ימי הסתגלות | עמית קולא

הופעותיה של הסוכה במקרא מעידות על היותה מקום הסתגלות לקראת שלב חדש בסדרי החיים. נראה שזוהי אף משמעות מיקומה בסוף חגי תשרי

למה חוגגים את חג הסוכות? למה יושבים בסוכה? כל הבקיא בהלכה יודע את הכוונה הנדרשת (בית חדש על הטור סימן תרכו) ואפילו הבקיא רק במקרא יודע להשיב את התשובה: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג). על אף ש"ידיעת הדורות" מתפרשת באופנים שונים (סוכה דף ב), הרי שתוכנה של המצווה ברור לכאורה: זיכרון להושבת בני ישראל בסוכות על ידי מוציאם ממצרים.

אולם מסקנה זו מעוררת תהייה. מדוע אירוע זה של הושבה בסוכות חשוב לזיכרון הדורות? הלא ביציאה ממצרים היו אירועים נוספים, לא פחות חשובים, הראויים לזיכרון? ועוד – אם אירוע זה כל כך חשוב, איך ייתכן שבסיפור יציאת מצרים בתורה אירוע זה כלל אינו מופיע? למעשה, אנחנו שומעים עליו לראשונה בנימוק לציווי לשבת בסוכה!

זאת ועוד, חגיגה בפועל של חג הסוכות נזכרת במקרא רק בספר נחמיה. ההתעוררות הרוחנית המתחילה בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי נחתמת בקיום של מצוות חג הסוכות: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". האמנם מאז יהושע ועד עזרא הסופר לא קיימו ישראל, במשך כאלף שנים, את מצוות הסוכות?

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

השהיה לצורך עיכול

בחינה של פרשת המועדות (ויקרא כג) מגלה כי התורה משתמשת בשני ניסוחים כדי לצוות על המועד כיום קדוש. האחד הוא "מִקְרָא קֹדֶשׁ" והאחר הוא "שַׁבָּתוֹן". ימי חג המצות (ראשון ושביעי) וכן המכונה אצלנו חג השבועות זוכים ב"מִקְרָא קֹדֶשׁ". המכונה אצלנו ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות זוכים לשם נוסף: "שַׁבָּתוֹן".

חג הסוכות מופיע בפרשה זו בשני חלקים. בחלק הראשון הוא "מִקְרָא קֹדֶשׁ". לאחר החתימה של הפרשה, הוא מופיע שנית והפעם הוא "שַׁבָּתוֹן". שניות זו לא מפתיעה. לחג הסוכות שתי פנים: מצד אחד הוא השלישי משלושה הרגלים, מצד שני הוא השלישי לחגי החודש השביעי – תשרי. על כן הוא "מִקְרָא קֹדֶשׁ" (בלבד) כחלק משלישיית הרגלים, והוא "שַׁבָּתוֹן" בהיותו החג שבא אחרי ראש השנה ויום הכיפורים. הדבר שמעט מפתיע הוא שהציווי על הישיבה בסוכה לא מופיע ברצף של הרגלים בעלי המשמעות ההיסטורית, המזכירים את יציאת מצרים, אלא דווקא בחלק בעל השפה של חגי תשרי. מדוע?

בשני מקומות בתורה מצאנו סוכות. לראשונה אצל יעקב השב מבית לבן. את תחנתו הראשונה בארץ הוא עושה במקום שהוא קוראו סוכות: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת", ואף בני ישראל ביציאתם ממצרים – תחנתם הראשונה היא סוכות: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת".

מה המיוחד בישיבה בסוכה? הסוכה היא דירת עראי. היא נועדה לישיבת זמן קצוב. היא מופיעה בפרקי מעבר. היא התחנה הראשונה של יעקב בבואו אל ארץ כנען, ובה הוא משתהה עד שימשיך במסעו אל שכם ואל אביו. היא גם החניה הראשונה של ישראל ביציאתם ממצרים – מעין מחנה מעבר. בתקופת עזרא ונחמיה, כמו גם בתקופת יהושע, הישיבה בסוכה מחדדת את המשמעות המקורית – עם הכניסה לארץ לאחר מסע ארבעים שנה במדבר, כמו גם עם השיבה לארץ לאחר שבעים שנים של גלות, יש צורך בהסתגלות – בהשהיה, שתאפשר לעכל את השינוי. זוהי הישיבה בסוכה.

זכר לדבר הוא יציאתו לחירות של עבד עברי ביובל: "מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים – תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן". חופשת שחרור המותירה את העבד בין העולמות היא המאפשרת לו גלישה הולמת, גישור מתאים, לסדר החיים החדש. היא המרככת את המעבר החריף מדי בין העבדות לחיי החירות.

הסוכה ההיסטורית של יציאת מצרים – ישיבת בני ישראל בסוכות מיד עם יציאתם – נועדה לרכך את המעבר מעבדות פרעה לחירות עולם. השהייה בה אמורה להועיל ליושבים להסתגל למצב החדש. כך גם בכניסה ובשיבה לארץ: אצל יעקב, אצל יהושע ובתקופת עזרא.

תקדים לחיי החומר

אווירת הימים הנוראים, ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ששיאם בצום המרומם את האדם מעל מגבלותיו החומריות, מנוגדת באופן חריף לימי החורף שבפתח. מאמצי החקלאי הישראלי, בזריעת אדמתו ובגידול פירות הארץ, מטים את סדר חייו לפרנסה וכלכלה – חיי הגשמיות. מצוות התורה לשבת בסוכה באה לעבד את חיי הרוח הקיצוניים ולהופכם לגורם בעל משקל וכוח דוחף גם בחיבור אל חיי החומר. הישיבה בסוכות עם סיומם של חגי תשרי דומה לישיבה הראשונה שישבו ישראל בסוכות ביציאתם ממצרים.

אולם לא יציאת מצרים עומדת במוקד. הלקח המתודי-חינוכי העולה מן הישיבה ההיא בסוכה מציע תקדים חיוני לחיי הרוח. כאז כן עתה, מדי שנה בשנה, יש לתווך את תוכנם של ימי התשובה הרוחניים אל חיי החומר שבפתח. הסוכה היא המדיום המתאים לעשות זאת, כפי שגילתה מימי יעקב אבינו ועד יהושע, עזרא ונחמיה.

בהקשר זה יש לתת את הדעת לעמדות החוקרים המצביעות על השורשים הארצישראליים של הישיבה בסוכה. יש לצרף אליהן את חביבות הדרשות המופיעות בשם הגר"א בדבר ערכה של הסוכה ודמיונה לארץ ישראל. הסוכה החופה בצילה על כל מעשה האדם, מתוקף ציווי התורה, נותנת לכל אחד מהם ערך של מצווה – היא תשמש המבוא הנכון לחיי העמל של החקלאי הארץ ישראלי. אמנם לא תוכל הסוכה לקדש את הכול ללא המאמץ הרוחני של ימי התשובה. מכוחם ומנטייתם הרוחנית החריפה של ימים אלו, על ידי עידונם המתון, המתווך והמגשר, הסוכה תפתח בפני יושביה את הדרך לעבור את החורף בשלום גם מן הבחינה הרוחנית.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י"ט תשרי תשע"ו, 2.10.2015

פורסמה ב-3 באוקטובר 2015, ב-גיליון חוה"מ סוכות תשע"ו - 947 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: