יוונים נקבצו | חבצלת פרבר

מימי הכיבוש הגרמני ועד הפגנות בשנות האלפיים – דורות שונים, בוגדים ופטריוטים, ביוון נאבקים לחיות. רומן איכותי שנאמן לקהל המכיר את ההתרחשויות 

הלילההלילה אין לנו חברים

סופיה ניקולאידו

מיוונית: אמיר צוקרמן

כתר, 2015, 224 עמ'

ספרה של ניקולאידו הוא ספר חשוב, ראוי ומעניין, אם כי קשה לקריאה ומתסכל. הוא משתרע על פני תקופה של כשמונים שנה, החל בשנות השלושים, ומסתיים פחות או יותר בהווה. משרעת היסטורית זו מהווה את הסיבה הראשונה, האובייקטיבית, לקושי שמציב הספר בפני קוראיו שאינם יוונים ואינם מכירים על בורייה את ההיסטוריה של ארץ זו בשנים האמורות. לשבחה של הסופרת ייאמר שהספר נכתב על ידה עבור קהל יווני ואין בו פזילה לקהל זר ושום הנחות והקלות למי שאינו נמנה על קהל היעד הזה. לקהל הביתי מיועדים גם המסרים ודברי הביקורת החריפים המשולבים בספר, ועוד נשוב לכך בהמשך.

במוקד הסיפור נמצאת העיר סלוניקי והאוניברסיטה שלה, מוסד אקדמי שבמובנים רבים הוא מוקד החיים החברתיים והאידיאולוגיים ובעיקר מוקד המאבקים הפוליטיים והמעמדיים של העיר, ומיקרוקוסמוס של יוון כולה. שמו של הספר – המקבילה היוונית ל"לא רואים ממֶטר" – מתייחס למהומות הסטודנטים בהווה של הספר, כאשר סביב האקדמיה, כמו סביב כוכב לכת, נעים גיבורי הסיפור, בני הדורות המתחלפים בעלילה.

הסופרת מניחה אפוא שקהל הקוראים יודע במה מדובר ומכיר את העובדות ההיסטוריות, שבחלקן זוכות לתיאור ספרותי מרחיב ומפורט, ובחלקן נרמזות ברמזים עבים יותר או פחות. כך למשל כשהיא מזכירה את "פּאסוֹק", כל יווני יודע במה המדובר – זהו שמה של מפלגתו הסוציאל–קומוניסטית (והאוהדת של יאסר ערפאת) שבראשה עמד אנדריאוס פפנדריאוס. אבל למי שאינו יווני השם הזה בדרך כלל אינו אומר כלום, גם כשהוא מובהר בקיצור בהערת שוליים של המתרגם, והקונוטציות החברתיות–מעמדיות והפוליטיות שלו נותרות עלומות בפניו. אין ספק שנאמנותה של ניקולאידו לקהל המקומי ראויה לשבח, משום שהיא מבטיחה את האותנטיות של הכתיבה ואת יושרתו של הכותב, בהעדר פזילה וחנופה לקהל זר. אבל עבור קוראים זרים זה יוצר קושי ראשוני שמחייב התמודדות וקריאה מאומצת מהרגיל.

מוקד‭ ‬המאבקים‭ ‬הפוליטיים‭ ‬והמעמדיים‭. ‬הפגנות‭ ‬ביוון‭, ‬2008‭ ‬ צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

מוקד‭ ‬המאבקים‭ ‬הפוליטיים‭ ‬והמעמדיים‭. ‬הפגנות‭ ‬ביוון‭, ‬2008‭ ‬
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

המחלקה להיסטוריה

הסיבה השנייה, הספרותית, לקושי ולתסכול שגורם הספר לקוראיו נעוצה במבנה המפוצל והקופצני של הסיפור, במעברים התדירים מתקופה לתקופה ומעניין לעניין ובריבוי הדמויות הראשיות, שמתחלפות כשמתחלפת מסגרת הזמן ודור אחד מתחלף באחר. כמה דמויות מופיעות לאורך כל התקופה וחלק ניכר של הסיפור עוסק בהן. אחד מהם הוא פרופסור אסטריו, שאותו אנחנו פוגשים (ולא לפי סדר הזמנים) כילד יתום ועני מן המעמד הנמוך שלומד בבית הספר של הכנסייה; כפרופסור דומיננטי, שתלטני ומניפולטיבי במחלקה להיסטוריה באוניברסיטה; וכזקן כפוף שמנסה לקושש ברכות שלום וכמה מילים טובות ממי שעוד זוכרים אותו מתקופת הזוהר שלו.

דמות אחרת היא של מרינוס סוּקיוּרוֹגלוּ הלמדן, השקט והחכם, הדוקטורנט של אסטריו שמוכשל על ידי הפרופסור משום שהוא עצמאי מדי, ובדרכו השקטה הוא הולך בנתיב אחר משל אסטריו. דמות שלישית, שולית למדי אבל כזו שמחברת בין כמה מן הדמויות הראשיות, היא פאני. בתו של דוקוס, שנזרק מן האוניברסיטה על ידי אסטריו משום שהיה עצמאי מדי ובן המעמד הנמוך ושהיה ידידו של פרופסור ניקיפורידיס הליברלי; פאני היא גם ידידתם של סוּקיוּרוֹגלו מצד אחד, ומצד שני של סטראטוס, הפרחח האופורטוניסטי שמחניף בעת ובעונה אחת לאסטריו ולסטודנטים, עוסק בפעילות ציבורית כוחנית וריקה, וזוכה בסוף למעמד בכיר בפקולטה להיסטוריה.

נציין עוד שתי דמויות בעלות אפיונים מנוגדים: פרופסור ניקיפוֹרידיס, איש ישר, הגון ומקרין אנושיות וטוב–לב, ליברל אמיתי שנאסר ונרצח על–ידי הנאצים בעקבות הלשנות שקריות של משתפי פעולה יוונים; ופרופסור אֵקסַנגַלוּס, משתף פעולה ומנוול, תלמיד האסכולה הנאצית של "הגזע והדם", שסוּקיוּרוֹגלוּ חקר אותו במסגרת המחקר שלו על היוונים משתפי הפעולה, ושהיה הרוח החיה מאחורי חיסולו של ניקיפורידיס.

אם התבלבלתם מריבוי הפרטים ושמות המשפחה המסובכים, ומרשת הקשרים בין הדמויות השונות – חכו עד שתקראו את הספר. בלתי אפשרי אפילו לנסות לסכם את עלילת הספר, ולכן נתרכז בשני עניינים: שיתוף הפעולה עם הגרמנים והיחס ליהודים.

משתפי פעולה מוגנים

היהודים מוזכרים בספר במילים מעטות. יש לסופרת גם כך די צללים שחורים להילחם בהם. אבל מן האזכורים המעטים עולה האנטישמיות המושרשת שאפיינה את היוונים. עוד לפני שקרה משהו ולפני הכיבוש הגרמני "הסבתא… השגיחה שנר השמן יבער כל הזמן לפני איקונין הצלוב, מפחד היהודים…". וכשהיהודים נשלחים לגרמניה, להשמדה, היוונים מתנפלים על רכושם במהירות הבזק ובחדווה, מתוך הנחה שלא ישובו לדרוש אותו: "בחורף 1941… יצאה נינה אל מחוץ לחומות, אל הבתים היפים… פרצו את הבית של היהודים, מישהו מהשכונה, בטוח, ראה אותו ריק, יצאו לו העיניים. כולם נכנסו פנימה…". כשנינה מוצאת תכשיט זהב מוחבא היא נזכרת "שהיהודי היה צורף, זאת אומרת, כסף היה להם כמו מים…".

באשר לשיתוף הפעולה עם הגרמנים, צריך לזכור שהמלכים שהושלטו על יוון המודרנית עם קבלת עצמאותה היו משושלת המלוכה הבווארית, כך שהזיקה לגרמניה הייתה מושרשת ביוון. גרמניה, לצד צרפת, הייתה גם המקום שבו למדו בכירי האקדמאים באוניברסיטה. פרופסור אֵקסַנגַלוּס למד בברלין, "הוא זכר היטב את הפעם ההיא… ששמע את היטלר נואם… הוא חש גל מתנחשל בקרבו, פורץ את מפתח הלב… ברגע ההוא אימץ אידיאולוגיה… הצטרף לעדר והרגיש טוב…". כשהגיעו הנאצים לסלוניקי, הצטרף אליהם אֵקסַנגַלוּס מתוך שכנוע עמוק. אחרים הצטרפו מתוך אופורטוניזם, משיכה לכוח, שאיפה להתקדם בחיים, אבל אֵקסַנגַלוּס ודומיו נתנו להם ביסוס רעיוני וגושפנקה של מכובדות.

במלחמת האזרחים שלאחר מלחמת העולם היוו הפשיסטים–משתפי הפעולה חלק ממחנה הימין–מרכז שנאבק בקומוניסטים, ובמאבק הזה (שהיה חלק מ"המלחמה הקרה" ושמאחורי הקלעים היו שותפות לו ברית המועצות מצד אחד וארה"ב ואנגליה מצד שני) משתפי הפעולה עם הנאצים "הפכו בן לילה לפטריוטים".

פרט לאותם יוונים משתפי פעולה–רוצחים בישי–מזל שנתפסו והוצאו להורג מיד בתום מלחמת העולם, האחרים "הצליחו להציל את עורם": "כשתפסו את אַסמַס (שהיה משת"פ מובהק ושותף לרציחתו של פרופסור ניקיפוֹרידיס על–ידי הגרמנים), בבית הדין הוא הגן על עצמו במשפט אחד: 'נלחמתי באדומים'. זה הספיק. זיכו אותו…". כך גם "טוּרנוֹס, שהשתתף במבצעי טיהור לצד הגרמנים… הציג טענה מוצקה… הוא שחט 'אדומים'… טורנוס זוכה. נבחר לפרלמנט… (ב–1969, בתקופת הדיקטטורה של הקולונלים) הובהר מעבר לכל ספק מי אויב הארץ ומי אוהבה, טורנוס קיבל גִמלה של כבוד על חלקו במאבק ההתנגדות לכובש. וכמוהו אַסמַס…".

מעבר להתמודדות האמיצה של ניקולאידו עם ההיבטים ההיסטוריים המודחקים, שיוונים רבים בוודאי אינם שמחים לחשוף ולהתעמת איתם, הספר כיצירה ספרותית כתוב היטב, ומתורגם מצוין, ושווה את המאמץ הכרוך בקריאה.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון ח' כסלו  תשע"ו, 20.11.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 בנובמבר 2015,ב-גיליון ויצא תשע"ו - 954, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: