פתאום הכול סטנדרטי | אבישי מזרחי

תם חודש תשרי מלא הפסגות והמטלטל, והנה אנחנו כבר בחודש חשוון, שבו שולטים האפור והיומיומי. כיצד נמשיך את עוצמות הרוח לתקופה השגרתית בחיינו?

אחרי החגים בואכה חשוון ניתן עוד לפגוש בתוכנו את היהודי של תשרי, קצת שמח קצת עצוב. גרגירים של ראשית שנה מצמיחים בו בת שחוק מאופקת. אהבה כבושה וענני תהייה דקים. חיוכו מדויק, לא גולש מהקווים. לחייו רימונים ועיניו מאירות כאתרוג מהודר אך נפשו מסוכסכת, חבוטה כערבה. רוחו עוד סוערת מן הימים הדוקרים שבין כסה לעשור אך גם צוהלת מקפצוצים עליזים ומחבקים שהרקידו אותו, כעגל רך, בהקפות ראשונות ושניות.

הוא טיפס אל על ב"מראה כהן" ו"א–ל נורא עלילה" והתענג במפתיע מקניית אזיקונים וברגים לסוכה. איך שפך לב ונפש בימי הסליחות, איך קרע עפעפיים מנומנמים והילך בדבקות לבית הכנסת, סלסל עם החזן והגיוניו שוטטו במרחבים. לבו התרחב כשקיבל את באי סוכתו והגיש לפניהם מכל טוב ביתו. כמה התרגשו בבואם, כמה מאור נמשך ממנו ברגעים של הכנסת אורחים אפופת הוד.

המתח האצור שבין הימים הנוראים לימי השמחה מוליד בו חיוניות נדירה. רוח של יצירה נושבת בסמטאותיו וראשו מיטלטל בסחרור עדין בין אימת הדין לנועם הסליחה ובין רחמים גלויים לאהבה מסותרת. התנודות החדות והקוטביות מציתות אצלו חושים רדומים. הוא כמעט מכור לתחושות הללו, לאוויר הדחוס של ימי תשרי, לעננים המתחלפים, לשמש הבוערת ולטיפות הראשונות שמרוות אדמה סדוקה, לזעקות "הושענא" ולתפוח בדבש. כמו ילד קטן במתקן מתנפח הוא מוצף שמחה, מיטלטל, קופץ, נופל, מתנגש, נצבט, קם, מזנק, מתרסק על קרקע תזזיתית ורכה וחיוך תמידי נקבע בין שפתיו. דם חם זורם בעורקיו. הוא משתלהב, סוער ומלא אנרגיה ורעננות. כמו שופר המחרחר וגווע הוא פותח את ימי תשרי וחותם אותם בתרועה גדולה, כְּזו שיוצאת מריאות של בעל תוקע מנוסה כשקהל משועשע מודד אותו בשעוניו והוא מבקש לרצותם ולטפס אל שיאים חדשים, כאלו שלא שמעתם אוזן מעולם.

יהודי‭ ‬של‭ ‬תשרי‭ ‬חרד‭ ‬מאימת‭ ‬חשוון‭, ‬מן‭ ‬האפור‭ ‬שנזרק‭ ‬בשמים‭ ‬תכולים‭. ‬מוריס‭ ‬דה‭ ‬ולמינק‭, ‬נוף ‭ ‬ב‮–‬3.11‭ ‬יוצג‭ ‬למכירה‭ ‬ב‭"‬מונטיפיורי‭ - ‬מכירות‭ ‬פומביות‭", ‬רח‭' ‬גורדון‭ ‬36‭ ‬תל–אביב

יהודי‭ ‬של‭ ‬תשרי‭ ‬חרד‭ ‬מאימת‭ ‬חשוון‭, ‬מן‭ ‬האפור‭ ‬שנזרק‭ ‬בשמים‭ ‬תכולים‭. ‬מוריס‭ ‬דה‭ ‬ולמינק‭, ‬נוף
‭ ‬ב‮–‬3.11‭ ‬יוצג‭ ‬למכירה‭ ‬ב‭"‬מונטיפיורי‭ – ‬מכירות‭ ‬פומביות‭", ‬רח‭' ‬גורדון‭ ‬36‭ ‬תל–אביב

בשעה שחשוון מוטל

יהודי של תשרי חרד מאימת חשוון, מן האפור שנזרק בשמים תכולים ומן הריק והחלל שהחודש המריר הזה נושא בכנפיו הפצועות שלא יודעות מעוף. עינו במר בוכה כשקישוטי הסוכה נתלשים ממקומם ומיידים בו מבטי חמלה וגעגוע. אלמלא השכנים הקפדנים היה מותיר את סוכתו על כנה ומותח אל קדרות חשוון מצילה המנחם של סוכתו הירוקה. הוא מפחד מן השגרה האורבת בפתח, מן היומיום הפשוט. הוא מוצא עצמו לפתע נטול שיאים ונפילות והקרקע הגועשת נשמטת מתחתיו. קשה עליו משא החול והקבוע והרגיל. הוא כמעט מתפלץ משבוע ללא שום התרחשות מיוחדת, בלי שום תוספת בתפילה, עם תחנון מלא של שני וחמישי ובלי צלילי תשרי שערבו לאוזנו הכרויה. פתאום הכול סטנדרטי, נורמלי לחלוטין, הריהוט הביתי חזר למקומו והמקרר התרוקן ממגדנות החג. צריך לשוב לקימה הקבועה בבוקר, להרגלים השוחקים, לסנדוויץ' בשקית ולמטלות החיים התובעניות ששבו לדרוש את מילוין. החיים חוזרים למסלולים ישרים, זוויתיים ורחוקים אלפיים אמה ממעגלי שמחת תורה מסחררים או מנענועים קרביים המבקשים לדקור את השמים ולהוריד שפע עליון.

 מה נדבר בפני יהודי של תשרי, מול כינור האדם הזה שנקרעו מיתריו ואין קול ואין צליל ואין תו ואין מנגינה. רק האלם ידבר ושתיקותיו יכבידו על משא שגרתו. איך מנחמים יהודי של תשרי בשעה שחשוון מוטל לפניו? מה אומרים לאיש אשר רוחות החגים לוחשות מגרונו כי תמו ימי העדנה וכי בלעו ימי חשוון השדופים את ימי תשרי השמנים והמלאים? האם ייקץ היהודי מתשרי לגלות כי עף לו חלומו כאבק פורח ונמשל לחרס הנשבר לחציר יבש ולציץ נובל, ובמה יחיה את נפשו הסוערת?

ימי חשוון מגלים לנו כי היו לנו במרוצת חיינו תקופות ארוכות ויפות, נעימות ומלאות, של תשרי, ותמורתן הגיחו לחיינו שנים של חשוון. המתח הרוחני בישיבה התחלף בשאון החיים והילדים והטיטולים. ההתנדבות האידיאליסטית בשנת השירות, הלילות החיוורים בדירה שהוקדשו להפקות חברתיות מוליכות רוח ומתקנות עולם, התחלפו בקניות לשבת ובישולים וקימות תכופות להרגעת העולל, ללימודים ועבודה ובית שתובע את שלו. פתאום הקריירה בחברה הטכנולוגית, במשרד עורכי הדין שהקזנו דם כדי להתקבל אליו ואפילו עבודת הוראה שוחקת דורסים ללא רחם כמעט כל התעסקות ברוח, בעומק פנימי, בשיח עמוק ואידיאליסטי. ההתעסקות האינסופית במסגרות צמצמה פלאים, שלא לומר הכחידה, את הנגיעה בתוכן.

אנחנו משקיעים הון בבניית בית, בריהוטו, בתחזוקו, בסידורו ובניקיונו. כמה זמן ואנרגיות מושקעים בכך, ואנחנו יודעים כל הזמן שזה רק עיסוק במסגרת שצריכה להחזיק איזה תוכן גדול ממנה באיכותו. לכל אחד יש התוכן שלמענו הוא חי, קטן כגדול. זו יכולה להיות איזו שיחה עמוקה ואוהבת עם הילד, עיסוק ביצירה, נגיעה בתורה ותפילה ורוח, חסד או מעשה שיש בו לתקן עולם ולהיטיב לבריות. כל אדם יודע שיש איזה תוכן שהמסגרות האינסופיות שהוא מתעסק בהן צריכות להחזיק. אך משום מה היחסים רחוקים מלהיות מאוזנים. רבים ממעטים להתעסק בתוכן של חייהם ונותרים כלואים בכבלי המסגרת.

חגי המקרא נחתמים בתשרי. עד חודש האביב אין חג ומועד, לא עלייה לרגל ולא התאספות חגיגית. חודש חשוון הוא בעצם ראש השנה לשגרה, ליומיומי ולאפור, וכמו כל ראש שנה צריך לערוך בו חשבון נפש קיומי, להוציא את הפנקס ולשרטט לעצמנו את יחסי הכוחות בין תוכן ומסגרת, כמה זמן וכמה מקום בנפש אנו מעניקים לענייני מסגרת ומאידך מהם התכנים של חיינו וכמה זמן ומקום אנו נותנים להם בחיינו. ואולי יותר מכך: צריך לבחון מעת לעת שהמסגרות שאנו עסוקים בהן כל הזמן באמת משרתות את התכנים שאנו חפצים בהם וחלילה חלילה לא פועלות לפעמים הפוך ממגמתן ומטרתן.

לחטוף את הזמן

במשל נהדר על ענייני ריכוז וכוונה בתפילה סיפר החפץ חיים לתלמידיו על נערה צעירה וחלושה המוכרת פירות וירקות בשוק, כשלפתע מגיח אדם חסון וגס רוח ומחל לגזול את סחורתה. היא יכולה להיאלם דום או לצווח, אך העצה הטובה ביותר בסיטואציה הזו, כדי להציל את מרכולתה, כך הציע החפץ חיים, היא פשוט לחטוף במקביל לגזלן. רק כך היא תצליח להציל לפחות חלק מפירותיה.

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הסביר כי כך יש להתמודד עם יצר הרע האורב למתפלל וגוזל לו את דקות הכוונה הקצרות שלרשותו. במקום להיאלם דום למולו או אפילו להתקומם מציע החפץ חיים פשוט לחטוף דקות כוונה במקביל. גם בענייננו נאמר כי פעמים רבות בתוך עולם עמוס צרכים ומשימות, כדי לגעת בתוכן צריך פשוט לחטוף אותו. אנחנו כל כך רוצים ללמוד עשר דקות בחברותא עם הבן הקטן, כמה אור יש שם, איזה חיבור עמוק ובריא ומחיה, אך אנחנו, כהרגלנו, טרודים במסגרות, בדאגה לכביסה המלוכלכת שהצטברה, בניקיון אחרי ארוחת הערב, בעוד שני טלפונים אחרונים ודחופים בענייני עבודה ובסוף העיניים הרכות והמצפות נעצמות מאליהן. לפעמים צריך לחטוף את התוכן גם בין ערמות הכביסה המתפקעות, גם אם לא הספקנו לנקות. המסגרת סובלת דיחוי, לא התוכן.

הכי טוב גם וגם. מסגרת היא דבר ראוי ונכון והכרחי אך בהתנגשות בין השניים צריך לתעדף את התוכן. מספרים על סוחר חב"דניק שהיה מוסיף בחתימה על שטרות וחוזים שבהם היה מתעסק את שלוש המילים "אין עוד מלבדו". כשנשאל מדוע עשה כך, ענה: "אם בתפילה אני חושב על ענייני מסחר, אז מותר לי בעסקיי לחשוב גם על קודשא בריך הוא".

"בין לבין אנחנו מתקיימים, לרגעים קצרים שחולפים מהר", כתב המשורר רועי זמיר. החיים ההישרדותיים תובעים בכוח את שלהם ומלפפים אותנו בעיסוקים מסגרתיים אינסופיים. הם לא מותירים לנו זמן ופנאי לחפצי לבנו, לחפצי שמים, כך שממש כמו אותה נערה במשל, אם חפצי חיים אנחנו, אין לנו בררה אלא לחטוף את הזמן בעבור רוחנו ונשמתנו, בעבור מגמותינו וחלומותינו. אם רק כשנפנה נשנה – כנראה שלא נתפנה. ולעולם לא נצליח לאחוז בגרעיני הזמן ופירותיו.

*

עוד איתא מהצדיקים זי"ע דשמו של חודש מרחשון הוא מלשון רחושי מרחשוון שפתייהו (סנהדרין צ, ב), שעדיין רוחשים השפתים בעסק התורה הקדושה והתפילות של הימים הנוראים.

ייחודו של חשוון הוא דווקא ביניקה מהאורות הגבוהים של תשרי, מהתכנים שנאצרו בכנפיים הרכות, הדואות. כמו יוצר המייחל שהיצירה שלו כבר תלך לבד, מעצמה, בלי דחיפה ועזרה, בלי יח"צנים ומניעים חיצוניים, כך חולם האדם שעוצמות תשרי יתנגנו בטבעיות מבין שפתיו, כמו מעצמן. הוא מייחל כי הן יותירו בו חותם ויזכירו לו שוב ושוב להתרומם טפח מעל קרקע הזמן, לגעת באור ובנאצל, לתת מקום לתביעותיו הפנימיות ולא להסתחרר בכבלי הזמן והעולם. שאלת הגשמים המזדקרת בחשוון מבקשת בעצם להגשים את רוח תשרי ולהופיע אותה בין שמים עוטי ערפל. #

*

אבישי מזרחי הוא מנהל חטיבת הביניים אמי"ת בר–אילן בנתניה

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015

פורסם ב-26 באוקטובר 2015,ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. כמה מרגש, כמה נכון!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: