למה הזמן עובר מהר כשנהנים? | רבקה שאול בן צבי

בהמשך לספריו העיוניים, מציג דן אריאלי ספר שאלות ותשובות על שלל נושאים שבהם מתברר שהחלטותינו אינן בהכרח רציונליות: מבעיות חניה ועד תשלום בבית הקפה 

אריאלישלך באירציונליות

אמונות תפלות, גרביים אבודים, חשבונות משותפים ועניינים גורליים אחרים

דן אריאלי

איורים: ויליאם האפלי

מאנגלית: שרון ויסברג

דביר, 2015, 246 עמ'

מה ההבדל בין סיפורת לכלכלה התנהגותית? שניהם מעמידים במרכז את ההתנהגות האנושית. אך בעוד הספרות הטובה מעמידה את האדם כחידה לא פתורה ומשאירה תמיד שובל של סימני שאלה, מדעי ההתנהגות מנסים לפרק את החידה לגורמיה ולהסיק מסקנות בעלות תוקף. הספרות רוחנית בעוד שבכלכלה ההתנהגותית יש פן בולט של מעשיות. אלה קווים שונים שלא ייפגשו אפילו באינסוף. אחד הנציגים המעניינים של הכלכלה ההתנהגותית הוא דן אריאלי, ששלושת ספריו הקודמים פרסמו את שמו בארץ ובעולם.

דן אריאלי, ישראלי-אמריקני, מגלם בדמותו את היכולת להפוך את הלימון ללימונדה. כנער חלם על מימוש בעולם הספורט, ועקב כוויות קשות שכיסו את רוב גופו הוא בילה שנים מחייו בבית החולים "שיבא". עולם הספורט נסגר בפניו, אך עולם המדע נפתח. אריאלי למד פילוסופיה ופסיכולוגיה קוגנטיבית, הפך לפרופסור, ובהשפעת דניאל כהנמן התמחה בכלכלה התנהגותית. ספריו – "לא רציונלי ולא במקרה" (2008), "לא רציונלי אבל לא נורא" (2010), "האמת על באמת" (2012) – מהנים בצורה בלתי רגילה ועשירים בתובנות מרתקות שעלו במחקריו. עכשיו הופיע ספרו "שלך באי-רציונליות", והוא בעל אופי שונה מקודמיו.

אריאלי כותב לא אחת על השפעת הציפיות על האופן שבו נחווים דברים. ובכן, הייתה לי ציפייה לספר נוסף שמתאר מחקרים ותובנות. עוד מאותו הדבר. אבל פתחתי את הספר ונתקלתי במשהו שונה מציפייתי, ולאחר ההפתעה זרמתי בחדווה גדולה עם הכתוב. גם הספר הזה קשור למחקרים של אריאלי, אך הוא בנוי משאלות ותשובות: שאלות שנשלחו אליו לשני עיתונים, "כלכליסט" ו"וול סטריט ז'ורנל". השואלים הסכימו שדבריהם ייכללו בספר והם מופיעים בשמותיהם הפרטיים בלבד.

מגוון הנושאים כולל יחסים בין-אישיים, בעיות בעבודה, טיולים ונסיעות, בילויים, שיפור היחסים במשפחה, טכנולוגיה, הרגלים והתמודדות עם שכנים בעלי נורמות נמוכות. קשה להבחין בין שאלות אמריקניות לשאלות ישראליות, ונראה שכולם מדשדשים באותה שלולית גלובלית. שלל בעיות אנוש נפרשות בספר, בכל תחומי החיים, ואריאלי מתייחס ברצינות לכל בעיה, אפילו לבעיה זעירה כמו האם עדיף להמתין למקום חניה שמתפנה או להסתובב ברחבי העיר.

חלק מהשאלות נראות לנו חסרות ערך, לכאורה. פלונית שואלת למה היא טורחת להבריק את הטלפון הסלולרי שלה, אך אין לה סבלנות לנקות את הבית. אחר מתלונן על הזמן הדוהר במהירות בנופש מוצלח. ואריאלי מסביר בנחת רוח איך אפשר להאט חווייתית את מרוץ הזמן. ניכר שהשואלים מכירים את דרך המחשבה של אריאלי, ומניחים שגם עניינים פעוטים חושפים מנגנון אישי מורכב.

חופש‭ ‬פנימי‭ ‬והתנערות‭ ‬ממוסכמות‭ ‬בד‭ ‬בבד‭ ‬עם‭ ‬ציות‭ ‬לכאורה‭. ‬דן‭ ‬אריאלי‭ ‬בהרצאה‭, ‬לובש‭ ‬חולצה‭ ‬הודית צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

חופש‭ ‬פנימי‭ ‬והתנערות‭ ‬ממוסכמות‭ ‬בד‭ ‬בבד‭ ‬עם‭ ‬ציות‭ ‬לכאורה‭. ‬דן‭ ‬אריאלי‭ ‬בהרצאה‭, ‬לובש‭ ‬חולצה‭ ‬הודית
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

התנפצות הדיאטה

התשובות של אריאלי כתובות בהומור, כולל הומור עצמי, ולעתים באירוניה מרה, ראו עמוד 76. דבריו משלבים לעתים חוויות אישיות וזיכרונות אישיים. התשובות השונות מספקות שפע תובנות, טיפים וזוויות ראייה מיוחדות. אריאלי יוצא מההנחה שהוכחה מחקרית, שאיננו נוהגים באופן רציונלי; שבמצבים "חמים" אנו עושים ההפך ממה שתכננו, ובמצבים "קרים" אנו מחליטים נכון, אך איננו יכולים לדעת איך נרגיש במצבים ההפוכים.

בבוקר קשה לחזות את "הידלדלות האני" המתרחשת בסוף היום או בלילה, כאשר הדיאטה מתנפצת מול עוגת השוקולד שבמקרר. אז מה עושים? מודים בעובדות ומחשקים את עצמנו: לא מחזיקים במקרר עוגות מכל סוג; יוצרים חוקים אחדים, סייגים שאסור לשבור; בעיקר נזהרים מאופטימיות לגבי הכוחות הנפשיים וחוזק האופי. כמה תקנות פשוטות יעשו את העבודה, במקום כוח הרצון שכשל, ועל כל פנים עתיד להיכשל. מילת מפתח בתשובותיו של אריאלי היא החוויה. כאשר אדם מתלבט בין שתי אפשרויות, מוטב להעדיף את זאת שתעצים את החוויה.

הספר הזה בהשוואה לקודמיו הוא כמו פרקטיקה לעומת לימודים עיוניים. גם בספרי המחקר שלו אריאלי מדגיש את ההיבט המעשי, אך כאן היבט זה מגיע לכלל מימוש מלא ופרטני, כאשר הפן המחקרי שהוא הבסיס המוצק לכל התשובות מעורב בשיקולי דעת מעניינים ובהצגת אלטרנטיבות. לעתים התשובה חד משמעית, לעתים אריאלי מציג אפשרויות ומניח לשואל לבחור.

השואלים מייצגים עולם של מעמד ביניים מבוסס. אנשים משכילים שקוראים עיתונים כלכליים, שעובדים במקום מסודר ומתלבטים אם להישאר בו או לא; שמתלבטים לגבי בילויים, ומי צריך לשלם את החשבון בבית הקפה – האם לחלק את החשבון שווה בשווה או שאדם אחד ישלם לפי התור? ומה עדיף לזוג הצעיר: חשבונות נפרדים או חשבון משותף? ואני מרשה לעצמי להסגיר את התשובה: חשבון משותף. אותה רצינות מופגנת גם כלפי שאלה על סנאים שגוזלים את המזון של הציפורים, על פשר העקבים הגבוהים וכוח המשיכה שבהם ועל הצורך במכונית צעקנית. כל שאלה מקבלת את הכבוד הראוי והניתוח המתאים, ונראה שבעולמו של אריאלי אין מקום להבחנה בין עניין קל לעניין הרה משמעות.

תקינות פוליטית

ההנאה מהספר שמורה בראש ובראשונה למי שקרא לפחות ספר אחד של אריאלי, או אפילו מחקרים של מדענים אחרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית, אך גם מי שנחשף לתחום הזה לראשונה ייהנה מהתבונה, מפשטות הסגנון, מהגיוון המרשים. זה ספר שניתן ללמוד ממנו רבות על חוסר הרציונליות שלנו המתעטף לעתים ברציונליזציה, ועל החשיבות הגדולה ואף הגורלית של הפרטים הקטנים בהתנהגותנו. הפתיחות לתובנות חדשות עשויה לקדם כל אדם, בכל גיל; הפן המעשי שבתשובות הופך אותן לכלי עזר חשובים בהתנהלות היומיומית.

"להבין עד כמה קל לנו להיכשל" אומר המחבר בעמ' 178. הרי כולנו חכמים כולנו נבונים, לכאורה, אבל מי הצליח להימנע מהחלטה שגויה, מהתנהגות פזיזה, מפגיעה עצמית, מפגיעה בזולת? הרבה כישלונות מקורם בהחלטות לא רציונליות שבעליהן מאמינים שהן שיא הרציונליות. כמה מעשים שגויים ומחדלים מגובים בהסבר הכי משכנע בעולם. הספר אינו מציע קסמים והוא לא ספר עצות או טיפים, אבל ניתן ללמוד רבות מההסברים, מהסיפורים האישיים ומהמבט שאינו רק מחקרי אלא אישי ואנושי.

והנה דוגמה להתנהגות רציונלית של המחבר עצמו. בתשובה לשאלה מדוע הוא לובש בגד הודי בהרצאה פומבית, מתוודה אריאלי שהוא שונא בגדים רשמיים כמו חליפה ונעליים בלתי נוחות, אך מכיוון שעליו להופיע בהתאמה לקוד לבוש, הוא מופיע בחולצה הודית, כי במדינה של תקינות פוליטית, איש לא יעז להסתייג מאתניות. בתשובה זאת הקורא חש את החופש הפנימי של המחבר, את ההתנערות ממוסכמות בד בבד עם ציות לכאורה. הרי מוסכמות לבוש רבות הן לא רציונליות כפי שכתב כבר מונטיין בספר המסות שלו, אבל בכל זאת המליץ לקיימן.

ואסיים בשאלה לא למחבר אלא להוצאה: יש לכם הסבר רציונלי להופעת שגיאת כתיב אחת בכותרת המשנה של הספר ופעמים רבות נוספות ברחבי הספר? הייתכן שבספר כה מוצלח, ערוך היטב, מתורגם מצוין, מאויר נהדר, תרשה לעצמה שגיאת הכתיב האומללה להחצין את עצמה ללא בושה? ומה אומרים על כך מחקריו של דן אריאלי?

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י"ג אלול, 28.8.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 באוגוסט 2015, ב-גיליון כי תצא תשע"ה - 942, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אין שגיאת כתיב בכותרת המשנה.
    אולי את לא מודעת לכך שגרביים הם ממין זכר.
    או אולי לא את מודעת לכך ש'תפל' במשמעות 'חסר טעם' נכתבת בתי"ו (כמו במגילת איכה: "נביאיך חזו לך שוא ותפל". בניגוד ל'טפֵל' במשמעות 'נספח').

    מלבד זאת, הסקירה מעניינת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: