ברוך המבדיל בין החי לאדם | אלכס צפרירי

ההטפה הטבעונית נגד עריכת ניסויים בבעלי חיים מנוגדת להלכה ואף מסוכנת לבריאה כולה. העלאת מעמדם של בעלי החיים תוזיל בסופו של דבר את מעמדו של האדם

בשנים האחרונות הגיעה אלינו ההטפה של צמחונים וטבעונים (צמחו/טבעונים) נגד ניצול בעלי חיים לשם מזון ומוצרים נלווים כמו עור, פרוות וצמר. הקיצונים שבהם הגדילו לעשות ויצאו גם נגד ניסויים בבעלי חיים לצורכי מחקר ופיתוח. בלא כל רקע והבנה במחקר המדעי, הם החליטו לתקוף דווקא את מה שמבחינה כמותית מהווה את המזער (כ–0.3%) שבשימושי האדם בחיות.

המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מתיימרים להתוות דרכי מחקר באמצעות "חלופות" שונות. השוטים ביניהם מציעים ניסויים בבני אדם חולים וה"מהדרין" ממליצים על שימוש במדענים. הטפה זו מסוכנת לבריאותם ולרווחתם של האדם והחיות, ולא פחות מכך לשמירת הסביבה והגיוון הביולוגי שלה נוכח פעילות האדם והתרבותו. בספרי "האדם והחיה, ניסויים מדעיים בבעלי חיים" (הוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים, 2013) דנתי בפירוט בהישגי ניסויים בחיות לשם קידום המדע ובריאות האדם והחיות, לאור העמדות המוסריות והדתיות השונות והחוקים המסדירים מחקר זה בישראל. כאן אסקור בקצרה רק כמה מהנושאים הללו תוך הדגשת הצד הדתי והמוסרי של סוגיה זו.

טשטוש‭ ‬ההבחנה‭ ‬בין‭ ‬אדם‭ ‬וחיה‭. ‬הפגנה‭ ‬נגד‭ ‬שימוש‭ ‬בבעלי‭ ‬חיים‭ ‬למחקרים‭ ‬רפואיים‭, ‬חוות‭ ‬מזור‭, ‬2014 צילום‭: ‬תומר‭ ‬ניוברג‭, ‬פלאש‭ ‬90

טשטוש‭ ‬ההבחנה‭ ‬בין‭ ‬אדם‭ ‬וחיה‭. ‬הפגנה‭ ‬נגד‭ ‬שימוש‭ ‬בבעלי‭ ‬חיים‭ ‬למחקרים‭ ‬רפואיים‭, ‬חוות‭ ‬מזור‭, ‬2014
צילום‭: ‬תומר‭ ‬ניוברג‭, ‬פלאש‭ ‬90

צער החולים עדיף

בתורה ישנן כמה מצוות שנועדו להיטיב עם חיות המשק, למנוע מהן צער ולחנך את האדם למידות טובות ולמניעת אכזריות ואדישות לסבל. ביניהן: חובת שביתה ממלאכה בשבת, מצוות פירוק משא, איסור מלאכה בשני מיני בעלי חיים יחדיו, איסור חסימת בהמה בשעת מלאכה, איסור שחיטת בהמה ובנה ביום אחד. מכלל המצוות הללו הסיקו חכמים שאסור לצעֵר בעלי חיים ולגרום להם סבל בלא הצדקה (בבלי בבא מציעא לב, ב – לג, א) והאגדה הפליגה בחובת החמלה על בעלי חיים בעניין ייסורי רבי (שם פה, א).

עם זאת, ההלכה הפסוקה מתירה כל שימוש בבעלי חיים לצרכי האדם ואין בכך משום איסור צער בעלי חיים או בל תשחית. מבין הפסקים לגבי ניסויים ביו–רפואיים בחיות נסתפק בדברי הרב יחיאל יעקב וינברג:

סוף דברמותר לצער בעלי חיים לתועלת חכמת הרפואה. ולא עוד אלא שלפי דעתי אין כאן גם מידת חסידות, שמידת חסידות היא במקום שנוגע רק לעצמו ורשאי אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע לאחרים, כי מאי חזית דצער בעלי חיים עדיף טפי מצער החולים (שרידי אש, חלק ב, סימן צא).

הראי"ה קוק ב"חזון הצמחונות והשלום" מזכיר שאכילת בשר נאסרה על האדם הראשון והותרה רק לאחר המבול מתוך התחשבות במעמד המוסרי הנמוך של בני האדם. כל זמן ש"שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים נמשכים", לא יאה לאנושות להתהדר בחסידות יתרה ובהימנעות מאכילת בשר חיות. הרב התריע מפני  טשטוש ההבחנה בין האדם לחיה העשוי להביא לדה־הומניזציה של האדם. היפוכו של דבר, הדגיש הרב קוק, יש להבחין בין מעמדם המוסרי של בני האדם לבין זה של החיות, ורק בקץ הימים, כאשר תגיע האנושות "למטרת אושרה וחופשה השלם", יגיע הזמן להכיר גם בבעלי חיים כבעלי מעמד שווה.

במכתביו לבנו, הרב צבי יהודה, עודד אותו הראי"ה להקפיד לאכול בשר מדי יום לשם שמירת בריאותו, ואף הזהיר אותו מהיגררות אחר הרעיונות של "הדולגים על ההרים של תנועת צער בעלי חיים". הוא זיהה בתנועות אלה "שנאת בריות" כלפי אנשים שאינם שותפים לדעתם ואינם מוותרים על אכילת בשר, והשפעות מצד "שונאי ישראל המעמיקים ברשעתם" (אגרות הראי”ה ג, איגרת תתב). הרב קוק אף דחק בבנו ללמוד דיני שחיטה ושמח על גמר לימוד השחיטה שלו (שם).

לאור המקורות הללו תמוהים ביותר דברי אסא קיסר במאמרו ב–ynet ("שומר כשרות שאוכל בשר? אין דבר כזה") המבקשים לכפות על רוב האנושות עמדה מוסרית מפוקפקת, העומדת בניגוד לדין, למוסר האנושי ולחוק בכל ארצות התרבות. גרוע מכך, אסא קיסר מגייס לעמדה מוסרית מעוותת זו את האיסור  "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שממנו הוא מחדש "איסור" מדעתו: "אסור לקנות מוצרים מן החי… אסור לנו לגרום לחוטא להמשיך לחטוא ואסור לנו לסייע לו לעבור עברה". הוא ושכמותו מתעלמים מדברי ה"שרידי אש" שלמעלה, ולפיהם "רשאי אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע באחרים".

התנגדות אנתרופוצנטרית

הצמחונות, אם נתעלם מהתקופה שבין אדם לנוח, ידועה לנו כבר מהפיתגוראים (בערך 500 לפנה"ס) שנמנעו מאכילת בשר בגלל החשש לפגוע בנשמות שהתגלגלו בחיות. כמאתיים שנה מאוחר יותר העלה הניאופלטוניסט פורפיריוס יליד צור את "הטיעון ממקרים גבוליים", ולפיו כשם שאנו נמנעים מפגיעה בבני אדם המוגבלים בתודעתם או גופם כך עלינו להימנע מפגיעה בחיות החסרות את הכישורים התודעתיים של האדם. טיעון זה עדיין מהווה בסיס לכל טיעון צמחו/טבעוני גם כיום, תוך התעלמות מחולשותיו.

תחילתן של התנועות המודרניות למניעת התאכזרות לבעלי חיים היא בתהליכי העיור באנגליה של המאה ה–17 וה–18. מטרתן הייתה לחנך את הפרולטריון העירוני המתהווה לצמצם את הסבל של בהמות המשא בחוצות הערים ולגמול את פשוטי העם משעשועים אכזריים של קרבות דמים בין חיות ששוסו זו בזו. במקביל, עבודות של מייסדי האקדמיה המדעית כמו הרווי, בויל ורבים אחרים, שהוצגו לציבור בהרצאות והדגמות, כולל ניתוחי בעלי חיים בעודם בחיים, החלו לעורר בחוגי האצולה, הספרות והכנסייה התנגדות לניסויים בחיות בעודן בחיים (antivivisection). פעילותן של התנועות הללו הניבה כבר ב–1876 את החוק להסדרת ניסויים בבעלי חיים באנגליה.

יש להדגיש כי תנועות אלה, כמו הגישה השלטת בדתות המונותאיסטיות ובין רוב הפילוסופים, היו בעיקרן אנתרופוצנטריות. כלומר, הן ראו את האדם במרכז הבריאה. הן נימקו את התנגדותן לאכזריות כלפי חיות בטענה שזו מביאה לאטימות רגשית וסופה התאכזרות לבני האדם. פעילי תנועות אלה לא התנגדו בפומבי לצריכת מזון מן החי ונמנעו מלתת מעמד לצמחונים, מחשש להכתמתן ברעיונות הזויים של מיעוט קטן.

פעילותן של תנועות אלה נגד ניסויים בבעלי חיים הגיעה לשיאה בעשור הראשון של המאה ה–20, אולם הישגי המחקר והרפואה, בייחוד בתחום הטיפול במחלות זיהומיות, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הביאה לירידה בתמיכה הציבורית בהן. אל השפל הגיעה ההתנגדות למחקר הביו–רפואי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, וזאת בעקבות הצלחת המיקרוביולוגיה, פיתוח החיסונים, גילוי תרופות כמו סולפה, ובהמשך פיתוח האנטיביוטיקה והשימוש המוצלח בה להצלת חיי הלוחמים במלחמה.

בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים נשתנה השיח של התנועות להגנת בעלי חיים מעמדה אנתרופוצנטרית לדרישת הענקת זכויות לבעלי חיים או לשחרורן מ"ניצול" האדם לשם צרכיו. דוברי תנועות אלה מבטאים כיום עמדה צמחו/טבעונית גם אם חלק מחבריהן או תומכיהן לא אימצו שינויים אלה באורח חייהם. ספרו של פיטר סינגר, "שחרור בעלי חיים" (1975, בעברית 1998), שימש אבן דרך בהתפתחות זו והקנה לו את השם "אבי תנועת זכויות בעלי החיים המודרנית". סינגר ביסס את תורתו על תורת התועלתנות, שלפיה מעשים נשפטים על פי תוצאתם. מעשים טובים מסבים אושר, הנאה, סיפוק ורווחה למרב האנשים ואילו מעשים רעים הם אלה המסבים להם פגיעה וסבל.

תוך אימוץ הטיעון מ"מקרים גבוליים" טען סינגר: "אבן בוחן להחלטה אם ניסוי בחיות מוצדק – האם המדען מוכן לבצע את אותו הניסוי על בני אדם באותה דרגת מודעות, נניח כאלה שנולדו עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה… אם… אינו מוכן לומר שניסויים כאלה מוצדקים, הרי נכונותו להשתמש בחיות לניסויים אלה מבוססת על דעה קדומה נגד מתן משקל שווה לאינטרסים של חיות ולאלה של בני מיננו". לדעת סינגר וחבריו הצמחו/טבעונים זוהי הפליה המבוססת על "סוגנות" – הפליה מטעמי מין ביולוגי, שבעיניו היא שוות ערך להפליה בין בני האדם על פי גזעם, דתם או מגדרם. סינגר התעלם מן העובדה ש"חלופה אנושית" זו ואחרות עומדות בניגוד לכל שיטות המוסר האנושי ולחוק בכל ארצות התרבות. העקיבות הפילוסופית הביאה את סינגר למסקנות קיצוניות עד כדי התרת הריגה של יילודים פגועים או זקנים תשושי נפש.

לעומת סינגר, דורשי "זכויות בעלי חיים" אינם מותירים שום פתח ושיקולי תועלת ל"ניצול" בעלי חיים, גם לא לניסויים ביו–רפואיים חיוניים ככל שיהיו: "גם אם נניח שהפסקת הניסויים בבעלי חיים תביא על בני האדם פגעים החמורים מאלה שבעלי החיים סובלים כיום במחקר, ואפילו אם נניח שמספר האנשים והחיות שהמשך הניסויים יועיל להם בעתיד עולה על מספר החיות הנדרשות לשם כך, פרקטיקה זו נשארת שגויה בהיותה לא הוגנת… תביעת הזכויות לבעלי חיים לא תסתפק בפחות מביטולם המוחלט של ניסויים אלה" (ריגן 2004).

כלב איננו ילד

שתי הגישות, של סינגר (התחשבות שווה באינטרסים) ושל ריגן (דרישת זכויות לחיות), ממוטטות את ההבחנה במעמד המוסרי של האדם לעומת החיה, ובזה סכנתן. היסטוריונים וסוציולוגים כבר הצביעו על טשטוש ההבחנה בין אדם וחיה באידיאולוגיה הנאצית כמכשיר לדה–הומניזציה של בני אדם. גם הצעד הרעיוני ההפוך לכאורה – העלאת המעמד המוסרי של החיות – כרוך בטשטוש אותה הבחנה תוך דה–הומניזציה של האדם. מעידים על כך סיסמת הארגון האמריקני הגדול והקולני ביותר בתחום PETA: "חולדה היא חזיר הוא כלב הוא ילד", או מסע הזוועה של "השואה על צלחתך", שנאסר בגרמניה.

בתהילים (קד) מתוארת גדולת הבורא "מפרי מעשיך תשבע הארץ … הרים הגבהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים … תשת חשך ויהי לילה, בו תרמוש כל חיתו יער. הכפירים שאגים לטרף ולבקש מא–ל אכלם … מה רבו מעשיך … זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות … כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו … תתן להם ילקטון, תפתח ידך ישבעון טוב". זהו ביטוי פיוטי נשגב לשלשלת המזון הביולוגית, הכוללת אוכלים ונאכלים, טורפים ונטרפים, טפילים ופונדקאים, מיקרואורגניזמים מועילים וגורמי מחלות, וכולם מעוררים בנו התפעלות והודאה "ברכי נפשי … גדלת מאוד!"

הרב סולובייצ'יק הדגיש את הפקדתו של האדם כשותף ליצירתו של הקב"ה: "האלוהים קרא לאדם להיאבק ברוע, להילחם בו ולנסות לסלקו ככל שהדבר ניתן. זו אולי הסיבה  שהאלוהים העמיד לרשותנו אמצעים רבי עוצמה כגון תבונתנו, יכולתנו לשלוט בטבע. לא זו בלבד שהאדם יכול להתערב בטבע; הוא חייב לעשות כן ולהכניע את הסביבה לתועלותיו ולצרכיו" (מן הסערה, עמ' 92). היש תועלות וצרכים חשובים יותר מהבטחת בריאות החי כולו ודאגה לשמירת הסביבה? כל אלה מחייבים מחקר ביו–רפואי, הכולל גם ניסויים בבעלי חיים כפי שהם מוסדרים כיום בישראל ובשאר מדינות התרבות.

*

פרופ' אלכס צפרירי הוא חוקר במחלקה לבקרה ביולוגית, מכון ויצמן למדע

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ו' אלול, 21.8.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 באוגוסט 2015, ב-גיליון שופטים תשע"ה - 941 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. מקור ראשון פתח בקמפיין בעד ניסויים בבעלי-חיים. יריית הפתיחה;
    בשבוע שעבר כתב הרב פרופ' שלום רוזנברג שלמרות שהוא טבעוני וצמחוני
    הוא בעד ניסויים רפואיים בבעלי-חיים. הוא אף הביא את הרמב"ם הרופא הדגול
    כתומך מבחינה הלכתית בניסויים שכאלו…
    ועכשיו מדען ממכון וויצמן מסביר את הנחיצות וכד'
    מעניין מה יציגו לנו בשבוע הבא – אולי ראיון עם עכבר/שפן מעבדה?

    חבל שמתייחסים על הקוראים כאל עדר מטומטמים
    שאפשר להלעיט בכל חומר תעמולה מבלי לספק בכנות
    ובהגינות הסבר לסיבה האמיתית שלמענה נחוץ קמפיין שכזה!

  2. שם המאמר דווקא מבטיח ומוצלח אבל כל המאמר הוא למעשה גיבובי שטויות.
    אנחנו הרי לא מצפים מפרופ' לבקרה ביולוגית לספר לנו מה דעתו של הרב קוק או הרב סולובצ'יק
    ובוודאי שלא בבללת של תיאורים היסטורים על התפתחות תנועות ההתנגדות לניסויים רפואים וכד'
    היינו שמחים לשמוע באיזה תחומים נערכים מחקרים רפואים בישראל
    איזה הישגים ופריצות דרך הושגו באמצעות המחקרים הללו
    אילו בעלי חיים משמשים לניסויים רפואים כאלו ואחרים ומדוע
    כלומר לתת לנו מידע מדעי מהימן כיצד מתאימים בעל חיים מסויים למחקר
    בעל השלכות יעילות לבני-אדם.
    אולי למשל למחקר X נדרשים יונקים בגודל בן אדם וכד'

    כמובן שהיינו מאד רוצים לשמוע על תחום התמתחותו של הכותב
    הפיקוח על תקינות המחקרים ובטיחותם לגבי הסביבה האנושית
    ומה נעשה בפועל למנוע זליגה של החיות עם המחלות והתרופות
    באיזור מגורים.

    מאד מסקרן לשמוע באלו תחומים נערכים מחקרים פרטיים/ פראטיים?
    ומה בעצם הסיבות לעריכת מחקרים רפואים מחוץ למסגרת הפיקוח
    מלבד רדיפת הבצע עקב סכומי הכסף העצומים שכנראה נלווים לכך?

    • בס"ד י' אלול ע"ה

      לגב' דרורית סן – שלום רב,

      המחבר הפנה כבר בתחילת המאמר לספרו: 'האדם והחיה – ניסויים מדעיים בבעלי חיים', בהוצאת אוניברסיטת חיפה ו'ידיעות ספרים', 2013, שם הוא מתאר בפירוט את הניסויים והתועלת המופקת מהם. המאמר כאן הוא השלמה לספר, שבה דן פרופ' צפרירי בהיבטים התורניים וההגותיים של הנושא.

      בברכת שנה טובה, ש.צ. לוינגר

    • באתר ספריית האוניברסיטה העברית, מתואר הספר של צפרירי, 'האדם והחיה: ניסויים מדעיים בבעלי חיים':

      'לפניכם ספר העיון הראשון בעברית הדן בפירוט רב בנושא הניסויים בבעלי חיים במחקר הביו-רפואי. אך בדרכו, הוא מאיר תחומים מרתקים נוספים. יש בו למשל סקירה של התפתחות המחקר המודרני, ומצויינים הישגיו האדירים של מחקר זה בשיפור בריאות האדם ורווחתו. הישגים אלה, המבוססים גם על ניסויים בבעלי חיים, הביאו לשיפור גם בבריאות חיות המשק, וסיפקו כלים חיוניים לשמירת הסביבה ולרווחת כל החי בטבע. כן מתוארת בספר התפתחות התנועות למניעת ההתאכזרות לבעלי חיים, שהפכו במרוצת הזמן לתנועות שחרור בעלי חיים או לתביעת זכויות להם, ואלה מתנגדות היום לכל שימושי האדם בחיות, ממזון ועד ניסויים ביו-רפואיים'.

    • מידע על הפיקוח

      מידע על הפיקוח על הניסויים בבע"ח, בחוברת 'הפיקוח על הניסויים בבעלי חיים', שנערכה ע"י 'מרכז המחקר והמידע' שעל יד הכנסת (נכתבה ע"י איתי פידלמן, י"א בתמוז תשע"ב). החוברת ניתנת לצפיה באתר 'הכנסת'.

    • הגוף המפקח, על פי החוק, על הניסויים בבע"ח הוא: 'המועצה לניסויים בבעלי חיים'. על פעילותה ודרכי יצירת קשר איתה – באתר של 'המועצה לניסויים בבעלי חיים', באתר משרד הבריאות.

  3. יש הרי המון המון כותבים בנושאים תורניים במקור ראשון
    כבר ציינתי בתגובתי הראשונה שרק בשבוע שעבר התייחס
    במדורו הרב פרופ' שלום רוזנברג לנושא מהיבט תורני
    והציג בקצרה ולעניין את דעתו ההלכתית של הרמב"ם.
    אבל כשהכותב הוא מדען שאפילו כתב ספר בעניין
    מחקרים רפואים – ברור שמצפים למידע מדעי מעודכן!

    כמובן שהכותרת הגאונית הנהדרת מבחינת שטיפת המוח הציבורית
    מעוררת מיד קישור ל'מבדיל בין קודש לחול' ויוצרת אסוציצייה אוטומטית
    בין קדושה לבין ניסויים רפואיים!!!
    ציונים שליליים שמחלק הכותב לכל סוגי המתנגדים
    מחדדים כביכול את הקדושה היתרה שמיוחסת אוטומטית לכל ניסויי
    בבעלי-חיים כביכול כאיזה תנאי הכרחי להתקדמות רפואית
    ולמציאת מזור לכל תחלואי העולם…

    וכאן טמון בעצם הפיתיון שמצפים מהקורא התמימים לבלוע;
    לא חשוב אם מדובר בניסוי רפואי כשר ותקני
    או בעצם בניסוי רפואי סודי בבעלי חיים – לא חוקי בעליל
    כזה המהווה סכנה איומה לציבור ולשכנים הנאלצים לארח חיות טרף הבורחות
    מהמעבדה המאולתרת בלב איזור מגורים שליו ולהחשף להפרשותיהם הביו-כימיות
    וכך ההופכים בני-אדם כולל ילדים בעל כורחם וללא ידעתם לחיית ניסויי ביו-רפואית
    ומשלמים מחיר כבד ובלתי הפיך…

    לכן, כל קורא רוצה בכתבה כאן לקבל מידע, כמו; כמה שנים בכלא צפויים
    לפי החוק הישראלי הפלילי לעברייני מעבדה בלב שכונת מגורים ולמסייעים להם?
    לא צריך דקטוראט בקרימינולוגיה בכדי לחבר את שורת העבירות הפליליות
    והמנהלתיות ועדיין לא הזכרנו מוסר ואת בעיית הון שלטון ( + תקשורת) ועוד.

    למה שפרופ' צפרירי לא יענה על השאלות הבאות;
    – האם יש הבדל תחוקתית בעניין ניסויים רפואים בחיות מעבדה בלתי חוקית בין שני
    צידי הקו הירוק, או שרק פשוט קל ונוח יותר לשחד את כל הגורמים
    בצד המאד מסויים (עולות דמעות בעיניי לנוכח העובדות המצערות עד כמה
    זה עצוב וממש נכון בשטח!)?

    – האם חוקים בין לאומיים מחמירים או מקלים בעניין זה בייחס לחוקי ישראל?
    – מה הדין לפי חוקי האיחוד האירופי? מה לגבי ארה"ב?
    (חיות המעבדה המוכרות לי היטב אינן מקומיות אלא מיובאות מאזור אקלים אחר
    למרות שפקח ווטרינר המועצה מנסים באמצעות שקרים עלובים לשכנע שמדובר
    כביכול בחיות טרף ישראליות כמו דלקים, נמיות ועוד כל מיני שטויות חסרות כיסוי)

  4. הפרופ' הנכבד לא ענה לאף אחת משאלותי הן כאן והן בפנייתי הפרטית דרך מכון וויצמן,

    פצצת הזמן המתקתקת עד לאסון הבלתי נמנע במצב בו מסתובבות בשכונת מגורים
    חיות רעבות משחרות לטרף לאחר שכבר חיסלו את כל היונים, חתולים, דרורים וכד'
    מחייבת פעולה מיידית – באופן הירוני לכאורה טוענים התומכים בעריכת ניסויים
    בבעלי חיים שחיי אדם מקודשים על פני חיי החיות
    אבל בקרני-שומרון החיות שערכן הכספי מאד גבוה נמצאים בדרגה הרבה יותר גבוהה
    מחיי אדם ובוודאי שמעל ומעבר לפגיעה באיכות חייו
    לכן הגורמים הרלוונטים מסרבים לרוקן את מאגר המים (מפל ובריכת דגים בחצר פרטית)
    שבו החיה הפרוותית המכונה 'הדוב הרוחץ' מאזנת ומווסת את חום גופה.
    כל החיות המסתובבת ללא פיקוח תמצאנה מעולפות לאחר יממה אחת בלבד ללא מים!
    אבל, זה עלול חלילה לעלות בחיי חיית המעבדה המקודשת ויקרת הממון
    במיוחד כשמדובר במחקר בלתי חוקי והרי עלה המון כסף 'להעביר' את החיות המסוכנות
    ממחקר לגיטימי שלמענו הן 'עלו' לישראל וקיבלו בוודאי שבב אלקטרוני, מספר סידורי
    מדויק המסמן כחוק לאיזה מחקר הן נחוצות וכד'.

    תושבי קרני-שומרון הצדיקים הגמורים מוכנים למשל לשבת בכסא גלגלים כי רגלם
    נמחצה מתחת גזע עץ תאנה ענק שכורסם ע"י חיות המעבדה השובבות באישון לילה,
    מתנדבים גומלי חסדים מפנים את כל הראיות הפליליות של עץ התאנה (בעצם עצים ברבים)
    עוד לפני שהפצוע האומלל נכנס לחדר ניתוח. אחרים כה אלטרואיסטים שמוכנים להשאיר מאחור
    את כל איכות החיים בנחלה הענקית והמוריקה ולהצטופף במגדל דירות מעל שוק עירוני
    כדי לא הפריע לחיות לטייל בחצר הפתוחה, לשבור, להשחית ולהרוס כל זכוכית קרמיקה
    ריפודי בד ומה לא…

    כדי לא לזורע חלילה פניקה בציבור חסר התבונה שאסור שיהיה מצוי בסוד העניינים
    הכל נשמר בסודי סודות, במידור מוחלט שלא היה מבייש אף גוף מודיעין.
    מה פתאום להזהיר את השכנים הקרובים שסומכים על יושריכם והגינותכם לאורך 30 שנים?
    הכי פשוט לנסות למכור להם גיבובי שקרים הזויים – הם הרי מנומסים ויבינו שעדיף לשתוק
    וכך לא לפגוע בבנוס הרציני שבוודאי מגיע למי שמגן בגופו ואפילו בחייו על פעילות המעבדה…

    מכיוון שאני לא כזאת צדיקה אני לא סבורה שהמחקר הסודי והפלילי מצדיק למשל
    קורבן של תינוק
    כשחיה במשקל כ 90ק"ג עם זנב ארוך תנתר מענף עץ גבוה (שעובדי המועצה מסרבים
    להסיר מתוך הערך המקודש של צער בעלי חיים – החיות הללו הרי צריכות צל בחום הישראלי)
    הישר לתוך עגלה שעברה במדרכה. מזעזע לדמיין כיצד האמא האומללה תוכל רק למשוך
    בחוסר אונים מוחלט בזנב החייה הזוללת בתיאבון את בנה הקט.

    ראיתי את החיות הללו זוללות יונים שצדו ורבות על כל פיסת בשר בדיוק כמו חיות טרף…
    תוך שניות הן לא הישארות יותר מנוצה או שתיים (נמיות אוכלות רק את החלק הפנימי
    ומשאירות את העצמות וכל היתר ואילו דלק זו חייה קטנה שנמצאת בארץ רק ביערות
    בהר מירון – בעיקרון כל חיות הבר הישראליות אינן חודרות לחצרות, גגות ובתים
    בתוך שכונה מאוכלסת ובוודאי שהן אינן מתקרבות ללא כל חשש לבני-אדם!!!)

    כמובן שדיווחתי בזמן אמת למוקד 106 על הטווח המתחולל על גג המטבח שלי
    כשהרעש הנוראי של צווחות הנצודות והצדות נשמע ברקע וכן רעשים מפחידים של
    הזזה ושבירת הרעפים בעקבות המאבק האלים של החיות כבדות המשקל בינם לבין
    עצמן בגלל כמות הצייד המעטה – המוקדן המנומס אמר שהכל מוקלט ויעבור הלאה…

    • הכתובת ליישוב סכסוכי שכנים

      בס"ד י"א באלול ע"ה

      לגב' סן – שלום רב,

      המקום לבירור טענות על פגיעה בשכנים על ידי בעלי חיים שאדם מגדל בביתו היא בית דין לענייני ממונות, שם מטופלות תביעות מעין אלה במהירות וביעילות. אם הנתבע מסרב לדין תורה, ניתן לתובעו ברשות בית הדין בבית משפט אזרחי. אם אתם גרים באותו יישוב, כדאי לנסות להגיע לגישור אצל רב היישוב.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. המרא דאתרא של קרני שומרון הרב יצחק הלוי
    כתב שוב ושוב פסקי דין חריפים על האיסור לגדל
    'חיות רעות' בלב שכונת מגורים מאוכלסת…
    ואף הגדיר פעולה זו כ'ניסיון רצח בכוונה תחילה'

    אין לי מושג מה הקשר לבית דין לממונות???
    כל בר דעת מבין שבבעיות כאלו חמורות צריכה
    לטפל מיידית המשטרה (לאחר שעובדי המועצה מסרבים!)
    לחקור לעומק בעזרת גופים בין-לאומיים המתמחים
    בסוגיות בתחום הניסויים הביו-רפואיים בבעלי-חיים
    ולאחר איסוף המידע להגיש את החומר לפרקליטות
    להגשת כתבי אישום לכל אחד ואחת מהמעורבים הרבים בפרשה.

    אבל למשפחת הפשע המאורגן (היעני 'סרוגה') יש כנראה
    קשרי הון ושלטון לא רק עם מערכת עיתון מקור ראשון
    כך, שלצערי הרב נותר פתוח אך ורק האפיק הבינלאומי
    ובהחלט מדובר בפשיעה מחרידה מהזן חוצה יבשות…
    אך עד כה הרתיעה מפני הבושה של חשיפת תאוות הבצע
    שמסנוורת ומעוותת את החשיבה האנושית והרצון לגונן
    על הגאווה היהודית ציונית שתרמס – היוותה כמעין מחסום רגשי.

    מר לוינגר אתה בוודאי מודע לאופי הפלילי של תשובתך
    כי מי שמנסה לגמד פשע נתעב אכזרי ומרושע ולהציגו כביכול
    כסתם איזה סיכסוך שכנים חסר חשיבות.., וכן בוחר
    לנצל את סמכותו המקצועית במערכת עיתון האינטרנטי
    כדי לעוות במתכוון את העובדות ולהציגן כניתנות כביכול לגישור קל
    הוא עצמו שותף עלוב נפש לדבר עבירה ולכן – עלול בהחלט
    למצוא עצמו על ספסל הנאשמים בצוותא עם כל יתר
    הקשורים במיישרים ובעקיפים לפרשה הנוראית!

    • לגב' סן –

      אינני מכיר את פרטי המקרה. ואינני יכול לחוות דיעה לכאן או לכאן על סמך מידע מקוטע שמגיע אלי מצד אחד בסכסוך. אני יכול רק לנסות לנתח את האפשרויות העומדות לרשותך..

      באופן כללי יכול להיות כאן היבט אזרחי, היבט פלילי והיבט ציבורי

      היבט אזרחי של גרימת נזק לשכנים, שאותו ניתן לפתור ע"י בית דין לממונות, שלפסקיו יש תוקף משפטי מחייב לפי חוק הבוררות, ובמקרה של אי הסכמה.לבוררות ניתן לפנות לבית משפט אזרחי. העוולה האזרחית קיימת גם אם יש למגדל רשיון לגדל את בעלי החיים, עדיין מוטלת עליו החובה לשמור עליהן שלא ייצאו ויזיקו, אם על ידי חומה גבוהה, הרחקת העצים או החזקת החיות בכלוב. אמצעים עליהם מוסמך להורות בית דין או בית משפט..

      אם אין לו כלל רשיון לגדל, מתווסף כאן גם היבט פלילי, שאותו ניתן לאכוף כדבריך על ידי תלונה למשטרה (מוקד 100). ואני משער שאופציה זו ידועה לך זה מכבר.

      יש מצב שלא יהיה היבט פלילי, כגון שהאיש קיבל רישיון לגדל, אלא שאת חושבת שלא הופעל שיקול דעת סביר על ידי רשויות הפיקוח והרישוי, אם זה וטרינר המועצה ואם זו 'המועצה לפיקוח על ניסויים בבעלי חיים'. כאן הדרך המהירה והיעילה, היא לפנות ל'נציב תלונות הציבור' טופס הגשת תלונה אפשר להוריד מהאתר שלהם.

      רשויות האכיפה והפיקוח עומדים לרשותך ומחוייבים על פי החוק לברר את תלונותיך. להם יש כלים לכך, כלים שאין לקוראי אתר 'מוסף שבת'

      אלה השיטות הנראות לענ"ד אפקטיביות, לפתרון הבעיה. ביותר מעצה טובה אינני יכול לעזור!

      שתהיה לך שנה טובה ומבורכת, שנת יצירה פוריה, שנת שלום ושלווה והשקט ובטח!

      בברכה, ש.צ. לוינגר
      ,

    • באתר 'סבבה' של המשרד לאיכות הסביבה, יש רשימה של אירגונים למען בעלי חיים. מהרשימה אני למד שגם ביישוב שלך יש סניף של 'אגודת צער בעלי חיים'. אולי הם יכולים להיות לעזר?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • מר לוינגר,

        יש לך בעייה מאד חמורה בהבנת הנקרא?
        האם הבנת מכל דברי הארוכים שאני מחפשת אגודת צער בעלי חיים?

        אני מחפשת אירגון נגד ניסויים רפואיים בבני-אדם!!!

        בעל החיים שפרופ' צפרירי זיהה כרקון – 'דוב רוחץ'
        הם לא חיה ארצישראלית ולכן גם החקירה, המשפט
        והמאסרים הממושכים יהיו בינלאומיים
        תנאי המאסר בכלא גרמני/ בריזלאי או אפריקני
        ושעות הביקור יהיו בוודאי הרבה יותר נוקשים מאלו שבישראל

    • משהו על הדביבון הרוחץ (רקון)

      לדרורית – שלום רב,

      מהויקיפדיה ערך 'דביבון' ו'דביבון מצוי', נראה שמדובר בחיה קטנה המהווה מטרד סביבתי כשהיא בורחת ומסתובבת בפחי אשפה. יש מקומות בארה"ב שמותר על פי החוק לגדלה כחית בית.

      אני משער שבארצנו אין החוק מרשה לגדל בחצר הבית דביבונים, ולכן יכול השוטר הקהילתי של יישובכם, רס"ב מאיר סיטבון (שמספר הטלפון שלו נמצא באתר המועצה המקומית) להתמודד בקלות וביעילות, הן עם בעיה של גידול בעל חיים ללא רשיון והן עם בעיית המיטרד לשכנים.

      אם ח"ו ימצא בעיה פלילית חמורה יותר המחייבת חקירה בינלאומית – חזקה עליו שיפנה את העניין לגורמים המוסמכים, 'המדור לחקירת פשיעה בינלאומית" וכיו"ב, יש כלים לטפל בנושאים סבוכים אלה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  6. הרב יצחק הלוי מתנגד עקרונית לשימוש באינטרנט
    והתנגדות זו מהווה נושא מרכזי בדרשותיו הציבוריות
    לכן אם הוא חורג בצורה כה קיצונית ממנהגו
    ובוחר להעביר את פסק ההלכה נגד 'חיות רעות'
    הסיבה בוודאי איננה דיני ממונות או סכסוכי שכנים
    חייבת להיות לכך סיבה מאד קיצונית של דיני נפשות!!!

    כשערכתי ניסיון לברר מה קרה ומה הפשר לפרסומיו המוזרים
    קבלתי מכולם תשובה אחידה – זה פוגע בערך הנדל"ן של קרנ"ש
    ובגללו אי אפשר למכור אף בית בשכונה הדרומית של קרני-שומרון.

    קרני שומרון ידועה כמקום אם כמות הרבנים למטר מרובע
    הגדולה ביותר בעולם – אז היה צפוי שפסיקותיו יקבלו גיבוי
    מחבריו הרבנים. אבל כמה מפתיע – שקט דממה

    אינני יודעת האם זה אמור לשמח או להעציב
    שמקור ראשון לא מצא אף רב שיסכים לכתוב דברי תורה
    על הנושא וכך הפך את הפרופ' לבקרת ניסויים בבע"ח(?)
    לזה שמצטט מפה ומשם מארון הספרים היהודי בלי לחדש דבר
    וכמובן בלי להזכיר את חוסר הבקרה לניסויים הנערכים בקרנ"ש.

  1. פינגבק: דוגמא טובה לאיך לא להגן על ניסויים בבעלי חיים | על ארבעה סוסים

  2. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 943 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: