‭ ‬פרלמן צילומים‭: ‬דודי‭ ‬ועקנין‭, ‬אריק‭ ‬סולטן


קשר‭ ‬עמוק‭ ‬להר‭. ‬אדם‭ ‬זרטל‭ (‬למעלה‭) ‬ונחמיה‭ ‬פרלמן
צילומים‭: ‬דודי‭ ‬ועקנין‭, ‬אריק‭ ‬סולטן

פריאל-3

קרב באמצע הטיול

בשנת 1993, עם חתימת הסכמי אוסלו, החליט סא"ל עו"ד נחמיה פרלמן, איש קדומים, שיש לעשות כל מה שאפשר כדי לעצור את תהליך הנסיגה הצפוי בשומרון. פרלמן התחיל לארגן טיולים בשומרון, בעיקר במרחב שכם, הקים חוות נוער בגבעה המזרחית של קדומים (עליה נבנתה אחר כך שכונת מצפה ישי), ובשנות האלפיים הקים את התשתית לשכונת הר חמד הנמצאת בצפון מערב קדומים. במקביל ניצל את קשריו מן הצבא כדי לקדם את סלילת כביש עוקף שכם הצפוני, שהיה אמור לחבר את אלון מורה דרך הר עיבל לקדומים. היעד המרכזי של פרלמן היה שימור הקשר עם שכם, שפונתה ב–1996 מנוכחות ישראלית. יעד נוסף שרצה פרלמן להשיג הוא מניעת העברת רובו של הר עיבל, כולל אזור המזבח, לשליטה פלשתינית, כפי שעלה מההסכמים המדיניים.

פרלמן הביא קבוצות מטיילים להר, ובשנת 1999 התחיל בו פעילות תרבותית לקבוצות נוער, נטע עצים על חשבונו ותכנן הקמת ישיבה ויישוב בהר. מציאותו של המזבח הצדיקה את הביקורים והטיולים התכופים בהר, וכך הצטלבו דרכיהם של זרטל ופרלמן.

ביום השישי של סוכות תשס"א יצאנו לטיול המפורסם בהר, שבמהלכו תקפו אותנו מאות פורעים במקלעים ובנשק (צהל"י) מכיוון מחנה הפליטים אסכר. במהלך הטיול, שאושר על–ידי המח"ט ושצורפו אליו שמונה חיילי ליווי, התנהל קרב עם המחבלים. הרב בנימין הרלינג זצ"ל, שנשא נשק ונלחם בקרב מולם, מצא בו את מותו, ואני ועוד שלושה נפצענו. הצבא, שנמנע במשך שעות מלחימה במחבלים, אלא רק ירה יריות אזהרה ממסוקים, פינה אותנו עם רדת החשכה, אך עבור הרב הרלינג, שאיבד דם רב, היה זה כבר מאוחר מדי.

מיד לאחר האירוע ניהל צה"ל תחקיר מפתיע (הטיול היה אזרחי, וגם פרלמן כבר היה אזרח) ופרלמן, ללא זכות דיבור, הואשם בהטעיית הצבא ובמותו של שכנו ורבו, הרב הרלינג. עולמו חרב עליו: הוא הודח משירות המילואים שלו ומעבודתו בסנגוריה הציבורית. המאבק שניהל שבע שנים לטיהור שמו הצליח רק בדצמבר 2011, אך גופו, שבו קינן כבר סרטן הלבלב, בגד בו, ושלושה חודשים לאחר–מכן, בכ"א האדר תשע"ב, הלך לבית עולמו.

הר כביר הוא ההר

נחזור לזרטל. במהלך זיהוי המזבח הוא נתקל בבעיה גדולה. המזבח שנמצא בשלוחה הצפון–מזרחית של ההר מרוחק משכם המקראית שלושה ק"מ, ולפי המשנה (סוטה ז, ה) הוא אמור להיות קרוב לעיר. פתרונו של זרטל, שאומץ גם בידי הרב יואל בן–נון, היה שהר גריזים המקראי הוא כנראה הר כביר (ראו: עם נולד, עמ' 255), ואם כך הם פני הדברים הרי ששכם העתיקה הנמצאת בתל בלטה אכן נמצאת פחות או יותר בין גריזים לעיבל. נחמיה פרלמן, ששכם וקבר יוסף בעיקר היו בלבו מאז ומעולם, ראה בדברים טעות גדולה. לדידו הדבר מנתק אותנו היסטורית ורעיונית מקבר יוסף ומהר גריזים שהיה מוכר בשמו אלפי שנים. הוא התחיל להתכתב עם זרטל בעניין ואף הציע פתרון אחר משלו.

לפי הצעתו, גם אם נאמר שהר גריזים הוא אכן הר גריזים המקובל, ובנוסף נקבל את זיהוי המזבח של זרטל, אין בעיה לומר שהתקיימו שני אירועים שונים. התקיים טקס של בניית מזבח בהר עיבל (כפי המופיע ביהושע ח, לא–לב), ובמהלכו הקריבו קרבנות וכתבו על האבנים את משנה התורה, ואחר כך היה טקס הברכה והקללה למטה בשכם בין גריזים ועיבל (כפי הכתוב שם בפסוקים לג–לד).

זרטל התנגד להצעה זו וטען שוי"ו החיבור בתחילת פסוק לג מוכיחה שהדברים קרו יחד. אלא שגם עם דחייה זו התמודד פרלמן וטען שאפשר שהדברים נעשו יחד, שהרי שהמרחק בין שכם המקראית למזבח הוא שלושה ק"מ. ומאחר שמדובר בכמות עצומה של אנשים, סביר להניח ששלב ב' החל עוד קודם ששלב א' הסתיים, וממילא וי"ו החיבור מבטאת עובדות נכונות.

מאז ניהלו פרלמן וזרטל יחסים דואליים שכללו מצד אחד ידידות שנבעה מהקשר העמוק של שניהם להר, ומצד שני מחלוקת עניינית.

*

בה' במרחשוון השנה הלך זרטל לעולמו וההר נותר ללא שתי הדמויות שעטפו אותו בשלושים וחמש השנים האחרונות. תוכר לטובה מדרשת "שבי שומרון", שבתקיפות ובהתמדה מארגנת סיורים להר כדי לשמר את הקשר עם האתר החשוב כל כך בהיסטוריה היהודית.

יהיו הדברים לעילוי נשמת חברי נחמיה פרלמן, 
ידידי פרופ' אדם זרטל, ובני האהוב משה

הרב ד"ר יוסף פריאל הוא רב קהילה באריאל, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן, במכללת אורות ובמכללת גבעת וושינגטון

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון ח' כסלו  תשע"ו, 20.11.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 בנובמבר 2015,ב-גיליון ויצא תשע"ו - 954. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יישאר כוח גדול
    קצר וקולע
    חבל אל דאבדין ולא משתכחים.
    ורשעים מדליות זרות מקבלים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: