חלומות של ניירת | חבצלת פרבר

עובדת ארכיון, שכל חייה נעים בתוך קווים של בירוקרטיה, חולמת על שיפור תנאים ועל אהבה בסיפור אחד ומטפלת בתינוק מסתורי בסיפור שני. הבטחה ספרותית 

ארכיביתהארכיברית

ענת לוין

אפיק, 2015, 211 עמ'

לפני הכול נמשך הלב אל הסגנון. צפוף, בהול, נרגש אבל גם אירוני. משפטים ללא-קץ עם פסיקים אין-מספר, מתובלים בהומור דק ובשימוש וירטואוזי ובלתי-צפוי בשפה, שמסייעים לנו להתמודד עם התוכן העצוב: סיפור על עובדת ארכיון קטנה, לא נחשבת, מחוקה ושקופה בעולם בירוקרטי שדורס ולא משאיר אוויר לנשימה.

ארכיברית שיושבת בחדרון קטן ללא חלון, "ארבעה קירות שביניהם ערבה שחונה שקוראים לה חדר, שלא היה בו כלום כי הוציאו את כל הארגזים והסטוקים של הציוד המשרדי שאספו בכמויות עצומות, שחס וחלילה לא ייגמרו הסיכות לשדכנים הגדולים… המצב האיום של מחסור בנייר דבק שקוף… רגע לפני שהופעתי התפשט המחסן מחפציו, לפני שיתלבש להיות החדר שלי…".

משפטים ארוכים, שאלמלא הסיפור, שמאיץ בנו להמשיך ולדעת מה קורה אחר כך – היינו מתעכבים, מכניסים כל משפט לפה ונהנים לאט כמו מסוכרייה חמוצה-מתוקה. אבל הסקרנות גוברת ואנחנו רק טועמים ומיד ממשיכים, אל הממתק הלשוני הבא.

החלון‭ ‬הוא‭ ‬תזכורת‭ ‬שיש‭ ‬עולם‭ ‬בחוץ‭ ‬ויש‭ ‬חיים‭ ‬מעבר‭ ‬לתיקייה‭ ‬ולטפסים צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

החלון‭ ‬הוא‭ ‬תזכורת‭ ‬שיש‭ ‬עולם‭ ‬בחוץ‭ ‬ויש‭ ‬חיים‭ ‬מעבר‭ ‬לתיקייה‭ ‬ולטפסים
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

הקונסוליה הנכספת

ואלה עיקרי הסיפור: ארכיברית, אסיה שמה, יושבת בקומה שתיים של בניין ממשלתי עלום-שם. כל מי שיש לו שם עברי וקשרים מתאימים עם מי שיושב בקומה העליונה, בחדרים עם חלונות גדולים ומבט לנוף, נוסע. לאן? ל"קונסוליה". מין מקום רחוק ומסתורי שאין יודעים מהו אבל כולם חולמים עליו. קותי, למשל, "שמע שיש להם עוד יום חופש אחרי שסוף השבוע נגמר… שהם לא צריכים בשתים עשרה לרדת לחדר האוכל, כי אצלם מזמינים את הארוחות מראש, ומביאים להם אותן עד השולחן שלהם… שהם יושבים בבניין גבוה, אולי מאה קומות… שלכל חדר יש חלון, אפילו למזכירות הזוטרות, למנקים… שהם יכולים כולם לפתוח ולהוציא את הראשים, ולהציץ החוצה אל הנוף של העיר הגדולה, ויש אוויר…".

גודל החדר, גובה הקומות, והחלונות – בעיקר החלונות – הם נושא מרכזי בחייה של אסיה. לא מפריע לה שהחדר קטן ושאין לו חלון ובכל זאת, חלון הוא גם סמל סטטוס, ביטוי למעמדה השפל בהיררכיה המשרדית. מעבר לכך, חלון הוא גם אור ואוויר ותזכורת שיש עולם בחוץ ויש חיים מעבר לתיקייה ולטפסים, לניירת שיש לתייק ולסדר האלף-בית שצריך לשמור בכונניות. תזכורת שהעבודה בקומה שתיים, והכפיפות לסולם הבירוקרטי של נמוכים וגבוהים, אינן חזות הכול. שאפשר אפילו לזקוף את הגֵו בתוך גבולות השיטה ולנסות לשכנע את האחראים-על-האחראים לשלוח גם אותה לקונסוליה, מחוז החפץ והחלומות של כל אנשי המשרד.

החלון הוא גם תזכורת שיש לה, לאסיה, גם חיים פרטיים. אמנם החיים האלה הם לא מי יודע מה. אסיה, רווקה בודדה בשנות השלושים לחייה, משקיעה את שעות הפנאי שלאחר העבודה בכתיבת מכתבים אל בירוקרטיה אחרת, שונה אבל דומה לזו שהיא מעבירה בה את שעות העבודה: הבירוקרטיה של המוסד שבו מאושפז אביה חסר-הישע, שאמה סירבה להמשיך להחזיק ולטפל בו בבית.

היא כותבת מכתב ראשון ל"מרים". מכתב שילך וילבש ויפשוט צורה, "מוחקת וכותבת", בהמשך הסיפור, ככל שיחלוף הזמן ותגבר מצוקתה של אסיה, הבת שמזדהה עם מצוקתו של אביה במוסד ההוא ומבקשת לגרום לו טוב ולאפשר לו לנשום קצת "אוויר צעיר – כמו שאבא אומר…", לתת לו תחושה שהוא עוד בן אדם ושהוא עוד חי. מאוחר יותר, במכתב הרביעי או החמישי, גם יתברר לנו מיהי מרים זו, "האפוטרופסית הרשמית" של האב, שהסכמתה דרושה לקבלת רשות מן הבירוקרטיה. מכל מקום, עצם התהליך מול המוסד הרפואי הוא אנלוגי למשרד שבו אסיה עובדת: מכתבים, הרשאות, טפסים – כלוב של נייר.

חלום על חלון

זמן מה נדמה שהכול בעולמה של אסיה קפוא, ומה שהיה הוא שיהיה. אבל אז משהו קורה, שינוי דרמטי ממש: אחרי ארבע עשרה שנה בחדר הקטן בלי חלון היא מממשת את חלומה להתקדם לחדר קטנטן אחר, החדר הפינתי שבקצה המסדרון, זה עם החלון. ואז עוד דבר קורה: אסיה מתאהבת ומתחילה לחלום. זה לא נסיך בלימוזינה אלא דוּדוּ הנהג, ולא חלום גרנדיוזי על חופשה בקריביים, אלא חלום פשוט, צנוע ויומיומי: על סנדוויץ' מרוח בחמאה וקפה בבוקר, לפני העבודה. ועל אותו דבר שקוראים לו "א-א-א-ה-ב-ה" שבזכותו יתרחש מה שאומרים "שהוא היופי הזה שקורה, לפעמים, לאנשים, בלילה".

אבל כאן, בסביבות אמצע הספר, הסיפור נתקע. פורצת מלחמה, "הפלישה" קוראת לה המחברת, ודודו הנהג, גיבור החלומות שאינו מודע למקומו בחלומות של הארכיברית, מגויס, והחוט העלילתי הזה נעצר. בנקודה זו מתגלה חולשתו הפנימית של הספר. סיפור שמושתת על שתי סיטואציות קפואות – בירוקרטיה מאובנת ואב חולה ומתפורר ושנעדר דרמה ודינמיות מן הסוג שיאפשרו לו להתקדם להיכן שהוא. קצב הסיפור מואט, והזיקוקין-די-נור הלשוניים הופכים במידה מסוימת לתכלית במקום אמצעי.

רק התפנית בעניין השליחות לקונסוליה המסתורית מחזירה לרגע חיים ועניין לסיפור, ומאפשרת לענת לוין לעשות מה שהיא מפליאה לעשות: לתאר ולנתח תגובות אנושיות למצבים חריגים ומעוררי התנגדות. אבל גם התפנית הזאת היא קצרת-טווח, והתוצאה היא קיטוע של העלילה ומעבר בעל אופי טכני ושרירותי ל"חלק 2", שאינו קשור אורגנית ל"חלק 1", פרט לשם הגיבורה.

תינוק פתאומי

מתבקש אפוא להתייחס ל"חלק 2" כאל נובלה נפרדת. ב"חלק 2" אסיה מקבלת בנסיבות מסתוריות ולא מובהרות תינוק קטנטן, חדש לגמרי, לחזקתה, כביכול עד שיבואו לקחת אותו בחזרה. גם כאן, כמו ב"חלק 1", יש מתח שמקורו בביזאריות של הסיטואציה, בתיאורי המקומות ובעיקר באינטראקציות האנושיות: אישה רווקה שלומדת לטפל פיזית ורגשית בתינוק ממקור מסתורי, הקשר שנוצר בינה לבינו, ההכרח להסתתר ולנדוד, והאנשים השונים שהיא פוגשת – ובראשם צעירה בשם אנה, בעלת עיסוק לא-ברור אך כנראה מפוקפק, שמצטרפת לחלק מהמסע.

בניגוד לסיפור הראשון, שהאירוניה שלו גולשת לא אחת לציניות, ובמידה של צדק, הסיפור השני נוגע ללב, וההומור שמאפיין את סגנונה של לוין מסייע להתגבר על הדמעה שמבצבצת בזווית העין.

ענת לוין מתגלה בספר הזה כבעלת כישרון ספרותי ולשוני חדש וייחודי. אמנם משפטי ביקורת חברתית או פוליטית כגון "דברים מוזרים קורים במלחמות… איך נורית-חשבונות נתנה לזהבית לעקוף אותה בחדר האוכל פתאום ברביעי בצהריים… ופינתה את המקום עם היד… ואז ידעתי סופית שמשהו לא בסדר, שדבר נורא קרה או עומד לקרות…", שהם משעשעים וגם מוכיחים יכולת התבוננות דקה בפרטים, אינם יוצרים ספרות מעמיקה. לעומתם, המכתבים שכותבת אסיה ל"מרים", ושבהם היא זוכרת באהבה את אביה בימיו הטובים ואת הקשרים בינו לבינה, מוכיחים שיש בלוין גם יכולות אחרות, מעמיקות ונוגעות בנפשם של הדמויות והקוראים כאחד.

אם תמשיך בקו של סיפורים אנושיים בעלי עומק, מעבר לביקורת חברתית מובנת מאליה, ואם יהיה בה אורך הרוח והנשימה הדרושים לכך, נראה שעוד צפויים לנו מפגשים מעשירים עם כתיבתה של ענת לוין בעתיד.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ה' תשרי תשע"ו, 18.9.2015

פורסם ב-18 בספטמבר 2015,ב-גיליון וילך תשע"ו - 945, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. כאן אפשר לראות את זה בברור. תודה על הפוסט
    חלום של ניירת באמת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: