גלגל המזל הסיני | חבצלת פרבר

שושלת של מהגרים סינים בקנדה ופרופסורית לסוציולוגיה, סינית למחצה, שנשלחת על ידי אמה הקשישה לבית המשפחה בכפר הסיני. סיפור ההגירה בין נדיבות לאכזריות 

הר הזהבהר הזהב

ג'אנג לינג

מסינית: אהד נבו ואלה שולגה

כתר, 2014, 530 עמ'

"כשאיימי ערמונית השיער וחומת העיניים פילסה לה דרך… ונעמדה לפני השלט 'גברת פאנג יין–לינג', הופתעו מקבלי פניה עד מאוד… השניים שהגיעו לשדה התעופה נשלחו מטעם המשרד לענייני סינים בניכר… הם נעצו בה את מבטם: מה פתאום הגיעה הנה אישה מערבית?". כך נפתח ספרה של ג'אנג לינג, מרפאה בדיבור סינית שהגיעה ב–1986, בגיל שלושים, לקנדה כדי ללמוד אנגלית. היא נשארה בקנדה וחיה בטורונטו, אך שומרת על זהותה הסינית ועל שפתה, כותבת בסינית וחשה זיקה עמוקה לארץ מוצאה.

זהו סיפור על התלאות שליוו את הגירתם לקנדה של מאות אלפי סינים עניים מן הכפרים והעיירות מוכי הדלות החומרית, התרבותית והנפשית של מולדתם, בעשורים האחרונים של המאה התשע עשרה ובעשורים הראשונים של המאה העשרים. משאת נפשם של המהגרים מסין הייתה תמיד אמריקה: מארצות הברית בדרום עד קנדה ואלסקה בצפון. הם הועסקו בתנאים לא אנושיים בפריצת הדרכים ובבניית מסילות הברזל הענקיות, חוצות היבשת באזורים ריקים כמעט מאדם, ובכריית מכרות, ובעיקר מכרות זהב, ולאחר שהשתחררו מעבודה זו נותרו במקומם החדש ולא שבו לסין.

כצפוי, התקווה המשותפת לכלל המהגרים והפועלים בכל הפרויקטים העצומים שבוצעו ברחבי יבשת צפון–אמריקה באותה תקופה הייתה אחת: להרוויח, לחסוך או אפילו להתעשר ולשלוח כסף אל המשפחות שהותירו מאחור, כדי לעזור להן בחייהם הקשים והעניים. ובסופו של דבר לשוב למולדת עם די כסף כדי לבנות שם בית, לחיות חיי משפחה כמקובל וכנהוג ולחיות חיי רווחה. המהגרים הללו לא העלו בדעתם שמי שיישארו בחיים לאחר שישרדו בעבודה הקשה, במחלות ובתנאי המחיה העלובים ומטה לא יצליחו בדרך כלל לחסוך די כסף כדי לחזור הביתה, וייתקעו בלית בררה בארצם החדשה.

למרבה הצער, רוב הפועלים שלא שבו לסין נדונו לחיים עלובים גם כשהצליחו לשרוד ולהתאקלם לכאורה בקנדה או בארצות הברית. ללא ידיעת אנגלית, ללא שום השכלה מודרנית או כישורים מקצועיים, לא היו להם סיכויים להתקדם בחיים. ספרה המרגש של ג'ולי אוטסוקה "הבודהה בעליית הגג" (ידיעות ספרים, 2012) תיאר ברגישות את חייהם של פועלים כאלה (אמנם יפנים ולא סינים, אך מרקע דומה), מנקודת הראות של נשותיהם.

עוד היום ניתן לראות בשולי "הרובע הסיני" בערי קנדה (למשל בטורונטו) את צאצאיהם של הסינים הראשונים האלה: קשישים תלושים ומנותקים ש"עשו חיל בחייהם" – כלומר, הפכו לבעליהם המצליחים של חנויות כל–בו קטנטנות, מסעדות סיניות זעירות שלא היו מעולם יותר ממקומות אוכל עלובים או עסקים מפוקפקים כגון תחנות הימורים. בניהם ובנותיהם של הסינים הזקנים מן הדור השני עזבו כבר את העולם הצר הזה והשתלבו בתרבות ובכלכלה האמריקנית או הקנדית. ואילו הזקנים מכרו את החנויות והמסעדות למהגרים החדשים: תאילנדים, וייטנאמים, אפגאנים, ועברו מן הרובע הסיני למקומות טובים יותר או, במקרים הקשים יותר, נותרו בדירות ישנות או בבתי אבות בשולי מה שהיה עולמם ה"סיני" בעיר המערבית.

משאת‭ ‬נפשם‭ ‬של‭ ‬המהגרים‭ ‬מסין‭ ‬הייתה‭ ‬תמיד‭ ‬אמריקה‭. ‬צ‭'‬יינהטאון‭, ‬
ונקובר‭, ‬קנדה צילום‭: ‬שאטרסטוק

משאת‭ ‬נפשם‭ ‬של‭ ‬המהגרים‭ ‬מסין‭ ‬הייתה‭ ‬תמיד‭ ‬אמריקה‭. ‬צ‭'‬יינהטאון‭, ‬
ונקובר‭, ‬קנדה
צילום‭: ‬שאטרסטוק

חמישה דורות

הסיפור של ג'אנג לינג הוא סיפור הגירה כזה, שיוצא משתי נקודות על ציר זמן: בנקודת ההווה, שבה פותח הספר, מצויה איימי סמית – פרופסורית קנדית לסוציולוגיה ממוצא סיני–למחצה, שנשלחת על ידי אמה הסינית הקשישה לייצג אותה בחתימת חוזה על העברת הבית המשפחתי המבוצר בכפר דזה–מין שבמחוז גואנדונג שבסין לידי השלטונות. המטרה: להפוך את הבית הנטוש שנבנה בסוף המאה התשע–עשרה למוזיאון מורשת, שמספר את סיפורו של הכפר ושל המהגרים ממנו. הפרופסורית מגלמת את סיפור ההצלחה הסיני–קנדי האולטימטיבי: בעלת השכלה גבוהה, עם מעמד מקצועי מכובד, שמגלמת התערות גזעית ותרבותית בארץ ההגירה, קנדה.

במקביל נע הספר על הציר ההיסטורי, מסוף המאה התשע–עשרה ואילך, ובמרכזו עומד פאנג דה–פה או אה–פה: הסיני המהגר מן הכפר שמצליח להתקדם בחיים. הוא מקים בית מבצר בכפר מוצאו, שנועד להכיל את בני משפחתו שנותרו בסין ולגונן עליהם. במקביל הוא מקים את ביתו בארצו החדשה, רוכש אדמות ומתפרנס היטב מחקלאות ב"הר הזהב" שבאזור וונקובר, במזרח קנדה. אה–פה מנהל חיי משפחה סוערים, מקבילים ובין–יבשתיים בין קנדה לסין, והצלחתו הכלכלית מאפשרת לו אפילו להתגבר על המחסום של "מס הגולגולת" הכבד שממשלות קנדה הטילו על הסינים הרוצים להגר למדינה ולהביא מסין את בנו, ג'ין–שאן.

מס הגולגולת מעמיד את משפחות המהגרים בפני בררה קשה ואכזרית, שהשלטונות שהטילו את המס מודעים לה ומתכוונים לה מלכתחילה. כבר בתחילת גל ההגירה הסינית הגדול עומד המס על חמישים דולר, סכום כסף גדול בהתחשב בשכרם הדל של הפועלים הסינים; ויותר מכך, כשהוא מומר למטבע הסיני של אז ואפשר לרכוש בו חלקת אדמה ולפתח משק חקלאי. מאוחר יותר המס מועלה עד ל–500 דולרים, הון עתק במונחים של אותם זמנים ומקומות.

הבררה שעומדת בפני המהגרים הסינים ומשפחותיהם שנותרו מאחור היא האם להשתמש בכסף הזה (במקרה שאכן הצליחו לחסוך אותו) כדי לקנות אדמות ונכסים בסין ולשפר את חייהם הקשים של בני המשפחה במקום הולדתם, או לשלם את המס לממשלה הקנדית ולאחד בני משפחה פרודים, גברים ונשותיהם והורים וילדיהם, שחלקם כבר נמצאים בקנדה וחלקם נותרו מאחור במולדת הסינית. אבל אה–פה, אשתו המכונה "שש אצבעות" והבן ג'ין–שאן עתיר ההרפתקאות, הם רק חלק מן הסיפור המשפחתי. הספר העבה הזה מקיף חמישה דורות, שתי יבשות ויותר ממאה שנים – וקשה לסכם את הסיפור המפותל והעשיר באנשים, פרטים וקורות חיים בכמה משפטים.

הכבוד והבושה

לשבחה של הסופרת ייאמר שבשונה ממרבית קודמותיה המפורסמות, סופרות של רבי מכר שכתבו על התפר שבין אמריקה וסין, כגון אמי טאן (אשת אל המטבח, חוג שמחת המזל), אנצ'י מין (אזליאה אדומה)  וליסה סי (סיפור כתוב במניפה, נערות שנחאי ובובות סיניות), "הר הזהב" אמין ואיכותי יותר. הוא אינו דו–ממדי ושטוח. "הר הזהב" נכתב במכחול סיני רחב שלכד מגוון של אפשרויות, אורות וצללים, נדיבות לצד אכזריות והרבה גוונים של אפור ובינוניות באמצע. המבחר המגוון של טוּב ונדיבות לעומת רוע אנושי ואכזריות מאפיין את שני הצדדים, הצד הקנדי והצד הסיני, ועל בסיסו בונה המחברת דמויות אנושיות מורכבות ואמינות באופן יחסי.

 ג'אנג לינג (אגב, בסינית, כמו ביפנית ובהונגרית, שם המשפחה לינג קודם לשם הפרטי ג'אנג) גם מתרכזת בצדדים פחות מוכרים של החיים בסין – בחברה הכפרית ולא בחברה העירונית. בכפר עדיין מתקיימים, כמעט ללא שינוי, דברים שגם הפוליטיקה האלימה והמהפכות הסיניות (המהפכה הקומוניסטית ו"מהפכת התרבות") לא יכלו להם: הלכידות המשפחתית שאינה חפה מחשדנות, קנאה ותחרות, והלכידות הקהילתית, שבנויה על קשרי הדם בין בתי–אב ועל האיבה והחשד כלפי כל מי או מה שהוא זר ושונה; "דת האבות" הסינית העממית והאמונות הטפלות; ובעיקר תרבות הכבוד והבושה, השונה כל כך מתרבות המוסר והמצפון היהודית–מערבית. כל המאפיינים האלה התקיימו ועדיין ממשיכים להתקיים באזורים הכפריים הסיניים, ואותם נשאו עִמם המהגרים הסינים לארצותיהם החדשות. והם סייעו להם אבל גם הרעילו את חייהם במקומות שאליהם הגיעו.

הספר "הר הזהב" מרחיב את ההיכרות שלנו עם זוויות ידועות פחות של סין והסינים, בארץ מוצאם ובארצות ההגירה. הוא כתוב היטב, מתורגם כראוי, ומהנה לקריאה. מומלץ לחופשה בקיץ החם, יחד עם "Spring Rolls" סיניים ומקלות אכילה.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ט"ו אב תשע"ה, 31.7.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-31 ביולי 2015,ב-גיליון ואתחנן תשע"ה - 938, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: