בין הדוקר לקרבנותיו | יששכר כץ

הלוואי שישי שליסל, מבצע הפשע הקטלני במצעד הגאווה בירושלים ביום חמישי, היה עוצר לרגע ומדבר קודם עם הצועדים. לו היה עושה זאת, היה מבין עד כמה יש להם מן המשותף.

אני מכיר את שליסל. לא באופן אישי, אבל אני מכיר את הטיפוס. גדלתי בקהילת סאטמר בברוקלין והייתי שותף למנטליות כזו. אף שעזבתי את הקהילה הזו לפני זמן רב – אני זוכר היטב מה מניע את חבריה.

בדומה לכל קהילה דתית אחרת, החברה החרדית מבוססת על היררכיה מפותחת של ערכים המארגנת את חיי חבריה ומעמידה אותם בתוך מסגרת. בראש כל האידיאלים ניצבת הקדוּשה. קדושה דתית וטהרה רוחנית הן ערכיהן החשובים ביותר של הקהילות החרדיות, והן טומנות בחובן חשיבות דתית ופיזית כאחד. הקהילות מאמינות כי הקדושה והטהרה מעניקות להן בריאות רוחנית וביטחון פיזי. ההיפך נחשב גם הוא לנכון. טומאה מסוכנת ופוגעת באנשים גם מבחינה דתית וגם מבחינה גופנית. בשל התיאולוגיה הזו מאמינים בני הקהילה כי ההשלכות של טעות בסוגיות אלה הן קשות ומיידיות.

לחרדים יש מטפיזיקה איתנה הנטועה היטב במסורת ישראל. הם מאמינים שהעולם סובב על ציר של מידה כנגד מידה, שהאדם פועל ושהקב"ה מגיב. גם הקב"ה, כמובן, חולק את אותו מערך היררכי. רשימת ערכיו זהה לזו שלהם, ובה לקדושה חשיבות עליונה. חוסר קדושה מדרבן את אלוהים להגיב באלימות ובתוקפנות.

אמונה זו הציתה אימה אצל שליסל כאשר ניצב מול מצעד הגאווה. להשקפתו, מטרתה של הקהילה הגאה היא לטמא את ירושלים, הקדושה שבערים. על כן הוא סבר כי מחובתו למנוע את חילול הקודש הזה. בהתאם להשקפת עולמו, לולא היה מגיב משפחתו וקהילתו היו סובלות מנחת זרועו של האל.

הקהילה‭ ‬הלהט‭"‬בית‭ ‬היא‭ ‬מראה‭ ‬דתית‭ ‬שלו‭. ‬ישי‭ ‬שליסל‭ ‬לאחר‭ ‬הדקירות‭ ‬במצעד‭ ‬הגאווה‭, ‬ירושלים‭ ‬2015 צילום‭: ‬פלאש ‭ ‬90

הקהילה‭ ‬הלהט‭"‬בית‭ ‬היא‭ ‬מראה‭ ‬דתית‭ ‬שלו‭. ‬ ישי‭ ‬שליסל‭ ‬לאחר‭ ‬הדקירות‭ ‬במצעד‭ ‬הגאווה‭, ‬ירושלים ‭ ‬2015
צילום‭:  ‬פלאש ‭ ‬90

הם בשר מבשרנו

אני מסכים עם האידיאולוגיה שלו, אך בחלקה בלבד.

שליסל צודק בכך שהקדושה חיונית לשלום החברה. אולם אני חולק עליו בכל תוקף ביחס למטרתו של מצעד הגאווה. הקהילה הגאה צעדה בירושלים דווקא בשל קדושתה, לא כדי לחתור תחת קדושה זו אלא כדי לגעת בה. מה ששליסל אינו מבין הוא שחוץ מנטייה מינית שונה מזו שלו, הקהילה הלהט"בית היא מראה דתית שלו. הם נמשכים לירושלים מאותן סיבות ורואים בה מרכז הקדושה. זהו המקום שאליו כל היהודים, ללא קשר לגזעם, צבעם, מינם או נטייתם המינית, הולכים כדי לטעון מחדש את מצבריהם הרוחניים.

בהופכנו את הקהילה הלהט"בית ל"אחר", הצלחנו לעתים לטשטש את המובן מאליו: שאחינו בני הקהילה הלהט"בית הם בשר מבשרנו, ושהם חולקים איתנו את תקוותינו, ערכינו ושאיפותינו.

כולנו משתוקקים לרגעי התעלות. זה מה שמאפשר לנו להתגבר על תהפוכות החיים, על כאבם ותסכולם. הם מאפשרים לנו ליטול פסק זמן מהשחיקה היומיומית. ככל שהחיים קשים יותר, כך חשובים יותר רגעי ההתעלות הללו. ניתן לטעון, אפוא, כי הקהילה הלהט"בית ראויה להתעלות ירושלמית אף יותר משראוי לכך שליסל. על כן יש לגנות עוד יותר את הזעם האלים שלו.

אלה מאיתנו התומכים בשאיפתה של הקהילה הלהט"בית לשוויון ולקבלה מאמינים כי מאבקם קדוש. הם ראויים לכך שמאבקם יקודש בתוך הפנתיאון היהודי של מאבקים דתיים. יש לראות את מסעה של הקהילה הלהט"בית כדיאלוג ארוך ואינטנסיבי עם הנשגב. הם מנסים להבין כיצד הסיפור המורכב שלהם תואם את הנרטיב היהודי הנפרש בישראל של ימינו.

עלינו לשמוח על כך שירושלים תהיה יום אחד פרק בסיפור המפואר שהם יספרו. יהיה זה סיפור מעשה מלא השראה של קהילה שהצליחה כקולקטיב להתגבר על מכשולים רוחניים כבדים בדרכה לקראת חיים עשירים ואינטגרטיביים מבחינה דתית ורוחנית. חיים שבהם הם הצליחו למזג את מה שהם ואת מה שהם מאמינים בו. עלינו להפוך את שאיפותיה הדתיות של הקהילה לקדוּשה לגלויות הרבה יותר. רק כך יהיה סיכוי לעצור את הישי שליסל הבא.

הרב יששכר כץ גדל והתבגר בקהילת סאטמר. מלמד כיום בישיבת "חובבי תורה" ורב בית הכנסת Prospect Heights Shul בברוקלין

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, כ"ב אב תשע"ה, 7.8.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2015, ב-גיליון עקב תשע"ה - 939 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: