לבד במקווה | עידית ברטוב

פוסקי ההלכה בכל הדורות התירו לנשים לטבול ללא נוכחות אישה נוספת, והציעו פתרונות לבעיות הכרוכות בכך. יש לכבד את זכותן של המעוניינות שלא לטבול תחת עינה הפקוחה של הבלנית

לאחר נישואיי התגוררנו בעלי ואני למשך זמן מה בדיור מטעם הישיבה שבה למד בעלי. ביום שלאחר החתונה נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמדה אחת השכנות שאימצה אותנו, בידה האחת עוגה, בידה השנייה מפתח – "זה המפתח של המקווה", היא הסבירה, והוסיפה עוד: "המקווה נמצא בין הצרכנייה לבין בית–הכנסת. תוכלי ללכת עם מי שתרצי".

זה נשמע לי מוזר ושונה ממה שלימדה אותי מדריכת הכלות, אך ככלה צעירה סמכתי על רב המקום, שבוודאי מעורה בסדרי הטבילה שבמקומו. במשך הזמן הבנתי שלא כך המצב ביתר המקומות בארץ, ולמעשה ברוב המקוואות נושאות בלניות בתפקיד ה"חברה" המתלווה לטובלת. מכיוון שאין בידי נתונים מדויקים, איני יודעת כיצד התרחש במדינת ישראל התהליך המחייב נוכחותה של בלנית בעת הטבילה.

נוכחותה‭ ‬של‭ ‬הצופה‭ ‬אינה‭ ‬מהותית‭ ‬למעשה‭ ‬הטבילה‭ ‬ולכשרותו‭. ‬מקוואות‭ ‬במתחם‭ ‬הארכאולוגי‭ ‬בציפורי צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

נוכחותה‭ ‬של‭ ‬הצופה‭ ‬אינה‭ ‬מהותית‭ ‬למעשה‭ ‬הטבילה‭ ‬ולכשרותו‭. ‬מקוואות‭ ‬במתחם‭ ‬הארכאולוגי‭ ‬בציפורי
צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

התורה האמינה לה

לאחרונה התעורר שוב הדיון הציבורי בנושא המקוואות, עם הגשת עתירה לבג"ץ מטעם מכון "עתים" בשמן של מספר נשים אשר חוו חוויות של השפלה וזלזול בעת טבילתן. מתברר שבלניות רבות מנהיגות מדיניות פיקוח פולשנית וחשדנית מתוך אמונה מוטעית שזהו תפקידן, או מתוך ציות מחשש לאבד את משרתן. נשים רבות מדווחות כי הן חשות חדירה לפרטיותן, ערעור נאמנותן ופגיעה באוטונומיה שהעניקה ההלכה לחווייתן הדתית והפרטית ביותר. התלונות כוללות חקירות ובדיקות מצד הבלניות, וגם כפייה של מנהגים והלכות כפי ידיעתן או הנחיית רבותיהן, תוך התעלמות מפסיקה שונה.

נשים מתלוננות על מצוקה רגשית עקב נטילת האחריות על גופן ועל עולמן הרוחני, כמו גם חשיפתן לעיני אדם אחר, אפילו כשמדובר באישה – מה שמעורר אצלן מבוכה, לחץ ובושה. רגשות אלה מועצמים כאשר מדובר באישה שחוותה בעבר תקיפה או באישה שחווה בהווה זוגיות קשה, כמו גם אצל אישה הסובלת מדימוי גוף שלילי.

יש השוללים מכול וכול את הדרישה לטבול ללא השגחת בלנית, ורואים בה פגיעה בהלכה, שכן לדידם טבילה ללא בלנית אינה מאפשרת, למעשה, לקיים את מצוות הטבילה כהלכתה. לטענתם, העתירה לבג"ץ מערערת על הממסד ההלכתי והפסיקתי, וריח רפורמה נודף ממנה. נשאלת השאלה: האמנם?

כאשר מצווה התורה את האישה הזבה (כמו את הזב): "וספרה לה שבעת ימים" (ויקרא טו, כח), לומדים מכך רבותינו כי מדובר במצוותה האישית, אשר היא עצמה, ורק היא, מופקדת על קיומה: "וספרה לה… לעצמה" (כתובות עב, א). יתר על כן, מכך למדנו את הכלל ההלכתי שלפיו עד אחד נאמן באיסורים (תוספות גטין ב, ב). פירושו של דבר, האוטונומיה שהעניקה ההלכה לאישה בתחום זה חורגת מן ההנחיה המחייבת להעמיד כל עדות על שני עדים, ומכאן נלמד כי בכל תחומי האיסור וההיתר ניתן להסתפק בעד אחד בלבד, כמו למשל בעדות על כשרות. כלל זה אכן מתממש בעת טבילתם של גברים (למשל לצורך עלייה להר הבית), אשר טובלים בינם לבין עצמם, ללא נוכחותו של בלן או אדם אחר.

מתוקפה של נאמנות האישה היא מעידה על עצמה, על מצבה ועל קיומה את המצווות הנוגעות אליה. ביטוי לנאמנותה של האישה עצמה מופיע בהלכות שונות בתחום זה, ואף במקרים שבהם המציאות לכאורה סותרת את דבריה הסבריה מתקבלים. כך כתב הבית יוסף: "ומכל מקום כשאומרת לו טבלתי, נאמנת". והוא מוסיף שאין להחזיק אישה כמשקרת או כטועה בדמיונות, שהרי התורה האמינה לה (בית יוסף יו"ד סימנים קפה, קפח).

אפשרות של לכתחילה

בטבילת האדם לטהרתו, הוא מחויב בהכנסת כל גופו למים בעת ובעונה אחת. מתעוררת השאלה כיצד יוודאו נשים בעלות שֵער ארוך ששערן לא יצוף על פני המים בעת טבילתן. בשולחן ערוך מוצעים לכך שני פתרונות חלופיים: עמידת אישה בוגרת (מגיל שתים–עשרה ומעלה) ליד הטובלת, שתתבונן בשערה של הטובלת, או לחלופין כריכת שער ראשה בחוטים רפויים, או רשת חלולה, שימנעו ממנו לצוף (שו"ע יו"ד קצח, מ). שתי החלופות הללו מופיעות בדברי הראשונים, ומיוצגות בדעת הרא"ש מול דעת הראב"ד. בעוד הטור מפרש זאת כמחלוקת ראשונים, הבית–יוסף רואה בכך שתי חלופות אופציונליות, ולא מחלוקת פוסקים: "הילכך נראה לישלא הביא רבינו דברי הראב"ד לחלוק על דברי הרא"ש אלא ללמדנו תיקון לטבול בלא אשה עומדת על גבה, דהרא"ש והראב"ד מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי". בסיכום דברי הבית–יוסף הוא מדגיש כי זוהי דעת כל הפוסקים, ואין מי שחולק בדבר.

מן האמור עולה כי נוכחותה של הבלנית בעת הטבילה אינה דורשת הכשרה כלשהי, וכל אישה יכולה למלא תפקיד זה, אשר מתמצה בהתבוננות בשער הטובלת בלבד, ואין לה חלק בהכנותיה של האישה לקראת הטבילה, או בקיום המצווה גופה – לא בבדיקת החציצות, לא בהנחיה לגבי זמני הטבילות (כגון המתנה לצאת הכוכבים) או מספר הטבילות, ולא בחישוב הפסק הטהרה ושבעה נקיים (ט"ז קצט סק"ד). לפיכך יכולה הטובלת להביא עמה על–פי רצונה חברה, קרובת משפחה, או אף את בן–זוגה (ראו נודע ביהודה תניינא, יו"ד קכב).

יתר על כן, נוכחותה של הצופה אינה מהותית למעשה הטבילה ולכשרותו, ואישה יכולה לטבול בינה לבין עצמה, ללא נוכחותה של אישה אחרת, ובלבד שתדאג לכך ששערה ישקע במים. יש לציין כי הנחת היסוד של הפוסקים הדנים בכך היא כי כל הנשים בעלות שער ארוך.

מבלי לדון בנושא עצמו, כתב הרמב"ם כי אישה הטובלת במקום שבו ישנה אפשרות לראייתה על ידי אנשים – עליה להסתיר עצמה במחיצה, וכך לטבול (הל' מקוואות פ"א הי"א, על–פי הגמרא בנידה סו, ב, בפירוש תוס', ר"ן, רשב"א ועוד, שלא כדעת רש"י). מציאות זו אינה לוקחת בחשבון את נוכחותה של אישה נוספת ליד הטובלת. גם בשולחן ערוך מופיעה ההלכה שלפיה נפילת אישה למקווה, או רחיצה בו לשם צינון גופה, מועילות לה כטבילה, ומתירות אותה (יו"ד סי' קצח סמ"ח). גם במקרה זה אין נדרשת נוכחות אישה נוספת, ולפחות כשמדובר באישה הרוחצת זהו מקרה של פעולה רצונית הנעשית מלכתחילה.

טבילה בכריכת שער מופיעה בפסקי הלכה שונים, למשל מאת רבי עקיבא איגר (מובא בפת"ש אבן העזר סי' קטו ס"ד), והרב שלמה קלוגר (תפארת שמואל על רא"ש הלכות מקוואות סי' כח אות א, מובא בשיורי טהרה ס"ק ע"ח), והם מציינים כי נוכחות הבלנית נדרשת כאשר מדובר באישה המפחדת להיכנס למים, ויש חשש כי תטבול באופן חלקי. אך בכל אופן אחיזת השער בידה, ושחרורו בתוך המים, מספיקים לטבילה ראויה.

גם פוסקי דורנו מתירים טבילה ללא בלנית לבעלות שער קצר, ואף לבעלות שער ארוך, בתנאי שתכרוכנה את שערן ברפיון; ביניהם הרב מרדכי אליהו (דרכי טהרה השלם, עמ' 242, הערה ה'), הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית חלק ג דיני חציצה ס' מה), הרב קנוהל (עלון רבני צוהר קיץ תשס"ג) ואחרים.

מן הדברים שהובאו עולה שאין בעתירה המדוברת חידוש הלכתי, אלא בסך הכול בקשה למימושה של האפשרות המותרת ממילא – אפשרות המקובלת ביישובים שונים, ושנהגה דורות רבים בעם ישראל בטרם היווצרותו של ממסד הבלניות. אני מודעת לכך כי ישנן נשים אשר יעדיפו להמשיך בהסדר הקיים, וסיבותיהן עמן, אך אל לנו להתעלם ממצוקתן ומכאבן של נשים אחרות.

*

הרבנית עידית ברטוב מוסמכת לפסיקת הלכה מטעם מדרשת לינדנבאום ומנהלת את המחקר ההלכתי במכון "עתים"

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ט אב תשע"ה, 14.8.2015

פורסמה ב-14 באוגוסט 2015, ב-גיליון ראה תשע"ה - 940 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 13 תגובות.

  1. שרה פרידלנד בן ארזה

    לרבנית עידית, יישר כוחך על העלאת הנושא החשוב הזה בצורה רהוטה ומשכנעת.

  2. בין מהרש"ק למהרש"ק

    בס"ד ג' באלול ע"ה

    בלי להיכנס לעצם הדיון, אעיר שבעל 'תפארת שמואל' על הרא"ש (הנזכר במאמר בפיסקה השלישית מהסוף) הוא רבי אהרן שמואל קיידנובר (שפ"ד-תל"ו 1624-1676) ולא רבי שלמה קלוגר (תקמ"ז-תרכ"ט 1786-1869). שניהם זכו לראשי התיבות 'מהרש"ק', ולכן טעתה הכותבת והחליפתם זה בזה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

  3. בס"ד ג' באלול ע"ה

    בלי להיכנס לדיון ההלכתי לגבי מקרים של 'בדיעבד' ו'שעת הדחק' גדול. הן בשו"ע יו"ד סי' קצח,מ, והן ב'טהרת הבית' ו'דרכי טהרה' אליהם ציינה הכותבת, ברור שהאפשרות של כריכת בגד רפוי על השערות היא רק 'ברירת מחדל' אם אין אפשרות שאישה תעמוד על גבה. הגרע"י ב'טהרת הבית' סעיף מ' מעדיף אפילו את האפשרות שבעלה יעמוד על גבה וישגיח שלא תצא שערה החוצה מאשר לטבול בכריכת בגד על השערות!

    על כל פנים, טבילה בהשגחת מדריכה בעלת ידע מקצועי ונסיון רב בהלכות החציצה והטבילה הסבוכות, היא זכות לטובלת ולא 'עונש'. הלכות החציצה והטבילה סבוכים ומלאי פרטים ופרטי פרטים. כמה קשה לאישה הטרודה הן בעבודה, הן בלימודים תובעניים, והן בטיפול בבית ובילדים – לזכור כל חודש את כל פרטי ההלכות. כמה מקילה ומשרה ביטחון נוכחותה של 'מדריכת טהרה' מיומנת הבקיאה בפרטי ההלכות,

    כמה לא מתאים הכינוי 'בלנית' לאותן מדריכות מסורות וידעניות, שבזכותן הטובלת בטוחה שטבילתה כדין. כמה עגמת נפש יכולה להיות אם מוצאים פתאום אחר הטבילה מקום שלא נבדק כראוי, צריך לחפש רב לשאול ולפעמים צריך לחזור ולטבול. כל עגמת הנפש נחסכת כשיש מדריכה מקצועית ששמה לב לכל הפרטים הנחוצים. לא אחת המדריכה מונעת החמרות מיותרות מטובלת המחמירה יותר מדיי עקב אי ידיעה ופוצעת עצמה במלחמה עיקשת עם מה שנדמה לה כחציצה וכיו"ב.

    לא בכדי הקפידו גדולי ישראל על משגיחות הטבילה שתהיינה יראות שמים ובקיאות בדינים. הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כותב (טהרת הבית, ח"ג, עמ' קעב, הערה נא):

    'והגאון מהר"ח מצאנז היה קורא את הבלניות המשגיחות על טבילות הנשים במקווה, ומסביר להן כל מה שצריך להשגיח היטב על ענייני הטבילות שיהיו כהלכה… וכן כתב בספר לבושי שרד (סעיף פט) שראוי לכל מורה להזהיר תמיד את האישה הבלנית שעומדת על הנשים בעת טבילתן, ולומר לה כל דיני החציצה והטבילה… ובפרט צריך שתיזהר בעיון הגוף של הטובלות, שעיון הגוף דבר תורה הוא, וכדקיימא לן בשו"ע (סימן קצט, סעיף ח): "שאפילו אם חפפה והתרחצה ולא עיינה בכל גופה, לא עלתה לה טבילה, שעיון הגוף דבר תורה הוא", ולא רבים יחכמו לדעת הלכה זו. וכן אני נוהג להזהיר כן. והמזהיר והנזהר – ירבה שלומם כנהר'.

    ובעזר ה' נזכה במהרה לבניין בית המקדש, ואז גם טבילת הגברים תהיה דאורייתא, ואז אף אנחנו הגברים נזכה לטבול בהשגחתו המיומנת של 'מדריך טבילה' מקצועי שיבטיח את טהרתנו לפני כניסתנו למקדש או אכילת דברים שבקדושה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    דברי הגאון האדמו"ר רבי חיים מצאנז הובאו בשו"ת משנה שכיר (יו"ד סי' קלד) מאת הגאון רבי יששכר שלמה טייכטל (בעל 'אם הבנים שמחה'). בעל 'לבושי שרד' אף הוא מגדולי ההלכה והחסידות, הגאון האדמו"ר רבי דוד שלמה אייבשיץ מסורוקה (בעל 'ערבי נחל' על התורה).

  4. לבד או לא
    השאלה העיקרית היא האם ניתן בשירות ציבורי הממומן עי הציבור
    לכפות נוכחות בלנית
    או רק להציע
    מי שלא רוצה בלנית מכל מיני שיקולים תטבול לבד וזו בעיה שלה
    והמחמיר(ה) תיטול שכר כמי נהר
    בלנית בעצם גורמת למקוה לההפך לטבילה עם תעודת כשרות של הרב
    ובמודעות של הקהילה
    חישבו על פעם שהיה רק מיקוה אחד בקהילה
    איזו חויה היתה זו

    • ליעקב –

      במערכת ציבורית מודרנית יש מגמה לפקח על נותני שירות שיהיו מקצועיים כדי שלא יכשילו את הרבים בייעוץ מטעה. לא יתנו למי שלא הוסמך להציע את שירותיו כמהנדס, עורך דין, רופא, רוקח, ולא טוענים שהאדם אחראי לעמצו, ואם הוא בחר לעצמו אדם בלתי מוסמך זו אחריותו.

      ביתר תוקף נדרש הדבר במערכת ציבורית. יכול אדם לתת שיעורים פרטיים ללא הסמכה, אך איש לא ירשה לו לעשות זאת בבית ספר ציבורי וכיו"ב.

      אין סוף לתקלות שעלולות להיגרם עקב אי ידיעת הלכות הטהרה, ובפרט במצב כיום – שנשים נלחצות בין מחוייבויות תובעניות – לעבודה, לימודים וטיפול בבית ובילדים – הבורות רבה, ונוכחותה של מדריכה מוסמכת אינה בגדר 'מותרות'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      מה שכן ניתן לחשוב לענ"ד הוא שהטובלת תביא איתה 'בלנית' מוסמכת שהיא מכירה ואיתה יש לה 'כימיה', כשם שאישה רשאית להביא לחדר הלידה מיילדת או 'תומכת לידה' מוסמכת משלה. דומני שלא תהיה התנגדות למהלך כזה.

  5. שץ לוינגר היקר
    הוא שאמרתי
    טבילת האשה איננה אקט ציבורי
    היא ענין שבינה לבין בעלה לבין הקב"ה
    עכ יש לתת להם להחליט על כך
    נרגע שזה הופך לפעולה ציבורית
    זה כבר די מתקרב למה שמשתמע בפשט המילולי של התורה
    של ופרשו השימלה
    שחזל ברב תבונתם הרחיקו אותו מאיתנו
    והותירו אותו למאהלי הבדווים
    ולכן אינה דומה לשירותים שדימית

    • ליווי מקצועי - זכות

      בס"ד ב' דסליחות תשע"ה

      ליעקב –

      אז גם הדרישה שרק רופא או אחות מוסמכים יתנו טיפול רפואי, היא לדעתך 'פגיעה בפרטיות' ובזכותו של אדם לקבל טיפול בלתי מקצועי?

      חזקה על מי שבאה למקווה שהיא מעוניינת בטבילה כהלכתה, כפי דרישות ההלכה וכפי מנהגי אמותינו מדורי דורות. ליוויי והדרכה של אישה הבקיאה בהלכות הטבילה ומנהגיה, מציל מהרבה טעויות ותקלות, ומעניק לטובלת ולבעלה את הביטחון שהכל נעשה כהלכה.

      וב"ה יקויים בנו: 'אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים'

      בברכת שנה טובה ומבורכת, ש.צ. לוינגר

    • יותר צנוע ויותר נוח

      כשאישה לוקחת איתה חברה ללוותה לטבילה, הרי החברה צריכה לשנות פעילויות שתכננה מקודם, וגדול הסיכון שגם בעלה ובני משפחתה של החברה-המלווה יידעו או ישערו שהיא הלכה ללוות את חברתה למקווה, לעומת זאת, כאשר האישה באה לבד, אין איש יודע שבאה לטבול, אלא היא ובעלה וה'בלנית' היודעת את חובתה לשמור סוד. שלא לדבר על ה'טרטור החודשי' לחפש חברה-מלווה, וכי למי יש זמן? אין צנוע ואין נוח מהסתייעות ב'בלנית' המומחית העומדת לכך.

  6. אני לא מבינה את הגל הרפורמי-פמיניסטי-דווקאיסטי המטופש הזה. בעבר לא היתה פריבילגיה כזו, שמישהי שלמדה היטב את כל ההלכות תעזור לאישה לקיים את המצווה החשובה הזו.

    בעבר נשים היו צדקניות. הכירו את ההלכה על בוריה ודקדקו בה. כיום יש המון נשים שאין להם טיפת מושג במה מדובר וגם לא מסבירים הכל בהדרכת כלות. למעשה, לרוב הנשים לצערי אין מושג.

    בנוסף, אם יש מישהי שתוכל לוודא שכל הגוף נמצא במים וכי אין שום דבר שמכשיל בטעות אז מה טוב. אני מכירה את ההלכה היטב ובכל זאת קרה לי לא מעט שכמעט נכנסתי לטבול עם השרשרת, או שלא ראיתי שיש לי שיירי לק על הציפורניים ברגליים.

    את הבלנית לא מעניין איך הגוף שלך נראה וזה לא מזיז לה. היא נכנסת רק כשקוראים לה ורק (!) כשהמגבת עוטפת את הגוף. כשנכנסים לטבול היא מסיטה את המבט וכשהאישה במים היא זו שמניחה את המגבת מעל בשביל הברכה שסה בונוס אדיר. היא נעימה ומברכת בכל הטוב שבעולם עם חיוך אחרי הטבילה והולכת.

    מה זה הפינוק המפגר הזה? אותן נשים שמתמרמרות כי עכשיו זה באופנה להרגיש נחיתות ולהוכיח שאנחנו אחלה גבר-גבר לא הולכות לרופא נשים שבודק להן את המקום הכי אינטימי? לא עשו מעולם בדיקת שד? לא התקלחו בצבא עם עוד מיליון נשים עירומות?!

    • הפן החברתי: לתת למדריכות הטהרה את הכבוד הראוי!

      בס"ד ד' בשבט תשע"ו

      ייתכן מאד שההתנגדות ל'בלניות' נובע מהקושי של נשים אקדמאיות, קרייריסטיות מצליחניות מהמעמד ה'גבוה', המתקשות לקבל הנחיות מ'בלנית' אלמונית, שאין לה 'תואר אקדמי' מכובד, ואינה בעלת 'מעמד בכיר. וגם מעמדן הכלכלי נמוך, והן עושות את מלאכת הקודש שלהן בשכר נמוך מאד. וחבל, משום שדווקא נשי הקריירה, עקב טרדתן ועיסוקיהן התובעניים, הן הזקוקות יותר מאחרות לעזרה והדרכה צמודה של הבקיאות בהלכה ובמנהג.

      לענ"ד היה צריך לשנות את שם המקצוע. הן אינן 'בלניות', משרתות בבית מרחץ, כי אם 'מדריכות טבילה' או 'מדריכות טהרה'. אולי יביא 'שינוי השם' ליחס נאות כלפיהן, כראוי למסירותן ולידענותן ההלכתית.

      בברכה, , ש.צ. לוינגר

      • כל דרשותיך טובות למי שרוצה – מי שלא רוצה, אינך יכול להכריחה במה שאינו חיוב מן הדין! וכי תכריח אותי לאכול 'מהדרין' אם אני מסתפק בכשרות רגילה – ועל כבד אווז, למשל, אשר כה חביב עלי, יונה מצגר ודודי לאו לא מאשרים 'מהדרין! אז אסתדר בלעדיהם.

        ואני רחוק מאד מן הזונות הפמיניסטיות, אבל כאן מדובר בעניין אלמנטרי. אם כשייבנה ביהמ"ק בב"א תחפוץ דווקא בבדיקה רקטלית לפני הטבילה – מי יעכב בעדך?! מצידי, שיונה מצגר עצמו יבוא ויבצע שם בדיקה בהידור, ואני משער בזהירות כי אחד מסוגו לא יתנגד לכך כלל!! אבל הרי לא יתכן שתכריח את הזולת, כאשר מדובר בדברים שאינם מן הדין ומקורם בנהלים של רבני זמננו – מאורות כמו יונה מצגר ודודי לאו.

  7. טהרה המשפחה היא מצווה כה יקרה וחשובה. תודה לבלניות שעזרו לי לקיים אותה בשלמות. אני רוצה מאד לשמוע את קולה אומר "כשר" בכל פעם שאני טובלת. כן, זה מאשר, כן, זה מרגיע. כן, אני זקוקה לזה. אין לזה שום קשר בכלל להשכלה או מעמד אלא ליראת שמים. שוב תודה לבלניות המקיימות את תפקידן באמונה וביושר.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 943 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להגיב על שרה פרידלנד בן ארזה לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: