פליטת ביתא ישראל | אליהו בירנבוים

נוף בתולי, ציביליזציה של ימי התנ"ך, מסורת עתיקה וגעגוע עמוק לציון ולירושלים. רשמים מן המסע אל שארית יהדות אתיופיה 

בשבת פרשת "לך לך" ביקרתי בקהילות של שארית יהודי אתיופיה באדיס אבבה ובגונדר (בלשונו של הנוסע האגדי רבי יעקב ספיר – אצל "אחינו זרע בית ישראל הנדחים מעבר לנהרי כוש"). למרות שבעבר ביקרתי באתיופיה אצל אחינו ביתא ישראל, התקיימו בי דברי הבעל שם טוב שאמר:

בהיות אדם פעם אחד באיזה מקום אזי מוכרח להיות שם באותו מקום פעם שני… כי הנה ידע האדם בידיעה ברורה וצלולה שכל נסיעות והליכות האדם לאיזה מקומות, הכל לא במקרה הוא חלילה, רק מאת ה' הייתה זאת, ובהשגחה פרטית (ספר בעל שם טוב על התורה, פרשת לך לך).

‭"‬הייתי‭ ‬בירושלים‭ ‬בחלום‭!". ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬בגונדר צילום‭: ‬אליהו‭ ‬בירנבוים

‭"‬הייתי‭ ‬בירושלים‭ ‬בחלום‭!". ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬בגונדר
צילום‭: ‬אליהו‭ ‬בירנבוים

בחזרה אל התנ"ך

ההפתעה הראשונה במסעי לאתיופיה התרחשה כבר בטיסה. מבין הדיילות במטוס היו שתיים עם שמות פרטיים מאוד מיוחדים אשר מלמדים על הזיקה בין העם האתיופי והעם היהודי. שמה של דיילת אחת היה שבא, על שם מלכת שבא. לדיילת השנייה קראו ירושלים. לאנשים רבים באתיופיה שמות הקשורים ליהדות והאוכלוסייה כולה מאוד מכבדת את עם ישראל. לא פעם קרה שבאחת ההליכות הרגליות שלי במדינה פנו אליי מספר צעירים ואמרו לי: ג'וייס, יהודי! כשהסתובבתי לאחור ושאלתי אם יש בעיה כלשהי, תשובתם הייתה – לא, אנו פשוט מאוד אוהבים יהודים.

עם הנחיתה באתיופיה מתגלים לעיני המבקר אוצרות טבע ונוף מהיפים בעולם. אתיופיה היא בעלת אופי מיוחד: אופי תנ"כי. המטייל בין הערים והכפרים באתיופיה והמהלך בין השבילים הצרים והכפרים הקטנים מרגיש את עצמו כמתהלך בארץ התנ"ך. התחושה היא של חזרה בזמן, לא מאות אלא אלפי שנים. אותות המערב והקדמה עדיין לא הגיעו אל חבל ארץ זה, ואם הגיעו הם עדיין לא ניכרים על פני המדינה, לא בתרבות, לא בסגנון חיי האנשים ולא בציביליזציה. ישנה תחושה של מפגש עם דבר מה ראשוני, טבעי, נקי וטהור, המלווה את הצועד על אדמה זו.

גם הדת השלטת במקום, הנצרות, היא בעלת אופי קדום. מקורה של הנצרות באתיופיה במאה הרביעית לספירה. היא נחשבת לנצרות קדומה עם השפעה יהודית. הנוצרים האורתודוקסים באתיופיה עדיין נוהגים לשמור שבת ברמה חלקית, מלים את בניהם ואוכלים אוכל צמחוני בחלק מימי השבוע. את ימי השבוע הם סופרים החל מיום השבת, כמו ביהדות, ושמות הימים דומים לשמות העבריים. יום ראשון קרוי בלשון האמהרית העתיקה אוד (אחד), יום שני סניאו, יום שלישי מקסניור, יום רביעי הוא רוב, יום חמישי חמוש, יום שישי ארב (ערב שבת), והשבת נקראת קומה (היום הקדום) או סנבת.

כדי להבין את התרבות האתיופית יש לזכור נקודה מאוד רגישה: העם האתיופי לא רואה את עצמו כאפריקני ולא כעם של עבדים בעל צבע עור שחור. אתיופיה היא אמנם חלק מיבשת אפריקה, אבל יש בה ריחות ואווירה של מזרח ומערב גם יחד. העם האתיופי מבדיל את עצמו משבטים אחרים באפריקה המזוהים כבני חם וכנען, בנו של נח אשר עליו נאמר "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִֽהְיֶה לְאֶחָֽיו" (בראשית ט, כה).  העם האתיופי מזהה את עצמו כצאצא של שם. לכך יש גם רקע כמובן באגדה אשר הפכה לאתוס הלאומי של העם האתיופי, המייחסת את בני העם האתיופי למנליק, בנם של מלכת שבא ושלמה המלך, ולאנשים ששלח שלמה המלך מארץ ישראל לאתיופיה, אשר גם הם היו מבני שם ולא מבני חם.

עולמי-2

חלום ירושלים

במהלך הנסיעה בין הכפרים שבהם חיו יהודי אתיופיה עד עלייתם לארץ הגעתי לכפר עמבובר. הכפרים כיום ריקים ושוממים מיהודים, ואף על פי כן ברבים מהם נשמרו בתי הכנסת ובתי הקברות. כאן ראוי לציין שהכפרים של יהודי אתיופיה נבנו בדרך כלל ליד נהרות, שכן הם שמרו בקפידה על הלכות טומאה וטהרה וכך יכלו לטבול לטהרתם בנהר.

בכפר עמבובר נכנסתי לבית כנסת עתיק של ביתא ישראל. בית כנסת פשוט וקטן הבנוי מחימר ובעל גג קש. דלת בית הכנסת הייתה סגורה והיה צורך לדחוף אותה בכוח על מנת לפתחה, שכן מפאת הזמן הדלת נדבקה למשקוף. כאשר נכנסתי פנימה לבית הכנסת ראיתי עולם ומלואו. בית הכנסת היה ריק מאדם וגם מחפצים או ריהוט, אבל הוא היה מלא בקולות התפילה והערגה של יהודי אתיופיה לאורך השנים. תפילותיהם וקולותיהם של יהודי ביתא ישראל עדיין היו נוכחים במקום. נזכרתי בדברי הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק על סודו של בית הכנסת:

כנסת ישראל… איננה רק אוסף של בני אדם… יש כנסת ישראל גלויה, המורכבת מבני דורנו, שלושה עשר מיליוני בני אדם, ויש כנסת ישראל טמירה, החובקת כל יהודי שחי אי-פעם ולא את בני דורנו לבדם. מקיפה היא את כל אלה ששמותיהם הונצחו וזכרם ינון לעד, בית הכנסת כולל את כנסת ישראל כולה… וממסתורין נורא זה נובעת קדושתו של בית-הכנסת.

מעל הכול, החוויה המרגשת ביותר הייתה לפגוש את שארית יהודי אתיופיה יחד עם רבם, הרב מנחם ולדמן. יהודים אלה שמרו לאורך דורות על מסורת יהודית-תנ"כית, לא פעם מתוך מסירות נפש. ציון וירושלים היו והנם עד היום בלבם ובתפילותיהם. לתומי שאלתי את אחד הילדים בקהילה בגונדר האם כבר היה בירושלים. הוא השיב שכן. שאלתי אותו כיצד, והוא השיב: "הייתי בירושלים בחלום!"

האגדה במסורת האתיופית מספרת שבחודשי החורף בארץ ישראל, הלא הם חודשי האביב באתיופיה, הציפורים ובמיוחד החסידות נדדו מארץ ישראל לאתיופיה. כאשר החסידות עברו מעל ראשיהם של יהודי אתיופיה הם הביטו השמימה ושאלו אותן: מה שלום ירושלים? מה שלום ציון? אכן, עד היום בתפילותיהם הייחודיות של יהודי אתיופיה יש תפילות עתיקות לכבודה של ירושלים: "אלייך  ירושלים, לאשר יזכור ירושלים, כל העם ירושלים, עבדו ירושלים, חומתך ירושלים, נברכה ירושלים".

מנהג יפה ומכובד של העדה הקיים עד היום בסוף התפילה בקהילות בגונדר ואדיס אבבה הוא לסיים את התפילה בשיר "עם ישראל חי". לאחר מכן כל המתפללים, נשים וגברים כאחד, מכסים את עיניהם ומתפללים תפילה אישית. לאחר תפילה זו אחד מבין זקני הקהל עומד ומברך את כל הקהל בשפה האמהרית.

בקהילה באדיס אבבה, זקנים וצעירים רגילים לסיים את התפילה לא בשיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" אלא בשיר "רחם בחסדך על עמך צורנו, על ציון משכן כבודך". קשה לתאר את ההתרגשות אשר פקדה אותי כאשר שארית יהודי אתיופיה התפללו על שלומם של אחיהם בארץ ישראל ובירושלים. יהי רצון שבזכות תפילות אלו יתקיימו דברי הנביא: "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיהו יא). #

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון א' כסלו  תשע"ו, 13.11.2015

פורסם ב-15 בנובמבר 2015,ב-גיליון תולדות תשע"ו - 953, רב עולמי / אליהו בירנבוים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: