כוכב בשמי הכתיבה התורנית | אריאל דוד

היה בו שילוב של גאונות הלכתית וחדות היסטורית, אומץ וענווה. מבט מקיף על מפעלו התורני הרחב של הרב איתם הנקין שנרצח עם רעייתו נעמה בשבוע שעבר

לכאבנו, לכאבה של התורה ולכאבו של ריבונו של עולם (שנתן בחירה חופשית להרע ולהתרשל במניעת הרע) – נרצחו לפני שבוע הקדושים והטהורים, הרב איתם ורעייתו נעמה, ה' ייקום דמם ויינחם האבלים. את הרב איתם פגשתי פעם אחת בלבד, אך פן אחד שלו הכרתי היטב – את כתיבתו.

הרב איתם, מן הכוכבים העולים בשמי הכתיבה התורנית ואחד מתלמידי החכמים שעתידם היה נראה מבטיח מאוד, הרבה לפרסם. בשלושים ואחת שנות חייו הקצרים פרסם למעלה מארבעים מאמרים ושני ספרים.

הרב איתם היה שם מוכר בכתבי העת התורניים. הוא שלח את כתביו לשלל כתבי עת (היוצאים במקומות שונים, בסגנונות שונים ועל ידי מגזרים שונים) – ישורון, תחומין, עלוני ממרא, אמונת עתיך, ירושתנו, מלילות, המעין, אקדמות, חצי גיבורים, אסיף, מוריה ועוד.

תחילה בלט כשניער מתרדמה (יחד עם ר' שמריה גרשוני) את הקובץ "עלוני ממרא" של ישיבתו, ישיבת "ניר" בקריית ארבע. העריכה המחודשת, המוקפדת והאיכותית (מבחינה תוכנית ומבחינה צורנית), מדור ביקורת הספרים שכתב ומאמרים שפרסם – כל אלו הסבו את לבי לאותו חכם צעיר, המוכשר כל כך כבר בתחילת דרכו, וציפיתי כמובן להמשך. הרב איתם וחברו הוציאו ארבעה כרכים ונראה שבלכתם מהישיבה לא מצאו להם מחליפים – הקובץ נרדם שוב לפרק זמן בלתי ידוע – אך ברור ש"פרש בשיא" (לאחרונה התחדש צוות הישיבה והקובץ זכה לחיים חדשים).

בשלושים‭ ‬ואחת‭ ‬שנות‭ ‬חייו‭ ‬הקצרים‭ ‬פרסם‭ ‬למעלה‭ ‬מארבעים‭ ‬מאמרים‭ ‬ושני‭ ‬ספרים‭. ‬איתם‭ ‬ונעמה‭ ‬הנקין צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

בשלושים‭ ‬ואחת‭ ‬שנות‭ ‬חייו‭ ‬הקצרים‭ ‬פרסם‭ ‬למעלה‭ ‬מארבעים‭ ‬מאמרים‭ ‬ושני‭ ‬ספרים‭. ‬איתם‭ ‬ונעמה‭ ‬הנקין
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

סלל דרכים חדשות

הרב איתם החל להפיץ את דבריו בעוד ועוד במות ותחומים מגוונים וכאן ננסה לתת מעט סימנים בתחומים שבהם עסק:

א. כתלמידו המובהק של אביו המיוחד, הרב יהודה הרצל הנקין, ייבדל לחיים טובים וארוכים, בעריכת כתביו (בשו"ת "בני בנים" ועוד) ובכתיבת מאמרים על פי משנתו; כתלמידו של הרב דב ליאור, בעריכת כמה מתשובותיו (המעיין בשו"ת דבר חברון יראה על נקלה את ההבדל החד שבין שאר התשובות לבין אלו שבעריכת הרב איתם, כגון התשובה הגדולה על עלייה להר הבית).

ב. כלומד, בביקורות הספרים שכתב, היורדות לפרטים, מעריכות אך גם נוקבות; כתלמיד המגיע מבית מדרשם של הרב יחיאל מיכל אפשטיין (בעל ערוך השולחן), של הרב יוסף אליהו הנקין, סבו הגדול של אביו (שהיה "מרא דאתרא של אמריקה" לפני הרב משה פיינשטיין ואחר כך במקביל אליו), ושל הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ג. כחכם בפני עצמו, היורד לעומק התורה, דולה ממנה פנינים ומעלן ומציגן בפנינו כאשר הן נקיות ומלוטשות (ראו דבריו על קריאת דברי דפוס בשבת, פרוז ומוקף בפורים, שהייה בין בשר לחלב, נשים בבניית בית המקדש, איסור טוחן בשבת, מי שאינו מצווה ועושה ועוד). גם לשאלות העומדות על הפרק התייחס (כגון היתר המכירה בשמיטה, הפעלת חיישנים בשבת, בליעה ופליטה בכלים, השכרת דירות לערבים, מצוות יישוב ארץ ישראל, ביטול קידושין מחמת מקח טעות, גיוס נשים וחתנים ועוד). לעתים הרב איתם ביסס את הידוע והמוכר והדף את המשיגים, ולעתים סלל דרכים חדשות ללא פחד מדעות קדומות ובלי כניסה לתבניות מחשבה שבלוניות.

גם ספרים כתב – ספרו "לכם יהיה לאכלה" על בדיקת המזון מאיסורי תולעים העמיד דברים ברורים בנושא שבו רבים נכנסים לחששות; וספרו "אש תמיד" על הלכות שבת, שמוכן כבר ויראה אור בקרוב בעזרת ה'.

 תחום נוסף שבו הצטיין הוא ההיסטוריה של ההלכה ורבניה: ניתן לומר במידה גדולה של ביטחון שחכם צעיר זה היה מהבקיאים בתחום, קבע לו סטנדרטים גבוהים והראה את חשיבותו (חשיבות ההיסטוריה כשלעצמה וחשיבותה כאשר עוסקים בתורה בסוגיות המקבילות).

הרב איתם כתב על קדמונינו בתקופת חז"ל – על הבנת הסיפור התמוה והמסתורי "מעשה דברוריה", ועל קורות חייו של רבי עקיבא, שקשה להעמיד מן המדרשים את קורות חייו כרצף. כן עסק בתקופת הראשונים, בשאלת מותו של מהר"ם מרוטנבורג בכלא מבלי שיפדוהו.

סוגיות עכשוויות

אך בעיקר עסק בזמננו: בסיפורן של סוגיות הלכתיות, כמו היתר המכירה בשמיטה, הטלת החרם על רי"מ פינס, פרשת האח והאחות ופרשת בית החרושת להיתר עגונות – כאשר הוא יורד לפרטי פרטים ובונה בניין שלם ללא "החלקות", "שקרים קדושים" ואי–דיוקים. לעתים הראה כיצד הידיעה של פרטים היסטוריים חשובה כאשר דנים בסוגיה ההלכתית.

מעין זאת הראה בסיפורם של מאורי הדורות האחרונים, כגון סבו הגדול, ובעיקר באשר לשתי דמויות. ראשון הוא הראי"ה קוק – בדבריו על "מכותבי הראי"ה" של הרב נריה גוטל; בחקירתו המדוקדקת על "לנבוכי הדור", במהדורת הרב שחר רחמני ובמהדורת מכון הרצי"ה, עוד לפני שפורסם הספר בצורה רשמית; בבירור על אודות נאומו בחנוכת האוניברסיטה העברית, בהערות אגב במאמריו ההלכתיים ועוד.

הדמות השנייה היא הרב יחיאל מיכל אפשטיין, שהרב איתם היה "מרא דשמעתא" בחקר דמותו – הן בדבריו על מהדורת עוז והדר של סדרת ערוך השולחן, הן בחקירת הסדרה עצמה וחקירת שאר כתביו (ערוך השולחן העתיד, חידושיו על ספר הישר לרבנו תם, תשובותיו, דרשותיו, חידושיו על הירושלמי והסכמותיו), והן בהעמקה בקורות חייו, יחד עם נגיעה בקרוביו, בנו בעל ה"תורה תמימה" וגיסו הגדול, שהיה גם חתנו, הנצי"ב מוולוז'ין.

גם בתחום זה ספרים כתב. הספר "להכות שורש" שפרסם יחד עם הרב אברהם וסרמן מתאר את יחסו של הראי"ה לקק"ל, ומציג את הפן התקיף שבהגותו והנהגתו של האוהב הגדול בצמתים שונים. ספר נוסף הנמצא בהכנה הוא ספרו הגדול על בעל ערוך השולחן, שיצא גם הוא בקרוב בעזרת הצור. הרב איתם החל לכתוב דוקטורט באוניברסיטת תל אביב על ה"חפץ חיים", הלוא הוא הרב ישראל מאיר כגן, עבודה שנגדעה ביד צר.

 הותיר מורשת רחבה

גם כעורך התבלט הרב איתם – בעזרתו להוצאת ספרי אביו, בעריכת עלוני ממרא ומלילות, בעריכת ספריו שלו, בעריכת "אכול בשמחה" של הרב משה ביגל ובהצטרפותו לצוות העורכים הכללי של אסיף (כתב העת המשותף של הישיבות הציוניות), וכעורך האחראי במדורי "אישים ושיטות" ו"סופרים וספרים" של אסיף. בחלק מעבודותיו בולטות גם ידיה של נעמה, שייפתה את מראה הספר או הקובץ, ובכך הקנתה לחומר את הצורה, החשובה כל כך.

 לרציחתם הנוראה והשפלה של הרב איתם ונעמה היבטים רבים – מבחינה לאומית, מבחינה משפחתית ועוד. כאן נגענו רק בצד התורני, בתלמיד–חכם התוסס ובכותב המוכשר, שעתידו הצפוי כאחד הגדולים והמיוחדים נגדע כעת באכזריות.

נקווה ללמוד מדרכיו, להתמיד בתורה (ובחריצות), לבסס תורה עמוקה ורחבה, המתבטאת בבהירות ובסדר, בדייקנות, בענווה, ללא משוא פנים (כלפי פנים וכלפי חוץ), בקישור ובחיבור לומדי התורה בכל חלקי העם.

מורשת רחבה השאיר לנו הרב איתם, במודפס ובמרושת – באתר שפתח ובו העלה את מאמריו (eitamhenkin.wordpress.com), כאשר הוא מוסיף מבוא ופתח לכל אחד, הוספות, תיקוני טעויות וגם הערות על מלאכת העורכים (רוב המאמרים ניתנים לצפייה אך לא להורדה, כיוון שהרב איתם נזהר בכספם של מוציאי הקבצים). נלמד מתורתו ונאמר תורה בשמו, ומעשיו ימשיכו את פועלו אף לאחר לכתו.

יהי רצון מלפניך, ה', בורא העולם ונותן התורה, בוחן כליות ועושה צדקות –  שחסרון שניהם יימלא, עד כמה שניתן, ושהצער שנפער יפתח צוהר לתיקון הטעויות שבידי אדם, אותן טעויות שבגללן ממשיכים בני עמנו למות על קידוש שמך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו "ה' אלוהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". #

*

אריאל דוד הוא בוגר הישיבה הגבוהה "מאור טוביה" במצפה יריחו ו"בית המדרש להלכה" של הרבנות הצבאית ואברך בישיבת כרם ביבנה

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015

פורסמה ב-9 באוקטובר 2015, ב-גיליון בראשית תשע"ו - 948 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. כמה כואב וכמה דואב! ממש בני ציון היקרים המסולאים בפז ,קשה לקרוא על ההפסד הגדול לעם ישראל כעוד טרגדיה הנוספת על עצם הרצח השפל ויהיו ספריו ומאמריו הרבים של הרב איתם הנקין ז"ל הי"ד זכרונו וזכרון רעייתו נעמה ז"ל הי"ד

    אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך!

  2. את מאמרו של הרב איתם הנקין ב"אקדמות" על "מעשה דברוריא" הנזכר כאן במאמר קראתי בזמנו והוא אכן מעניין ומרתק ולאחר הרצח הנורא חזרתי למאמר זה ועיינתי בו ביחד עם אשתי וביחד עם חבריי

    ושה' הטוב ברחמיו יפרוס עלינו את סוכת שלומו ושיתקיים בנו מקרא שכתוב "ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" אמן וכן יהי רצון!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: