חטא שכנגד הבריאה | הרב חיים דרוקמן

אם אמנם עברו בני דור המבול על כל העברות, מדוע בחרה התורה לתלות את חטאם דווקא באיסור הגזל?

קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (בראשית ו, יג).

חז"ל (סנהדרין קח, א) מסבירים ש"חמס" הוא גזל, ומדגישים שלמרות שבני דור המבול עברו על הכול – "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל". והדבר מפליא – על אף חומרת הגזל, האם עונשו חמור משאר עברות, ועונשו הוא החרבת עולם?!

בעל "חידושי הרי"ם" מלמד שבכל עברה יש גם צד של גזל, וזו כוונת התורה בתיאור "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". בתוך דבריו הוא מזכיר את הגמרא שלפיה "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו גוזל להקב"ה" (ברכות לה, א). הבריאה כולה שייכת לבוראה, וכיוון שאינה שלנו איננו רשאים להשתמש בה. ה' מתיר לנו ליהנות מעולמו בתנאי שנברך על כך. בברכה אנו מצהירים שהעולם כולו שייך לבורא, ש"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א), ומתוך הכרה זו אנו מקבלים רשות ליהנות מעולמו – "הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (שם קטו, טז).

שימוש בעולם בלא ברכה נובע מתפיסה שאין צורך לבקש רשות להשתמש בו, ומשמעות הדבר היא חוסר הכרה באדנותו וריבונותו של ה' בעולם. הדבר דומה לאדם המבקר בבית חברו ולוקח חפצים ללא רשותו וללא הכרת תודה, ובכך מזלזל בבעלות חברו על הבית ותכולתו. התכחשות לבעל הבית, ושימוש בתכולת הבית ללא רשות ותודה – כמוהם כחמס וגזל, ועל כן הנאה מהעולם בלא ברכה נחשבת למעילה וגזל, ללקיחה בלא רשות הבעלים.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

גזל החיות

את העיקרון הזה מרחיב בעל חידושי הרי"ם לכלל העברות. הבריאה כולה שייכת לה' ואנו משתמשים בה מכוח הרשות שניתנה לנו משמים. אולם שימוש בבריאה שלא כפי רצון בעליה האמיתיים – הרי זהו גזל גמור, שכן רשות השימוש היא רק למטרות שבורא העולם חפץ בהן, ולא לדברים שהם הפך רצונו.

חידושי הרי"ם מאיר נקודה נוספת: "כי כל החִיוּת באה מה' יתברך, וכשאין אדם יודע את זה – הרי הוא גוזל!". לא רק המציאות החיצונית של העולם קיימת מכוח הבורא – אלא כל החיות של הכול, עצם קיום הכול בכל רגע, "כל החִיוּת" ממש – הכול מה'. כשאדם מתכחש לכך שעצם חיותו וחִיוּת כל העולם ממנו יתברך – הוא גזלן, כי הוא נוטל את החִיוּת שלו ושל הבריאה כולה שמקורה בה', ומשתמש בה בניגוד לרצון ה'.

זוהי, אפוא, הדגשת הפסוק: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". כל מעשיהם גזל, כי כל מעשיהם היו היפך רצון ה'. כל שימושם בחיות שלהם ושל העולם כולו הייתה למעשים שאינם רצויים בעיני הבורא, וממילא הם נעשו בלא רשות, והם גזל גמור.

ה"שפת אמת", נכדו של בעל חידושי הרי"ם, הוסיף וביאר את דברי סבו (שפת אמת נח, תרל"א): "'מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס' הוא היפוך 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (ישעיה ו, ג)". הבריאה נועדה לגלות את כבוד ה', כך שייוודע לכול ש"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה), ויתגלה ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וכאשר "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס", כשהבריאה מלאה במעשים הנוגדים את רצון ה', וסותרים את מטרת הבריאה – הרי זה ממש הפך "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"!

עשרת הדורות שמאדם ועד נח התעלמו מ"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" ומילאו את הארץ בחמס, הם פעלו בכוחות שניתנו להם על מנת לצמצם את גילוי ה' בעולם, להרחיק את המציאות מתכליתה – ומכאן חומרת מעשיהם ועונשם.

קול מן ההוויה

יש לדעת כי הבריאה עצמה חפצה שיעשו בה את רצון ה', והיא "זועקת", כביכול, בעת שמשתמשים בה בניגוד לרצונו. כך כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשירו "לחשי ההוויה":

תלחש לי סוד ההוויה כולה

אם כל צפצוף עדין, כל יופי חי,

לא הדר שירת קודש, אך זרם אש זרה בך יעוררו,

סורה מני, סורה! הריני לך אסורה!

הבריאה אומרת לאדם: אם כל מה שיש בי לא מעורר בך רגשי קודש, מחשבה אמיתית, פעולה על פי המגמה האמיתית של הבריאה, אלא רק "זרם אש זרה" – אזי לא לשם כך נבראתי, ועל כן: "סורה מני סורה!", אל תיגע בדבר – "הריני לך אסורה!" – לא זו התכלית והמטרה שלשמן נבראתי.

המדרש (תנחומא בובר כי תצא, ב) מתאר כיצד גוף האדם בפרט, והבריאה כולה בכלל, שואפים לכך שהאדם יעשה בהם את רצון ה':

רמ"ח מצוות עשה בתורהכנגד איברים שבאדם, שכל איבר ואיבר צווח על האדם, ואומר: "עשה בי מצוה שנחיה בזכותה ותאריך ימים!". ושס"ה מצוות לא תעשהכמניין ימות החמה, שבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת אומרת וצווחת לאדם: "גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זהאל תעבור בי את העברה הזאת, ואל תכריע אותי, ואת כל העולם לכף חובה!".

האיבר תובע: "קיים בי מצווה!", השמש צווחת בכל יום: "אל תעבור בי עברה, אל תכריע אותי לכף חובה!". איננו שומעים את צעקתם לא בשל חולשת הצעקה – אלא בגלל שאוזנינו הרוחניות אטומות מכל הזוהמה שהתמלאה בהן. לו היינו כולנו זכים וטהורים, בוודאי שהיינו ממלאים את רצון הבורא באופן טבעי, כמו שאר הבריאה, ולא נמשכים לעשות ההיפך מזה.

לעתיד לבוא הכול יהיה בהיר וברור, ואז נוכל כולנו "לשמוע" את הבריאה מתקוממת כנגד השימוש בה למטרות נלוזות, במקום התכלית האמיתית שלשמה היא נבראה. או אז, נגיע למצב השלם –

וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' א–לוהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה! #

 

הרב חיים דרוקמן הוא ראש ישיבת "אור עציון" ויו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

 

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ג חשוון תשע"ו, 16.10.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 באוקטובר 2015, ב-גיליון נח תשע"ו - 949 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. קשה לי לקבל. למה לגזול מן התורה ומדברי חכמים את איסור גזל.
    כן, לגזול את פרי עמלו של אדם אחר ואת רכושו זה דבר נורא. דרשנות מיותרת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: