כתבי עת 938 | יואב שורק

סקירת כתבי עת מהארץ

"שבת" באקדמית

בין דת, לאום וארץהמאבק על הזהות היהודית בעת החדשה, מחקרים במדעי היהדות: שנתון ביןתחומי, 2014

עורך: יוסי גולדשטיין, אוניברסיטת אריאל בשומרון,
324 עמ' עברית + 224 עמ' אנגלית

*

הכרך עב הכרס של השנתון, שזו לו הופעה ראשונה, מכיל שורה ארוכה של מאמרים במדעי הרוח והחברה, שרובם נסבים סביב שאלות כלליות או מקומיות של זהות יהודית דתית ולאומית בעת החדשה.

יונדב זר סוקר שורה של ספרי לימוד היסטוריה המשמשים בחינוך הממלכתי, הממ"ד והחרדי, ובוחן דרכם את ההתייחסות אל דמותו של בן גוריון ואל הקמת המדינה. ההשוואה מאלפת, ומלמדת על השינויים שהתחוללו בתוך החינוך הממלכתי בין הספרים הוותיקים (הענייניים יותר) לבין החדשים, על ההבחנה בין הביקורתיות הקיימת במידת מה בטקסטים של החינוך החילוני לממלכתיות מעוטת הביקורת של ספרי הלימוד בחמ"ד, ועל ייחודו של הנרטיב החרדי. מחקר של דינה מויאל ויעקב רואי מלמד שכור ההיתוך עודנו חי ויעיל: לפי מחקר הזהות שערכו על העולים ממדינות חבר העמים, הם מאמצים תוך שנים ספורות את הזהות היהודית–ישראלית, ובמיוחד הישראלית, תחת הזהות הרוסית–יהודית שעמה באו. שרינה חן בוחנת – לדעתי לראשונה במחקר – את העיסוק המתרחב במקדש בקרב האגף התורני של הציונות הדתית, ומבקשת לשרטט את "עיצובה של תודעה פוסט ציונית אורתודוקסית", העוברת מן התודעה ההיסטורית הליניארית המאפיינת את הציונות והמודרנה אל תודעת המחזוריות המאפיינת את עבודת הקרבנות. המאמר רווי בהתבוננות אנתרופולוגית–ביקורתית, שניתוחיו עשויים להיות עמוקים או מטופשים באותה מידה, אך עצם הפניית הזרקור על תרבות המקדש המתעוררת הוא רב ערך.

כמה סוגיות היסטוריות נידונות במאסף, ובהן מאמרה המרתק של אסתר ינקלביץ ביחס לקהילת טבריה והניסיונות הכושלים לבסס בה ועד משנות העשרים ועד הארבעים. העיר, שנמנתה על ערי הקודש של היישוב הישן, הייתה רגילה להתארגנויות של עדות וכוללים והתקשתה לאמץ את המבנה הכללי שדחפו אליו, כרגיל, החוגים הציוניים ו"המוסדות הלאומיים".

במחלקה ההגותית, קוראי "שבת" ירגישו ממש בבית: לאה בורנשטיין–מקובצקי מהדירה את קונטרסו של סבה, הרב שבתי ברונשטיין, "דרכי הגאולה", שאותו כתב מיד אחרי פטירתו של הראי"ה קוק, שאליו היה מקורב מאד, בניסיון מוקדם לתמצת את תפיסתו הציונית. אבירם רביצקי משרטט קווים מקבילים בין שני הוגים רבניים – האדמו"ר הרש"ב מלובביץ' והגרי"ד סולובייצ'יק – השותפים לתפיסת היהדות כפונה בעיקרה אל היחיד, ובשלילת המשמעות הדתית של הממד הלאומי. איריס בראון בוחנת את הגותו האקטיביסטית, גם אם רחוקה מציונות מפורשת, של ה"קלויזענבורגר", הלא הוא האדמו"ר שאיבד את משפחתו בשואה והקים בשנות השישים את קרית צאנז בנתניה.

אינני מתיימר לערוך כאן ביקורת על כתבי עת באנגלית, אך אציין בכל זאת לכמה ממאמרי חלק זה של הכרך: יואל וכטל פורש, אולי לראשונה בפני הקורא האנגלי, את ההגות הדתית לאומית של הרב צבי יהודה קוק; רפאל כהן אלמגור מטיף במסה רחבה להפרדת הדת והמדינה בישראל – כדי "להציל את הבית השלישי" ולשמור על מדינת היהודים; ומאט אוואנס מבקש לבחון עד כמה היהדות שונה מתרבויות אחרות במידת חוסר התאמתה לחלוקה המודרנית של "דת" ו"לאום".

לסיום, אציין למאמר של זכי שלום, שבהקשר של עשור לעקירת גוש קטיף יעורר בוודאי מחלוקת: לדברי שלום מדובר בפעולה טקטית של שרון, שנועדה לא לעצור את חקירותיו כדברי הימין ולא להביא שלום כחלום השמאל, אלא לתת מרחב תמרון מדיני למדינת ישראל ולהסיר את הלחץ לנסיגה רבתי ביו"ש, שכמו התבקש עם כישלון מפת הדרכים. שלום טוען שבבחינה כזו של התוכנית מדובר היה בטקטיקה מדינית שהניבה את התקווה שנתלתה בה, וקובל על ההתעלמות הנמשכת של השיח הפוליטי והאקדמי ממטרות מפורשות אלו של שרון, שנחשפו במפורש על ידי מקורבו דב וייסגלס.

עיסוק‭ ‬מתרחב‭ ‬בנושא‭ ‬המקדש‭. ‬הפגנת‭ ‬פעילי‭ ‬הר‭ ‬הבית‭, ‬יולי‭ ‬2015 צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

עיסוק‭ ‬מתרחב‭ ‬בנושא‭ ‬המקדש‭. ‬הפגנת‭ ‬פעילי‭ ‬הר‭ ‬הבית‭, ‬יולי‭ ‬2015
צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

—-

חילוניות כהלכה

זהויותכתב עת לתרבות ולזהות יהודית, 6 תשע"ה

עורך: נפתלי רוטנברג, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 148 עמ'

*

כתב העת של מכון ון–ליר צנוע בהיקפו מהשנתון של אריאל, אבל הזהות בין תכניו ובין התכנים הנידונים בשיח הציוני דתי בולטת עוד יותר. אריה אדרעי מנתח את המעמד ההלכתי שניתן על ידי רבנים מהציונות הדתית לחברה החילונית היהודית–ישראלית, בהיותה חברה הנאמנה לברית–הגורל ולזהות היהודית, גם כאשר אינה נאמנה לברית הייעוד ולשמירת המצוות. אדרעי סוקר את העניין מנקודת מבטם של הרב הרצוג והרב עוזיאל ביחס לתוקף תקנות הכנסת עם קום המדינה, ובאופן שבו שאלת הזהות הזו מקרינה על שיח הגיור – ובכלל זה על דבריהם של הרב אמסלם והרב עמיטל. פן אחר של התבוננות בחילוניות הישראלית מובא במאמרה של ענת מרלא–חפץ המנתחת את הטקסים המורכבים של יום הזיכרון כפי שהתפתחו בקיבוץ נירים, באופן מקומי מאוד המתכתב עם הלאומי והרב דורי.

מסתו של גרשון גרינברג הפותחת את הקובץ נוגעת בשאלה שלרוב המחקר מתרחק ממנה: ה"מטה–היסטוריה", כלומר הנרטיב החורז את העולם מראשית עד אחרית, שלפיו מפרשים את ההיסטוריה של העם היהודי. גרינברג מבקש לבחון את המטה–היסטוריה שרווחה בעם היהודי לפני השואה מול זו שנוצרה בעקבותיה – אך היומרה אינה מניבה פרי כיוון שמסה תמציתית זו קשה מאוד לקריאה ומדברת ברמזי חכמים. גם כותרת המאמר של מנחם קרן–קרץ – "האורתודוקסיה כרב–מערכת פסידו–אבולוציונית" – נגועה בכך, אולם כאן המאמר עצמו דווקא קריא מאוד, ומשרטט בידענות מופלגת את תולדות הענף הקיצוני של האורתודוקסיה, כפי שהתגבשה בעיקר בהונגריה – ואחר כך פונה לטענה מז'ורית על מחקר האורתודוקסיה בכלל, שלוקה לדבריו בשטחיות בשל אי ההבנה שהאורתודוקסיה היא "רב מערכת" מורכבת בעלת רבדים שונים, סוציולוגיים, אידיאולוגיים והיסטוריים, המצמיחה במשך הדורות והזמנים שלל תופעות וקבוצות השונות מאוד אלו מאלו.

משמאל‭: ‬התבוננות‭ ‬בחילוניות‭ ‬הישראלית‭. ‬הרב‭ ‬יצחק‭ ‬הרצוג‭, ‬1945 צילום‭: ‬קלוגר‭ ‬זולטן ‰¯· ‰¯‡˘È ȈÁ˜ ‰¯ˆÂ‚ ·È¯Â˘ÏÈÌ, ·Á‚ ÒÂÎÂ˙.

משמאל‭: ‬התבוננות‭ ‬בחילוניות‭ ‬הישראלית‭. ‬הרב‭ ‬יצחק‭ ‬הרצוג‭, ‬1945
צילום‭: ‬קלוגר‭ ‬זולטן
‰¯· ‰¯‡˘È ȈÁ˜ ‰¯ˆÂ‚ ·È¯Â˘ÏÈÌ, ·Á‚ ÒÂÎÂ˙.

—-

קריאה פמיניסטית באיזבל

פרשת כרם נבות, בית מקרא ס (תשע"ה), כרך א, בהוצאת מוסד ביאליק

עורך: יאיר הופמן, 173 עמ'

*

כתב העת "בית מקרא" מייחד מדי פעם חוברת לעיסוק בסוגיה מקראית אחת. גיליון זה עוסק כולו – למעט ביקורת הספרים שבסופו – בפרשת כרם נבות (מלכים א כ"א), מהיבטים שונים. יוסף פליישמן מנתח את בקשתו התמימה–לכאורה של אחאב – "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן–ירק… ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו" – לאור חוקי הנחלה המקראיים החמורים, המחייבים את האדם לדבוק בנחלת אבותיו ולשמור על "שם" אבותיו, כפי שניכר במצוות הייבום, בציווי לבנות צלפחד ובדיני הנחלות עצמן. העובדה שאחאב היה ככל הנראה איש שבט מנשה, ושהוא עוסק בתקופה זו בביסוס בירה שנייה ביזרעאל שבנחלת יששכר, מעצימה את המצוקה של נבות.

יעל שמש מנתחת בהרחבה את דמותה של איזבל, אישה חזקה ויוזמת, רצחנית וכוחנית, ואת ההשתקפות של דמות זו בספרות ובמחקר, ולאחרונה בשיח הפמיניסטי. שמש מסכימה עם הניתוח בדבר עוצמתה של איזבל, אך מסתייגת נחרצות מהסלחנות שרווחת כלפיה אצל נושאי דבר הפמיניזם, וגם מהנטייה לראות בתיאור המקראי של דמות זו סוג של "הבניה מגדרית", כלומר ניסיון לשרטט דמות נשית שלילית כאבטיפוס. הסיפורת המקראית בכללותה מתארת נשים בצורה חיובית, מזכירה שמש, ואם דמותה של איזבל מוקצנת לרעה במקרא הרי זה רק כדי להרחיק מנשיאת נשים נוכריות.

במדור הספרים סקירה נרחבת של נועם מזרחי על המהדורה השנייה, והמורחבת מאוד, של ספרו הקלאסי של עמנואל טוב "ביקורת נוסח המקרא: פרקי מבוא" – ספר המהווה, לדברי הסוקר (שהוא תלמידו של המחבר), את הסקירה השיטתית, המסודרת והחשובה ביותר של מכלול עדי הנוסח ושל מדע ביקורת הנוסח בכלל.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ט"ו אב תשע"ה, 31.7.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-31 ביולי 2015,ב-גיליון ואתחנן תשע"ה - 938, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: