כשהסטטוס קוו הופך לשעבוד | גרשון הכהן

כשאברהם בחר להיענות לציווי "לך לך" הוא בחר לוותר על אשליית היציבות וליזום. עלינו להמשיך את מהלך שיבת ציון ולחולל כעת תנופת בנייה בירושלים וביו"ש, כמו מפא"י של פעם

המאבק הנטוש עתה בערינו וברחובותינו לא יגיע לסיומו על ידי מיגון וכיסופים להשבת הרגיעה. בנוסף למאמצי ההגנה והאבטחה, רצוי לנקוט גם יוזמה. כבר במצוקת מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט התלבט מנהיגנו אז, דוד בן–גוריון, בין הכורח במאבק אקטיבי לבין האילוץ המוסרי והפרגמטי של הימנעות מפעולות נקמת דם בערבים ובחר להתמקד בהרחבת מפעל ההתיישבות. על כן, הדרישה המחודשת לתנופת הבנייה בירושלים, ביהודה ובשומרון אינה ניצול מצב חירום למימוש אינטרסים מגזריים. היא מבטאת אינטרס לאומי כרכיב אקטיבי במערכה רבת ממדים. כך נוכל להבהיר לעצמנו וליריבינו כי למרות קשיי המאבק אנו דבקים בהמשך מהלך שיבת ציון וירושת הארץ. כך גם נוכל להשיג עיצוב מרחבי חדש שיבהיר בתום המערכה כי נוצר מצב חדש, כזה המחייב את האויב בדין וחשבון נוקב על החלטתו לפתוח במערכה.

במאמרו בעיתון זה לפני שבועיים הצדיק יאיר שלג את ראש ממשלת ישראל, המבקש בעת הזו לשמר לגיטימציה בינלאומית למאמץ לחימתנו בטרור ולהימנע מפרובוקציות של מהלכי בנייה. בין השאר כתב שלג: "האירוניה היא שבנו של הרוויזיוניסט שתקף את מדיניות 'ההכלה' המפא"יניקית נוקט כיום בעצמו מדיניות מעין זו. אבל האירוניה הזו רק מוכיחה שהמדיניות הזו הייתה מוצדקת גם באותם ימים". הקביעה הזו של שלג גרמה לי לעצור את נשימתי, מפני שהיא מתעלמת מיסודות ההיגיון הרוסי–מרקסיסטי שעיצב בשעתה את החשיבה המפא"יניקית.

אינטרס‭ ‬לאומי‭ ‬במערכה‭ ‬רבת‭ ‬ממדים‭. ‬בנייה‭ ‬בגבעת‭ ‬זאב‭, ‬אוגוסט‭ ‬2015 צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

אינטרס‭ ‬לאומי‭ ‬במערכה‭ ‬רבת‭ ‬ממדים‭. ‬בנייה‭ ‬בגבעת‭ ‬זאב‭, ‬אוגוסט‭ ‬2015
צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

לבוא לפעולה אקטיבית

אכן, מתוך חובה קדושה לתבונת המעשה ידעו מנהיגי מפא"י לממש בעת הצורך מגמת הכלה. כל תנועה הנערכת למסע ארוך חייבת לחשב מעת לעת את דרכה לאור חזון גאולה המוכוון אל הנצח. אלא שבמקביל, מתוך השקפת עולם מהפכנית, מנהיגי מפא"י לא רק חיפשו בכל יום ממד חדש לפעולה אקטיבית – הם גם יצרו את אותו ממד. זו הייתה השקפת העולם שיצרה בימי המאורעות את יוזמת "חומה ומגדל". זו הייתה גם המסגרת התפיסתית שבהכוונתה הסכים בן גוריון לקבל את הצעת חלוקת הארץ של ועדת פיל ב–1937. וכך כתב באותם ימים:

מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו… אינה המטרה הציונית, בשטח זה אין אפשרות לפתור את השאלה היהודית. אולם היא עלולה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה. היא תקים בארץ בזמן הקצר ביותר את הכוח היהודי הממשי, שיביא אותנו למחוז חפצנו ההיסטורי (במערכה א, עמ' 128).

מדובר, כמובן, בתורת שלבים. לצערי, דווקא אויבינו מיטיבים להתנהל כך בשנים האחרונות. הם מאמצים את תמצית הפרקטיקה המרקסיסטית: אם נדרשת הכלה בזירה אחת יש ליצור זירה חלופית חדשה למגמה אקטיבית. אם ניצבים בצומת דרכים, וכל אחת מן הדרכים בלתי רצויה והכרח לבחור באחת מהן, ראוי לפעול לשינוי התנאים.

קצרה כאן היריעה לעיון עומק בתיאוריה המרקסיסטית. בכל זאת, בתיאור קצר המובן לכול אבקש להסביר כיצד רעיון היוזמה האקטיבית – המוכר לנו כצורך מובן מאליו – מועצם בתיאוריה המרקסיסטית לכדי הגיון פעולה מרכזי בשאלה כיצד מחוללים מאבק לשינוי מהותי בכפוף לאילוצי המציאות. ניקח לדוגמה בעל מפעל שפועליו דורשים העלאה בשכרם. הלה יסביר להם עד כמה העניין ממש לא כדאי להם: אם יעלה את שכרם המפעל לא יעמוד בתחרות, המפעל ייסגר והם ימצאו עצמם מובטלים. כך, מתוך יצירת חרדה מהתדרדרות אל הבלתי נודע, הפועלים נוטים להשלים עם מצבם ולוותר על מאבקם. בעלי ההון מנצלים באורח הזה את הסטטוס קוו באופן המשרת את שימור האינטרס הכלכלי מעמדי שלהם. מצד שני, מתוך כשל תודעתי – המכונה 'תודעה כוזבת' – גם הפועלים מעריכים כי הסטטוס–קוו משרת אותם ביציבותו, ובעצם הימנעותם ממאבק הם מבססים את מגמת היציבות הבורגנית.

פוטין וההיגיון החדש

על מנת להעז ובכל זאת לצאת למאבק נדרשת כמובן מוכנות מנטלית לנוע מתוך המציאות המוכרת– על מה שהיא כוללת לטוב ולרע – אל הבלתי מוכר והבלתי נודע. אך זה בלבד אינו מספיק. להתנהלות אקטיבית נדרשת גם אמונה ביכולת לפעול, במסגרת תפיסת מציאות המסבירה כיצד מציאות יכולה להיות מונעת להתהוות מתחדשת, יזומה על ידי אדם. צריך להאמין שגם מה שנראה סגור ויציב אינו אלא אשליה ולמעשה הכול פתוח.

גישה זו נתמכת על ידי סיפור ההתרחשות הקוסמית הכוללת המכוננת את השקפת העולם היהודית תנ"כית והיא מוצאת את ביטויה גם בתפילת שחרית באמירה: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בהתאם לתודעה זו, מתהלך אברהם מראשית היענותו לציווי "לך לך מארצך" בתנועתו המתמדת מן המוכר אל הבלתי מוכר, בהתהלכותו המאמינה על סף הכאוס, בניסיון אחר ניסיון. הוא אינו נצמד לסטטוס קוו ולאשליית היציבות. דווקא המאבק והחיכוך הנוצרים במפגש עם המציאות הם, למעשה, מצב מתמיד והמומנטום האקטיבי נחוץ למי שמבקש להשפיע בנטילת אחריות על גורלו ועתידו.

כאן, בתמצית העניין, מונח ההבדל העקרוני בין אסטרטגיה מערבית אמריקנית לבין אסטרטגיה מרקסיסטית. ברגע של אובדן יציבות, איש המערב יבקש ללמוד את נקודת הסטייה. הוא יעשה זאת כסוג של חקר תאונה, בשאיפה להשיב את הרוטינה היציבה אל מקומה ובמאמץ להעלות מחדש את הרכבת אל מסילתה הקבועה. מכאן מקור ההיגיון לדיבור האמריקני על כינון יציבות בת–קיימא. מנגד, איש הקוסמולוגיה המרקסיסטית יזהה דווקא באובדן היציבות הזדמנות לכינון מגמה אקטיבית חדשה, שאולי תשרת תנועה אל מציאות חדשה נכונה יותר, במוכנות לוותר על הסטטוס קוו המוכר, ללא חרדה מהתנהלות על סף הכאוס.

במסגרת זו מצוי בימינו ההסבר לאקטיביזם שמוביל נשיא רוסיה פוטין באוקראינה ובסוריה. איש הרציונליות המערבית לא יפעל עד שלא יעמוד על טיבה של המציאות והגיונה, אבל איש כמו פוטין מבין שלא ידע ולא יבין עד שלא יתחיל לפעול, וממילא עם פעולתו גם המציאות תתהווה בהיגיון חדש. האקטיביות נחוצה בממד זה גם כמקור למידה על המציאות המתהווה, מתוך החיכוך הכרוך בפעולה.

מעשיות והתחדשות

פרקטיקת ההליכה על סף הכאוס אפיינה את הרומנטיקה הגרמנית שהתפתחה במאה ה–18 כריאקציה למגמת הרציונליות והיא הובנה היטב על ידי מייסדי תנועת החסידות. מספרים על הבעל שם טוב שהגיע ערב אחד עם תלמידיו להתארח בבית יהודי עני, שחי עם משפחתו בבית דל בקצה העיירה. ליהודי הייתה פרה אחת חולבת, ואותה פרה הייתה כל פרנסתו. בהיענות לבקשת הבעל שם טוב שחט בעל הבית את פרתו והכינה לסעודת האורחים.

תלמידי הבעל שם טוב תהו בהשתאות על חוסר ההתחשבות של רבם ביהודי העני. אולם לימים, כאשר הגיעו לעיר הגדולה, ניגש אליהם גביר עשיר והודה להם באומרו: אלמלא אותו ערב שבו שחטתי את פרתי לסעודתכם, הייתי נשאר בקצה העיירה וממשיך לפרנס את משפחתי מפרה אחת מסכנה. זהו סיפור שיכול ללמד על המקום שבו הסטטוס קוו הופך לפיתוי משעבד, שהדבקות בו מגיעה לעתים למצב הדומה לאדם הממשיך באחיזה צמודה למעקה שהפך מכבר לרעוע. גם מכאן צומח הציווי המתמיד לאקטיביות, בשותפות מעשית לחילול התהוות חדשה.

לנו כיהודים מאמינים זה הרי גלוי וידוע: גם נס קריעת ים סוף לא התהווה אלא מתוך השתדלותם האקטיבית של נחשון בן עמינדב והעם שבאו בעקבותיו, אל תוך הים (עיין שם ב"אור החיים" על הפסוק "מה תצעק אלי" וכן בדברי החפץ–חיים בפסוק "דבר אל בני ישראל ויסעו": "עליהם לרדת אל הים, עד מקום שאפשר ללכת בדרך הטבע, אז יבקע הים לפניהם, כי כן דרך הנס, שמופיע בכל זהרו אחרי אשר הטבע כילה מלאכתו"). זו הזיקה המטפיזית העמוקה בין דברי חז"ל על איתערותא דלתתא שמביאה את האיתערותא דלעילא, ובין הרעיון המרקסיסטי החותר ליוזמה אקטיבית.

אלוף (במיל') גרשון הכהן היה מפקד המכללות הצבאיות ומפקד גייס מטכ"לי. חוקר במרכז בגין–סאדאת

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015

פורסם ב-26 באוקטובר 2015,ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. יפה. המשך כך!

  2. אורי מילשטיין

    יוזמת "חומה ומגדל" של מייסדי קיבוץ "תל עמל" של "השומר הצעיר" (שלא השתייכו למפא"י), בעמק בית שאן בסוף 1936, הייתה בניגוד לדעת המנהיגות של מפא"י. בן גוריון וחבריו נגררו אחרי יוזמה זאת.

    • רותי איזיקוביץ

      למיטב ידיעתי, וכך גם ב'ספר השומר הצעיר' זה היה קבוץ בית אלפא, לאדמותיו עלו כנגד דעת המוסדות המיישבים. הם התפארו ב- "התיישבנו בלב יישוב ערבי עויין"… היו זמנים. בדיעבד אושר היישוב.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: