חרטה של מעלה | טוביה שגיב 

על אף כי גדולים ורבים התקשו בהבנת מקומה של תפילת "כל נדרי" בפתח יום הכיפורים, נדמה כי זו באה כדי לחזור על טקס התרת הנדרים שערך משה לקדוש ברוך הוא. הסבר חדש 

כמדי שנה יתכנסו המוני בית ישראל בערב יום כיפור, עטופים בטלית, לתפילת "כל נדרי". כתבנו כעת לתפילת כל נדרי אולם, למעשה, כל נדרי כלל אינה תפילה. כל נדרי הינה הצהרה הקובעת שכל הנדרים והאיסורים והשבועות והחרמות שנדרתי ונשבעתי והחרמתי ואסרתי על נפשי מיום כיפור שעבר עד יום כיפור הבא יהיו מותרים, מחולים, בטלים ומבוטלים, לא מאושרים ולא קיימים. מדובר בהתרת נדרים.

דא עקא, קשה מאוד להבין כיצד התרת נדרים נעשית בצורה הזו. הרי התרת נדרים צריכה להיעשות בפני שלושה, ובה הנודר צריך לפרט את נדריו. בכל נדרי איננו עושים את כל זאת. ואם תאמר שמדובר בהתרת נדרים גורפת, שמצאנו במקורות, הרי זו נאמרה לגבי נדרים שלעתיד לבוא בלבד, ולא עוד אלא שהגמרא קובעת שאין לפרסם זאת ברבים כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים (נדרים כג, ב).

יתרה מכך, הלא המסר של הימים הנוראים מתמקד בכך שהאדם לוקח אחריות על עצמו. הוא מצהיר על חטאיו, מבקש סליחה ומחילה ומבטיח לשפר את דרכיו בעתיד. כיצד כל זאת מתיישב עם ההצהרה של כל נדרי? והרי בהצהרה זו נדמה כי אנו מתנערים מכל התחייבות?

מתעטפים‭ ‬בטלית‭ ‬כמשה‭ ‬רבנו‭. ‬ערב‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים‭, ‬ירושלים צילום‭: ‬יוסי‭ ‬זמיר‭, ‬פלאש‭ ‬90

מתעטפים‭ ‬בטלית‭ ‬כמשה‭ ‬רבנו‭. ‬ערב‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים‭, ‬ירושלים
צילום‭: ‬יוסי‭ ‬זמיר‭, ‬פלאש‭ ‬90

לא לזלזל בנדרים

אין פלא שהצהרת כל נדרי גרמה להתמרמרות בקרב העולם הנוצרי, והוסיפה שמן למדורת האנטישמיות.  הטענה שהצהרה זו מתייחסת רק לנדרים שבין אדם ואלוהיו לא שכנעה את הנוצרים, והיהודים נאלצו להישבע שבועה מיוחדת ומשפילה כאשר התברר עניין משפטי בינם ובין הגויים. במאה התשע עשרה, ביטול הצהרת כל נדרי היה אחד התיקונים הראשונים של היהדות הרפורמית בסידור התפילה.

לא רק מבחוץ ניחתה ביקורת על תפילה זו. גם רבים משלומי אמוני ישראל ביקרו אותה. הצהרת כל נדרי מתועדת לראשונה בסידורו של רב עמרם גאון במאה העשירית, ועל כך הוא כותב: "מנהג שטות הוא זה ואסור לעשות כן". גם רב נטרונאי גאון כותב: "אין נוהגים לא בשתי ישיבות ולא בכל ארץ בבל להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים". במאה השלוש עשרה קובע רבי מנחם המאירי מקטלוניה ש"אחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו… ומפני זה נהגנו שלא לומר נוסח כל נדרי כלל שלא לזלזל בנדרים". אף הרמב"ם ורבי יצחק אלפסי אינם מזכירים מנהג זה כלל וכלל. אף ראוי לציין כי הרב שמשון רפאל הירש, רבה של יהדות גרמניה האורתודוקסית, ניסה שנה אחת לבטל את הצהרת כל נדרי וחזר בו.

רבנו תם ניסה להתמודד עם הקושי ההלכתי של הצהרה זו ותיקן אותה כך שתתייחס לעתיד. כלומר, ביטול הנדרים יחול מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים של השנה הבאה. כך התקבל ברוב הקהילות נוסח מעורב המתייחס לעבר ולעתיד גם יחד. עם זאת, יש לציין שלמרות השינוי של רבנו תם, כל הפעלים בהצהרה נשארו כתובים בלשון עבר: "כל הנדרים… שנדרתי ונשבעתי והחרמתי ואסרתי על נפשי".

בנוסח הספרדי המשלב עבר ועתיד תיקנו גם את שאר הפעלים הן בלשון עבר והן בלשון עתיד. על כך כתב  הריעב"ץ:

אבל כל הלשונות שבדו האחרונים ז"ל מלבם הכל טעות במחילת כבודם כי לא הכירו ולא ידעו לדבר ארמיתוהעיקר הוא כדברי הקדמונים שנתקן על העבר (שער העין וז).

לא רק תוכנה אלא גם סגנונה של הצהרה זו ומיקומה מעוררים שאלות ותמיהות. כידוע, כל תפילותינו מנוסחות בלשון רבים. במיוחד ביום כיפור אנו נוהגים לקחת על עצמנו אחריות קולקטיבית: "אשמנו, בגדנו… סרנו ממצוותיך… ואנחנו הרשענו… סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו… אבינו מלכנו חטאנו לפניך", ועוד. לעומת זאת, הצהרת כל נדרי ברוב הנוסחים נאמרת בלשון יחיד. מדוע השתנה מטבע הלשון?

נוסף לכך, הצהרת כל נדרי נאמרת לפני כניסת היום הקדוש ולפני אמירת ברכת שהחיינו וקיימנו לזמן הזה. מדוע? הלא היה ראוי לקרוא את הצהרת כל נדרי לאחר ברכת שהחיינו?

הצהרתו של אלוהים

קושיות רבות עולות אפוא על הצהרת כל נדרי, ואף על פי כן טרם קם מי שהצליח לעקור אותה ממחזור התפילה. יתר על כך, דווקא היא הפכה להיות מוקד משיכה לעמך בית ישראל בתפילות יום כיפור. כיצד ניתן להסביר את הדבר?

אין בידי תשובות ברורות לתמיהות אלה. ואולם ייתכן להאיר את הצהרת כל נדרי ממבט אחר מהמקובל. ניתן לומר כי הצהרת כל נדרי איננה הצהרה של המתפללים המתכנסים בבית הכנסת. הצהרת כל נדרי היא הצהרה של הקדוש ברוך הוא אשר מבטל את נדריו. במה מדובר?

פרשות השבוע כי תבוא, ניצבים וילך, הנקראות בסוף השנה, עוסקות בדברי תוכחה למכביר:

אם לא תשמע בקול ה' אלהיךובאו עליך כל הקללותישלח ה' בך את המארה ואת המהומה. יככה ה' בשחפת ובקדחת. יתנך ה' נגף לפני אויבךובאו עליך כל הקללות והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו" וגו'. רק אז, לאחר קבלת העונש, אומרת התורה שניתן לחזור בתשובה אל ה': "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה והשבת אל לבבךושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולוושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמיםכי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (דברים כחל).

משמע, על פי המתכונת המקראית – על חטאים ופשעים יש לקבל עונש ורק לאחר קבלת העונש ניתן לחזור בתשובה ולשוב אל ה'. המתכונת של הימים הנוראים, לעומת זאת, שונה לחלוטין. די בבקשת סליחה ומחילה ובכך יימחקו החטאים והזדונות, ולא זו בלבד אלא הזדונות נעשות לו כזכויות (יומא פו, ב). כיצד משתנה מתכונת זו? והרי זה נגד הכתוב בתורה?

לכך, בדיוק לכך, מגיעה הצהרת כל נדרי. בהצהרה זו כביכול מודיע הקדוש ברוך שכל נדריו ושבועותיו האמורים במקרא בטלים ומבוטלים, וניתן לעבור למתכונת חדשה של בקשת סליחה ומחילה ללא צורך בענישה: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה". לכן מנוסחת הצהרה זו בלשון יחיד ולכן נאמרת הצהרה זו לפני כניסת יום כיפור לתוקפו. רק לאחר שהצהרת הקב"ה מתקבלת ניתן לברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ולהתחיל בסדר יום הכיפורים.

רעיון זה, יסודו במדרש שמות רבא (כי תשא, פרשה מג; בתרגום וקיצור):

בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפייס האלוהים שימחל להם.

אמר האלוהים: משה כבר נשבעתי זובח לאלהים יחרם (שמות כב ), ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו.

אמר משה: ריבון העולם ולא נתת לי הפרה של נדריםדין הוא שתתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים.

מיד נתעטף (משה) בטליתו וישב לו כזקן והקדוש ברוך הוא עומד כשואל על נדרו

אמר (משה) לפניו: אתה מתחרט?

אמר לו (הקב"ה למשה) מתחרט אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי.

באותה שעה אמר משה (לקב"ה) מותר לך מותר לך, אין כאן נדר ואין כאו שבועה. לפיכך נקרא שמו איש האלוהים, לומר שהתיר נדר לאלוהים.

הנה כי כן, כל שנה בערב יום הכיפורים, ביום שבו ירד משה עם הלוחות השניים, אנו חוזרים על טקס התרת הנדרים שערך משה לקדוש ברוך הוא. אנו מתעטפים בטלית כמשה רבנו, קוראים את הצהרתו של הקדוש ברוך הוא על ביטול כל הנדרים, השבועות והחרמות שנאמרו במקרא לחוטאים ולעוברים על דברי ה', ופונים לדרך חדשה – "ויאמר ה' סלחתי כדברך", דרך הסליחה והמחילה ללא עונש.

*

טוביה שגיב הוא אדריכל

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ה' תשרי תשע"ו, 18.9.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 בספטמבר 2015, ב-גיליון וילך תשע"ו - 945 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. עם כל הכבוד לידידי מר טוביה שגיב הרי ענין כל נדרי מבואר במשנה כפשוטם של דברים, ומה שעושים מזה עסק גדול לא' פתרונים

  2. הרה"ק ר' יעקב יוסף מסקווירא זי"ע היה ממעט מאוד להתפלל מחוץ לחדרו עם הציבור, ורוב תפילותיו היה מתבודד בעצמו בחדרו בינו לבין קונו, ולא היו רואים עליו מבחוץ שום התרגשות והתלהבות. אולם בעת התרת נדרים ראו עבודה גדולה ומיוחדת במינה אצלו, והיה בוכה אז מאין הפוגות. שהענין הגדול של 'כל נדרי' הוא, שאם ח"ו נשבע הקב"ה שלא יגאלנו מהגלות, הרי אנו מתירים נדר ושבועה זו. וא"כ התעוררות גדול יש בזה, שהולכים להתיר נדרו של הקב"ה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: