בלש נפשות | יונתן דה שליט

הפקד מגרה יוצא להוכיח את חפותו של נאשם ברצח. בלש מהמאה הקודמת, בטכנולוגיה מיושנת אך עם הבנה בנפש האדם 

סינמוןראשו של אדם

ז'ורז' סימנון

מצרפתית: רמה איילון

עם עובד, 2015, 172 עמ'

75 רומנים ו–28 סיפורים קצרים כתב ז'ורז' סימנון על הפקד מגרה, אחת הדמויות הגדולות בספרות הבלשית העולמית. הרומן הראשון, "פיוטר הלטבי", יצא לאור ב–1931, ומיד אחריו פורסם גם "ראשו של אדם". רומנים ראשונים, מחוספסים וקשוחים, במכלול יצירה מדהים בהיקפו. כמעט 200 רומנים ויותר מ–150 נובלות כתב סימנון בחייו הארוכים, והוסיף לכך עוד עשרות רבות של ספרים המשתייכים לז'אנר המכונה "ספרות זולה", שאותם כתב במגוון רחב של שמות בדויים.

מעבדה זה לא הכול

אלמנה אמריקנית עשירה, הגברת הנדרסון, והחדרנית שלה, נרצחו באכזריות בבית פרטי מפואר בפאתי פריס. העיר כולה משוכנעת שהרוצח הוא ז'וזף הרטן, עלוב חיים ורפה שכל, שהשאיר את טביעות אצבעותיו ואת סימני סוליות נעליו בזירת הרצח ונלכד כשהוא מכוסה בדמן של הקרבנות. הרטן נשפט ונידון למוות. רק הפקד מגרה, שעצר אותו זמן קצר לאחר שבוצע הפשע המחריד, משוכנע שהרטן, למרות כל הראיות הפורנזיות, אינו הרוצח.

כי מגרה הוא חוקר של נפש האדם, והוא אינו מצליח להבין מה הניע את הרטן לרצוח את שתי הנשים. כי גם אם נפשו של פושע היא נפש מעוותת וחולה, היא היא המפתח לפענוח התעלומה, והראיות המדעיות רק אמורות לתמוך את הפענוח הרגשי, הנפשי והאנושי של העברה. בכך, מבלי לדעת שהוא עושה זאת, מציב סימנון ממרחק של יותר משמונים שנה תזה נגדית, סותרת, לזו העומדת בבסיסן של סדרות טלוויזיה רבות ממשפחת CSI, המקדשות את עולם המז"פ, הזיהוי הפלילי, על שלל שיטותיו המדעיות ויכולותיו הטכנולוגיות. מגרה מסכן את שמו הטוב ואת יוקרתו המקצועית, ומצליח לשכנע את השופט החוקר ואת הפיקוד הבכיר של משטרת פריס לאפשר להרטן לברוח מבית המעצר של הנידונים למוות. אולי כשיברח יוביל את המשטרה אל הרוצחים האמיתיים.

בתחילה נראה כי המהלך הנועז של מגרה יסתיים בפיאסקו. הרטן נמלט לביסטרו עלוב מחוץ לעיר ושוכר חדר בקומה השנייה. בלשי המשטרה העוקבים אחריו חסרי מעש, ובבית מלון פרובינציאלי הצופה אל הביסטרו מתמקם לו פקד מגרה ומנהל מרחוק את המעקב המתסכל. בעוד המבצע המשטרתי קופא על שמריו, וכולם עוסקים בהמתנה שאין לה סוף, מתפרסם בעיתון מכתב של אלמוני, הטוען (ובצדק רב) כי המשטרה היא זו שאפשרה להרטן לברוח ממאסרו.

מגרה, גדול גוף, קשוח וקר רוח לא מתפתה למרדף. אנשיו מצליחים לקבוע (הו, בכל זאת יש מקום לבדיקות מעבדה!) כי המכתב המתסיס נכתב על נייר מכתבים של בית הקפה המפורסם לה קופול שבמונפרנס, אחד הרבעים הבוהמיים של פריס. מגרה הופך את בית הקפה לזירה שבה יתחיל לפענח מחדש את תעלומת הרצח, אך הפעם הוא עושה זאת על ידי מעקב עיקש ונחוש אחר רמזי הנפש, אחר המניעים האישיותיים הנחשפים על ידו לאט, בעקביות, ומתוך הבנה עמוקה בבני אדם.

ספריו‭ ‬פועמים‭ ‬בקצב‭ ‬של‭ ‬סרטי‭ ‬קולנוע‭ ‬אקספרסיוניסטים‭. ‬ז‭'‬ורז‭' ‬סימנון‭ ‬בביתו, ‬שוויץ ‭ ‬1983 צילום‭: ‬אי‭.‬אפ‭.‬פי

ספריו‭ ‬פועמים‭ ‬בקצב‭ ‬של‭ ‬סרטי‭ ‬קולנוע‭ ‬אקספרסיוניסטים‭. ‬ז‭'‬ורז‭' ‬סימנון‭ ‬בביתו, ‬שוויץ ‭ ‬1983
צילום‭: ‬אי‭.‬אפ‭.‬פי

עיר גדולה ומחשמלת

מגרה אינו בלש שיושב בכורסתו וממנה מפענח את כל התעלומות שבעולם. הוא שוחק את סוליות נעליו במעקבים ארוכים, אדיש לגשם ולקור או לשמש היוקדת. הוא מרגיש בן בית במלונות הפאר של פריס כמו גם בבארים האפלים והאלימים ביותר שלה. הרושם שעושים דמותו הגדולה ופניו שאינם חושפים את רגשותיו מחפה על חכמה וערמומיות, על רגישות ואמפתיה אנושית. ב"ראשו של אדם" ניצב מולו יריב אינטליגנטי מאוד, אבל מגרה מנצח אותו בכוח אישיותו והתמדתו.

סגנונו של סימנון, וזה בעיניי אחד הדברים המרתקים בכתיבתו, הוא סגנון קולנועי, אקספרסיבי, תמציתי במילים, מהיר, אלים לפעמים, גברי וקשוח. הנה דוגמה:

הוא הסתלק משם באנחה, צעד באיטיות על המדרכה וחצה את הגשר בלי להאיץ את צעדיו ולו פעם אחת. ברגע מסוים פשפש בכיסיו בחיפוש אחר המקטרת שלו, ומשלא מצא אותה ודאי ראה בזאת סימן מבשר רעות, שכן חיוך מר עלה על שפתיו. מסביב לסיטנגט [הביסטרו] עמדו ימאים אחדים, אך סקרנותם נראתה כבויה למדי. בשבוע הקודם הרגו זה את זה באותו מקום שני ערבים. חודש לפני כן נמשה מהנהר באמצעות וו קרס תיק ובו רגליים ופלג גוף עליון של אישה. בנייני הפאר של אוטיי ציירו את קו האופק של הגדה הנגדית. קרונות של מטרו זעזעו גשר סמוך (עמ' 48).

למרות שמדובר בספר שנכתב בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת ולמרות שהטכנולוגיה שעמדה לרשות מגרה ועמיתיו השוטרים נראית לנו היום מיושנת ועתיקה, יש בספר אנרגיה גבוהה ואורבניות דחוסה.

הבלשים של מגרה אמנם מעבירים לו דיווחים מטלפונים ציבוריים רק פעמיים ביום, מרדפים משטרתיים מתנהלים במוניות מקרטעות, הודעות חשובות נכתבות על גבי פתקים המועברים על ידי שליחים, הסמל נשלח להביא בירה מבית המרזח הסמוך וכו'; אבל הקצב מהיר, הרחובות עמוסים, הקהל של בתי הקפה הומה וצפוף, הרכבות רועמות, המטרו שועט מתחת לקרקע, פריס היא עיר גדולה ומחשמלת וספריו של סימנון פועמים בקצב של סרטי קולנוע אקספרסיוניסטים שנוצרו באותה תקופה.

דמותו של מגרה רק מתחילה להתגבש ב"פיוטר הלטבי" וב"ראשו של אדם". יש לקוות שהוצאת עם עובד תמשיך להוציא לאור את ספרי הסדרה הנפלאה הזו, בתרגומה המשובח של רמה איילון.

ואי אפשר לסיים בלי להזכיר בהתלהבות ובהערכה את העיצוב של הסדרה. ספרים בפורמט קטן, ספרי כיס אמיתיים. עיצוב "מיושן" ההולם באופן מושלם את תוכנם ואת האווירה והתקופה המתוארות בהם. צלליתו של הפקד מגרה מעטרת את העטיפה כלוגו אהוב ומוכר. כל הכבוד למעצב יהודה דרי ולמאייר מורן ברק.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ט אב תשע"ה, 14.8.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-14 באוגוסט 2015,ב-גיליון ראה תשע"ה - 940, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: