סיירת ויזניץ' | מנדי גרוזמן

הרבי מסערט־ויזניץ' שירת בצעירותו ב"הגנה" ובצה"ל, עבד כטכנאי רדיו ומונה לאדמו"ר העיר האדומה. על הרבי שעודד את חסידיו בלא מעט מקרים לצאת לעבודה

ביום שלישי בשבוע שעבר הלך לעולמו רבי אליעזר הגר, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ. בידיעות הקצרות שפורסמו עם פטירתו באתרים החרדיים נשמטה עובדת גיוסו ל"הגנה" והשתתפותו בקרבות מלחמת העצמאות. באתרים הכלליים, לעומת זאת, הדגישו את גיוסו לצה"ל של האדמו"ר המנוח וכותרת המשנה אף הכריזה שהוא "נחשב לאדמו"ר פתוח".

אלו כאלו לא הציגו את דמותו המלאה. אין ספק שאין מקום להשוות בין ימי מלחמת העצמאות לישראל של 2015. השתתפותו במלחמת העצמאות אז לא הופכת את האדמו"ר לתומך בגיוס חרדים לצה"ל כיום. יהיו שיאמרו שהמציאות השתנתה, אחרים יטענו שהחרדים הם שהקצינו, אך ודאי שהיחסים בין החברה החרדית למדינה כבר אינם דומים. לצד זאת, לפרט הביוגרפי הזה בחייו של האדמו"ר הייתה השפעה על גישתו במשך השנים. בכמה מובנים משמעותיים הוא בהחלט נהג בצורה שחרגה מן המיינסטרים החרדי. הוא הנהיג קהילה חסידית־שמרנית ודאג לשימור הווייתה הבדלנית, אך התגורר בחיפה האדומה ובאירועי החצר השתתפו לא פעם דתיים לאומיים ואף חילונים שהתקבלו בחפץ לב. זו השניות שאפיינה את דמותו.

"בחדר שלו היה מקום גם לשמעון פרס וגם לרבני סאטמר". האדמו"ר מסערט־ויז'ניץ צילום: סוכנות הידיעות "חדשות 24"

"בחדר שלו היה מקום גם לשמעון פרס וגם לרבני סאטמר". האדמו"ר מסערט־ויז'ניץ
צילום: סוכנות הידיעות "חדשות 24"

שוועות השואה והעיר החילונית

הרב אליעזר הגר נולד ברומניה בשנת 1924. סבו היה הרב ישראל הגר, האדמו"ר השלישי בשושלת ויזני'ץ ואחד המנהיגים החסידיים הבולטים ברומניה שלפני המלחמה. אביו, הרב ברוך הגר, הוא ראשון אדמו"רי סערט־ויז'ניץ, אחד מענפי משפחת המלוכה הויז'ניצאית. הוא עלה לישראל בשנת 1947 באוניית מעפילים. כשהיה נער צעיר בן 18 נעצר בנמל חיפה ונכלא בעתלית. ההחלטה להתיישב דווקא בחיפה, מעוז מפא"י, הייתה של אביו. מספרים שאמר כי הקב"ה לא הציל אותו מזוועות השואה כדי שיתגורר בסמוך לחצרות האדמו"רים שעשו אז את צעדיהם הראשונים בארץ, אלא מוטלת עליו שליחות להקים מרכז חסידי בעיר חילונית. שנים ספורות לאחר הגעתו לעיר החל לקדם את התוכניות לבניית קריה חסידית בחיפה, לימים קריית ויז'ניץ.

"זו הייתה החלטה מאוד קשה", מספר דודי זילברשלג, חסיד סערט ויז'ניץ ודמות חרדית מוכרת. "חיפה הייתה עיר פועלים אנטי דתית עם המון קשיים בשמירת שבת. בעניין הזה סערט ויז'ניץ הגיעו להישגים גדולים. היו קשרים טובים עם ראשי העיר לדורותיהם, מאבא חושי, יוסף אלמוגי, עמרם מצנע ועד יונה יהב שממש התפרק כשנשא הספד לרבי".

הבן התיישב לצד אביו בחיפה. הוא החל לשרת ב"הגנה" ובהמשך השתלב בחטיבת כרמלי בצה"ל. הוא השתתף בקרב על קיבוץ רמת יוחנן ועל חיפה, והיה בין משחררי הרכס שעליו הוקמה מאוחר יותר קריית ויז'ניץ. לאחר נישואיו לא כיהן בתפקיד תורני בחצר שהקים אביו אלא פנה לעבודה. במשך תקופה היה טכנאי במעבדת רדיו ולאחר מכן עבד במחלקת הסעד בעיריית חיפה.

המעבר בין היותו איש עבודה לאדמו"ר היה חד. הדבר התרחש בשנת 1963, לאחר פטירתו החטופה של האב כשהוא בן 68 בלבד. "לא ידעו שהוא יהיה האדמו"ר החדש. לאחר פטירת האבא הוא סירב לקבל את התפקיד ונסע לאנגליה", מספר זילברשלג. "בשלב מסוים הלחץ עליו גבר ונאמר לו כי אם לא ישוב וייקח את המושכות – מפעל חייו של אביו ירד לטמיון. זו הייתה הנקודה שבה החליט לקחת על עצמו את העניין".

ימין מקרבת לשמאל

הרב אליעזר החל לשמש אדמו"ר כשהוא בן 40, לאחר שנים כאיש עבודה. הרקע החריג הזה לא הפריע לו לבסס את מעמדו בקרב קהילת האדמו"רים. "באיזה שהוא מקום מעמדו הציבורי בתחילה היה קצת שחוק בגלל ששירת בצה"ל", אומר בן החסידות, "אבל הוא הגיע להכרה ציבורית רחבה מאוד. חרדית וחוץ חרדית".

הנהגתו הפנים־קהילתית התאפיינה באבהות רבה. בשונה מחצרות חסידיות גדולות שבהן אין קשר אישי בין החסיד לבין הרבי, בסערט ויז'ניץ, המונה מאות משפחות, המצב שונה בתכלית. "המרכיב הדומיננטי בקשר בין הרבי והחסידים בסערט ויז'ניץ הוא אהבה גדולה, שלו אליהם ושלהם אליו", מגדיר זאת העיתונאי החרדי יוסי אליטוב. "הייתה לו יכולת נדירה לקשור אליו רגשית את החסידים שלו. כשהם מדברים עליו הם קודם כול מתייחסים אליו כאבא. הוא ידע למצוא מסילות ללבותיהם".

אהבה גדולה הייתה המרכיב הדומיננטי לא רק בקשר בינו לבין חסידיו אלא גם התכונה הבולטת ביותר באישיותו. כל המדברים עליו מדגישים קודם כול את מאור פניו ואת יחסו החיובי והחם לכל פונה באשר הוא. רבים שאינם משתייכים לחצרו הגיעו להיפגש עמו. אלו כללו את בני הציונות הדתית ואף חילונים לא מעטים. בשולחנות שערך ("הטישים") היה זה מחזה שגרתי לראות קבוצת אורחים שאינם מבני החסידות. תכונה זו הפכה לבסיס שעליו צמח הקשר המיוחד שלו עם מנהיגי העיר חיפה. "הרבי מסערט ויז'ניץ היה אדמו"ר שנולד להנהיג את חיפה", אומר אליטוב. "אף קבוצה אורתודוקסית לא הייתה יכולה להשפיע כך על הצביון היהודי של העיר. מה שאפשר את השפעתו היה התבונה, כושר האיפוק וה'ימין מקרבת' של האדמו"ר דווקא כלפי חוגי השמאל בעיר".

נסע לפאיד

"הבית של הרבי היה מוקד עלייה לרגל", מספר זילברשלג. "גם לחילונים. מדען בכיר סיפר השבוע שלמד ממנו פרק גדול ממנהיגות ולקח דברים לכל החיים. ראש עיריית חיפה בעבר, עמרם מצנע, סיפר השבוע שנפגש עם הרבי בתקופה של הסלמה ביטחונית וביקש ממנו להתפלל. הרבי השיב לו 'נתפלל אבל שאנשי הצבא לא יסמכו על תפילה, צריך לקחת אחריות'. בעת הלוויה ראיתי אדם שלא נראה דתי שביקש לשאת את המיטה. כשנאמר לו שרק תלמידי הרבי מורשים לשאת אמר "גם אני תלמיד של הרבי".

זילברשלג מספר על מעורבות עמוקה של הרבי בקורות העם בישראל. בעת מלחמת יום הכיפורים נסע לפאיד, מעבר לתעלת סואץ, ונשא דברי חיזוק בפני החיילים. בזמן מתקפת הטרור על בית הספר במעלות נסע לדבר עם ההורים בעוד בניהם מוחזקים כבני ערובה. "בהמשך סיפר לי הרבי שנעשתה פנייה לעוד כמה רבנים שיבואו להיות עם ההורים, אך אלו סירבו מחשש שלא ימצאו מילים. הרבי אמר לי 'איך אפשר לראות צער של יהודי ובגלל שקשה לא הולכים?'".

"המקום שממנו בא הביא את הרבי להבנה הרבה יותר רחבה של הישראליות. הייתה לו אהבת ישראל בלתי מסויגת. הוא לא הסתכל על אף אדם בעיניים של איזה חוג הוא משתייך. בחדר שלו היה מקום גם לשמעון פרס וגם לרבני סאטמר", מתאר אחד מחסידיו.

מלבד חסידיו הרשמיים, היה מעגל רחב יותר של אנשים שראו בו דמות של אב ותומך רוחני. כך, למשל, מספר שמעון אלירז, בוגר ישיבה וכיום איש אגף התקציבים במשרד הבריאות. "סבי ע"ה היה חסיד ויז'ניץ, למרות שלא היו לו זקן או פאות, ואבי מקושר מעט לאדמו"ר מסערט ויז'ניץ. שלוש פעמים אבא לקח אותי לאדמו"ר. באחת הפעמים אמר לי 'לא רבים יודעים אבל אני לא תמיד עשיתי את מה שכולם עשו, אני לחמתי בהגנה במלחמת השחרור'. הייתה בו חביבות רבה ומאור פנים גדול".

חזרו אל היידיש

למשפחות רבות מהציונות הדתית ישנם שורשים חסידיים, אך במרבית המקרים הקשר עם החצר כלל לא קיים. הקשר עם סערט ויז'ניץ התאפשר דווקא בזכות הנהגתו של האדמו"ר, שבולטת בקרב קהילת האדמו"רים כיום. במסגרת זו גם שמר על קשר עם חבריו מהשירות הצבאי וכשהגיעו ל"טישים" בהנהגתו דאג שיושיבו אותם במקום מכובד.

לאלירז סיפר האדמו"ר ששירת במלחמת העצמאות, אבל ספק אם הדגיש זאת לחסידיו. "לא הכחישו אצלנו את הפרט הזה וגם לא הדגישו", סיפר השבוע חבר החסידות. גם השבוע, כשביקשנו לשוחח עם החסידים על הפרק הזה בחייו של רבם, הם סירבו להתייחס אליו כשהם מצוטטים בשמם.

עם זאת, ברור לכול שהוא הוביל גישה שונה. זו, יודגש, אינה מתבטאת בפתיחות כלפי המודרניות. כמו כלל המנהיגים החרדים הוא התנגד לאינטרנט ובשנים האחרונות אף חזרו ללמוד במוסדות החסידות ביידיש. "הרבי הסביר שהשפה משמשת בידול בין החסידים לבין שפת הרחוב", מספר זילברשלג. במה אם כן התבטא השוני? נראה שאפשר להתייחס לשלושה תחומים עיקריים: ביחס אוהד גם לחילונים, בניתוק מוחלט מהממסד הפוליטי החרדי ובעידוד של אלו שאינם מתאימים ללימוד בכולל לצאת לשוק העבודה.

אבל כל אלו הם השלכות מגישתו הטבעית למגוון הסוגיות, גישה שלא הושפעה מהשיח של החרדיות הארץ־ישראלית בדור האחרון, שהפחד מהחילוניות מכתיב את עמדתה. עובדה קטנה המבטאת היטב את סגנונו היא הסכמתו לראיון עיתונאי בשנת 2007 ל"משפחה". בעוד שאר האדמו"רים מתנזרים בתוקף מראיונות רשמיים ומותירים לאנשיהם את מלאכת הצפת התקשורת המגזרית במסריהם, הרב הגר לא הקפיד על הגינון הזה, התייצב בעצמו מול העיתונאי יוסי אליטוב והשיב לשאלותיו, שעסקו בבעיות אקטואלית כמו האפליה נגד מזרחים במוסדות החינוך החרדיים.

באותו ריאיון התייחס במפורש למחלוקות הפנים־חרדיות. "הגיע הזמן שתיעקר מהשורש המחלוקת בתוך היהדות החרדית", קבע בצורה נחרצת. "הוא שמר על היותו אוטונמיה בתוך היהדות החרדית, נמנע מלהצטרף למוסדות הרשמיים ובשל כך המוסדות שלו לא תוקצבו כמו הגופים האחרים", אומר אליטוב. "אבל למרות המחיר הזה, התאים לו להיזהר מכל זיהוי פוליטי". בפוליטיקה הפנים־עירונית בחיפה דגל תמיד בריצה משותפת של כל החוגים הדתיים והחרדיים.

גישתו העצמאית התבטאה גם ביחס מסויג כלפי הצורה שבה החברה החרדית שומרת על בניה. זילברשלג מספר שכאשר הגיעו אל האדמו"ר עסקנים וביקשו ממנו לחתום על קול קורא נגד האינטרנט הוא אמר להם שבנושא מסוג כזה צריך שיהיו חמישה אחוז סנקציות ו־95 אחוזים חינוך, והמצב בפועל הוא הפוך. משפט זה מבטא עמדה ביקורתית כלפי אחד המאפיינים המרכזים של החברה החרדית כיום. עם זאת, הוא חתם על הקריאה כיוון שהסכים עקרונית למאבק על שמירת הצביון החרדי.

חוק, צבא ופרנסה

באשר לשוק התעסוקה, האדמו"ר כאמור עודד אברכים שלא התאימו לכולל לצאת ולחפש לעצמם לעבודה. "הבטלה הייתה דבר חמור מאוד מבחינת הרבי והוא דיבר על כך הרבה", סיפר השבוע אברך, בן לחסידות, תושב חיפה. "הרבי גם עודד מאוד עבודה רשמית ומאוד האמין בהיצמדות לחוק. לעתים אף לא הסכים שיצאו לעבודה בלי לשרת שירות צבאי במסגרת כשרה".

קולו הייחודי של האדמו"ר מסערט ויז'ניץ לא נשמע בשיח הציבורי החרדי. הוא זכה להכרה רבה אבל צעד בדרכו בדממה. "הוא היה מאוד חכם, ידע לא להיכנס איפה שלא תהיה לו השפעה", אמר גורם חרדי. מכל מקום, על פי דבריו דרכו הייחודית של האדמו"ר לא נבעה מאידיאולוגיה מהפכנית אלא מ"טבעיות פשוטה" שאפיינה את בני הדור הקודם.

בנו, הרב יעקב הגר, מונה לממשיך דרכו ולאדמו"ר השלישי של שושלת סערט ויז'ניץ. החסידים מספרים שהוא ירש מאביו את החום ואת מאור הפנים. אלו הן תכונות נפש שלעתים אכן עוברות מאב לילדיו, אבל ספק אם הנהגתו העתידית של הבן, שגדל אל תוך ההוויה החרדית של ימינו, תכלול את אותה "טבעיות פשוטה" גם ביחס לנושאים השנויים במחלוקת.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, א' אב תשע"ה, 17.7.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 ביולי 2015,ב-גיליון מטות מסעי תשע"ה - 936. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: