הכיבוש נולד מכיבוש | נחם אילן

אירופה, שיזמה מהלך עולמי של קולוניזציה ושינוי תרבותי, הייתה בעצמה תוצר של מהלך כזה. כך מראים פירוט וניתוח מדוקדקים של ההיסטוריה של אירופה בימי הביניים 

אירופההתהוותה של אירופה

כיבוש, יישוב ותמורות תרבותיות 950–1350

רוברט ברטלט

מאנגלית: אלון אשפר

מוסד ביאליק, תשע"ה, 479 עמ'

"הספר מתבונן בהיסטוריה של אירופה בימי הביניים המאוחרים מנקודת מבט אחת, המתמקדת בכיבוש, בקולוניזציה ובשינוי התרבותי שנגזר מהם באירופה ובאגן הים התיכון בשנים 950–1350" (עמ' 13). כך הגדיר המחבר את דרכו בסוף המבוא לספר. זה ניסוח מדויק, וממנו נובע ומשתלשל סיפור מרתק הנקרא בשקיקה. הספר גדוש בפרטים, אך תרומתו העיקרית היא שפע התובנות שהעניק ביד נדיבה והנתונים השונים שהציב בתוך מארג מגוון של הקשרים: לשוניים, חברתיים, פוליטיים, ספרותיים ורעיוניים.

ברטלט הראה בצורה מרשימה ומשכנעת כיצד תפיסות דתיות וחברתיות, רגישות לשונית ושיקולים כלכליים מאפשרים להבין טוב יותר ומתוך ראייה רחבה יותר מהלכים הנראים על פניהם כאלימות גרידא. ניסוחיו מלוטשים ומעוררים להרבה מחשבות. אביא להלן מעט מלשונותיו.

ספרו המעולה של רוברט בַּרְטְלֶט (Bartlett), היסטוריון בריטי המומחה לימי הביניים, שנדפס לראשונה ב-1993, ראה אור לאחרונה בעברית. התרגום מופתי, וההערות הקצרות מאת המתרגם והעורכת המדעית (רחל גלרט) מעשירות את הטקסט הרהוט הזה ומעמידות מעין לקסיקון לעשרות מונחים המוכרים אולי לחוקרי ימי הביניים, אך זרים לקורא העברי המשכיל. הספר מעוטר במפות, בתצלומים, בתרשימים ובטבלאות נתונים, והכול במידה ובאיכות משובחת. לספר נלוו 71 עמודי הערות (עמ' 319–390), ביבליוגרפיה עשירה (עמ' 393–435) ומפתח מפורט (עמ' 437–479).

הערכים‭ ‬הבולטים‭ ‬היו‭ ‬אומץ‭ ‬לב‭, ‬העזה‭, ‬גבורה‭ ‬ופראות‭. ‬מוסקבה‭ ‬בימי‭ ‬הביניים‭, ‬אפולינרי‭ ‬וסנצוב‭, ‬1908

הערכים‭ ‬הבולטים‭ ‬היו‭ ‬אומץ‭ ‬לב‭, ‬העזה‭, ‬גבורה‭ ‬ופראות‭. ‬מוסקבה‭ ‬בימי‭ ‬הביניים‭, ‬אפולינרי‭ ‬וסנצוב‭, ‬1908

תדמית פראית ותוקפנית

בספר שנים-עשר פרקים, הבנויים היטב כל אחד על אדני קודמיו ומעמידים סיפור משוכלל ומאיר עיניים. ברטלט פתח בניתוח התפשטותו של העולם הנוצרי הלטיני תוך הבהרת התפקיד החיוני של הבישופויות. הוא אִבחן בלשון חדה מה ייחד את הכנסייה המערבית לעומת המזרחית והראה כיצד "לתיוג 'לטיני' היה אפוא תפקיד בהגדרה העצמית של עמי מערב אירופה, והוא סייע להקנות מעין אחדות לקבוצות של אנשים ממוצא ושפה שונים מאוד" (עמ' 29). "הנצרות הלטינית היתה פולחן ומשמעת" (עמ' 249).

הוא דן בתפקיד המרכזי של הפזורה האריסטוקרטית כמניע לכיבושים, הצביע על הממלכות החדשות שקמו במאות ה-11–13: קסטיליה, פורטוגל, בוהמיה, ירושלים, קפריסין, סיציליה וסלוניקי (עמ' 50), והסביר מדוע "בשלהי ימי הביניים היו שמונים אחוזים ממלכי אירופה ומלכותיה פרנקים" (עמ' 52). עוד הראה כיצד ה"פֵאוֹדוּם" (המענק שקיבל הצָּמית מאדונו, בדרך כלל נחלת קרקע; ברבים: פֵאוֹדָה) היה מניע מרכזי בהתפתחות אזורי הקולוניזציה – בחצי האי האיברי, באיים הבריטיים ובמזרח אירופה.

פרק נפרד הוקדש למאפייני שדה הקרב בתקופה הנידונה (פרשים, קַּשָּתים, ופיתוחו של ביצור מסוג מיוחד – המצודה). דמותו של הכובש עוצבה באמצעות מינוח ורטוריקה מחושבים. הערכים הבולטים היו אומץ לב, העזה וגבורה, והפראות הייתה חלק חשוב מהתדמית (עמ' 95). "הרגע שבו נכבשה הארץ היה לנקודת הייחוס של הזיכרונות והעבר" (עמ' 101), וכך עוצבה תודעת הכובשים והנכבשים ותועדה בספרות הכיבוש. המונח "פרנקי" קיבל משמעות של "איש מערב תוקפני" (עמ' 109).

יותר אוכלוסייה פחות בריאות

מכאן פנה לדון ב"כפר החופשי" –  צמיחתה של אוכלוסיית אירופה בימי הביניים המאוחרים. אנשים נעו מן המרכז המערב-אירופי לפריפריות, וברטלט עמד על ההבדל החשוב בין הגירה דרך הים להגירה דרך היבשה (עמ' 119). "הכפר החופשי" היה הזדמנות כלכלית לאיכרים חסרי נכסים, ושימש מנוף להתפתחות כלכלית מואצת, לרווחת האדונים והאיכרים, שזכו לחופש שלא הכירו עד אז.

ברטלט ניתח את המשמעויות של המעבר לחקלאות דגנים – בראשן "אוכלוסייה גדולה יותר אך בריאה פחות" (עמ' 160) ו"אקולוגיה חדשה ופגיעה" (עמ' 162). אולם על אף הצמיחה המרשימה של הכפרים, "המאות הי"ב והי"ג היו תקופה של עיור דרמטי בכל חלקי אירופה" (עמ' 174). ברטלט פתח בהבדל בין ההגדרה הכלכלית להגדרה המשפטית של העיר והמשיך בניתוח המינוח האופייני לחיי עיר. מכאן עבר לדון ברשתות סחר בין-לאומיות, עד לקביעה ש"אחדות המערב בימי הביניים היתה בין השאר אחדות של סוחרים" (עמ' 202).

שני הפרקים הבאים עוסקים ביחסי גזעים באזורי הסְפר של אירופה הלטינית. בראשון, בחן את מעמדם של הלשון והמשפט והראה כי "ההבחנה בין הזהות האתנית לזהות הלשונית החלה להתעמעם" (עמ' 207), וכיצד ומדוע נעלמו שפות מקומיות. ברטלט סקר את שפות המשפט והראה כי "זהויות אתניות אפשר היה לעצב גם על ידי איזון בין לשונות החוק" (עמ' 219). אנשים שחל עליהם חוק אתני אחד יכלו להמירו באחר.

בשני, עיין ביחסי הכוח והדם. באזורי הסְפר שימשו הרבה פעמים דרשנים ומטיפים דו-לשוניים. במשך הזמן התעצמה ההתנגדות לגרמנית כשפת הדרשות, וברטלט המחיש זאת בדוגמאות מרתקות מכמה זירות התרחשות. בשלהי ימי הביניים גברה האפליה הגזעית והתקשחו הרגשות האנטי-יהודיים, שמצאו את ביטויָם בגירושי היהודים ממערב אירופה בסוף המאה השלוש-עשרה ובראשית הארבע-עשרה, עד לגירושם מספרד ב-1492. דימויי עוינות גזעיים היו בכל אזורי הסְפר.

בפרק העשירי דן בכנסייה הרומית והעולם הנוצרי, בחן את תפקידה של האפיפיורות והראה כי הנצרות נתפסה כשם, כגזע וכטריטוריה, וכל אלה באו לידי ביטוי מרוכז במסע הצלב הראשון. מסדרי הנזירים התפתחו בארבעה שלבים וייצגו תזוזה "אל עבר האופקים ההולכים ומתרחבים של המסדרים הבין-לאומיים" (עמ' 263). התוצאה הארגונית החשובה ביותר של מסעי הצלב הייתה המסדר הצבאי.

האוניברסיטה כמכשיר האחדה

הספר נחתם בשני דיונים: באירופיזציה של אירופה, באמצעות ניתוח מרתק של קדושים ושמות. ברטלט מוכיח שהייתה "הומוגניזציה בנוהגי הענקת השמות" (עמ' 279). הוא הדין במטבעות ובצ'רטרים (כתב זכויות רשמי, שהיה כתוב בדרך כלל על קלף וחתום בשעווה), שברטלט סרטט את תהליך התפתחותם, השתנותם והפיכתם לאמצעי תקשורת כלל-אירופיים, וכמותם האוניברסיטה, 'אחד ממכשירי ההאחדה התרבותית החזקים ביותר של ימי הביניים המאוחרים' (עמ' 293).

דיון נוסף עוסק בסוציולוגיה הפוליטית של אירופה שלאחר ההתפשטות. העולם הנוצרי האירופי השתנה. הציים הנוצריים שלטו בימים (עמ' 298), וקבלת הנצרות במזרח אירופה ובצפונה הביאו ל"התמערבות". גם הפריפריה שינתה דמותה. פעולות אלימות נועדו מראשיתן להשיג עבדים, סוסים ומקנה, אבל "כשפחתה חשיבותה של העבדות, עלתה חשיבותה של השליטה באוכלוסייה יציבה של איכרים לא משועבדים. המצודות היו הכלי האידאלי לשלוט באוכלוסיות כאלה ולחלוב אותן" (עמ' 309).

לבסוף השווה ברטלט בין הקולוניאליזם של ימי הביניים ושל ימינו. הקולוניאליזם הימי-ביניימי חתר להתפשטות ולא להקמת מושבות. סוכניו הטיפוסיים היו לא הממלכות אלא גופים: יזמים, אבירים פרנקים, כמרים לטינים, סוחרים, תושבי ערים ואפילו איכרים חסרי זכות הצבעה. במערב נוצרו תבניות שאפשר היה לעגן אותן בחוק – העיר, האוניברסיטה ומסדר הנזירים הבין-לאומי. בצד ההאחדה, התגבשו בשולי אירופה חברות שהיו "מפולגות בלשונן ובמוצא האתני שלהן" (עמ' 317). הספר נחתם בשני המשפטים הבאים: "הנוצרים האירופים שהפליגו אל חופי האמריקות, אל אסיה ואל אפריקה במאה הט"ו והט"ז באו מחברה שכבר היתה חברה קולוניאלית. אירופה, שיזמה את אחד המהלכים העולמיים החשובים ביותר של כיבוש, קולוניזציה ושינוי תרבותי, היתה גם תוצר של מהלך כזה" (עמ' 318).

דווקא משום שהתרגום בכללו מצוין והספר נקרא כאילו נכתב עברית במקורו, אני מבקש להעיר על פגם אחד החוזר בכמה מקומות בספר. מילים שמקורן בערבית באו ללא בדיקת צורתן המקורית, והן "מאונגלזות" שלא לצורך. דוגמאות: "המוזערבי" (עמ' 29, 136) הוא לאמתו של דבר "מֻסְתַעְרַבִּי"; "האלמוהדים" (עמ' 100, 210) הם הכלאה מלאכותית בין עברית, ערבית ואנגלית, ומוטב לשמור את הצורה הערבית המקורית – אלמֻוַחִדוּן, או בתרגומה העברי – המייחדים; "אברהים אבן יאקוב" הוא "אבראהים אבן יעקוב" (עמ' 288); "אל-מאהדייה" (עמ' 297, 298) היא "אלמהדיה"; "אל-מנסור" (עמ' 297, 299) הוא "אלמנצור"; אבן חמדיס הוא אבן חאמדיס (עמ' 315).

מוסד ביאליק ראוי להערכה רבה על תרגום הספר והוצאתו לאור, אף שכנראה לא יהיה רב-מכר. זהו ספר יסוד נהדר, המתורגם היטב, ומצטרף לעוד ספרי יסוד שהופיעו באכסניה זו. הספר מזמן להיסטוריון המקצועי ולקורא המשכיל הלא מקצועי הרבה מידע המגובש סביב שאלות מפתח, עשיר בהכללות ובהפשטות, ומעיד שוב כי כתיבת היסטוריה יכולה להיעשות בצורה מקצועית, מרתקת ושנונה.

*

פרופ' נחם אילן עומד בראש בית הספר ליהדות בקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015

פורסם ב-9 באוקטובר 2015,ב-גיליון בראשית תשע"ו - 948, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: