פרץ את החומות | נגה בראור־בינג

ספרי "נתיבות שלום" הפכו לספרים מרכזיים בבתי המדרש הדתיים־לאומיים. מה היה באישיותו ומה מיוחד בתורתו שזכתה להיות על המדף לצד ספרי הראי"ה קוק? חמש־עשרה שנים לפטירתו

ערב קיצי. אני מוקפת בקבוצת נשים דתיות־לאומיות באחד היישובים העוטפים את ירושלים. אנו לומדות בשיעור קבוע מתוך הספר "נתיבות שלום" של האדמו"ר האחרון מסלונים. הנושא השבוע הוא "הדרך לעבודת ה'".

אחת הנשים מתחילה לקרוא:

ובכלל חובת האדם בעולמו, הרי כל אחד הוא עולם קטן בפני עצמו, עם תנאים מיוחדים השייכים לפי תכונת נפשו ושורש נשמתו, לא הרי זה כהרי זה ובאיזה עולם שהוא נמצא זו תכלית חובתו (נתיבות שלום א, עמ' רמא).

לאחר הקריאה שואלת מנחת הקבוצה איך ה"נתיבות שלום" פוגש את החיים שלנו, והיכן אנו מזהות את תכונות הנפש השייכות רק לנו.

בקבוצת לומדות נוספת, ביישוב אלעזר, למדו לאחרונה על שלושת השבועות. מנחת הקבוצה שאלה את הנשים בעקבות הלימוד היכן אתן מזהות השתוקקות וכיסופים בחייכן, איך נראה בית המקדש האישי שלכן. השיחה ערה וקולחת, אישית ונוקבת, ונראה כי מילות הספר מהדהדות ונושמות בחייהן של הנשים.

אדמו"ר מחנך. ר' שלום נח ברזובסקי צילום: א. מודעי

אדמו"ר מחנך. ר' שלום נח ברזובסקי
צילום: א. מודעי

מסמטה קטנה לכל העולם

תופעת "חסידות נתיבות שלום", מושג ששמעתי לראשונה דווקא מנחמה לוריא, בתו של האדמו"ר מסלונים ר' שלום נח ברזובסקי שנפטר לפני 15 שנה, בז' אב תש"ס, היא תופעה רחבה בציבור הדתי לגווניו. מדובר בגברים ונשים, נערות ונערים, הלומדים את הספר שכתב האדמו"ר החל משנות החמישים של המאה העשרים. זו לא רק  קבוצה של חסידי סלונים המקיפה את החצר החסידית בשכונת מאה שערים בירושלים, אלא חבורות לימוד רבות ומספר לא מבוטל של בתים שבמדפי ספריותיהם ניתן למצוא את כרכיו השונים של הספר.

הספר פופולרי ומקובל גם בבתי המדרשות של הציבור הדתי־לאומי לגווניו השונים. בין הגמרות, ספרי הראי"ה קוק וספרי הרמח"ל, בולטים גם ספרי "נתיבות שלום". הוא נלמד לא רק בחברותות פרטיות, אלא גם במסגרת שיעורים ממוסדים שבהם משתתף ציבור גדול שבעיניו זהו ספר החסידות המרכזי.

כבוגרת מדרשות של הציבור הציוני־דתי, אני זוכרת כיצד לפני פטירתו של האדמו"ר, כאשר התפרסם ספרו, עדיין זהותו של המחבר לא הייתה מוכרת לי ולבני דורי. את "נתיבות שלום" הראשון שלי קניתי בסמטה קטנה בשכונת מאה שערים. אך מאז  חל שינוי. כיום ספרי "נתיבות שלום" נמכרים באלפיהם בחנויות הספרים החרדיות  ובתחנה המרכזית בירושלים, בכל ימות השנה ובפרט לקראת חגים ומועדים. מדי שנה יוצאות מהדורות נוספות של הספר.

 סוד קסמו של הספר ומחברו סקרן אותי, ובעקבותיו יצאתי למסע לימוד ומחקר בעקבות האדמו"ר ר' שלום נח ברזובסקי וחסידות סלונים. שאלתי את עצמי מה גורם לספר לצאת מגבולות החברה החרדית, מה בו מרווה את צימאונם של בני הציבור הדתי־לאומי, והאם לכך כיוון המחבר.

חסידות מתונה ורלוונטית

אחד ההסברים הבולטים לפופולריות של הספר היא השפה שבה הוא כתוב. זוהי שפה עברית חיה, ישראלית במטבעות לשונה; שפה השווה לנפש כל אדם מישראל, וגם למי שאינו בקי בנבכי סודות הקבלה והחסידות. השימוש בעברית עכשווית, רהוטה וברורה, מעביר מסרים היוצאים מלב המחבר ונכנסים ללב הקוראים, שהספר מציג  עבורם חסידות מתונה ורלוונטית לעולמו הרוחני של האדם המודרני. בנוסף, הספר מצטיין בהרצאה שיטתית ומסודרת.

אולם אפשר להציג הסברים נוספים לסיבת המשיכה של אנשים ונשים רבים לספר, ולהתפשטותו בחוגים רחבים.

כור מחצבתה של חסידות סלונים הוא העיירה סלונים שבליטא, שבה הוכתר רבי אברהם וינברג, בעל "יסוד העבודה", לאדמו"ר הראשון של החסידות במחצית המאה ה־19. הוא היה תלמידם של רבי מרדכי מלכוביץ ושל רבי משה מקוברין. רבי אברהם היה הראשון לבית סלונים, והוא שייסד, הן באישיותו והן בפועלו ובספריו, את  התשתית למיזוג בין יסודות חסידיים לליטאיים. הוא עשה זאת כאשר הקים ישיבה חסידית בעיר שרובה מתנגדים, בהחלטה על תוכני הלימוד שיילמדו בישיבה ובאורח החיים החסידי שהנהיג בחצרו. בספרו, "יסוד העבודה", הוא מתפלמס בשיטתיות עם השקפת העולם המתנגדית בנושאים כמו תורה לשמה, תשובה ותפילה, ומבסס את  התפיסה החסידית על ספרות המקרא, חז"ל והראשונים. לאחר פטירתו עברה ההנהגה החסידית בסלונים בירושה מדור לדור. ארבעה אדמו"רי סלונים הנהיגו את החסידות בליטא, ושלושה בארץ ישראל.

ר' שלום נח ברזובסקי נולד בברנוביץ' הליטאית בשנת 1911. הוא למד בישיבת "תורת חסד" של חסידי סלונים ועלה ארצה בשנת 1935. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הקים את ישיבת "בית אברהם" של חסידי סלונים. הוא ראה בהקמת הישיבה את ניצחון הרוח על האויב הנאצי, וביקש להמשיך בירושלים את שושלת סלונים  שחרבה באירופה. במשך עשרות שנים הוא שימש כראש ישיבה ומחנך כריזמטי, שתלמידיו נקשרו אליו בעבותות אהבה והוא עיצב את אישיותם.

לאחר פטירת חותנו, האדמו"ר בעל "ברכת אברהם", מונה ר' שלום נח לאדמו"ר. עם הכתרתו פרשה קבוצת חסידים והקימה קהילה המכונה סלאנים (ב־א'). הפילוג נבע מהבדלי סגנון ואופי בין הקבוצות, והמתיחות העמוקה בין הפלגים נמשכת עד ימינו.

הגות עכשווית

כמו בספר הראשון של חסידות סלונים, "יסוד העבודה", גם ב"נתיבות שלום" ניכרת ההשפעה העמוקה של הסביבה הליטאית שבה גדל המחבר, והמיזוג בין עולמות רוחניים שונים. כך, למשל, נוכל למצוא בחלקו הראשון של הספר את "נתיבי דעת" ו"נתיבי טהרת המידות", שאינם נושאים קלאסיים בהגות החסידית. מאידך, "מאמרי  קדושים תהיו" באותו חלק מעלים על נס את ה"קדושה" והפרישות המינית. באישיותו של ר' שלום נח, כמו גם בספריו, משתלבים פתיחות ומודרניות יחסית, לצד רדיקליות חסידית. ישיבת סלונים הייתה הישיבה החסידית הראשונה שאימצה את דרך הלימוד של ישיבות ליטא, ור' שלום נח דרש מתלמידיו הצעירים סדר וניקיון ברוח תרבות  ישיבות המוסר ו"גדלות האדם" הסלבודקאית. במקביל הוא שוחח איתם על "דבקות" ו"התקשרות" מיסטית, וחינך אותם לתפילות שבת ארוכות בדרכם של החסידים הראשונים.

בספריו על מועדי השנה ופרשיות השבוע שוזר ר' שלום נח ברזובסקי רעיונות חסידיים ומובאות מהרמב"ם מחד ומאדמו"רי סלונים מאידך, תוך מגמה חוזרת ונשנית להבין לנפש הדור, ולהבהיר לקוראיו מהו לדעתו תפקידה של החסידות בימינו. שגורה במיוחד על לשונו הקריאה "בינו שנות דור ודור". קריאתו החדשה את המציאות בהתאם  למבט החסידי הביאה אותו ליצור הגות דתית מרתקת על השואה, על הקמת המדינה ועל מלחמות ישראל, ולהיות שותף פעיל במנהיגות הפוליטית החרדית.

בנו, האדמו"ר הנוכחי של חסידות סלונים, סיפר:

מחנך טוב הוא כל שיש בו שלושה דברים הללו: אהבה, הערכה ותמיכה. וכמו שקבלתי מאבי מורי אדמו"ר זצ"ל שהיה המחנך המעולה ביותר שהכרתי. ולא שהיה הכי טוב ביחס לאחרים, אלא היה מחנך מסוג אחר לגמרי ללא דמיון, ומבחינה מסוימת הייתה זו הנקודה החזקה ביותר שראו בו (דרכי נעם תשס"א, עמ' שצג).

במרכז הגותו החינוכית של ר' שלום נח עומד המנהיג־המחנך, אדם בעל מעוף אינטלקטואלי וכריזמה המחויב לקשר ישיר ואוהב עם תלמידיו. כך הוא מסביר לקוראיו מהי לדעתו השליחות הפדגוגית של המחנך:

כשמדובר בחינוך יהודי פנימי הנופח נשמה באישיות החניך, חובת הדוגמה האישית היא גם בפנימיות, וכל מה שהמחנך עושה אפילו בחדרי חדרים משפיע על החניך.

במקומות נוספים בספרו הוא מקדיש מקום רב לדיון בתפקיד המחנכים וקובע כי מלאכתם דורשת מהם מצוינות ואמונה כי יצליחו בתפקידם.

בענין זה נדרש מן המחנך מסירות ונאמנות, אהבה ואמון. לא רק מסירות ונאמנות השייכת בכל תפקיד ומקצוע, כי בהם מספיק שזה יהיה רק בעידנא דעסיק בה. אבל בחינוך חובת המסירות והנאמנות היא סוד הצלחת החינוך, כאשר בן חברו כאילו הוא ילדו, ובאופן זה צריכה להיות המסירות והנאמנות האהבה והאמון בתפקיד. על המחנך  לעורר בלבו הרגשה זו לכל תלמיד. הילדים היקרים ילדי ישראל חנן אותם ה' בחושים עילאיים מפותחים מאד, וראשית כל מרגישים הם מי אוהבם, שאותו יאהבו וירצו לקבל מפיו תורה וחינוך, ולכן רק כאשר המחנך אוהב את חניכיו אהבת נפש יכול להצליח.

בניגוד לצדיקים חסידיים אחרים ששמו דגש על קדושה וטהרה מיסטית ועל עבודת ה' אישית, ר' שלום נח ראה את תפקידו כמשפיע על חינוך הציבור כדי לרומם כל פרט בו. ההתקשרות לצדיק, שהייתה מקובלת בדורות הקודמים בחסידות, מתורגמת אצלו לקשר אישי בין המורה לתלמיד. לשיטתו, כל דיאלוג פורה המתקיים בין התלמיד  למחנך הוא דגם מזערי של מערכת היחסים בין האדמו"ר לחסידיו.

כוחו התבטא, אם כן, לא רק ביכולותיו האינטלקטואליות אלא ביחס אישי של מורה לתלמיד. דומני כי הרבים החשים  שהספר "מדבר אל לִבם", תופסים את עצמם כתלמידיו למרות שמעולם לא ראו את פניו. בדורנו הצמא לביטויים המעידים על רגישות לנפש האדם, יש ביקוש רב לכתיבה שיש בה ממד פסיכולוגי ככתיבתו של ר' שלום נח  ברזובסקי, המנגישה יסודות חסידיים כגון ערך השבת, הדבקות החסידית, אמונה ועוד, בשפה עכשווית.

מיזוג בין יסודות חסידיים וליטאיים. בית הכנסת העתיק בעיר סלונים

מיזוג בין יסודות חסידיים וליטאיים. בית הכנסת העתיק בעיר סלונים

דרכו של הדור

למי כיוון בעל "נתיבות שלום" את ספריו? נראה כי קהל היעד המרכזי שלו היה ציבור האברכים ובחורי הישיבה של חסידות סלונים, ואולי גם מעגלים חסידיים נוספים. אולם כמה ממקורביו של הרבי טוענים כי שמעו מפיו שהוא מעוניין בפרסום חיבוריו גם מחוץ לציבור החרדי.

האם הוא ניסה להטמיע באמצעות ספריו את שיטתו והגותו החסידית בקהל הרחב? האם ביקש להרחיב את קהל חסידיו? מחד גיסא לא ניתן להצביע על התקרבות של הציבור הדתי־לאומי לחוג חסידי סלונים. יש להודות שמדובר בחסידות סגורה למדי, שאינה ששה לקבל אורחים ומצטרפים חדשים. מאידך גיסא, לא ניתן לפסוח על  חשיבות הספר ועל השפעתו על ציבור שאינו חרדי בלימוד החסידות ובשורתה. מעל לכול ניתן לומר כי משנתו העקבית והשיטתית, הנובעת מגישה חינוכית מסודרת, תורמת תרומה נכבדה להנגשת הערכים והתורות החסידיות שהועלו על הכתב לפני למעלה ממאתיים שנה. כך לדוגמה, שכיח השימוש בספריו במושג ה"דבקות" המרכזי  בחסידות, והופעתו היא פתח לשיח פורה ולבירור של האדם המודרני מה הן דרכי התקרבותו לה', ומהי מהותה ותכליתה של הדבקות בו.

פרשנות עכשווית כזו למושג הדבקות הודגשה כאשר ביקרתי בסמינר לבנות "בית יעקב הישן" בירושלים. נכנסתי לכיתה שבה לומדות יחד נערות ליטאיות וחסידיות. המורה, אישה מחסידות סלונים, בחרה ללמד מתוך הספר "נתיבות שלום" על הדבקות בין האדם לבוראו. השיחה גלשה לקשר האישי של הבנות עם ה' ולקשיים שלהן  בחיי היום־יום להגיע לדבקות, ובלט בה הניסיון להבין מושג זה.

במקום אחר, במכינה קדם־צבאית לבנים בצפון הארץ, בחר המורה ללמד שיעור על מושג הדבקות בחסידות מתוך "נתיבות שלום". הבחורים הצעירים סיפרו בהתרגשות על השפעת הספר בבניית עולמם הרוחני, ועל אבני דרך שהספר מעניק להם.

האדמו"ר מסלונים ידע להבחין ולהתבונן בדורו, ולבחון את המציאות סביבו דרך עיניהם של חסידיו ושל הציבור בארץ. במגעו האישי עם אנשים ובכתביו הצליח להלך כנגד רוחם, ולהנחיל לתלמידיו ולקוראיו את השקפת עולמו.

"כיצד הוא בדורנו החינוך לדור על פי דרכו" (נתיבות שלום, נתיב החינוך, עמ' ד). האדמו"ר האמין כי החינוך חייב להיות על פי דרכו של התלמיד. אולם מעבר לכך, הוא מחליף את המילה "נער" במילה "דור". זה איננו חילוף מקרי; חלק מן הדרך הנדמית כייחודית לכל נער, היא בעצם דרכו של הדור שאליו הוא משתייך, ועל המחנך להיות  מודע לכך.

באופן זה מתקבלת פרשנות נוספת לתפיסת החינוך בדורנו. יש להקדיש תשומת לב אישית לכל תלמיד ולהתאים את התוכן ל"אני" שלו, לדרכו, ובד בבד להתאים את הדרך החינוכית לדור ולמאפייניו.

פרישות מינית וטהרה

אינני יודעת אם האדמו"ר מסלונים חשב שספריו יהוו נכסי צאן ברזל בהקניית ערכי  החסידות לא רק בקרב הציבור החרדי, ואינני בטוחה שהוא העריך כי ספריו ימצאו מקום בדורנו המשתנה.

מה שכן ניתן לומר הוא כי ב־15 השנים שחלפו מאז פטירתו של ה"נתיבות שלום", בעת שהחברה החרדית והחסידית עוברות תמורות רבות המשפיעות על החברה הישראלית כולה, ניתן לחוש בתהודתו של הספר המסמלת ערגה לחסידות ותחייה של העניין בה. יחד עם אלו מצויה בקשה מחודשת לחוויה דתית אותנטית, המעגנת עצמה  בחיפוש אחר רוחניות חסידית.

בתוך העולם החרדי מודעים היטב למידת הפופולריות של הספר בציבור הדתי־לאומי. החסידים סבורים כי הציבור הדתי־לאומי אינו מבין את ההדרכות הגלומות בספר ואת ערכיו, המבטאים בחלקם רעיונות רדיקליים ומחמירים בתחומים של שמירה על הקדושה ועל הפרישות המינית,   המבוטאים בספר באופן מרומז ועקיף.

 באופן פרדוקסלי, דווקא מחסידות סלונים הידועה בסגירותה ובהחמרתה בנושאים שונים, וכן בדבקותה באידיאל חברת הלומדים הליטאית, יצאה הבשורה החסידית החדשה. דווקא חסידות שאיננה מצטיינת בפתיחות גדולה או במתינות, נתפסת לקוראי "נתיבות שלום" כחסידות ידידותית ונגישה המהווה שער כניסה לעולמה הרוחני  של החסידות ולמפגש עם ערכיה. לא בכדי, דווקא בימים אלו, שבהם החברה החרדית עומדת בפני צומת פוליטי, חברתי ודתי, וכאשר הפסיפס החרדי מרחיב את גבולותיו, ספריו של הרבי פותחים צוהר להבנת טיבה של  החסידות שנוסדה על ידי הבעל־שם־טוב, חרבה בשואה והוקמה מחדש בעשורים האחרונים.

* נגה בראור־בינג כותבת עבודת דוקטורט על בעל הנתיבות שלום בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ח' אב תשע"ה, 24.7.2015

פורסמה ב-24 ביולי 2015, ב-גיליון דברים תשע"ה - 937 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יפה מאוד. אשמח לשמוע על מקורותייך ואולי אוכל אף להעשירם, עדיף בטלפון 0527611663

להגיב על דוד לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: