סופה של הציונות הסוציאליסטית | אלישע האס

תוכנית ההתנתקות לא הייתה אירוע נקודתי אלא שיאו של המאבק בין הציונות החילונית לזו הדתית, מאבק שהתפתח מאז מלחמת יום כיפור. קריאה ציונית היסטורית

בחודש חשוון תשל"ד זכיתי לצאת לשבת ראשונה בביתי בשדה אליהו. הימים ימי מלחמת יום הכיפורים ואני מפקד פלוגה בדרום סוריה. ביום שישי אחר הצהריים, בדרכי לבית הכנסת, פגשתי את מורי ורבי אליעזר גולדמן ע"ה, ושאלתי אותו שאלה קצרה: "מה משמעותה של המלחמה?". גולדמן ענה במשפט קצר שמהדהד באוזניי עד  היום: "סופה של הציונות הסוציאליסטית".

הייתה זו תובנה עמוקה וחריפה, מדהימה בגאוניותה, שהסבירה את עומק המשבר של החברה הישראלית בארבעים השנים הבאות. המשבר של שנות השבעים, שמלחמת יום הכיפורים הייתה בו ה"מכה בפטיש", הוליד שני אירועים חמורים ביותר אשר הרחיקו אותנו מחזון הציונות של הדור הראשון: הסכם אוסלו והחרבת גוש קטיף.  הסימפטום המשקף משבר זה באופן החד ביותר הוא התהליך האוטואימוני (הרס עצמי) המכונה במילה הנייטרלית "התנתקות".

המערכה הייתה פנים ישראלית. הכניסה ליישוב שירת הים, גוש קטיף, 2005 צילום: מרים צחי

המערכה הייתה פנים ישראלית. הכניסה ליישוב שירת הים, גוש קטיף, 2005
צילום: מרים צחי

היציאה מן ההיסטוריה

בשנת 2005 התגייס צה"ל למבצע רחב היקף. ברור לכולם שהקרב הידוע בשם "התנתקות" לא היה חלק מן המערכה בין היהודים הציונים לבין המוסלמים ששוללים את זכותנו לריבונות בארץ ישראל כולה. ברשת ב' בקול ישראל שמעתי את סגן שר הביטחון שאמר שנה לאחר הריסת הגוש: "ידענו שאסור לצאת מעזה בלי הסכם, ידענו  שזה יביא טרור, אבל רצינו ששרון יהרוס יישובים". יישובים אינם סדרות של מבני אבן ובטון, יישובים הם קהילות של אנשים הפועלים במשותף להגשמת רעיון. ומי שנועד לאבד חיים במבצע הצבאי של 2005 אלו קהילות הציונות הדתית, ללא כל ספק.

המערכה הייתה אז פנים ישראלית. ומלחמה פנים ישראלית היא לא פחות ממלחמת אזרחים. בין הדוחפים למלחמה זו היו שלא התביישו לומר בפומבי שהגיע הזמן שגם לנו, כמו לאמריקנים, תהיה מלחמת אזרחים. הציונות הדתית של דור ב', הדור שלאחר מלחמת יום הכיפורים, הפכה להיות אויב שיש לרסקו, לפזר את קהילותיו. מערכה זו  נועדה לאפשר תהליך חלופי לציונות, שבו מדינת היהודים תהפוך למדינה נורמלית, מערבית, "שכיף לחיות בה" כפי שהצהיר אהוד אולמרט בתגובה לתוצאות הבחירות בשנת 2006. אולמרט זכה אז בתמיכה מסיבית של ציבור יהודי בארץ ישראל לאחר "ניצחונו" ב"קרבות" גוש קטיף ועמונה. משמעות מהפך זה היא "תוכנית ההתכנסות"  שאינה אלא התכנסות לגטו חדש "בין גדרה לחדרה" על חוף הים התיכון.

מה קרה לעם "החכם והנבון" שהלך בראש מורם למלחמת אזרחים בשעה שאויביו מכל עבר מצפים להזדמנות לתקוף? דומני שכדי להבין מה קרה כאן יש לשוב ולבחון את התהליכים ההיסטוריים שעמדו ביסוד הקמת המפעל הציוני ושלבסוף שינו את כיוונם.

ככלל, יש לדעת שהמפעל הציוני לא הוקם לפי כללי ההיגיון הביולוגי־כלכלי או הגיאופוליטי. רוב עם ישראל שיצא מאירופה ורוסיה לא בא לכאן אלא הלך למערב בהתאם לכוחות הטבע וההיגיון הכלכלי והחברתי. מי שבא לכאן זרם בכיוון ההפוך. ועל פי חוקי הטבע, כדי להפוך כיוון טבעי של מערכת נחוץ כוח חיצוני למערכת. במקרה של  הציונות, הכוח החיצוני היה האידיאולוגיה.

החזרה לארץ היא היפוך ההיסטוריה. תהליך כזה לא קרה בשום מקום בעולם ולא יכול לקרות. ההסתברות שעם שגלה מארצו לא יתבולל ולאחר אלפיים שנה וארבעים דורות ישוב ויתכנס ממאה ארצות ושבעים לשון ותרבויות ויחדש את הריבונות במולדת ההיסטורית שלו היא אפסית. מבחינה זו, הציונות לא החזירה את עם ישראל  להיסטוריה אלא להיפך, הוציאה אותו מן המהלך הנורמלי של ההיסטוריה. רק בכוח עיקרון רוחני מכונן, שאינו מבוסס על היגיון מתחום הצרכים הקיומיים הכלכליים או הביולוגיים, הצליח הדור הראשון של הציונות המעשית להתגבר על כוחות הטבע ולהקים את הבלתי אפשרי, לחדש את הבית הלאומי היהודי. החלוצים ההם רצו להגשים  רעיון שאיננו נובע משיקול של כדאיות.

חילופי משמרות בציונות

ואולם, כאן נעשתה טעות פטאלית. היו שני כוחות עיקריים שהובילו את המהלך הלא הגיוני של הציונות המעשית. הכוח הדומיננטי בדור הראשון היה הציונות החילונית, הסוציאליסטית, אשר נולדה בעקבות כישלון ההשתלבות באירופה של המאה התשע עשרה. ייעודה של התנועה היה ליצור לאום אתני שמוצאו יהודי אבל תרבותו חדשה.  יהודי חדש. ואולם, הניתוק מן ההיסטוריה, תכונה של כל מהפכה, היה טעות פטאלית. הניסיון לעצב יהודי שיקיים מסורת סינתטית, שהומצאה יש מאין ופניה לתרבות הכללית של הזמן המודרני, לא החזיק מעמד זמן רב. מהפכה ההורסת את הישן ויוצרת חדש היא כוח קצר חיים.

במקביל התקיימה הציונות היהודית, תנועה ששורשיה הם בעליות של תלמידי הגר"א, ובחזונם של גדולי תורה כגון הרבנים אלקלעי, קלישר וגוטמכר. תנועה שמימשה את חלום הדורות להמשיך את היהדות ההיסטורית ולחדש את מלכות ישראל שתנהג על פי מסורת ישראל בארץ האבות. זה היה כוח קטן יותר במספר גולגלותיו אבל  עוצמתי יותר בתורתו.

כוחות אלו פעלו בשני קווים מקבילים. בהתחלה התנועה החילונית הייתה דומיננטית. היא עשתה כל שביכולתה כדי להקים כאן מדינה נורמלית על בסיס לא נורמלי. הדור הראשון, שנהנה מן הפריבילגיה הייחודית להיות בעל זהות יהודית ללא קיום המסורת, הגשים את החזון הציוני בעוצמה רבה. אנשיו ובניו הקימו יישובים, נלחמו וגירשו  ערבים ללא ייסורי מצפון, הרחיבו גבולות והתנחלו. אבל דור זה נכשל בהעברת מקור הכוח לבניו, דור הצברים. הדור השני נועד להיות הדור של היהודי החדש, יהודי המעוצב במסורת שעדיין לא נוצרה, והוא נכשל משום שמסורת בהגדרה אינה נוצרת יש מאין אלא בתהליך אבולוציוני איטי ורב דורי. כאן היתה רבולוציה במקום אבולוציה.  לכך לא היה כל סיכוי. אין מהפכות בטבע וגם מרבית המהפכות החברתיות נכשלו תוך דור או שניים.

בשנות השבעים אירע חילוף המשמרות הראשון של המפעל הציוני. הדור הראשון החל לאבד את כוחו בתהליך טבעי, והאחריות להנהגת המפעל הציוני עברה לדור השני, דור הצברים. ואז הורגש החיסרון בכוח הנחוץ לקיום המפעל המנוגד לכוחות הטבעיים. הדור השני של הציונות הסוציאליסטית לא ירש עיקרון יהודי מכונן ואילו התחליף,  האידיאולוגיה הסוציאליסטית, התנדף מעצמו בדרך הטבע. לכן לדור זה אין את העוצמה להתמודד עם האי־נורמליות הכרוכה בהגשמת הציונות. הוא איבד כיוון והתנפנף כשבשבת. הוא היה כשמשון הגיבור לאחר גזיזת שערו. עם צבא אדיר, אבל חוסר יכולת להובילו לניצחון.

באותן שנים, הציונות היהודית, הלא מהפכנית, המשיכה בקו הישר, ועוצמתה לא פחתה. היא לא דעכה ולא נתקפה בלבול וייאוש. וכאן נולד קונפליקט אדיר. בדור הראשון הכוח היהודי קיבל יחס של זלזול, יחס של נספח, אבל שותף לייעוד. בדור השני והשלישי, דורותיהם של ילידי הארץ, אבדה שותפות הייעוד.

ואז, בדיוק בשלב הקריטי של חילופי הדורות של המפעל הציוני, קרתה מלחמת יום הכיפורים. משמעותה היסודית ביותר של "מכת פטיש" זו הייתה אובדן החלום של היהודי החדש. החלום שאמר "כאן לא יהיו פוגרומים" התחזק בעקבות מלחמת ששת הימים אך הוכה למוות כאשר בעצם יום הכיפורים הותקפנו על ידי שכנינו וכעבור שלשה  שבועות של לחימה התברר שיותר מאלפיים בחורים נפלו בקרב.

עובדה זו נתפסה בבלתי מודע של הציבור הישראלי כפוגרום קלאסי. והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה ש"אם בקישינב היה פוגרום וכאן היה פוגרום, מה השיגה אם כך הציונות? כלום!". מכאן צומחת מסקנה אופרטיבית הגיונית לכאורה, שאומרת שיש לוותר על החלום של פתרון בעית האנטישמיות, לשנות כיוון. ללכת עם הכיוון של הטבע  שמשמעותו ארוכת הטווח במקרה זה היא מעבר לגטו ממוגן על חוף הים התיכון. את זה הבין גולדמן בגאוניותו תוך כדי ההתרחשות.

כך, "בחורף של שנת 74'" התחיל תהליך שלימים יתבטא בהסכם אוסלו, שמהותו – היפרדות מחבלי ארץ ומחלום ההתיישבות. הדור החדש בציונות נתקף ייאוש. מוביליו ומעצביו התעלמו מן העבר ומן העתיד והתמקדו רק בכאן ועכשיו, בניסיון לשרוד.

סזון מודרני

אלא שכבר בתחילת תהליך ההתכנסות התגלה מכשול אחד גדול. היו אלה קהילותיה של הציונות היהודית, או הציונות הדתית. בניגוד לתהליך היפוך הכוון, הציונות היהודית לא תפסה את המלחמה כפוגרום אלא כשלב קשה בדרך לגאולה. היא התגייסה להמשיך במפעל וכיוון שהשותפים נעלמו, המשיכה בלעדיהם. את מקום השותפות  תפס ניגוד מוחלט, המתבטא בצורה ברורה בשתי תנועות שנולדו לאחר מלחמת יום הכיפורים: "שלום עכשיו" הבונה את הגטו, ו"גוש אמונים" הממשיך את הציונות המקורית.

כאן נולד קונפליקט אמיתי שלא ניתן לפתרון ללא חשבון נפש מעמיק. אבל חשבון נפש לא נעשה, והשותפות פגה. לדעתי, הסיבה העיקרית להימנעות מחשבון הנפש היא אי הנכונות לקבל את המסקנות הצפויות לעלות ממנו. וכך, בהיעדר טיפול בקונפליקט הבלתי נמנע, התדרדר המצב לכדי מלחמת אזרחים, שכל מטרתה הייתה סילוק  המכשול. זה הרקע לפעולה המטורפת של ממשלת שרון ושל הציבור הגדול שנתן לו את הכוח לכך, עמד מאחוריו, דחף והריע. זהו המקור למחלה האוטואימונית שמוליכיה ניסו להסוותה במילה המכובסת "התנתקות".

אנשי הדור השני של הציונות הסוציאליסטית (החילונית) קמו על אחיהם הנאמנים לחזון הציוני כדי להשליט את הנורמליזציה בכוח הזרוע. לצורך זה הם שעבדו את כוחו של צה"ל, רמסו את הדמוקרטיה והסתייעו בבית המשפט העליון. "שליחותה" של מערכת המשפט נחשפה על ידי פרופ' אהרן ברק שהודה לאחר פרישתו מכס נשיאות בית  המשפט שפעל בשליחות הנורמליזציה.

אכן, אין מקום לייפות את המציאות. אנחנו עדים למאבק פנים ישראלי בין שתי דרכים שונות. בעבר היו אלה שתי דרכים מקבילות שהובילו לייעוד משותף, אך כיום הן מנוגדות מאוד. ומה שהתרחש לפני עשר שנים הוכיח שהמאבק הזה יכול להיות אלים מאוד, מלחמת אזרחים במלוא מובן המילה. רק בזכות החלטתם של המותקפים לא  התפתחה כאן מלחמה במלוא עוזה.

השיטה אינה חדשה. כבר לפני 65 שנה המציאו מנהיגי הציונות הסוציאליסטית החילונית את המושג "סזון". הם לא בחלו בשיתוף פעולה עם האויב הבריטי כדי לחסל את המחתרת המתחרה, כדי להבטיח את המשך ההגמוניה שלהם כאשר היה חשש שהדור הצעיר יתחבר לאידיאולוגיה של האצ"ל. ההתנתקות היא המשך צורת החשיבה של  הסזון, אך היעד שונה. הסוציאליזם מת, נשארה רק הנורמליזציה. את מקום הסוציאליזם תפסה הניאו־ליברליות ואת הפנייה למזרח החליפה הפנייה לתרבות המערב. ההתנתקות לא הייתה התנתקות מחבל ארץ, היא הייתה ביטוי לשאיפת ההתנתקות מן היהודיות.

שרון לא השתגע. הוא נכנע לציבור גדול שתמך בהתקפה ואשם בכך שהיה קבלן ביצוע נאמן, נלהב ומסור. כדאי לקרוא את ספרו של משה יעלון בעניין זה. יש שם עדות מפי מי שחווה את תהליך קבלת ההחלטות במלחמת ההתנתקות מכלי ראשון. הוא מעיד על אופן ההשתלטות של ציבור מאוד מסוים על מהלכי הממשלה ועל הפיכתה  לכלי במאבק הפנים ישראלי. צאצאי הציונות החילונית תקפו את ממשיכי דרכם של הציונים הנטועים עמוק במסורת אבותיהם ובארץ מולדתם. תלמידי בן גוריון וברנר תקפו את תלמידי הרב קוק.

המערכה הראשונה הסתיימה באסון כבד ובנזקים למגורשים ולחברה הישראלית כולה. עצם הפיכת גוש יישובים לגל חורבות מסמן לאויב המוסלמי שיש סיכוי שכל בית יהודי בארץ ישראל יכול להיגמר כך. אולם האסטרטגיה נכשלה. המערכה השנייה נעצרה. שלב ב' של המערכה לחיסול הקהילות הציוניות הדתיות נעצר. לא הייתה  "התכנסות". לאחר ההתנתקות הציבור הישראלי נתן אור ירוק לשלב השני ואולמרט הקים ממשלה שדגלה ב"תוכנית ההתכנסות". אולם התהליך נעצר. באה מלחמת לבנון השנייה והחלישה את הממשלה. אולמרט לא הרס אפילו מאחז אחד.

מקום לאופטימיות

עד כה דיברנו על הדור השני של המפעל הציוני. ואולם, בתוך עשור צפוי להתקיים חילוף דורות נוסף בהנהגת המפעל הציוני, וכאן, כך אני מוצא, יש מקום לאופטימיות.

בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות" מעלה ויקטור פרנקל את המסקנה שהיכולת להתמודד עם קשיים ולחיות בתנאים בלתי אפשריים תלויה בקיומו של ייעוד חיצוני לרמת הקיום הפיסי היומיומי. מבחינה זו, ארץ ישראל מציבה בפני יהודיה אתגרים בכל דור ודור. לא סתם הוזהרנו חזור והזהר בסוף ספר ויקרא ובסוף ספר דברים על  שבירותה של הריבונות היהודית עקב היותה בלתי טבעית. ארץ ישראל נתונה בין הים למדבר, בין חמסין ובצורת לקרה ושטפונות, בצומת של צפון־דרום ומזרח־מערב, מעבר אסטרטגי לגויים רבים, ונוסף על כך מוקד דתי לדתות החדשות שקמו להחליף את תורת משה. לא סתם נאמר "תמיד עיני ה' אלוהיך בה". אין בארץ ישראל "מנוחה  ונחלה". כאן צריך תמיד להשקיע אנרגיה כדי לשמור על יציבות. ולכן קיומו של ייעוד שהוא מעבר לקיום הפיסי והמיידי הוא תנאי הכרחי להמשכיות המפעל הציוני.

מתחת לפני השטח מתרחש כיום תהליך אשר לפי הבנתי עומד לשנות את פניה של החברה היהודית בארץ ישראל. זהו תהליך של חיפוש משמעות לקיום הלאומי היהודי, חיפוש שמתחיל בזהות היהודית שהודחקה בשני הדורות הקודמים. תקצר היריעה מלנתח את שורשיו של תהליך זה אולם לדעתי חשבון הנפש שנדחה על ידי הדור השני  הולך ומתרחש על ידי הדור השלישי. עצם העובדה שהקיום היהודי בארץ ישראל, המפעל הציוני הגדול, מנוגד לתהליכי הטבע הנורמליים, מאתגר כל יהודי וגורם לו לשאול את עצמו האם כדאי להשתתף במאבק שלעולם לא ייפסק למען קיומו. הרעיון של הסתגרות בגטו על חוף הים התיכון מוקף בגדר הקרויה "ביטחונית" כבר איננו  מספק. בני הדור השלישי מבקשים תשובות במקום אחר.

הציונות הדתית צלחה את הדור השני של הציונות בראש מורם והקימה את מפעל הההתנחלות האדיר ביהודה, שומרון וחבל עזה. בכך היא החייתה וקיימה את התשתית המאפשרת היום את התהליך הגדול של חיפוש הזהות על ידי צאצאי הדור השני של הציונות המקבילה שקם עליה לדכאה. מציאות זו היא מקור לתקווה גדולה ואופטימיות  לגבי עתידו של המפעל הציוני. הולכת ונוצרת מציאות שתאפשר את חידוש השותפות בייעוד של הקיום היהודי בארץ ישראל. מלחמת ההתנתקות נעצרה. העוצמה הרוחנית של אנשי הציונות הדתית בגוש קטיף, שלא נתנו לתוקפיהם את ההזדמנות לפתוח באש ולממש את מלחמת האזרחים, תרמה את חלקה לעצירת האסטרטגיה של ריסוק  הציונות הדתית.

אני מקווה ומאמין שהדור השלישי לא יאפשר תופעה אוטואימונית כזו שפשתה בדור השני. תופעת התחדשות החיים היא תופעה אופיינית לאוכלוסיה של אורגניזם חי. כשם שכל סוג של אורגניזם ביולוגי יודע להתחדש על בסיס הדנ"א שלו, כך עם ישראל הולך ומתחדש במולדתו על בסיס המסורת העתיקה שלו.

* פרופ' אלישע האס הוא מרצה לביופיסיקה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן וחבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ח' אב תשע"ה, 24.7.2015

פורסמה ב-24 ביולי 2015, ב-גיליון דברים תשע"ה - 937 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. סופה של הציונות הסוציאליסטית
    מאמרו של פרופ' האס מאד מעניין אלא שהוא מתעלם מכמה עובדות שמן הסתם הוא לא אמור לדעתן.
    ניתוחו את תולדות הציונות שגוי במידה רבה וזאת משום שאין הוא לוקח בחשבון שהציונות הסוציאליסטית [לפי הגדרתו] לא התעוררה מתוך יזמה רעיונית של ציבור מסויים באירופה.
    ממורי ורבי מוקי צור למדתי שתנועות הנוער הציוניות סוציאליסטיות עלו כתוצאה מסגירת שערי –ארה"ב ב1924 להגירה מאסיבית ואיפשרה רק הגירה סלקטיבית . גם בארגנטינה הנהיג המשטר הצבאי הגבלות על הגירה.
    כתוצאה מכך חיפשו הצעירים היהודיים ארץ אליה יוכלו להגר ולבנות את חייהם ועתידם.
    "ברירת המחדל" היתה ארץ ישראל. לנוער היהודי החילוני, היתה זו ברירת מחדל, אלא שמנהיגי תנועות הנוער היו אידיאליסטים שזכרו את הגירסא דינקותא שלהם שלפיה הרעיונות הסוציאליסטיים אינם אלא גילגול של הגות נביאי ישראל.
    כך איפוא צורכי ההווה השתלבו היטב עם הרעיונות הנשגבים ועם הערגה לארץ האבות שהיתה קיימת בלאו הכי בקרב רוב הנוער היהודי.
    ובכן צריך להבין ולזכור שיעדיה של הציונות הסוציאליסטית היו רציונאליים לחלוטין, אם היה משהו משיחי ובלתי ראציונלי [בדיעבד…] זו היתה האמונה שבד בבד עם הקמת מדינה עצמאית יבנו פה גם אדם חדש!…לציבור היהודי החילוני לא היה עניין מיוחד בהשגת עצמאות מדינית. גם עניין הזהות היהודית איננו דבר בעל משמעות חשובה לחלק גדול מהציבור היהודי.
    בהיותי איש שמאל יכול אני להעיד על ווכוחים נוקבים שיש לי עם שותפים חלקיים לדרך, שמצהירים שהם חיים כאן ,כי כאן הם נולדו וכאן הם מרגישים בבית.
    מה לעשות הם אינם מאמינים באל, ומכיוון שכך אין הם חושבים שיש ערך מטאפיסי לזהותם היהודית ולחייהם בארץ.
    חשוב לי להבהיר שאני חלוק על חברי ממחנה השמאל בהרבה מובנים, אבל אני מבין היטב את טיעוניהם.
    וזו ההזדמנות לומר לפרופ' אלישע האס: לענ"ד הינך חוטא בעצם השימוש והעתקת המטודולוגיה הביולוגית למדעי החברה, אני נזכר שהערבים אהבו לתאר את מדינת ישראל כסרטן בגוף האומה הערבית. אני נוקט לשון עבר כי בינתיים יש להם מחלות אוטואימוניות מכאן ועד להודעה חדשה…
    לקראת סיום: התברר לכולנו שאין האמונה הדתית וגם לא הבקיאות בתורה כדי לחסן מפני חטאים ועוולות, ואין ההיסטוריה יכולה להוכיח את קיומו של האל ועל כן ההתנהלות של המחנה שמאל חילוני ציוני מתקבלת על הדעת.
    ומשפט אחרון: על אף שאני שולל את הדיאגנוזה של פרופ' האס, אני מקבל את הפרוגנוזה שלו!

  2. לציונות ריאלית!

    בס"ד י"ב באב ע"ה

    שלא כדברי פרופ' האס, הציונות, ולאו דווקא החילונית, קמה כתנועה היסטורית הפועלת במסגרת ההיסטוריה. הרעיון היה פשוט והגיוני. כפי שעמי אירופה, יוונים, איטלקים, סרבים , בולגרים, רומנים, פולנים וצ'כים, הקימו בית לאומי בארצם, כך זכאי עם ישראל למדינה לאומית בארצו. אצלנו יש מימד ייחודי, שכן מדובר בארץ שגלינו ממנה, אך מכיוון שגם בגלותנו שמרנו על הזהות הלאומית ולא פסקה מאיתנו התקווה לחזור לחיי עם בארצנו, יכולנו לטעון לרצף.

    לגבי 'ההתנתקות' – היו באמת גורמים שראו בזה הזדמנות 'לחסל חשבון' עם הציונות הדתית, ובפרט עם התפיסה של 'גוש אמונים' שנתפס בעיניהם כהפיכת האמונה לגורם פוליטי המביא לאקטיביזם מסוכן. מאידך, היו כנראה רבים שתלו תקוות במהלך החד-צדדי, כשהדוגמה למהלך כזה שחשבו שהצליח היתה הנסיגה מלבנון שהביאה לכמה שנים של שקט. מה שקרה אחרי ה'התנתקות' הוכיח את חוסר הטעם בנסיגה חד-צדדית שנתפסת כחולשה.

    אם יש לראות ב'התנתקות' סמן לתהליך של שקיעה, היא שקיעת הציונות הרביזיוניסטית, שראתה בשלימות הארץ ערך לאומי. הדור השני של 'חירות', כבר מוכן נפשית לוותר על חלקי ארץ ישראל לשם הצורך הפרגמטי של שמירת מעמדה של ישראל מול הלחץ הבינלאומי. ב'שלום' עם מחבלים צמאי דם אינני חושד שמישהו מאמין…

    מבחינה פוליטית קרה ב2005 תהליך מעניין. הליכוד שעד אז שלט באמצעות קואליציה עם הציונות-הדתית והחרדים, נטש את שותפיו ההיסטוריים וחבר לגורמים ליברלים ושמאלנים יותר. ביצוע ההתנתקות התאפשר
    כתוצאה של קיום 'גוש חוסם' של הליכוד, טומי לפיד והשמאל.

    למעשה, נראה לענ"ד שהסגנון של פרופ' האס, המדבר על כשלונה של הציונות החילונית לעומת הצלחתה של הציונות הדתית, הוא בעייתי.

    תנועה לאומית לא יכולה לפעול מתוך תחושת כישלון. אדרבה צריך לחזק בציונות הכללית, הן בחוגי תנועת העבודה והן בחוגים הלאומיים, את האמונה בצדקת הדרך, מה שהיה מובן אצל מייסדיהם, שהיו רוויים ביהדות גם עם מרדו בחלקים ממנה – כבר אינו מובן מאליו אצל הדור השני, ולכן יש להגביר את הזיקה לערכי היהדות ולאהבת הארץ,

    אנחנו לא צריכים להתבייש להיות 'מפד"ל ההיסטורית',. לא להתיימר להיות בדווקא 'מובילי' הרכבת, אלא 'להסיק את המנוע' ברוח נדיבה של אמונה ואהבה ולהתפלל שה' ישלח אורו ואמיתו להנהגה ולעם וינחם בעצה טובה ובדרך ישרה.

    לא פחות מזה, עלינו להיות 'כלב השמירה' של הריאליות ההיסטורית ולהתריע על 'משאות שווא ומדוחים' של 'שלום שלום ואין שלום'. בעלי החלומות הם 'המשיחיסטים ההזויים', ואילו אנחנו מביטים למציאות בעיניים, מציאות שבה מחבל הוא מחבל ולא 'איש שלום'!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • א. הרוב הגדול של עם ישראל אינו אתאיסטי. אפילו רוב אלה המגדירים עצמם 'חילונים' מאמינים באלקים. וחלק גדול מהעם מגדירים עצמם כ'מסורתיים'. על כל פנים, זכותו של יהודי למולדת אינה פחותה מזכותו של יווני, סרבי, גרמני וצרפתי.כמובן אמונה בתורה מגדילה את האמונה בצדקת דרכנו.

      ב. אצל הערבים יש מדיניות מוצהרת, הם מצהירים בריש גלי שאפילו תמורת נסיגה שלנו לא יכירו בזכות קיומנו. כלי התקשורת הפנימיים שלהם וספרי הלימוד של בתי הספר שלהם מלאים אנטישמיות. השלטונות מעודדים בגלוי את הטרור ורצח חפים מפשע. אבו מאזן עצמו היה ממתכנני טבח הספורטאים במינכן וקיבל תואר דוקטור על הכחשת השואה. קלגסיו מתעללים גם באחיהם הערבים, וכבר ראינו איך השתמשו בנשים וילדים שלהם כמגן חי, על אחת כמה וכמה שלא יחמלו עלינו. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. שתי שאלות לי למר לוינגר:
    א] על מה צריכה להתבסס האמונה בצדקת הדרך אצל יהודי אתאיסט?
    ב]מציאות שבה הוא "מחבל ולא איש שלום". האם לא שמעת על ארועים שבהם התעללות מיותרת של אנשי כוחות הבטחון שלנו בפלסטינים גררה אותם אל מחוזות השנאה נגדנו?
    אם תרצה אפרט!

  4. מר לוינגר היקר-גם אני מאמין באלוהים, כמוני גם הרבה נוצרים והמון מוסלמים, אלא שכל אחד לוקח את האמונה למקום אחר. גם אחינו החרדים מאמינים באל, ובכ"ז הם אנטי ציוניים.
    אני מאמין לא רק באל, אלא גם מאמין בציונות ממניעים שלא כאן המקום להסביר.
    השאלה היא איך משכנעים יהודי אתאיסט לסכן את צאצאיו בגלל חייו בא"י.על היוונים ,הגרמנים והצרפתים לעת עתה איש אינו מאיים עקב אמונתם.
    לסיום:לא השבת לשאלותי הקודמות!

    • לעזריאל – שלום רב,

      לשאלתך איך משכנעים אתאיסט להישאר בארץ ישראל?

      אין על ארץ ישראל. מה אין כאן? הרי שלג ומדבריות, שדות שבעמק המקדמים בניחוחם, ולא רחוק מהם ההר הירוק כל ימות השנה, מעינות ותהומות היוצאים בבקעה ובהר. היסטוריה ותרבות עתיקה-מתחדשת בצד מדע וטכנולוגיה מהחדישים בעולם. אנשים נחמדים ומאירי פנים, ביישנים רחמנים וגומלי חסדים בטבעם, טבע שחושל במשך אלפי שנים. עם שהתקבץ מארבע כנפות הארץ והולך ונבנה מחדש, ולמרות איום קיומי מתמיד שומר על צלמו המוסרי ועל זכויות מיעוטיו. והפירות, כל כך מתוקים טעימים וזולים. גן עדן עלי אדמות..

      בברכה, דוקטור דוקינס

      וחוצמיזה, לאן נלך? לאמריקה שחרטה על דגלה 'בה' אנו בוטחים'? לרוסיה המתנצרת? לאירופה המתאסלמת? אשרינו מה טוב חלקנו, שעוד הותיר ה' לנו פינת חמד זו, לשמור על זהותנו האתאיסטית. כי לא ייטוש ה' את עמו ואתאיסטיו לא יעזוב…

    • ארץ האתגר והעמל

      לפי המדרש (בראשית רבה לט,ח) התאווה אברהם לארץ דלת המשאבים הזאת, דווקא בהיותה ארץ האתגר והעמל, מקום שבו החיים לא באים בקלות, אלא מחייבים את האדם להשקעה מתמדת, ודווקא משום כך האדם יודע להכיר בערכם:

      'אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור. ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהיה חלקי בארץ הזאת". כיוון שהגיע לסולמה דצור {מה שנקרא כיום: 'ראש הנקרה'. ש.צ.ל}, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: "הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת". אמר לו הקב"ה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו,יח)'

  5. לד"ר דוקינס- האם מה שהתחולל באירופה בין השנים 1939 ל1945 מצדיק את טענתך ש"כי לא ייטוש ה' את עמו "?
    ולמגיב תחת הכותרת "ארץ האתגר והעמל"- כללית אני מסכים עם עמדתך, לי השגות על המדרש.
    כי אברהם אבינו נפעם מהתנהלות יושבי הארץ הכנענים שבקרבם רצה לשבת, אבל הקב"ה דווקא הועיד להם להיספות עקב חטאיהם וכדי שיפנו מקום לצאצאי אברהם…

    • בס"ד י"ג באב ע"ה

      לעזריאל – שלום רב,

      א.
      מה שהתחולל באירופה בימי השואה, הראה שאין בדרך הטבע קיום לעם ישראל בין שונאיו אפילו רגע אחד.
      ראינו איך התנהגו אומות העולם אחרי מאתיים שנה של אידיאולוגיה מוצהרת של סובלנות ונאורות. הקב"ה נתן לזמן קצר לאדם את מבוקשו 'להסתדר בלי אלקים', והאדם הראה מה הוא מסוגל לעשות…
      ומכאן מבינים אנחנו ש1800 שנים ששרדנו בין אותם עמים בתקופות בהן רדיפה דתית ולאומית היו דבר לגיטימי – היו נס מתמשך..
      גם בתוך השואה, השגיח ה' בצורה נסתרת. כל מי שניצל חווה נסים פלאיים. הנס הגדול היה כשנתן ה' בליבו של הצורר לתקוף את רוסיה ב1941 ולהסתבך בחזית שנייה עם 'גנרל חורף', וב1942 נתן ה' בלב שותפיו היפנים לתקוף את ארה"ב – וכך באה מפלתם.
      לולא הסתבכו הנאצים בשלוש חזיתות, לא היה נשאר שריד ופליט מעם ישראל. יהדות רוסיה וארה"ב היו מתחסלות רוחנית ע"י ההתבוללות, ועל שאר העולם היו הגרמנים משתלטים ומשמידים פיזית.
      אך לא כך קרה. כשם שהתגשמו נבואות התוכחה שבספר דברים (בפרשיות כי-תבוא והאזינו) – כך החלו להתגשם גם נבואות הנחמה שאחריהם, ועינינו הרואות:בתחילת התגשמות: 'ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבבצך מכל העמים…'.

      ב.
      לא נאמר במדרש שאברהם התאווה למעשיהם של יושבי הארץ, שהיו מלאי זימה ופריצות, ודבר טבעי אצלם היה שהשליט רשאי לקחת בכוח כל אישה שחפץ בה, ואם אשת איש היא – להרוג את בעלה. אברהם התאווה לתכונתה של הארץ, שבהיותה דלה במשאבי מים טבעיים – היא מחייבת עמל והשקעה. וציפה שעל ידי תעמולה והסברה יצליח להביא את יושבי הארץ לאמונה ולהתנהגות מוסרית. אברהם לא התייאש מאנשי כנען, ואפילו לאנשי סדום ביקש תקנה, בקוותו ש'עשרה צדיקים בתוך העיר' יחוללו מהפכה רוחנית.
      גם התורה נתנה אפשרות תיקון, הן לעמי כנען והן לעמלק, על ידי קבלת שבע מצוות בני נח (כדברי הרמב"ם), שהן יסוד האמונה והמוסר. משיקבלו עליהם את מצוות בני נח, יצאו הכנענים מכלל 'לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך', ויצאו העמלקים מכלל 'לך והחרמתה את החטאים את עמלק.
      ויש תקנה לכולם. וכדברי חז"ל (סנהדין צז): מבני בניו של סנחריב לימדו תורה בירושלים, ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון? מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בבני ברק, ומנו? רבי עקיבא; מבני בניו של המן לימדו תינוקות של בית רבן, ומנו? רב שמואל בר שילת'.

      ***
      התורה באה לתקן את העולם, והיא תעשה זאת. עם כל העליות והנפילות המוסריות – העולם הולך ומקבל את הערכים שהציעה התורה בעשרת הדיברות. יותר מאלף שנים עברו עד שהעולם התרבותי הכיר לפחות מילולית בעשרת הדיברות. זמן רב ותהפוכות רבות עוד יעברו, עד שהעולם יפנים ערכים אלה. אך בשביל זה אנחנו כאן. גמרנו ונגמור, ניצחנו וננצח!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בסעיף [ב], שורה 11-12

      … ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון;…

להגיב על תיקון לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: