על גוש קטיף | טניה הדר קליין

[שני שירים]
נגרפת

נִגְרֶפֶת עִם הַצַּעַר הַזֶּה
שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם
וְאִם לֹא
יִתְהַפֵּךְ אִישׁוֹן בַּת־עַיִן
מֵעוֹלָם
וְעַד
עוֹלָם

רֵיק וְשׁוֹמֵם
וְהַבֶּכִי
יִקָּוֶה אֶל כַּפּוֹת יָדַי
אָדֹם וָמַר

תפילה אחרונה בבית־הכנסת בנווה דקלים, גוש קטיף
סדר

אֶת הִינוּמַת הַפָּז נִקְשֹׁר לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר
אֶת הַבְּכִי וְהַצְּעָקוֹת הַמְכֻנָּפוֹת
עִם הַמָּרוֹר וְהַזְּרוֹעַ וְהַכַּרְפַּס ־
מַלְאֲכֵי פִּינוּ עֲיֵפִים וּרְעֵבִים מְאֹד,
מַלְאֲכֵי הַמַּצָּה מְגוֹנְנִים עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ

וּמַה נַּעֲשֶׂה לַבֵּן הַחֲמִישִׁי
שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁאֹל
פִּיו חָבוּשׁ לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר
סִיד וְצֶבַע עַגְבָנִיּוֹת וּלְבֵנִים
וּפַרְסוֹת סוּסִים
אוֹטְמִים אֶת עֵינָיו
שֶׁלֹּא יִרְאֶה
שֶׁלֹּא יִצְעַק

נִדּוֹנִים לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה
בַּקָּרָוִילוֹת, בִּמְלוֹנוֹת
בְּיִשּׁוּבִים נִדָּחִים
בָּאָבִיב הֶחָרִיף, הַפִּתְאוֹמִי הַזֶּה
הַמִּתְנַעֵר בְּפָנִים צְהֻבּוֹת, רַעֲנַנּוֹת
אֶל מַרְתְּפֵי חַיַּי

אביב תשס"ו, כשנה לאחר הגירוש מגוש קטיף

מתוך ספר שיריה של טניה הדר קליין ז"ל "בשיר מעלות חרוך" (הקיבוץ המאוחד, 2014)

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ח' אב תשע"ה, 24.7.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 ביולי 2015, ב-גיליון דברים תשע"ה - 937, שירים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: