בתגובה ל"קולה של הנורמליות"

 מאת הרב רונן נויבירט, גיליון פרשת ואתחנן

אין בסיס להיתר

במאמרו קבע ידידי הרב רונן נויבירט כי "בתקופתנו… עבור האדם הנורמטיבי קול שירה הינו בגדר 'קול הרגיל בו'" ועל כן יש להתיר "שירה תמימה ובתנועות מחול צנועות שאנו רגילים בהן ואינן מעוררות הרהור".

דומני שפסיקה זו נובעת מהרחבה לא הכרחית של המושג "קול הרגיל בו", ועל כן אבקש לדון בו בכמה משפטים. הראבי"ה (ברכות סי' עו) קבע כלל בהלכות צניעות: "וכל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה לרגיל בו". לפי עיקרון זה, שנפסק גם ברמ"א (או"ח עה), דיני צניעות תלויים במידה רבה בהרגל. כאשר אבר מסוים רגיל להיות גלוי, אין בחשיפתו משום גרימת הרהור וחוסר צניעות.

הוא הדין גם בקול: קול שרגיל להיות חשוף לרבים איננו נחשב כ"ערוה" או כדבר "צנוע". על כך התבסס הרב נויבירט וקבע כי בימינו כל קול של אישה נחשב כ"קול הרגיל" ואין איסור בשמיעתו. לעומת זאת, רוב הפוסקים (כגון הלבוש ושו"ע הרב או"ח עה) הבינו שכוונת הרמ"א היא להתיר שמיעת דיבור של אישה, משום שבני אדם רגילים בו. פוסקים אחרים (אבן ישראל ט, סג ועוד) התירו משום כך שמיעת קול שירה של קרובות משפחה שאדם רגיל בו מילדותו. אך אין בפסיקה הקלאסית מי שהתיר משום כך באופן גורף שמיעת קול זמר של אישה.

מדוע? התשובה לכך פשוטה בתכלית: קול זמר של אישה זרה הוא לא קול שאדם רגיל לשמוע. פשוט כך. בחברה הדתית שבה אנו חיים רוב הנשים אינן שרות "סולו" בפני גברים, ואין אנו רגילים לשמוע את קולן. אמנם חלקנו רגילים לשמוע הקלטות של זמרות מקצועיות, אך באותה מידה אנו רגילים גם לראות את שער ראשן הגלוי של נשות ציבור או תקשורת, ואיש לא העלה על דעתו משום כך להגדיר את שיער הראש של כל אישה נשואה כ"דבר הרגיל בו".

עצם העובדה שיש נשים שרגילות לגלות את קולן או את שערן אינה הופכת זאת לנורמה עבור כלל הנשים בחברה. השאלה החשובה איננה האם הגברים רגילים לשמוע קול אישה או לראות שער של אישה, אלא האם הנשים רגילות להשמיע את קולן או לחשוף את שערן בפני גברים. ממילא, כאשר מופיעה נערה בוגרת ושרה אין זה "קול הרגיל" – גם אם מדובר בשירה תמימה וטהורה, ואין בסיס להיתר של הרב נויבירט לאבות להגיע למסיבות של בנותיהן הכוללות שירה וריקודים.

מדברינו עולה כי אם יגיע יום שבו יהיה מקובל בכל רחבי החברה שנשים שרות בפני גברים, ייחשב קולן ל"קול הרגיל בו" ומותר יהיה לשמוע אותו, בדיוק כפי שמותר לראות את שער ראשן של הבתולות. אך האם אך מקרה הוא שהמצב בימינו אינו כזה? האם אנו מבקשים לחתור לעולם שבו נהיה רגילים לשמוע קול אישה?

השירה, גם כאשר היא נעשית בלבוש צנוע וללא כל הקשר מיני, היא פעולה שחושפת את פנימיותו של האדם ששר בפני הסביבה שלו. זו עוצמתה של השירה. משום כך, דווקא מתוך הערכה לעולם הנפשי העמוק שבא לידי ביטוי בשירה, אסור לנו לפגוע באינטימיות הזו על ידי חשיפתה לרשות הרבים. אכן, אם יום יבוא ונשים תהיינה רגילות לשיר בפני גברים ללא כל עכבות, מותר יהיה לשמוע את שירתן. אך משהו בשירה עצמה, ובאפשרות קיומה של אינטימיות בכלל, יחסר לנו.

אברהם סתיו

ומה אומרות הנשים?

מאמרו של הרב נויברט על שירת נשים שימח אותי וציער אותי כאחד. שמחתי על הגישה לנושא בכלי ההלכתי ועל הפסיקה ה"זורמת" עם המציאות התרבותית.

יחד עם זאת, הדיון נעשה כולו בשדה הגברי כאשר השאלה הנידונה היא: מה היא תגובתו של הגבר לשירת אישה. מול הרגישות לעולם הגברי נעדרת ההתייחסות לעולם הנשי, לרגשות ולתחושות המתעוררות אצל הנשים אל מול השתקת שירתן או התרתה. ההעדר הזה נוכח במאמר ומהווה המחשה לעצם הסוגיה ולאמביוולנטיות של הפסיקה.

בנוסף, נראה כי הדיון ההלכתי מסתמך על הטענה כי הגבר הוא בעל יצרים ואילו האישה היא מעוררת יצרים. טענה עתיקה זו משתמרת בשיח ההלכתי וגורמת לנשים דתיות להיות בלתי מודעות לצורכיהן ולמאווייהן הגופניים. האמת היא שלגברים ולנשים יש, ב"ה, יצרים, צרכים, חלומות, מעשים, הלכות ומצוות ורצון להתקדש.

ובמעבר חד אל השטח – כל מי שיביט בקהל הנשי בזמן הופעה מוזיקלית של אליל נוער כלשהו יראה כי הנשים מעוררות מינית על ידי השירה הגברית. הדבר מתבטא בלבושן, בריקודן ובקריאות שהן קוראות אל הזמר. התנהגות זו לא שונה בהרבה מהתנהגות גברים בזמן הופעת אישה פרובוקטיבית. לעומת זאת, במופעים צנועים הקהל חווה חיבור לאנושיותו על צדדיה האנושיים והרוחניים, בין אם מדובר בזמר ובין אם מדובר בזמרת.

נדמה לי לכן כי פסיקה נכונה צריכה לראות את הגבר ואת האישה באור שוויוני, ולומר כי גברים ונשים מותרים וצריכים לממש את כישרונם המוזיקלי במרחב הציבורי, בצניעות ולשם שמים.

קול זה נשמע כבר על ידי מספר רבנים ואני מתפללת להגברתו, וכן להשמעתו על ידי פוסקות הלכה ותלמידות חכמים.

יפעת גלבר

מטפלת במוזיקה ומוזיקאית, 
מרצה לניגון יהודי בבתי מדרש

————–

חולשות המין הגברי / הרב רונן נויבירט משיב

הביקורת של ידידי הרב אברהם סתיו מוסבת על פירוש דברי הרמ"א בנוגע להיתר שמיעת "קול הרגיל בו". אכן משמע מחלק מהאחרונים ש"קול הרגיל בו" מתייחס לקול דיבור ולא לקול זמר. יתרה מכך, גם ראשונים כגון הרשב"א והמאירי עשו חילוק בין "קול זמר" אשר נאסר באופן מוחלט ונחשב כמקומות המכוסים באישה לבין "קול דיבור" שנחשב כמקומות המגולים ולכן מותר בשמיעה למעט מקרים שבהם יש כוונה ליהנות ואז קול זה נאסר, כפי שאסור להסתכל במקומות גלויים באשה על–מנת ליהנות.

אלא שהרמ"א הפנה בהגהותיו דווקא לדברי המהר"ם מרוטנבורג וכך כתב גם בדרכי משה הארוך: "ובהג"ה מיימוני דהוא הדין לכל קול הרגיל בו – לא חיישינן". להלן הדברים במקורם:

פירש רבינו חננאל: וקול אף על גב דאין 
נראה לעינים, הרהור מיהא איכא. וכל אלה דוקא שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור וכן בקול הרגיל בו" 
(הגהות מיימוניות, הלכות קריאת שמע ג, טז).

המהר"ם מביא את דברי רבנו חננאל המסביר מדוע נאסר הקול שהרי בדרך כלל יצר הרע שולט רק בדבר הנראה לעיניים. מסקנתו היא שזמר נשים נאסר מאחר שהוא מביא להרהור עברה ולכן במקום של רגילות אין הרהור עברה ומותר. המהר"ם אינו מזכיר כלל קול דיבור וכן הרמ"א אינו מזכיר זאת בחיבוריו השונים ואינו מפנה לשאר הראשונים. מפשט הדברים עולה שגם לגבי זמר נשים שייך ההיתר של "קול הרגיל בו" וכן פירש העטרת צבי תלמידו של הב"ח: "אבל קול הרגיל אפילו קול זמר, הואיל דרגיל בה אינו בא לידי תאוה“.

גם אם נלך לצד הפירוש שהרמ"א התכוון בהיתרו לקול דיבור דווקא, הטעם הוא אחד, "דליכא הרהור", ובמקום שאין הרהור עברה – אין איסור ערווה. מסיבה זו, שינוי התנאים החברתיים הביא לכך ששירת נשים במקרים מסוימים אינה מביאה לידי הרהור עברה, ואין סיבה לאסור שירה צנועה כפי שהזכרתי במאמר.

אני מעריך את דרשתו המעניינת של הרב סתיו לגבי מהות איסור השירה המבטאת חשיפה של הפנימיות, אבל במחילה – הפוסקים הביאו שני טעמים לאיסור: הרהור עברה וקרבת הדעת בין גברים לנשים בעקבות השירה. לכן במקום שבו אין הרהור ואין קירוב הדעת, אין מקום להמציא טעמים חדשים לאיסור. מאידך, כדי לחזק את ההקפדה על הלכות הצניעות בקרב הציבור יש למקד את האיסור על שירה שאינה צנועה או שעשויה להביא לקרבה אסורה בין המינים. אכן, יש בינינו מחלוקת לגיטימית בהערכת המציאות לגבי הרגילות בשמיעת שירת נשים. ברם, אין בסיס לאמירה של הרב סתיו ש"אין בסיס להיתר".

לגבי ביקורתה של גב' גלבר, היהדות לא מניחה שהמיניות הנשית והגברית זהות, לכן אין סיבה לדבר על פסיקה שוויונית בנושא. ההלכה מיקדה את רוב האיסורים על הגברים, מתוך הכרה בעובדה שהיצרים של הגברים חייתיים יותר מאלו של הנשים. לא בכדי מספרם של הגברים האונסים או מטרידים מינית גדול לאין ערוך ממספרן של הנשים העושות כן. ההלכה נוסחה בידי רבנים שהבינו את החולשות של המין הגברי ולכן גזרו על הגברים שלא לשמוע שירת נשים.

אכן יש מקום לפתח הלכות גם עבור הנשים מתוך הבנת הצרכים והיצרים שלהן. הרב דוד ביגמן במאמרו על שירת נשים התייחס לכך וטען שיש להחיל כללים דומים של שירה צנועה על שירת גברים. בדורנו כאשר נתברכנו בנשים תלמידות חכמות שפוסקות הלכה, דומני שעלינו להפיל את המשימה לפתחן – נכון וראוי שנשים תגדרנה את הצרכים הנשיים בסוגיות הצניעות.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ט אב תשע"ה, 14.8.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-14 באוגוסט 2015,ב-גיליון ראה תשע"ה - 940, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. "לא בכדי מספרם של הגברים האונסים או מטרידים מינית גדול לאין ערוך ממספרן של הנשים העושות כן. ההלכה נוסחה בידי רבנים שהבינו את החולשות של המין הגברי ולכן גזרו על הגברים שלא לשמוע שירת נשים."
    מה דעת כבוד הרב על העובדה שבגלל שגברים הם חזקים יותר, הם מנצלים עובדה זו כדי לאכוף את עצמם על נשים?

    • המחשבה היא האדם

      בס"ד ג' באלול ע"ה

      לעזריאל – שלום רב,

      ההרחקה מהסתכלות, שמיעת קול שירה והרהור באישה שאינה אשתו, אינה מצד 'התחשבות בחולשותיו של הגבר'. הדברים אינם ראויים מצד עצמם. כשם שהתורה מצווה 'לא תנאף" כך היא מצווה: 'לא תחמוד' ו'לא תתאווה'. אדרבה, המצוות התלויות במחשבה גדולות בערכן מהמצוות התלויות במעשה, שכן מחשבתו של האדם היא עיקר מהותו.

      האהבה, וכל מה שמעורר ומחזק אותה, נאים ומשובחים כשהם בין איש לאשתו, על זה אומר שלמה:המלך (משלי ה,יח-יט): 'יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך… אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד'. באהבתה, – ולא באהבת אישה אחרת.

      לרעייתו יאמר האוהב: 'השמיעיני את קולך הראיני את מראיך כי קולך ערב ומראך נאוה' (שיר השירים ב,יד). לרעייתו – ולא לאישה אחרת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אחרי שהבנו את האיסור על מחשבת עריות, יכולים אנו להבין את הרחבות האיסור וסייגיו, יש דברים שבהם נאסרה רק הסתכלות (או הקשבה) כדי ליהנות. ויש דברים שבהם נאסרה אף ראיה בעלמא כסייג, שלא יבוא אדם לעשות זאת בכוונה ליהנות.

      דוגמא להבחנה כזאת ניתן לראות בדבריו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (בעל 'חפץ חיים'):
      'אבל לעניין איסור הסתכלות, לכולי עלמא, המסתכל באישה אפילו באצבע קטנה, כיוון שמסתכל בה כדי ליהנות עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי עיניכם"… אבל בראיה בעלמא שרי, אם לא מדרך המוסר… וכתב ה"פרי מגדים" שבמקומות שדרך להיות מכוסה… אף ראיה בעלמא אסור' ('משנה ברורה' על שולחן ערוך אורח חיים, סימן עה, אות ז).

      לגבי שמיעת קול שירה, מבחין המ"ב בין פנויה (הקטנה מגיל 12) שכתב: 'אבל שלא בשעת קריאת שמע שרי, אך שלא יכוין ליהנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור'. ולעומת זאת: 'וזמר אשת איש וכן כל העריות, לעולם אסור לשמוע. וכן פנויה שהיא נידה מכלל עריות היא, ובתולות דידן כולן בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא גם כן בכלל ערווה ואסור לשמוע… ומכל מקום אם הוא בדרך בין העכו"ם והוא אנוס שאי אפשר לו למחות, כיוון דלא מצינו דמיקרי ערווה מדאורייתא – מותר לקרות ולברך, דאם לא כן, כיוון שאנו שרויים בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפילה? ועל זה נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אך יתאמץ ליבו לכווין להקדושה שהוא עוסק ולא ייתן ליבו לקול הזמר' (שם, אות יז).

      הבאתי הדברים לא כדי להורות הלכה, אלא כדי לתת מושגים בסיסיים, ולרוצה לעמוד על הדברים בצורה יסודית, אני ממליץ ללמוד בספרו של הרב אליקים אלינסון, 'האישה והמצוות – ספר שני: והצנע לכת', ירושלים תשמ"ג, שמברר את העניינים מיסודותיהם בתלמוד עד לשיטות הפוסקים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי טענתו של הרב נויבירט, שכיום 'נשתנו הטבעים' ואנחנו רגילים לשמוע שירת נשים, הרי זה כקול דיבורה המותר, יש להעיר שמדברי המ"ב נראה שגם בזמנם היו רגילים מחוסר ברירה לשמוע את שירת הנשים הנכריות שסביבם, ובכל זאת לא הפך הדבר להיתר.עוד יש להעיר, שכשהולכים לשמוע הופעה של זמרת, הרי לכאורה מתכוונים ליהנות מקולה הערב. וצ"ב.
      '

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: