מדוע תנועות ירוקות משתפות פעולה לעתים עם אלה שידיהם אדומות מדם? על פרדוקס הצמחונות

"וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר". הראי"ה קוק  העיר שבפסוק זה התורה "האריכה בהצעת הדברים" יותר מן הרגיל. למה? נשאיר את סימן השאלה, ונחזור אליו לקראת סיום הרשימה.

במורה הנבוכים (ח"ג, יז) מפנה אותנו הרמב"ם לדברי המלאך המוקיע את בלעם על אכזריותו (כב, לב): "עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ?". מדבריו לומדים אנו עיקרון מוסרי חשוב: "צער בעלי חיים – דאורייתא": "שלא נכאיב לשווא, ללא תועלת, אלא נתכוון לרחם ולחמול" על בעלי החיים. הרמב"ם מוסיף הסתייגות: "חוץ מבשעת הצורך". מילים אלו מהוות לדעתי צוהר היתר לשימוש בבעלי חיים למטרות מחקר רפואי. אך הרמב"ם חוזר ומדגיש: "ולא נשחט מתוך אכזריות או לשם משחק" – כבקרקסים או במלחמות בעלי חיים היזומות על ידי האדם. עלינו להימנע מסדיזם נוסח עובדי השטן, וגם מציד, המעמיד פנים כספורט לגיטימי ומכובד. אך האם "חוץ מבשעת הצורך" כולל גם אכילת בשר?

איור: גונן מעתוק

הגנה על הרשע

למען הגילוי הנאות אומר שאני צמחוני (אגב, גם טבעוני) עשרות בשנים, ואינני יכול לבטא עמדה בלתי משוחדת על נושאים אלה. לימדתי את בניי שבגן עדן לא אכלנו בשר וגם באחרית הימים כל עולם החי יחיה בשלום. בני הצעיר, והוא אז באחת הכיתות הנמוכות של בית הספר העממי, חזר יום אחד מחוג הצפרות שלו, וכולו אירוניה: "האמנם אתה חושב שהבז יעוט במהירות הפנטסטית שלו, הרבה יותר מ–200 קמ"ש, כדי לקטוף עלה חסה?". עדיין לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלתו. הוא כנראה סבר כרמב"ם, שהשלום בעולם החי אינו אלא משל אלגורי לשלום בין בני האדם. אך אני מאמין שאם ישרור פעם שלום בין בני האדם, גם הטורפים והדורסים ימצאו אולי דרך לחיות בשלום עם קרבנותיהם.

עד כאן שאלות קטנות. כצמחוני עומד אני בפני שאלה גדולה יותר, פרדוקס איום שאליו התייחסו רבים בדורות עברו ועליו נלמד בעזרת פסוק בהושע (יג, ב): "זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן". פשט הפסוק מדבר, כנראה, על אותם האנשים שעבדו את עגלי הזהב במלכות שומרון, נשקו את העגלים ואולי הקריבו להם קרבנות אדם. אך פסוק זה קיבל במשך הדורות משמעות חדשה: רשעים, זֹבְחֵי אָדָם – עֲגָלִים יִשָּׁקוּן, מנשקים באהבה וחמלה את בעלי החיים ונאבקים להצילם. הביטוי האיום ביותר לתופעה זאת מצוי היה בנאציזם. אלא שהתופעה רחבה הרבה יותר. היא אחת מאותן תופעות פרדוקסליות המאפיינות כיום קבוצות ותנועות שונות הרואות את עצמן ירוקות, אך מוכנות לשתף פעולה עם אלה שידיהם אדומות מדם.

על פרדוקס זה עמד הראי"ה קוק במאמרו "טללי אורות" ובמסתו הגדולה "אפיקים בנגב", שבה חוזר הראי"ה ל"זֹבְחֵי אָדָם" שבהושע. לפי הראי"ה פועל כאן מנגנון פסיכולוגי מיוחד. הצמחונות עלולה להפוך בנפשם של מתועבים הדורסים כל חמלה לאמצעי של טיהור עצמי: "כי הנה רגש הטוב והיושר שבאדם… דופק לפעמים על דלתי לב רשעי ארץ, ומכריחם לבקש במה להשקיט את רעבון הצדק הטבעי שלהם". מנגנון טיהור זה מביא לכך ש"רשעי תבל… זֹבְחֵי אָדָם באין חמלה", משתיקים את שרידי "מוסר כליותיהם… על ידי חסידות עם בעלי חיים". לפי הרמב"ן, איסור צער בעלי חיים מיועד מלכתחילה לשרש מהאדם את מידת האכזריות העלולה לקנן בו והנה אנשים אלו הפכו אידיאלים מוסריים למנגנוני הגנה המשרתים את הרשע.

גערה נסתרת

הראי"ה העלה חזון צמחונות אוטופי, ועד שיתממש חזון זה היתר אכילת בשר הוא אחד מה"וויתורים שלא דיברה בהם תורה אלא כנגד יצר הרע". בעולם האידיאלי שעוד יגיע, אנו נוותר על הוויתור. לפי חזונו של הראי"ה, לעתיד לבוא יקיים האדם את המצוות לא מתוך הכרח וכפייה. המצוות והמוסר ינבעו מהלב האנושי, כשאיפה פנימית. לדעתו, ההתקדמות המוסרית היא משמעות האבולוציה של המין האנושי.

דוגמה בולטת לכך היא אכילת בשר אנוש, שהייתה מקובלת על בני אדם בתקופות הפרימיטיביות. והנה היום, "אתה קץ מבשר אדם, שעל כן לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה". בעתיד נגיע לשלבים גבוהים יותר, "שבבוא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בעל חי, מפני הגועל המוסרי שיש בו, הלוא אז לא תְאַוֶּה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל". הפסוק שבפרשתנו הוא "גערת חכם נסתרת" – עדיין לא הגעתם למדרגה הנכונה. ובינתיים "אמרה תורה: כסה הדם, הסתר בושתך ורפיון מוסריותך". אגב, סבור אני שרק ההתפתחות המדעית העצומה מאפשרת לנו לחזור אל הפשטות המוסרית של האדם. הוכחה? כדורי 12B לצמחונים!

והיכן אנחנו? נראה לי שיש לברך את היוזמה שהתעוררה להפוך את א' באלול (יום קובע למעשר בהמה) ליום המוקדש לטיהור יחסנו לעולם החי. אכן, נוצרת כך מעין סימטריה לט"ו בשבט, הקשור לעולם הצומח. יוזמה זו היא של עמותת "תנו לחיות לחיות" ו"עולָמָקום", ואני הקטן מברך אותם שיפרצו מהפייסבוק לעולם הריאלי. "עולמקום"? עולם שבו יהיה קצת מקום לתורתו של המקום ברוך הוא, שרחמיו על כל מעשיו.

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, כ"ט אב תשע"ה, 14.8.2015