כשהדעת נכנעת לפיתוי | שלום רוזנברג

חטא עץ הדעת מתפרש כזניחת הרציונליות וכהליכה אחר אינטרסים אנוכייםתמיד יימצאו אנשי הרוח שיתמכו בכל תועבה

כיצד עלינו להבין את איסור אכילת עץ הדעת? בעולם האלילי, איסור כזה היה מתפרש ודאי כחושף את קנאת האלים וחששם מהאדם. אלו הם קרובים רחוקים מאותם אלים מהמיתולוגיה הפגאנית שלא רצו לתת לאדם את האש. גישה פרשנית הפוכה לכך תתקבל בקריאה פרדוקסלית של הטקסט נוסח קפקא: רצה הקב"ה למנוע מהאדם את הדעת כי ריחם עליו, כנאמר (קהלת א, יח): "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". גן העדן שייך לתמימים ואולי לשוטים. זהו פסק דין פסימי נגד הדעת והרציונליות. רבי נחמן מברסלב אכן חשב כך ופיתח גישה זו בסיפור "החכם והתם". האמנם ר' נחמן צדק? אחזור לכך, בלי נדר, בהזדמנות אחרת. אך כאן מבקש אני דווקא להציג את עמדתו של הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א ב, ח"ב ל) שיצא מנקודת מבט שונה לחלוטין.

איור: גונן מעתוק

איור: גונן מעתוק

עזיבת התבונה

לפי הרמב"ם, עץ הדעת שנאסר אינו מייצג דעת של "אמת ושקר", דהיינו החכמה, המדע והרציונליות (הידיעות "המושכלות" בלשונו). ידע אובייקטיבי כזה, יחד עם המוסר האמיתי, מיוצג דווקא בעץ החיים. "דעת טוב ורע" של העץ האסור הוא "דעת" אחרת, שאותה מדריכה עָרמת הנחש. זוהי הדעת הנכנעת לפיתוי, למראות העין ולטעמי החיך: "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם".

הבה נודה על האמת. במקום לקיים חיים רציונליים ומוסריים שהם צלם האלוהים אשר בנו, מובלים אנו על ידי מה שהרמב"ם מכנה "מפורסמות", כלומר: יצירותיו של הדמיון, התשוקות והאינטרסים האנוכיים. דעת הטוב והרע פירושה שכחת הייעוד האנושי: עזיבת התבונה או כפיפתה לאינטרסים האישיים, הליכה אחר ערכיה הקלוקלים של החברה המקדשת את היופי שבאריזה, אחרי ההבל שבהבטחות השקר והשווא שבפרסומות. פיתוייו של הנחש משליטים עלינו כוחות אי–רציונליים ובלתי מרוסנים: תאווה, קסם המותרות, חיפוש הכבוד, רדיפת שלטון, כעס ואלימות. הנחש הוא בעל הברית של עץ הדעת; פיתוייו הם הכוחות השליליים השולטים באדם למן הלידה ועד המוות. הם אף יוצאים מהתחום האישי וחודרים לתרבות החברתית והפוליטית. זאת הדעת האשלייתית.

סיומה של הפרשה, הגירוש מגן העדן, מצביע על ההשלכות האיומות בתחום החברתי והכלכלי שהאנושות מתייסרת בהן. אם במקום רדיפת מותרות היינו מקדישים את מאמצינו למצוא, למשל, תרופה לסרטן, היינו כבר מזמן גואלים את האנושות מקללה זאת. הנהירה אחר המותרות יוצרת את העוני. האדמה מצמיחה קוץ ודרדר.

משרתי הנחש

בעקבות חז"ל, מתאר הרמב"ם את המאבק בין עץ הדעת לעץ החיים באמצעות המשל שבספר קהלת (ט יג–טו): "גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ… עִיר קְטַנָּה… וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים, וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ". סיפור זה מקבל את השלמתו במקום אחר בקהלת (ד, יג): "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל". הילד המסכן והחכם הוא היצר הטוב, המזיגה המופלאה של תבונה ומוסריות. היצר הרע הוא "מלך זקן" השולט באדם ומשאיר את משקעיו בנפש מאז הלידה. כשהתינוק שמח להרוות את צימאונו במים טהורים, באים המלך הזקן וראש ממשלתו – הנחש הקדמון – ומוסיפים למים את הפיתוי: ממתיקים, צבע מלאכותי ושאר מזיקים. כאשר הילדים רוקדים בהקפות, אורבים להם אנשים טובים עם שקיות מלאות כל רע, כדי שהילד החכם ייהפך גם הוא זקן וכסיל.

גדול הפרשנים הפילוסופיים, רבי יצחק עראמה (רי"ע), לימד אותנו לשאול: "למה קראו 'מסכן'?" (עקדת יצחק, שער עג); והוא ענה: הוא מסכן, כי כל מתנגדיו, "כל אנשי המלחמה אשר לנגדו", עורכים נגדו מלחמה "בכְלֵי מלחמתו אשר גזלו ממנו". היצר הרע נלחם נגד הרציונליות באמצעות רציונליזציה של החטא, ובלשונו של רי"ע: "והוא בנין אב לכל החוטאים, שאינם חוטאים אלא בהראות פני הטוב שיש במעשה ההוא". על פי רוב זאת רציונליזציה בלתי מודעת, אך בעולם פוסט–מודרני נטול אמת אובייקטיבית יימצא בקלות ההכשר לכל מעשה. תמיד ימצא האדם הסבר וצידוק למעשיו במעטה של צדקנות. תמיד יימצאו פרופסורים ואנשי רוח שישרתו כל מטרה נאלחה, כל אינטרס וכל תועבה. תמיד ימצא הנחש פילוסוף ואיש רוח לשירותו. בעולם אכן נטוש מאבק מתמיד בין הרציונליות לבין הרציונליזציה.

"בניין אב לכל החוטאים"? כמה נוראה היא ההיסטוריה המודרנית של הטוב. הפאשיזם והנאציזם הפכו ביד רמה את סולם הערכים (ישעיה ה, כ): "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ". הקומוניזם עשה זאת בעזרת השקר, הצביעות ועיוותי השפה. ועתה חיים אנו בפרק שלישי איום שבו "הילד החכם" הוא מסכן: הטוב הופך להיות משרתו של הרוע. ההומניות הופכת מנוף בידי פושעים המוצאים גיבוי למעשי התועבה שלהם בסיוע אנשי הרוח משרתי הנחש. #

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015

פורסמה ב-9 באוקטובר 2015, ב-גיליון בראשית תשע"ו - 948, מילה בפרשה / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: