בית קטן במדבר | יעקב מדן

באילו סוכות ישבו בני ישראל במדבר – בעננים, בסוכות ממש או במבני מלחמה? משמעותה של הסוכה לאור פשטי המקראות ודברי חז"ל

טעמה של מצוות הישיבה בסוכה נתפרש בתורה (ויקרא כג, מב–מג): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ–לוֹהֵיכֶם". ועדיין לא נתפרש מדוע עלינו לזכור שבעֵת ישיבת מצרים ישבנו בסוכות. נחלקו בכך תנאים (סוכה יא, ב):

"כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם.

אף בפשט הכתוב נחלקו הפרשנים. בעוד רש"י, רמב"ן והתרגומים הבינו סוכות על דרך הפשט כענני כבוד, לדעת רשב"ם ואבן עזרא פשט המקרא מכוון לסוכות ממש.

הפייטנים מצדם נטו אצל שיטת ענני הכבוד ופייטו:

טִלּוּל עֲנָנִים אֶזְכְּרָה, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אַזְכִּירָה, לְחַסְדֵי דָוִד זָכְרָה (יוצר ליום א' דסוכות)

יֹפִי עֲנָנֶיךָ סִכַּכְתָּ עַל גְּאוּלִים, חֻפַּת כְבוֹדְךָ פָּרַשְׂתָּ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת סְלוּלִים (מערבית ליום ב' דסוכות)

עֲמוּסָיו סִכֵּךְ בַּעֲנָנִים כְּהוֹאֵל, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יוצר ליום ב' דסוכות)

לכאורה שאלה עיונית לפנינו ואין צורך להכריע בה. אך מצאנו פסיקה הלכתית ברורה בשולחן ערוך (אורח חיים תרכה, א): "והסוכות שאומֵר הכתוב שהושיבנו בהם – הם ענני כבודו שהקיפם בהן, לבל יכם שרב ושמש".

מסתבר שההכרעה חשובה למעשה, שכבר ביאר הב"ח שמצוות הישיבה בסוכה שונה מכל המצווֹת, ומי שאינו מתכוון לתכלית שנכתבה בה לא יצא ידי מצוותה (או"ח תרכה, א):

דכיון דכתיב "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם", לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצוַת הסוכה כפי פשטה. ולכן באר לפי הפשט, דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצריםשצריך שיכוון בשעת ישיבת הסוכה הטעם המכוון במצוה.

משום כך פסק השולחן ערוך במחלוקת זו – כדי שהיושב בסוכה יֵדע אם עליו לכוון שישיבתו היא זכר לישיבה בסוכות ממש או זכר לישיבה תחת צלם של ענני הכבוד.

הישיבה‭ ‬בה‭ ‬מעלה‭ ‬את‭ ‬זכויותיהם‭ ‬של‭ ‬ישראל‭ ‬לפני‭ ‬הקב‭"‬ה‭. ‬בניית‭ ‬סוכה צילום‭: ‬דניאל‭ ‬שטרית‭, ‬פלאש‭ ‬90

הישיבה‭ ‬בה‭ ‬מעלה‭ ‬את‭ ‬זכויותיהם‭ ‬של‭ ‬ישראל‭ ‬לפני‭ ‬הקב‭"‬ה‭. ‬בניית‭ ‬סוכה
צילום‭: ‬דניאל‭ ‬שטרית‭, ‬פלאש‭ ‬90

זכר לחירות ולשעבוד

לדעת רבי אליעזר עלינו לזכור בחג את חסדו של הקב"ה עם יוצאי מצרים ואת המעלה הגדולה שהייתה בעת הנדודים במדבר. שהרי הקב"ה הוריד את ענני כבודו כדי לשכן בהם את עמו במדבר. כך הגן עליהם מאויב ומחיה רעה, מן השמש הקופחת, מן האבק ומן הרוח, וכך גם השרה עליהם את שכינתו (מכילתא בשלח, פתיחתא):

נמצאת אומרשבעה ענניםארבעה מארבע רוחותיהם, אחד למעלה ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהםכל הנמוך מגביהו וכל הגבוה משפילווהיה מכה נחשים ועקרבים, מכבד ומרבץ לפניהם.

ובאמת מצאנו במקרא מקור מפורש ל"סֻכָּה" העשויה מענני כבוד (ישעיהו ד, ה–ו): "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה, כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".

לדעת רבי עקיבא, לעומת זאת, עלינו לזכור עד כמה היה קשה לבני ישראל במדבר. הם ישבו בשמש הקופחת ובסופות החול בסוכות פשוטות. עלינו לזכור זאת כדי לדעת להעריך את הטובה שעושה עמנו הקב"ה היום, בנותנו לנו ארץ טובה ובתים מלאים כל טוב. כך כתב רשב"ם (ויקרא כג, מג):

"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" – באוספך את תבואת הארץ, ובתיכם מלאים כל טוב, דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

לאור זאת נראה שלדעת רבי עקיבא עיקר החג הוא היום השמיני – יום העצרת – שבו אנו נכנסים מן הסוכה, מדירת העראי של שבעת הימים, אל ביתנו החם והטוב שהקב"ה זיכה אותנו בו. לשיטתו ברור יותר מדוע היושב בסוכה ביום השמיני עובר על איסור "בל תוסיף" (ר"ה כח, ב), שהרי הוא מאריך על עצמו את ימי הגלות, ואדרבה – עלינו להיכנס הביתה ולהודות על כך לקב"ה.

נמצאת למד שלדעת רבי אליעזר הסוכות ממשיכות את ארבע הכוסות של פסח, שהן דרך חירות, ואילו לדעת רבי עקיבא הן ממשיכות את המרור ואת זיכרון השעבוד.

אך האמנם נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בציור גורלם של בני ישראל במדבר? לדעתנו אין הכרח. אפשר שבשנה הראשונה ובתחילת השנה השנייה אכן היו ישראל תחת ההשגחה המרוממת והמפנקת של ענני הכבוד. אולם אחרי חטא המרגלים וגזרת "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (במדבר יד, כט), אפשר שנסתלקה מעליהם השכינה, נעלמו ענני הכבוד והם נותרו חשופים בסוכות פשוטות שבנו להם למגן מפני אויב, חיות ורוחות המדבר, עד שנת הארבעים – כאשר שבו ענני הכבוד בזכותו של אהרן.

הגע בעצמך: רש"י טוען, על פי פשוטו של מקרא, שבמשך שלושים ושמונה שנות העונש היו בני ישראל נזופים למקום, ולא שרתה השכינה בחיבה ומאור פנים אפילו על משה רבנו (רש"י דברים ב, טו): "שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עִמו הדבור בלשון חיבה, פנים אל פנים וישוב הדעת. ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל".

ואם משה רבנו נזוף למקום עד שנת הארבעים, ענני כבוד על ישראל מנין? אלא ודאי נסתלקו ענני הכבוד וחזרו וגוננו על בני ישראל רק בשנה הארבעים.

חסד נעורייך

לדברי האומר "ענני כבוד", ודאי נועדה מצוות הישיבה בסוכה להזכיר את חסדו של הקב"ה עמנו, כפי שהסברנו לעיל. לדברי האומר "סוכות ממש", מצאנו בדברי אחד מהראשונים שלא נועדו הסוכות להזכיר את חסדו של הקב"ה עמנו, אלא דווקא את גודל מעלתם של ישראל. כך כתב רבנו בחיי (ויקרא כג, מג):

דעת האומר סֻכות ממש עשו להם, מפני זה נצטוינו לעשות סכות דוגמתן, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוַת הסֻכות גודל מעלתן של ישראל במדבר. שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא, אשר אין בטבע האדם לחיות בו. והוא שהעיד הכתוב:"אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה", "לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן".

סוכות ממש הן מעשה ידי אדם, ואילו ענני כבוד הם "שלוחים" שמימיים. לדברי רבנו בחיי, הבחנה זו תואמת את מה שהסוכות נועדו להזכיר: ענני הכבוד נועדו להזכיר את חסדו של הקב"ה עִם ישראל, ואילו סוכות ממש מזכירות את הליכתה של כנסת ישראל בעקבות הקב"ה, המתוארת על ידי הנביא כחסד הנעשה כביכול עִם ה' (ירמיהו ב, א–ב): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

בתפילת זיכרונות הנאמרת בראש השנה אנו אומרים פסוקים אלו כדי להזכיר לפני הקב"ה את ימי אהבת הכלולות של עַם ישראל לאחר יציאת מצרים. באותה עת הלך העם כולו במדבר השמם, על אנשיו, נשיו וטפו, מכוח ביטחון מלא בקב"ה. המן ירד מהשמים – אך אסור היה להותיר למחרת; הבאר ליוותה את העם – אך לא ניתן היה לשמור את המים. עַם ישראל צעד בעקבות הקב"ה באמונה גדולה, ומאות שנים אחר כך מזכיר זאת הנביא ירמיהו כזכותם הגדולה של ישראל.

לדברי רבנו בחיי, הישיבה בסוכה נועדה "כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוַת הסֻכות גודל מעלתן של ישראל במדבר". "בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ובכל זאת לא התלוננו והאמינו בקב"ה. בהזכרת ימי הנדודים במדבר, הישיבה בסוכה מעצימה את אמונתנו בקב"ה ובמקביל מעלה את זכויותיהם של ישראל לפני הקב"ה.

אמצעי מלחמה

עד כה הנחנו ש"סוכות ממש" הן הסוכות שישבו בהן בני ישראל במרבית שנות הנדודים במדבר. אולם באמת הדבר קשה: אם כל כך חשובות היו אותן סוכות, כיצד ייתכן שהתורה אינה מזכירה אותן כלל בחמשת חומשי התורה? ומה היה ייחודן של אותן סוכות, עד שראוי היה לקבוע עליהן חג לדורות?

משום קושי זה ביאר רבי אליעזר מגרמיזא – אחד מגדולי ראשוני אשכנז – שלא היו אלה סוכות רגילות, אלא סוכות של היוצאים לקרב (רוקח סי' ריט):

ויש מפרשים, כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנעןאז ישבו ישראל בסֻכות, כמו שכתוב:"הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת"… זהו "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – כשצרים את האומותוזהו "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת" – שלא יחשבו מאבֹתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא יֵדעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל.

דברי הרוקח נסמכים על כמה פסוקים במקרא, שבהם נאמר במפורש שאנשי המלחמה היוצאים לקרב ישבו בסוכות. כך נאמר למשל על חיל דוד הצר על עמון (שמ"ב יא, יא): "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד – הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים…"

ניתן לשער שכאשר אנשי עיר מבוצרת ביקשו להכין עצמם לאויב המאיים לבוא עליה למלחמה, הם היו בונים סוכות ללוחמים בשדות המקיפים את העיר. סוכות אלה סיפקו מגורים נוחים ללוחמים שהמתינו לחיל האויב, ובמקביל היו מוסוות היטב בצמחייה שבשדות. כך נאמר בספר איוב (לח, לט–מ): "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא. כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב".

בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, הכינו עצמם יושבי הארץ למלחמה בישראל. לצורך כך הקימו הכנענים סוכות קרב וארבו בהן לבני ישראל. בני ישראל גברו על הכנענים וניצחו אותם, וייתכן שאחר כך ישבו באותן סוכות שבנו הכנענים כדי להילחם מהן בישראל. בכך, התקיימה בנוחלי הארץ ההבטחה שהבטיח להם הקב"ה ביד משה (דברים ו, י–יא):

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ, עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹאבָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

מצוות הישיבה בסוכה נועדה אפוא להזכיר גם את הישיבה בסוכות המלחמה, לאחר הניצחון על יושבי הארץ הכנענים. לזכר ניצחון זה נקבע החג לדורות, ונצטוו ישראל לשבת בו בסוכות. בעודנו יושבים בסוכה נזכרים אנו בעזרת ה' לאבותינו בנחלת הארץ, ויודעים כי רק בסיועו של הקב"ה זכינו לרשת את ארץ ישראל.

המאמר מתוך הספר "באר מרים" לחג הסוכות, שרואה אור בימים אלו בהוצאת ידיעות ספרים וישיבת הר עציון

הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י"ב תשרי תשע"ו, 25.9.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 בספטמבר 2015, ב-גיליון האזינו תשע"ו - 946 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: