שקט, כאן בית קברות | שלום רוזנברג

מדוע דווקא בישראל אין האקדמיה מסוגלת להכיל קולות אחרים, המחפשים רלוונטיות בטקסטים העתיקים?

חז"ל לימדו אותנו שהטרגדיות ההיסטוריות, ובמידת מה גם הבעיות הביוגרפיות, מקורן במה שניתן לכנות "מצעד האיוולת". אני מזדהה עם גישת חז"ל, ומוסיף: אשריך החוג למחשבת ישראל ואשרייך האוניברסיטה העברית, שהצלחתם להוסיף פרק צנוע אך עקרוני למצעד זה. לפני שבועיים פרסם אריאל הורוביץ מאמר מקיף ומצוין במוסף זה, ובו סקר את התפתחות הסקנדל. בעין הסערה עומד ד"ר אבינועם רוזנק, הנלחם כדי לא לטבוע במערבולת המאיימת עליו, אך דינו נחרץ. הפקולטה החליטה:  רוזנק יסולק טוטלית מהחוג למחשבת ישראל שאת רמתו האקדמית הוא מסכן, ויועבר למחלקה לחינוך יהודי.

איור: גונן מעתוק

איור: גונן מעתוק

אקדמיה ללא חופש

בספרו "סדקים" מציג רוזנק את תורת אחדות ההפכים, כפי שהיא מוגשת לנו במשנתו של הראי"ה קוק. אדם עומד בפני שאלה ולפניו שני הפכים, שני כיווני תשובה שנראים לו כסותרים, ואולי הם באמת סותרים. והנה, ייתכן שההפכים ייפגשו. מזרח ומערב נפגשים, כמובן הם עיגול, ואולי הקו אינו אלא עיגול בעל קוטר אינסופי. אפילו מידת החסד והדין נפגשים. כך התאפשרה דרכו של הראי"ה המאחדת את מה שדורש מאיתנו העולם המודרני ומצד שני – המורשת היהודית: חינוך כללי מול תלמוד תורה, מדינה יהודית מול מדינה דמוקרטית וכדומה. לשיטתו, קח מ"זה" אך גם מה"זה" האחר אל תנח את ידך.

בניתוח מקיף ומפורט, טוען רוזנק שאחרי פטירתו של הראי"ה יכולת איחוד ההפכים נשכחה אצל ממשיכי תורתו. ואנו שואלים: האם גם מהאקדמיה נעלמה גישה פשוטה זו? האם ייתכן שחוג אוניברסיטאי לא יוכל לסבול בתוכו כיווני מחקר שונים, שאולי אף משלימים זה את זה? התשובה של האוניברסיטה, כפי שהצלחתי להבין, היא לא! למה? בעיניי – חידה.

מפרשת רוזנק למדתי שאולי אף תזדקק הפקולטה לבג"ץ אקדמי על–חוגי כדי שהמורים לא יסטו חלילה מהמסגרת האקדמית התקינה. הסדר החדש מחייב לפרסם את ספר העונשים שעל פיו נשפט רוזנק, ולקבוע מה ייעשה בָּאִישׁ אֲשֶׁר החוג אינו חָפֵץ בִּיקָרוֹ. השאלות רבות ויש לענות עליהן: מה העונש שמעבר לעונש הגלות? מה דינו של מורה שהחוג השני אינו רוצה לקבלו?

אחת ההחלטות הראשונות של הסדר החדש חייבת להיות הבהרה חדשה ומלאה של משמעות החופש האקדמי. אני לתומי חשבתי שהחופש האקדמי הוא לא חופש שלי אלא של האקדמאי שבי. חופש המגן על חירות המרצים להעלות מתודות או תיאוריות שונות מהמקובלות על ידי רוב החוקרים שבתחומם או אף כנגד הקונצנזוס, קל וחומר כנגד רוב מורי החוג. לאור החלטת הפקולטה בעניין רוזנק, נראה כי בעיניהם משמעות החופש האקדמי תצומצם לזכות לבטא עמדות פוליטיות בשיעורים, בעיקר אנטי ישראליות, וכן לעשות תעמולה להחרמת האוניברסיטה וכדומה.

קיבעון שבזקנה

הגענו ל"פילולוגי–היסטורי". זו מתודה פרשנית, ואנסה להסביר אותה. לפני שאנו מתחילים ללמוד פרקים מסוימים של מורה הנבוכים, אנו חייבים לשכוח את כל הידע בפיסיקה ובאסטרונומיה שרכשנו, ולשחזר את השפה המדעית של תקופת הרמב"ם (זה הצד הפילולוגי) וכן את תמונת העולם שבימיו (זה חלק מהצד ההיסטורי). אם לא נעשה זאת נחטא לחובותינו האקדמיות, ונזייף את האמת. אבל האם זו כל האמת? האם עלינו לנעול את מחקר כתבי הרמב"ם במילון ובדקדוקו המדעיים, או אולי מותר לנו לנסות להבין גם את תוכן דבריו? האם מותר לנו לשאול אותו: "מורנו ורבנו, האם המפץ הגדול משנה את דעותיך?". אני הייתי הראשון שלימד בחוג את פירושי האגדות של עמנואל לוינס. האם היה מותר לי לעשות זאת? וזאת, כאשר האסכולה הפילולוגית–היסטורית פסלה את פירושיו לחלוטין, מפני שלא עמדו בתנאיה…

לפנינו פרדוקס עצום. אוניברסיטאות חשובות בארה"ב ובצרפת פיתחו כיווני פרשנות שונים. בגדי הפילולוגי–היסטורי הפכו צרים עליהם, ומאז שנות החמישים הדרש הפך לגיטימי ומודל לחיקוי. אם כך, מה טעם הקיבעון המחשבתי במתודה שהזדקנה? כאן נעוץ פתרון החידות! המתודה, אם ניקח אותה כ"זה ולא עוד", מבטלת מלכתחילה כל אפשרות לראות בטקסט הנלמד רלוונטיות. וזאת אף אם נראה אותו לא כטקסט קדוש אלא כיצירה לאומית. זה לדעתי המניע הנסתר מאחורי ההיצמדות למחקר ה"פילולוגי–היסטורי" – הרצון שלא ללמוד את הטקסט שלפנינו כבעל משמעות עבורנו.

הלקח מהחלטת הפקולטה הוא שעל כל מורה לנטוע בתלמידים את החוויה שהטקסט שלפניהם הינו כבר גוף מת, ללא קורטוב חיים. ואתה, תלמיד יקר, אומרת האוניברסיטה, אל תתפתה אם מישהו מנסה להחיות אותו. אם תלמיד נהנה מהלימודים, אין מקומו באוניברסיטה שלנו. זה לא מנהג ראוי בבית קברות. עניין זה הוא שגזר את דינו של רוזנק. היריבויות האישיות באו אחריהן. אכן, אלו שביקשו את דמו – צדקו. הם הבינו את ה"סכנה". אם זומבי חצה את הגבולות והגיע אלינו – הוא מסוכן. יש להגלות אותו לגטו של זומבים, אלא שגם שם – אני מפחד – יש תאריך תפוגה.

הצעתי מתווה פשרה כדי שלא יישפך דמו של רוזנק. פשרה זאת לא התקבלה. הפקולטה חשבה שנדרש שינוי רדיקלי הכולל את עריפת ראשו של הטרוצקי של התקופה. לבי עליך אבינועם, הספרים שערכת על ההגות הרפורמית והקונסרבטיבית ופעולתך החשובה ב"שיח שלום" לא הצליחו להסתיר את זהותך היהודית המסוכנת. אתה לא יודע, אך לי ברור. הכול מעשה שטן המרקד בחוג, ורוצה להרוס כל פרח ש"עלול" לצמוח בגינת היהדות.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ט"ו אב תשע"ה, 31.7.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 ביולי 2015, ב-גיליון ואתחנן תשע"ה - 938, מילה בפרשה / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. וואו. תגובה גאונית.
    תודה.

  2. הפלאת לתאר את תחושותיי בתלמידה בחוג. המילים מדויקות להכאיב.

  3. לצערי גם מעשה זה מובא ישירות מארה"ב. האוניברסיטאות בארה"ב מפטרים פרופסורים (שאין להם קביעות) אם הם סוטים מהקו (שהוא תמיד שמאלי) אם הם מעיזים ל"העליב" תלמיד, לדוגמא המשפט "סיר ההיתוך" MELTING POT שהיה תמצית גאוות החברה האמריקאית נאסר לשימוש ברשת אוניברסיטות קליפורניה כגון: בארקליי, לוס אנגלס ועודת אם אתה הוגה מקורי, רק לא עם חותמת שמאלית מובהקת, הסיכויים לקבל קביעות חלשים מאדץ

    ואנחנו רק חקיינים עלוביםנשראשךץבםצ

  4. דוד יקותיאל

    מפתיע ביותר שאדם כפרופסור שלום רוזנברג, לשעבר חבר הסגל בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית מתבטא בצרה כה קיצונית וחד-משמעית בסוגיה מורכבת כל כך.

  5. אכן החד מימדיות של המגזין הזו שולטת. תהייה, מי זה הגוף האמורפי שקוראים לו האקדמיה? למה אין תגובה של הצד השני?

  6. דומני שהיה זה יום טוב ליפמן צונץ מראשוני אנשי "חוכמת ישראל" ומדעי היהדות שאמר שמה שהוא ועמיתיו עושים זה "להביא את היהדות לקבורה מכובדת"

    אז התשובה המצערת לשאלה המצערת של פרופ' רוזנברג

    פרופ' רוזנברג הוא דוגמא מצוינת למישהו שבא מתחום חקר מחשבת ישראל האקדמי שכן רוצה שהיהדות תחיה ותשגשג

    כנראה שיש כאלו שלא השתנה אצלם הרבה מאז צונץ ושות' בעניין זה וחבל

  7. "אני לא מורה – אני פילולוג!" כבר היינו בסרט הזה.

  8. בס"ד י"ח באב ע"ה

    לפי הנשמע, כתב פרופ' נכבד בחוג הנכבד ספר באנגלית על 'שאמניזם וחסידות' – זה לא בדיוק 'מחקר פילולוגי-היסטורי'. דווקא תפיסותיו של ד"ר רוזנק על חשיבות השלמת הניגודים בהגותו של הראי"ה קוק, נראות מתאימות יותר לדרכו ופועלו של הרב, ועולות בקנה אחד עם הרקע ההיסטורי.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להגיב על fania לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: