מילון ציוני ויזואלי | דוד קורן

ציורו של יעקב שטרק על קירות בית הכנסת עדס בירושלים נחשב ליצירה הציונית המונומנטלית הראשונה. לאחר שניסיון שיקום כושל כמעט הרס אותו, שוחזר כעת הציור בהצלחה 

לפני כשנתיים הגיע עובד רשות העתיקות, אלכסיי רונטין, לבית הכנסת העתיק "עדס" שבשכונת נחלאות בירושלים. הוא ניגש לצידו הצפוני של בית הכנסת, אחז בידו סכין מנתחים והחל לקלף בעדינות שכבות של צבע ושפכטל מהקיר. כתוצאה מכך הוא חשף ריבוע של כמה עשרות סנטימטרים בלבד. לאחר שהמשיך במלאכתו נחשפה שכבה של עיטורים וצבע כחול, מה שהתברר לאחר מכן כיצירת אמנות שמומחים בתחום מגדירים כ"יצירה הציונית המונומנטלית הראשונה" ואולי החשובה ביותר בתקופתה. ציור הקיר הזה הוא חלק קטן מיצירותיו של הצייר יעקב שטרק, אשר תרם מכישרונו לעיטור בית הכנסת עדס.

בשל מצב כלכלי רעוע השתמש שטרק בביצים להכנת הצבעים שלו. ציורי הקיר בבית הכנסת עדס, ירושלים צילום: דן פורגס

בשל מצב כלכלי רעוע השתמש שטרק בביצים להכנת הצבעים שלו. ציורי הקיר בבית הכנסת עדס, ירושלים
צילום: דן פורגס

אמן האותיות העבריות

בית הכנסת עדס הוקם בשנת התרס"א, 1901, בשכונת "נחלת ציון" בירושלים. ארון הקודש שממוקם בכותל המזרח הובא בחלקים מסוריה. גם העתק של כתר ארם צובא, כתב היד העתיק של התנ"ך, מצוי בו. למעלה ממאה שנים לאחר מכן, בשבוע שעבר, נחנך בית הכנסת מחדש בתום מלאכה מורכבת של שחזור הציורים כחלק מתוכנית אתרי המורשת הלאומית. באירוע השתתפו ראש עיריית ירושלים, אנשי מכון בן־צבי ורשות העתיקות וכן מתפללי בית הכנסת שחזו בציור הקיר המפואר של שטרק.

יעקב שטרק עלה לארץ מגליציה שבפולין בשנת 1906. הוא היה חבר בקבוצה מצומצמת של אמנים שהתגבשה סביב דמותו של בוריס שץ, מייסד בית הספר לאמנות "בצלאל". שץ האמין, וכך הנחיל גם לתלמידיו, שהמהפכה הציונית והתרבותית צריכה לעבור דרך בתי הכנסת על ידי שימוש באמנות ובסמלים המבטאים זיקה וקשר בין עם ישראל לארצו.

שטרק התיישב בירושלים בסמוך לבית הכנסת. במהלך השנים 1912־1913, תוך מלאכה מורכבת, הוא כיסה את קירות בית הכנסת בציור ענק שהורכב כולו מסמלים, עיטורים ואותיות. הערכת החוקרים שחקרו את הציור היא שבשל מצבו הכלכלי הרעוע של שטרק הוא השתמש בביצים או בדבק עצמות כדי להכין את הצבעים שלו. בחשוון התרע"ג נשלמה מלאכתו של שטרק.

מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה שררו רעב כבד ומגפות בירושלים, גבתה גם את חייו של שטרק. בהספד שפורסם עליו בעיתון "החרות" נכתבה סיבת פטירתו תוך תיאור מצב העיר בימים ההם: "ומת כמו שמתים רבים אחרים בירושלים, לא מרעב אבל מכלכלה בלתי מספקת המכשירה את הגוף לקבל כל מחלה". קברו, אגב, אותר רק לאחרונה, 97 שנים לאחר פטירתו, בהר הזיתים – ונחקקו עליו מחדש המילים שהופיעו על המצבה הישנה, לצד התואר שהודבק לו "אמן האותיות העבריות".

הציור בבית הכנסת עדס שרד שנים רבות אחרי יוצרו, אך בקושי רב. בית הכנסת עצמו נפגע לא פעם ממאורעות המלחמה: במלחמת העולם הראשונה וכן במלחמת העצמאות ניזוק בית הכנסת מהפגזות, ובמהלך מלחמת ששת הימים הוא שימש מקלט זמני בשל מיקומו מתחת לפני הקרקע. לא זו בלבד, בשל פגעי הזמן ובשל שיפוצים שנערכו במקום כוסתה התקרה בצבע לבן שפגע בציור, חלקיו התחתונים של הציור כוסו בשכבות של צבע וטיח וחלקיו העליונים הלכו והשחירו מלכלוך.

בשנת 2006, בעקבות מצבם של ציורי הקיר העתיקים, יזמו עיריית ירושלים ואנשי בית הכנסת תוכנית לשיקום הציור. המלאכה נמסרה בידיו של מְשַׁמר צרפתי שעשה, כך התברר, עבודה לא מקצועית שהסבה ליצירה נזק רב. התהליך שאיים להרוס את היצירה ולשנות את פני בית הכנסת נעצר רק לאחר שקבוצה של חוקרים ומשמרים ובתוכם מכון יד בן צבי פנתה לבית המשפט.

המאבק הוכתר בהצלחה, ולפני כשנתיים הוחלט לצרף את קירות בית הכנסת לרשימת אתרי המורשת הלאומית. כתוצאה מכך, הממשלה ועיריית ירושלים הקציבו 1.1 מיליון שקלים לשיקום הציור. בעבודות השיקום נחשפו כאמור גם קטעים לא מוכרים מהציור בחלק התחתון של הקירות ועל התקרה. כמו כן בוצע שיקום הנדסי של המבנה.

שפה של עיטורים

חוקרת האמנות הירושלמית נירית שלו־כליפא ממכון בן־צבי חוקרת את דמותו של שטרק זה למעלה מ־20 שנה, ואף כתבה על בית הכנסת עדס ועל היצירה שבו מספר מאמרים. במסגרת שחזור הציור היא עמלה יחד עם אנשי רשות העתיקות וגופים נוספים במטרה לחשוף את היצירה. בשיחה עִמה שנערכת לרגל חשיפת הציור וחנוכת בית הכנסת מחדש, היא טוענת לחשיבותו ההיסטורית הרבה ואומרת כי הציור הוא משמעותי וחשוב במחקר הציוני.

"זו לא סתם עבודה, זה ייסוד מילון הצורות של התרבות העברית", היא אומרת. "הצורות שמופיעות על הקיר בעדס הפכו שנים ספורות אחרי שצוירו בידי שטרק לאבני בניין אינטגרליות בשפה הוויזואלית של הציונות".

מדוע החל תהליך השחזור רק כיום? הרי בית הכנסת והציור קיימים למעלה ממאה שנה.

"במהלך השנים, לאחר שהציור הושלם, נצבעו חלקים ממנו מבלי משים וכן נערכו שיפוצים שונים בבית הכנסת ובמהלכם הוא נפגע. גם כעת, לאחר השחזור, חלקים מסוימים מהציור הענק עדיין לא נחשפו, שכן הציור מקיף את ארבעת קירות בית הכנסת וגם את התקרה. בשנת 2006 הזמינו פרנסי בית הכנסת מטעמם משמר צרפתי שגרם לנזק כמעט בלתי הפיך לציור. במקום לנקות את הציור ולהשיב לו את הצבע והקווים המקוריים שלו, הוא העתיק את הציור בצבעים בוהקים ובסגנון אחר על יריעות קנבס שהודבקו על גביו. כך נוצרו בועות ועוד נזקים אחרים. רק לאחר שהובלנו מאבק ציבורי, שהגיע אף לפתחו של בית המשפט, נפתח הפרויקט לשימור נרחב ומקיף של היצירה".

כיצד התבצעו עבודות השימור המורכבות לחשיפת הציור?

"עבודות שימור בית הכנסת בוצעו על ידי מִנהל השימור ברשות העתיקות. המשמרים שימרו את ציור הקיר המונומנטלי, ואף חשפו את שרידי העיטורים שנקברו זה מכבר תחת שכבות צבע רבות. לאחר לימוד מדוקדק הם הצליחו להציע את שיחזור העיטורים, ולתרום בכך להחזרת בית הכנסת לתפארתו. כמו כן, במהלך העבודות אנשי רשות העתיקות קילפו בזהירות את היריעות הצבועות כדי לחשוף את הציור המקורי שמתחתן. הצבעים המקוריים הצליחו לשרוד מתחת לדבק ואנשי הרשות חשפו אותם בזהירות באמצעות קומפרסים של חומרי ניקוי מתקדמים".

סמלים לאומיים

מה מייחד את עבודתו של שטרק מבחינת מוטיבים?

"שטרק השתמש בעבודתו בסמלים מן השפה הוויזואלית של הציונות – האות העברית, מגן דוד, המנורה, צמחי ארץ ישראל, סמלי השבטים, גלגל המזלות ועוד. המנורה, למשל, משמשת ציון לסמלה של הריבונות היהודית, ומגן הדוד מסמל את הלאום. שטרק השתמש במתכוון במוטיבים ויזואליים מהשפה הציונית כדי לבטא את תפיסתו האמנותית ביחס לעם היהודי שחוזר לארצו. בנוסף, בציור בולט פסוק תנ"כי אחד מספר ישעיהו שעובר כחוט השני לאורך קירות בית הכנסת: 'והביאותם אל בית קדשי… כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים' (שינוי מילות הפסוק במקור. ד"ק).

"מעל לארון הקודש, משני צדדיו, מצוירת כתובת בלשון הזו: 'עבודת הציור מוקדשת לבית הכנסת מהציר יעקב שטרק בצלאל עיר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן'. בשני מדליונים קטנים מצוינים החודש שבו נשלמה העבודה, חשוון, והשנה, תרע"ג. כתובת ההקדשה כתובה בשני מדליונים ושילובה בציור הקיר נראה כיום בחלקם העליון של שלושה קירות: הדרומי, הצפוני והמזרחי.

"בית הכנסת מעוטר כולו בציורים, אך רק מקצתם גלויים כיום לעין. בחלק התחתון של הקירות היה ציור של עיטורי רימונים. גם תקרת העץ הייתה מצוירת. התמחותו העיקרית של שטרק המתועדת בעבודות ששרדו הייתה קליגרפיה, עיצוב האותיות וכתיבתן, אולם הוא עסק רבות גם בציור גלויות, איורים לכתבי־עת וספרים ותוויות ספרים".

לאחרונה נפתח ונחנך בית הכנסת מחדש באירוע חגיגי רב משתתפים. באירוע השתתפו בין השאר ראש העיר ניר ברקת, אנשי השימור מרשות העתיקות שעמלו על היצירה וכן גופים נוספים ומתפללי בית הכנסת. שלו־כליפא מסכמת ואומרת: "בית הכנסת עדס הוא חלק חשוב בנוף ובהיסטוריה של ירושלים ויצירות האמנות החשובות שבו הן חלק מהתרבות של ירושלים. המהלך המשותף שהובלנו להצלת יצירות האמנות יחד עם ההכרזה על בית הכנסת כאתר לשימור במסגרת אתרי המורשת הלאומית הוא מהלך חשוב, שיאפשר לנו להנחיל לדורות הבאים ולתיירים את המורשת המיוחדת של ירושלים".

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, א' אב תשע"ה, 17.7.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 ביולי 2015,ב-גיליון מטות מסעי תשע"ה - 936. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: