דמוקרטים מטעם עצמם | יצחק גייגר

מסקנותיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנוגע ליחס לדמוקרטיה בחברה הציונית דתית מתבססות על הנחות מובלעות ולא מחויבות לגבי מהותה של הדמוקרטיה 

תופעה משונה אירעה לחקר החברה הציונית הדתית: רק בחמש עשרה השנים האחרונות התפרסמו מחקרים עליה (על אלו ראו מאמרי בקובץ עמדו"ת ה' עמ' 45-41). סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בתקופה זו הצביעו על היות פלג זה כעשרה אחוזים מכלל הציבור היהודי. ואולם, לא הסקרים ולא המחקרים סיפקו תשובות לשאלות חשובות שעניינו גורמים שונים בתוך החברה הציונית הדתית ומחוצה לה, שאלות שהיו להן היבטים פוליטיים, מדיניים, כלכליים ותרבותיים.

על רקע זה החליט המכון הישראלי לדמוקרטיה (המי"ל) לערוך סקר רחב – כמעט 1,000 איש ואישה – על החברה הציונית הדתית ועל עמדותיה. סקר זה נערך במהלך 2013. תוצאותיו עובדו ופורסמו שנה לאחר מכן ("דתיים? לאומיים! המחנה הדתי–לאומי בישראל 2014") והשלכותיו, בעיקר הפוליטיות והתרבותיות, נדונות בעיקר בשיח האקדמי ומעט מדי בשיח הציבורי.

מהסקר עולה ש–21.3% מהנשאלים משייכים את עצמם במידה רבה או רבה מאוד למגזר הדתי–לאומי, פי שניים מן המזהים עצמם כדתיים בסקרים של הלמ"ס! מחברי הסקר של המי"ל מייחסים פער זה לכך שהמחנה הדתי–לאומי כולל בתוכו קבוצות שאינן מגדירות עצמן כדתיות אך הן חלק ממנו בגלל תמיכתן ברעיונות מרכזיים שלו ובמידה פחותה גם בדפוסי התנהלות שהוא פיתח. עוד אפשר שחלק מהפער נובע משוני מהותי בניסוח השאלה: הלמ"ס הציע כמה אפשרויות להגדרה עצמית דתית (חרדי, דתי, מסורתי–דתי, מסורתי–לא דתי, לא דתי–חילוני) והמשתתף בסקר יכול היה לבחור רק אחת מהן, ואילו המי"ל לא הציב חלופות נוספות.

ומדוע להציב חלופה אחת בלבד? האם אין אנשים היכולים להרגיש בנוח בשתי קבוצות בעת ובעונה אחת? נדגים טיעון זה באמצעות 11.1% יהודים שהגדירו עצמם כחרדים וכשייכים במידה רבה או רבה מאוד למגזר הדתי לאומי. לו נשאלו באותו שאלון שאלה נוספת: "האם אתה מרגיש גם חלק מהמגזר החרדי לפי אורח החיים שלך וגם לפי השקפותיך?", לא מן הנמנע שחלקם היו משיבים "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד" גם לשאלה זו, שכן אכן הם מרגישים גם כאן וגם שם. הוא הדין לגבי אלו שהגדירו עצמם כמסורתי–דתי, מסורתי לא דתי, דתל"ש וחילוני ובד בבד מרגישים במידה רבה חלק מהמגזר הדתי–לאומי (23.7%, 8.8%, 0.6% ו–2.9% בהתאמה).

למרות ביקורת זו אין חולק על משמעות חשובה אחת של סקר המי"ל: הפוטנציאל הפוליטי הטמון בכך. שכן הערכה רווחת היא שבחברה הישראלית מתרחשים חילופי אליטות ואידיאולוגיות, חילופים ההופכים את ישראל לדתית יותר ולאומיות יותר. סקר זה מחזק את ההערכה הרווחת בקרב רבים, ולפיה מפלגת "הבית היהודי" יכולה לגדול בהרבה מעבר לגרעין התמיכה הטבעי שלה, הציבור הציוני–דתי, הכולל את קבוצות המשנה התורנית (=חרדית–לאומית), הדתית–לאומית והדתית–ליברלית. ציבור זה מהווה 49.3% מן המרגישים במידה רבה או רבה מאוד חלק מהמגזר הדתי–לאומי (6.1%, 31.2% ו–12% בהתאמה, שהם 12%, 63%, ו–25% בהתאמה מבין המזדהים כדתיים).

40%‭ ‬מהנשאלים‭ ‬השיבו‭ ‬שחיילים‭ ‬צריכים‭ ‬לסרב‭ ‬לפקודה‭ ‬לפנות‭ ‬יישובים‭ ‬יהודיים‭. ‬הריסת‭ ‬בתי‭ ‬דריינוף‭ ‬בבית‭ ‬אל‭, ‬יולי‭ ‬2015 צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90

40%‭ ‬מהנשאלים‭ ‬השיבו‭ ‬שחיילים‭ ‬צריכים‭ ‬לסרב‭ ‬לפקודה‭ ‬לפנות‭ ‬יישובים‭ ‬יהודיים‭. ‬הריסת‭ ‬בתי‭ ‬דריינוף‭ ‬בבית‭ ‬אל‭, ‬יולי‭ ‬2015
צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90

מערכת אחת של ערכי–על

אחד הפרקים הראשונים בסקר של המי"ל בוחן את יחס הדתיים–לאומיים לדמוקרטיה וכך גם שאלות נוספות ששולבו בפרקים אחרים, דבר מובן למכון שרואה בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית את ייעודו ואת הצדקת קיומו. לאור עשרים השנים שחלפו מאז רצח רבין, אותו אירוע שבגינו הוכתם ציבור שלם והוכתר כלא–דמוקרטי ולעתים אף כאנטי–דמוקרטי, נתמקד בהיבט זה של הסקר ונבחן אותו לאור התפתחויות שחלו מאז.

מהי דמוקרטיה בעיני הציבור הציוני–דתי? על השאלה הפתוחה מהו המאפיין העיקרי של הדמוקרטיה השיבו כ–40% שהם מזהים בערך החירות את המאפיין העיקרי שלה, כ–24% את היותה צורת משטר וכ–17% התייחסו למגוון של מרכיבים אחרים כאל המאפיין העיקרי של הדמוקרטיה (כמו כבוד האדם, שוויון, הגנה על המיעוט וסובלנות). כ–4% מהמשיבים סווגו כ"מביעים תפיסות חיוביות אחרות של הדמוקרטיה", סיווג שאינו מחוור כל צורכו. שאר המשתתפים בסקר לא השיבו על השאלה או שלא ידעו להשיב עליה (כ–10%) או שהביעו עמדות שנתפסו על ידי המי"ל כעוינות את הדמוקרטיה או כמעדיפות את היהדות על פני הדמוקרטיה (כ–2%). נציין כי לפי אנשי המי"ל עמדות הציבור הציוני–דתי בנושא זה דומות לאלו של כלל הציבור היהודי במדינת ישראל.

אם השאלה הראשונה ביקשה לבחון כיצד נתפסת הדמוקרטיה בעיני הציבור הציוני–דתי, הרי שהשאלה השנייה כבר מלמדת משהו על תפיסת המי"ל את הדמוקרטיה. בשאלה זו התבקשו המשתתפים בסקר להשיב עד כמה נשמרים בישראל ארבעה עקרונות דמוקרטיים: חופש דת, חופש ביטוי, חופש התארגנות והזכות לקיום בכבוד. אך דא עקא, שהזכות לקיום בכבוד (שעל פיה המדינה צריכה לפעול באופן אקטיבי כדי שכל אחד יוכל למלא את צרכיו הבסיסיים באופן שאינו משפיל אותו) נחשבת כעיקרון דמוקרטי רק לפי הגישה הסוציאל–דמוקרטית. הווה אומר: הסקר של המי"ל מבליע בשאלה זו עמדה שלפיה הסוציאל–דמוקרטיה היא הדמוקרטיה הראויה למדינת ישראל.

לא בכדי הזכות לקיום בכבוד אינה מופיעה בתשובות שנתנו בני הציונות–הדתית לשאלה על המאפיין העיקרי של הדמוקרטיה. ההגות הדמוקרטית הציונית–דתית שהתפתחה לאחר רצח רבין מושפעת מההגות הדמוקרטית ליברלית–קפיטליסטית, שהתפתחה בארצות הברית, ועלתה ארצה עם לא מעט הוגים ציונים–דתיים. הגות זו זוכה לעדנה בחלקים מהציבור הציוני–דתי מכיוון שהיא מרחיבה את החירות של הפרט ומצמצמת את תחומי החיכוך האפשריים בין יהדות לדמוקרטיה על ידי צמצום התחומים שבהם השלטון מתערב, ומכיוון שהיא מתייחסת לדמוקרטיה באופן ריאלי, כמשטר הפחות הגרוע משאר המשטרים המדיניים, כלשונו של צ'רצ'יל, ולא כאל משטר אידיאלי–אוטופי, ברוח מה שהסוציולוג עוז אלמוג כינה "האמונה הדמוקרטית" של חלק מהאליטות הישנות בישראל.

לפחות חלק מההגות הדמוקרטית הציונית–דתית, ושוב, בהשפעת ההגות הדמוקרטית האמריקנית, רואה באי–ציות אזרחי אמצעי דמוקרטי, בניגוד לאנשי המי"ל המודאגים מכך שמעל ל–40% מהנשאלים השיבו שחיילים צריכים לסרב לפקודה לפנות יישובים יהודיים. נתון זה מדאיג ביותר את אנשי המי"ל, הרואים בנכונות לאי–ציות במקרה של פינוי יישובים איום על הדמוקרטיה כולה. אך להערכתנו רוב הציבור הציוני–דתי רואה בכך אי–ציות נקודתי שאינו מערער על הדמוקרטיה עצמה. ובנושא זה מתבקש בעתיד דיון בשאלת הפער העצום בין השיעור הגבוה של המשיבים שחייל יהודי צריך לסרב לפקודה לפינוי יישובים לבין השיעור השולי של אלו שסירבו פקודה לפנות יישובים בקיץ 2005 ובמה שניתן ללמוד ממנו על התפיסה הדמוקרטית של הציבור הציוני–דתי.

הנחה מובלעת נוספת בסקר של המי"ל היא שעל האזרח הישראלי, במיוחד הציוני–דתי, לבחור בין יהדות וציונות לבין דמוקרטיה שכן האדם יכול לאחוז רק במערכת אחת של ערכי–על. הנחה זו בולטת בשאלה בדבר מידת ההסכמה לקביעה כי "עדיף לצמצם את לימודי האזרחות והדמוקרטיה ולהקדיש יותר שעות להיסטוריה היהודית ולאהבת הארץ". האפשרות של "גם וגם" פשוט לא קיימת בסקר זה מבחינת המי"ל על אף שלרוב המכריע של החברה הציונית–דתית מובן שמדינת ישראל צריכה להיות גם יהודית–ציונית וגם דמוקרטית. לכן לא פלא שגם 56% מהדתיים–ליברליים תמכו בקביעה זו על אף שכל המכיר את הציבור הדתי–ליברלי (אך גם הדתי–לאומי) יודע כי הוא מייחס חשיבות רבה לדמוקרטיה ולמודרנה. וזה עוד לפני שמעלים על הדעת את האפשרות שלימודי האזרחות והדמוקרטיה נתפסים בעיני רבים בציבור הציוני–דתי ככאלו המבקשים להשליט את הדמוקרטיה כערך–על יחיד וכמזימה של האליטות הישנות להשליט על הציבור את הדמוקרטיה הנוחה להם, דמוקרטיה שהיא כעין אמונה דתית, דמוקרטיה המכשירה את החלשת המדינה היהודית.

מהו עומק הדמוקרטיה?

עיון בסקר המי"ל מלמד אותנו אפוא כמה דברים: הוא מלמד משהו על התפיסה הדמוקרטית של הציבור הציוני–דתי, מלמד הרבה על התפיסה הדמוקרטית של המי"ל וגם על הבנה חלקית בלבד של המי"ל את תשובות אנשי הציונות הדתית שהשתתפו בסקר. דוגמה נוספת לקושי של המי"ל לפענח את החברה הציונית–דתית מצויה בשאלה שבה התבקשו המשתתפים להשיב האם הם מעדיפים רוב יהודי במדינת ישראל או החלת ריבונות ישראלית על כל השטח שבין הירדן לים; כלומר, לציין מה חשוב להם יותר: עם ישראל או ארץ ישראל? שאלה זו מניחה, כפי שכותבים אנשי המי"ל, כי "כמובן ששתי המטרות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת בשל המציאות הדמוגרפית במרחב" (עמ' 135). אך להערכתנו רבים מהמשיבים שהעדיפו החלת ריבונות יהודית על כל השטח שבין הירדן לים הניחו, בצדק או שלא בצדק, שגם אז יהיה רוב יהודי, בניגוד להנחת המי"ל, כך שלא ניתן ללמוד מהתשובות מה שביקשו אנשי המי"ל ללמוד מהן.

בגלל הפרשנות של המי"ל לדמוקרטיה ובגלל הקושי להבין כראוי את תשובות המשתתפים הציונים–דתיים, מסיק המי"ל בטעות שתשובות המשיבים "מעלות… ספק בנוגע לעומק הדמוקרטיה של המחנה מושא דיוננו" (עמ' 230). יש לדייק כאן: המי"ל אינו מטיל ספק במחויבות הציונות הדתית לדמוקרטיה אלא במחויבות ל"עומק הדמוקרטיה", תוך שהוא מציין שבכך החברה הציונית–דתית אינה שונה משאר חלקי החברה הישראלית. ומהו "עומק הדמוקרטיה" שלפי המי"ל אין הציונות–הדתית מחויבת אליו דיה? זו תפיסה המחייבת בחירה בערך–על יחיד, הדמוקרטיה. מכאן הדאגה מפני תמיכה בהפחתת לימודי האזרחות לשם הרחבת לימודי יהדות ולימודי ארץ ישראל, מכאן התפיסה השוללת את ההצדקות הדמוקרטיות לאי–ציות לחוק או להוראה הנתפסת כבלתי–מוסרית באופן קיצוני, ומכאן הדאגה מתמיכת רבים באישור הסכם שלום הכולל נסיגה משטחי ארץ ישראל רק במשאל עם בהשתתפות יהודים בלבד.

במילים אחרות, "עומק הדמוקרטיה" הוא דמוקרטיה ליברלית–אינדיבידואליסטית עם ניחוח סוציאל–דמוקרטי, שיש המאמינים שהיא תקדם את השלום עם ערביי יהודה, שומרון ורצועת עזה, תאפשר את היווצרותה של חברה אזרחית חזקה היכולה להכיל את בני המיעוטים בישראל כשותפים שווי ערך ותהפוך את מדינת ישראל למדינה ככל שאר המדינות הדמוקרטיות.

לדעתי המסקנה הנכונה מהסקר של המי"ל היא שהחברה הציונית–דתית תומכת בדמוקרטיה לא פחות מכלל הציבור היהודי במדינת ישראל ושהיא מחזיקה בפועל בתפיסת עומק דמוקרטית לגיטימית שונה מזו של המי"ל. תפיסת העומק הדמוקרטית בציונות הדתית בפועל מתייחסת לדמוקרטיה כאל שיטת משטר ומערכת ערכים שאינה דורשת עליונות הצהרתית על פני ערכים מתחרים כמו הלאומיות והדת. זו דמוקרטיה רפובליקנית במהותה, הסבורה שהמדינה מחויבת לקדם "טוב" מסוים וש"טוב" זה הוא מוסרי ולאומי–ציוני כאחד. זו גם תפיסה דמוקרטית המתחשבת בהיסטוריה, בסוציולוגיה, בתרבות ובהשקפות עולם ובאמונות רווחות בחברה, ולכן מוכנה לכונן במדינת ישראל דמוקרטיה ששונה בהיבטים מסוימים מאלו שכוננו בעבר בדמוקרטיות הוותיקות, דמוקרטיות שחלקן, במיוחד אלו האירופיות, נמצאות במשבר מוסרי שספק אם יצליחו להתגבר עליו.

תפיסת העומק הדמוקרטית בפועל של החברה הציונית–דתית טרם זכתה לניסוח בהיר ומקיף כנדרש לטובת החברה הישראלית ולטובת הסיכוי של התרעננות הדמוקרטיה עצמה. זה אחד האתגרים העומדים בפני חברה השואפת לא רק ליטול חלק בהנהגת מדינת ישראל אלא גם להנהיג אותה. חלקים מהחברה הציונית–דתית כבר החלו להיענות לאתגר זה אך עדיין המלאכה רבה וחסרה מאוד תרומתם של תלמידי חכמים הבקיאים לא רק בתורה אלא גם בהגות מדינית ודמוקרטית ובעקרונות ממשל בעולם המודרני.

ד"ר יצחק גייגר הוא רכז היסטוריה ואזרחות בישיבה התיכונית "צביה" מעלה אדומים. ספרו "היציאה מהשטעטל: רבני הציונות הדתית ואתגר הריבונות היהודית" עומד לראות אור בהוצאת תבונות

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 באוקטובר 2015, ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: