מרטין‭ ‬בובר (שיר) | יונתן‭ ‬ברג

הָבָה‭ ‬נַעֲמֹד‭ ‬הָאֶחָד‭ ‬מוּל‭ ‬הַשֵּׁנִי‭. ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬חָג‭ ‬סְבִיבֵנוּ‭,‬
‮ ‬נִדְחַף‭ ‬קָדִימָה‭, ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬מְבַקֵּשׁ‭ ‬לְהֵחָלֵץ‭ ‬וּלְהָגִיחַ‭ ‬בִּכְדֵי
‮ ‬שֶׁנּוּכַל‭ ‬לְהַאֲמִין‭ ‬כִּי‭ ‬כֹּל‭ ‬זֶה‭ ‬עֲבוּרֵנוּ‭.‬
‮ ‬אֲנִי‭ ‬נִזְכָּר‭ ‬בְּךָ‭ ‬מוּל
הַצֶּבַע‭ ‬הָאָדֹם‭ ‬הַנִּתְלָשׁ‭ ‬בְּתוֹכִי‭ ‬בַּבֹּקֶר‭, ‬צוֹעֲקִים
וְאָז‭ ‬צוֹעֲקִים‭ ‬שׁוּב‭, ‬מְחַפְּשִׂים‭ ‬הֵיכָן‭ ‬לְהָנִיחַ‭ ‬אֶת‭ ‬הָרַגְלַיִם‭,‬
מַשֶּׁהוּ‭ ‬לֶאֱחֹז‭ ‬בּוֹ‭, ‬מִישֶׁהוּ‭ ‬שֶׁיַּקְשִׁיב‭. ‬הַסִּפּוּרִים‭,‬
הֵיכָן‭ ‬הֵם‭? ‬אוֹתָן‭ ‬אַגָּדוֹת‭ ‬בָּהֶן‭ ‬הָאוֹר‭ ‬חוֹדֵר‭ ‬אֶל‭ ‬פָּנָיו
שֶׁל‭ ‬הַיְּהוּדִי‭ ‬כְּשֶׁהוּא‭ ‬בַּדֶּרֶךְ‭, ‬כְּלוֹמַר‭, ‬מָחוּץ‭ ‬עַל‭ ‬יְדֵי‭ ‬הָאַקְלִים‭,‬
הָעֲיֵפוּת‭, ‬הַמֶּרְחָק‭. ‬רַק‭ ‬כָּךְ‭ ‬אָנוּ‭ ‬מִתְקָרְבִים‭ ‬זֶה‭ ‬לָזֶה‭,‬
הֲרֵי‭ ‬לָזֶה‭ ‬הִתְכַּוַּנְתָּ‭, ‬לֹא‭? ‬לַדָּרֶךְ‭ ‬שֶׁבָּהּ‭ ‬הַכֹּל‭ ‬נֶעְלָם
וְנוֹתָר‭ ‬רַק‭ ‬הַמַּבָּט‭, ‬הַצָּמָא‭, ‬הַבַּקָּשָׁה‭ ‬שֶׁמִּישֶׁהוּ‭ ‬יִהְיֶה‭ ‬עֵד‭,‬
שֶׁמִּישֶׁהוּ‭ ‬יַאֲמִין‭. ‬אֲנִי‭ ‬מַאֲמִין‭ ‬לְךָ‭: ‬הָאֵל‭ ‬הוּא‭ ‬אוֹסֵף‭ ‬הַקְּרִיאוֹת
שֶׁלָּנוּ‭ ‬אֵלָיו‭, ‬מַפָּה‭ ‬אִישִׁית‭ ‬וּבָהּ‭ ‬מִקְרִים‭ ‬סִפּוּרִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬תְּבוּסָה
שֶׁאַחֲרֶיהָ‭ ‬הַשְׁלָמָה‭. ‬אֵין‭ ‬טָעַם‭ ‬בְּהִתְכַּנְּסֻיּוֹת‭, ‬בַּחֲתִימוֹת‭ ‬עַל‭ ‬מִסְמָכִים‭,‬
אֵין‭ ‬טַעַם‭ ‬לְהִתְגּוֹנֵן‭ ‬שׁוּב‭ ‬וְשׁוּב‭ ‬בֶּהָמוֹן‭, ‬בַּאֲמִירַת‭ ‬הָאָמֵן‭ ‬שֶׁלּוֹ‭.‬
הַאִם‭ ‬כְּבָר‭ ‬הִגַּעְנוּ‭ ‬הָאֶחָד‭ ‬אֶל‭ ‬הַשֵּׁנִי‭? ‬אֲנִי‭ ‬מוֹסֵר‭ ‬לְךָ‭ ‬אֶת‭ ‬עַצְמִי‭:‬
תָּמִיד‭ ‬כִּמְעַט‭ ‬שָׁם‭, ‬כָּבֵד‭, ‬מַעֲדִיף‭ ‬אֶת‭ ‬הַמִּיָּדִי‭ ‬עַל‭ ‬פְּנֵי‭ ‬הַמִּתְמַשֵּׁךְ‭,‬
נִכְנָס‭ ‬לְבֵית‭ ‬הַכְּנֶסֶת‭ ‬אֲבָל‭ ‬לֹא‭ ‬מוּכָן‭ ‬לְהִתְמַסֵּר‭, ‬תָּמִיד‭ ‬מַשְׁאִיר‭ ‬פֶּתַח‭,‬
תָּמִיד‭ ‬מוּכָן‭ ‬לַעֲזֹב‭. ‬פְּעָמִים‭ ‬רַבּוֹת‭ ‬מִדַּי‭ ‬מִתְחַזֶּה‭. ‬אוֹהֵב‭ ‬אֶת‭ ‬הַשָּׂפָה‭,‬
אֶת‭ ‬הַנְּסִיעָה‭ ‬בַּלַּיְלָה‭, ‬הֵיכָן‭ ‬שֶׁאֶפְשָׁר‭ ‬לְהַאֲמִין‭ ‬שֶׁמַּשֶּׁהוּ‭ ‬גָּדוֹל‭ ‬עוֹד
צָפוּי‭. ‬אוֹהֵב‭ ‬אֶת‭ ‬הַפְּסַנְתֵּר‭, ‬אֶת‭ ‬הַגּוּף‭ ‬הָרוֹקֵד‭, ‬נוֹתָר‭ ‬תָּמִיד‭ ‬לָשֶׁבֶת
כְּשֶׁהַדְּבָרִים‭ ‬תַּמִּים‭, ‬בָּטוּחַ‭ ‬שֶׁנּוֹתָר‭ ‬תָּמִיד‭ ‬עוֹד‭ ‬דָּבָר
אֶחָד‭ ‬לְהַגִּיד‭. ‬כּוֹתֵב‭, ‬מְבַקֵּעַ‭ ‬אֶת‭ ‬הַדְּמָמָה‭, ‬מִתְגַּעְגֵּעַ‭.‬
הַאִם‭ ‬אַתָּה‭ ‬רוֹאֶה‭ ‬אוֹתִי‭, ‬הַאִם‭ ‬אַתָּה‭ ‬רוֹאֶה‭ ‬אוֹתִי
רוֹאֶה‭ ‬אוֹתְךָ‭?‬

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015

פורסם ב-26 באוקטובר 2015,ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: