לפענח סודות סמויים | הגר ינאי

נערה צרפתייה ונער גרמני גדלים במקביל בעולם של מדע וטכנולוגיה שהופך למקום איום. הגר ינאי רואה מלאכת מחשבת של יופי ורגש במקום שבו קוראים אחרים ראו מניפולציה

אורכל האור שאיננו רואים

אנתוני דואר

מאנגלית: שאול לוין

מודן, 2015, 542 עמ'

קוראים יקרים, הרשו לי לאחוז בידכם ולהסב את תשומת לבכם: יש כאן ספר מיוחד במינו. הוא ריגש אותי ונגע בי במקומות שספרות לא נגעה בהם מזה זמן רב. כמבקרת ספרות ותיקה אני פוטרת בדרך כלל בנחרת זלזול את המחמאות היחצ"ניות המודפסות על הכריכה. הגרדיאן כינה אותו בשם "יצירת מופת אפית"? שיגידו. הוא זכה בפרס פוליצר לשנת 2015? נו, אז מה. אני סומכת רק על טעמי. והנה בא הספר הזה ופילח אותי.

מצאתי בו קתדרלה גותית של יופי ורגש. פיסות קטנות של מלאכת מחשבת שזורות במבנה–על סבוך ומורכב, רב דמיון, שמבקש לנסוק אל האינסוף ולקחת עמו את הגיבורים והקוראים. הנה יצירה שגם בעוד עשר ועשרים שנה לא תעלה אבק ועדיין תנצנץ על המדפים, כך חשבתי לעצמי. ואולי דווקא בשל כך הופתעתי מהמקלחת הצוננת שהמטירו על הספר מבקרי ארצנו, שבניגוד למבקר הניו יורק טיימס לא מצאו אותו "מדהים ביופיו" אלא כינו אותו בשלל שמות תואר שהשתיקה יפה להם. אז הרשו לי להציג בפניכם את הספר ולפרוש את נימוקי הסנגוריה, האזינו לי ושפטו בעצמכם.

 הרדיו‭ ‬כמוטיב‭ ‬המקשר‭ ‬בין‭ ‬אנשים צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק


הרדיו‭ ‬כמוטיב‭ ‬המקשר‭ ‬בין‭ ‬אנשים
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

טבע על גלי הרדיו

עלילת הרומן מתרחשת באירופה של מלחמת העולם השניה ושני גיבוריו ניצבים משני עברי המתרס, צרפתייה וגרמני, שני ילדים שמתבגרים לתוך המלחמה והופכים לבני נוער. ובהתאם, אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא המקום שהנפש הילדותית התמה מנסה למצוא לעצמה בעולם הבוגר. מארי–לור ל'בלאן, בתו היחידה של המנעולן של המוזיאון לטבע בפריז, הולכת ומאבדת את ראייתה. כאשר היא מתעוורת לחלוטין מכין לה אביה דגם מוקטן של הרובע שלהם כדי שתוכל ללמוד אותו ולמצוא בו את דרכה.

נושא שחוזר ועולה ביצירה הנו פענוח של סודות סמויים מן העין, וכאשר מארי–לור מתעוורת היא מגלה בעזרת האינטיליגנציה ותשוקת החיים שלה דרכים חלופיות לפענוח העולם המאיים להתנחשל מעל ראשה הרגיש. אחת מהן היא בעזרת הדגמים המתוחכמים של אביה, ודרך נוספת היא חקר סודות הטבע במוזיאון באמצעות מישוש אצבעותיה. היא מתאהבת בקונכיות, במאובנים, בצמחים, בכל דבר מורכב ויפהפה שהטבע יצר בתבונתו האינסופית.

ובאותה עת, בדרכים אחרות, גם ורנר פפינג הגרמני עסוק בפענוח סודות היקום. ורנר, היתום קטן הגוף ובעל השיער הבהיר כשלג, גדל בבית יתומים בעיירת כורים גרמנית. גורלו של ורנר נחרץ מלידתו להיות כורה כאביו, לבלות את חייו הקצרים הרחק מאור השמש במעי האדמה האפלים, וכמו אביו למות בהתמוטטות של מנהרה או במחלת ריאות. זהו גורל דורסני שאיש מהילדים המקומיים אינו יכול לחמוק ממנו.

אך בוורנר יש משהו שונה, ניצוץ זוהר של גאונות טכנית. הוא מתאהב במכשירי הרדיו ולומד לתקן ולבנות אותם. ביחד עם אחותו הצעירה והמרדנית יוטה, הוא בונה מכשיר שמסוגל לקלוט שידורים רחוקים בצרפתית, הרצאות מופלאות על סודותיו של הטבע שמעוררות את רוחו הנובטת ומעניקות לו השראה. למזלו של ורנר, או שמא לרוע מזלו, כישוריו נחשפים בפני קצין נאצי מהממשל המקומי שזקוק לתיקון הרדיו שלו. מכאן קצרה הדרך לשליחתו לפנימייה יוקרתית של הרייך השלישי שבה החניכים הולכים ומאבדים צלם אנוש. ורנר עומד בפני בררה איומה: האם להתמסר לגורל שהוכתב לו ולהימעך במכרה כאביו, או שמא לקרוא דרור לכישרונו ולחלומותיו ולהצטרף לכוחות הרייך?

אהבת היופי והדעת

אחד הדברים שנגעו ללבי בספר, שבמהותו הוא רומן התבגרות, הוא אותו תהליך פענוח מגשש שעוברים הגיבורים שנחשפים לעולם נורא באכזריותו, שבו אין מקום לרגישותם ולאהבת היופי והדעת. צעד אחר צעד הם בונים את כישרונם ואת ביטחונם העצמי ובסופו של דבר הופכים מעלים נידפים ברוח לגיבורים של ממש, שיש משקל להכרעותיהם המוסריות.

גם מארי–לור, שמצטרפת בדרכה למחתרת הצרפתית ומשדרת את הודעותיה ברדיו, וגם ורנר, שמפתח מכשיר מיוחד לאיתור שידורי רדיו של האויב, ישפיעו על חייהם ומותם של בני אדם רבים. הרדיו חוזר ומופיע בספר כמוטיב המקשר בין אנשים, ומחזיר אותנו לעולמו התמים של ז'ול ורן שבו המדע נחשב לגאולה אפשרית של האנושות. ספריו הנפלאים של ז'ול ורן חוזרים ומצוטטים בספר כאשר מארי–לור מתענגת על קריאתם בכתב ברייל.

וכמובן שמארי–לור וורנר ייפגשו בסופו של דבר. המפגש יתרחש בעיר הציורית סן מאלו על חופה הצפוני של צרפת. האם יצליחו להציל זה את זו, לא רק במובן הגופני אלא גם במובן הרוחני והנפשי של המילה? ומי מהם ישרוד את המלחמה? כל זאת לא אגלה כדי לא לקלקל את ההנאה מהעלילה המורכבת שנרקמה כאן בדרך מופתית, בפרקים קצרצרים, שכל אחד מהם מציג תמונה רגשית ואסתטית רבת עוצמה. בעיניי, זו טכניקה של רב–אמן ששומרת על איזון מדויק בין קידום עלילה לבין התמקדות בהווה הסיפורי.

לא אוכל לסיים את הצגת העלילה בלי להתייחס לקו משמעותי נוסף שמסייע לבנות את המתח כמו גם לארוג את הקשר של היצירה לממד המיסטי והרליגיוזי. אביה של מארי–לור ממונה על ידי הנהלת המוזיאון לשמור על אבן חן נדירה ויקרה כדי להצילה מהאויב הגרמני. לאבן משויכות כביכול סגולות מאגיות עתיקות. היא אמורה לגונן על בעליה אך להביא אובדן על אהוביו והקרובים לו. המתח חודר לעלילה כאשר צייד אוצרות נאצי מקצועי, שחושק באבן מסיבותיו הפרטיות, יוצא בעקבות מארי–לור התמה. והאובדן שהנערה העיוורת חווה מוצג בצורה כה חיה ומוחשית עד ששבר את לבי. אובדן מכאיב במיוחד בשל הדרך העדינה והיפה שבה דואר בונה את מערכות היחסים בין מארי–לור לאביה, לדודה התימהוני ולמאדם מאנק שמשמשת לה מעין דמות אם.

אמנות היא מניפולציה

היצירה הזו מתיכה באומץ עובדות היסטוריות ודמיון. זו אינה טעות ולא מקרה. זהו החזון האמנותי של אנתוני דואר ואולי זהו השילוב שהצית את זעמם של המבקרים המקומיים. היו שהתקוממו על שילוב אבן החן בעלת הסגולות, כביכול, וראו בה אלמנט "הארי פוטרי". אולם עבודתו של דואר מעודנת ובוגרת לאין השוואה מזו של ג'י. קי. רולינג, ולהבדיל מהחפצים הקסומים של הקוסם הצעיר, הסגולות של אבן החן של מארי–לור הן ספקולטיביות בלבד. לעולם לא מתגלה אם לאבן היו או לא היו כוחות מאגיים, מה שמשאיר את מרכז הכובד של זירת ההתרחשות בעולמה הרגשי של הגיבורה, ונתון לשיקולו ולבחירתו של הקורא.

והיו שקראו לספר בשם "מניפולטיבי". זהו נימוק שאינני מבינה כלל. הרי יצירת אמנות מעצם הגדרתה היא מניפולטיבית, כלומר באה לגעת ברגשותיו של הקורא באמצעים רטוריים, ואם אפשר אף לטלטל אותם. אם זהו תפקידה של יצירה, מדוע להתלונן על כך שהיא מילאה אותו באופן יעיל? כמדומני שכוונת המבקר במקרה הזה היא לומר שהיצירה הכריחה אותו לחוש דברים בניגוד לרצונו. המבקר נסחף, בניגוד לכוונותיו, ונאלץ לחוש רגשות שלא תכנן להרגיש מסיבות שאינן מוצאות חן בעיניו. אבל אם כבר, הרי שזוהי מחמאה ענקית ליצירה. היא הצליחה לטלטל את המבקר ולבצע מניפולציה ברגשותיו גם כשהוא ניסה להתנגד לכך בכל כוחותיו.

הנימוק המשעשע ביותר שנכתב להלעזת הספר הוא שיש משהו מזויף בעובדה שאמריקני צעיר יחסית כמו אנתוני דואר כותב על מלחמת העולם השנייה ומתאר מקומות, תקופה, אירועים ודמויות שמעולם לא חווה על בשרו. אותו  מבקר סבור שאם דואר היה רוצה להישאר אותנטי מבחינה רגשית, הוא היה צריך לדבוק באמת הריאליסטית הידועה לו ולתאר רק את מה שמוכר לו מניסיונו הפרטי. לפי ההיגיון הזה, האם נבוקוב היה יכול ליצור את הומברט הומברט, הגיבור הפדופיל של "לוליטה", בלי להיות פדופיל בעצמו? והאם דוסטויבסקי היה יכול ליצור את רסקולניקוב, הגיבור הרוצח של "החטא ועונשו", בלי להיות רוצח בעצמו? יופייה וקסמה של הספרות בכך שהיא מסוגלת לקחת אותנו לסיור בשבילי הדמיון שבהם רגלינו אינן יכולות לדרוך. זוהי תפיסה מקובלת ואפילו עתיקה. בימי הביניים אמר ר' משה בן עזרא: "מיטב השיר כזבו ואם השיר יפשט מכזביו יחדל להיות שיר".

לטעמי, "כל האור שאיננו רואים" עומד על מדף אחד עם "אלה תולדות" של אלזה מורנטה, יצירה קלאסית שעוסקת במלחמת העולם השנייה ובאכזריותו של העולם הבוגר דרך נקודת מבטם של הילדים ותמי הנפש. "כל האור" מציג טכניקת כתיבה משוכללת כמו גם רגישות ליופיו של הטבע, תשוקה להתעלות רוחנית ויכולת הזדהות עמוקה עם הגיבורים המתבגרים. עבורי היה זה הספר המשמעותי של השנה ואני מורידה את הכובע בפני אנתוני דואר ומודה לו על החוויה.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון א' כסלו  תשע"ו, 13.11.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-15 בנובמבר 2015,ב-גיליון תולדות תשע"ו - 953, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: