בזכות הפטריארכיה | הלל גרשוני

השקפת התורה, המקנה לגבר בעלות על האישה, נראית זרה לפמיניזם המודרני. אך המציאות היא שגם בימינו האישה זקוקה להגנה, ואין מי שיוכל לספק לה זאת אלא אביה או בעלה

הנושא שעליו בחרתי לכתוב רגיש וטעון. על כל פסקה דלהלן יכולתי להעלות על דעתי לא מעט טיעונים נגדיים, אך המקום קצר מכדי להתייחס לכל אחד מהם. לפיכך אבקש לקחת את דבריי כחומר למחשבה בלבד, כהרהור ראשוני ולא כמערך טיעונים שאין עליו תשובה.

כל המעיין בפרשת מטות אינו יכול להתעלם מן היחס השונה שניתן לגברים ולנשים בפרשה. אי אפשר לפטור זאת כעניין צדדי; נראה שהפרשה כולה סובבת בעיקר סביב הפטריארכיה, וזה עניינה. נדריו של איש עומדים בפני עצמם; נדריה של האישה עומדים ומותנים בדעתו של הפטרון שלה – אביה בתחילה, ובעלה לאחר מכן. וכאילו כדי שהדבר יהיה ברור לחלוטין, מסיים הכתוב ואומר: "אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ".

אין פמיניזם דתי?

הפטריארכליות הבוטה הזו, כך נראה, גורמת להרבה דתיים מודרניים לעקצוץ ולגירוד עז. אנחנו, שגדלנו על המסר שפטריארכיה זה רע ופמיניזם זה טוב, פוגשים את הדבר הרע הזה בתורה ומנסים לחשוב איך לעכל אותו. פרשת הנדרים, אגב, איננה כמובן הפרשה היחידה. את הפטריארכיה ניתן לראות בחוקי האישות בספר דברים, עם חובת האנס לשאת את אנוסתו (כדי להגן עליה!), חובת המפתה לשלם כסף לפטריארך, הלוא הוא אבי הנערה, וכן הלאה. למעשה נתקלנו בכך כבר בספר שמות, בעשרת הדיברות, שבהם צווה הגבר שלא לנאוף ושלא לחמוד את אשת רעהו. "אשת רעך" נתפסת כקניינו, לפחות במובן ידוע, כמו שדהו ועבדו ואמתו ושורו וחמורו. והפטריארכיה ממשיכה גם בספרי הנביאים, במשל כבשת הרש; עם משלי הנביאים המדמים את בגידת עם ישראל בקב"ה כבגידת אישה בבעלה וכדומה. דברי חז"ל, באגדה ובהלכה, ממשיכים את הגישה הזו עם אמירות כמו "האיש מקדש את בתו ואין האישה מקדשת את בתה" או "מציאת האישה ומעשה ידיה לבעלה", ועוד כהנה וכהנה.

לא לחינם פמיניסטיות דתיות זוכות לשמוע לעתים ביקורות מצד עמיתותיהן החילוניות על כך שאי אפשר להיות פמיניסטית באמת וגם דתייה באמת. "בניגוד ליהדות, פמיניזם מושתת על עיקרון פשוט אחד: כולנו נולדנו שווים בזכויותינו וחובותינו, הגם שתפקודינו הביולוגיים שונים", כתבה אריאנה מלמד באתר ynet, במאמר שכותרתו "אין פמיניזם דתי". "הרבנים שלך לא יכולים לסבול את הרעיון, אחותי, מפני שהוא חותר תחת עצם קיומה של ההיררכיה הענקית שמזינה ומפרנסת, מעצימה ומכבדת אותם".

כיצד אם כן הדתיות מתמודדות עם הדיסוננס הזה? אחת הדרכים הנפוצות גוזרת גזרה שווה בין האתגר האמור לבין הסתירה הידועה שבין תורה ומדע. כשם שניתן לקבל את התיאוריות המדעיות החדשות ולהעמיד את ארמון התורה ממעל להן (על פי אגרות ראי"ה קלד), כך נטען, ניתן לקבל את התיאוריות החברתיות החדשות והתורה תסתדר מעצמה.

אלא שהגזרה השווה הזו נתקלת בקושי מהותי. ניתן לפתור את הסתירות בין דת למדע בכך שהדת הינה נורמטיבית בעוד המדע הוא דסקרפטיבי. התורה מלמדת אותנו מוסר, והמדע מלמד אותנו את דרך פעולת הטבע. כשהתורה מספרת לנו על בריאת העולם אין זו אלא דרך ביטוי כדי לאלפנו בינה ולהורות לנו את האמיתות הבסיסיות על הא־ל השולט ביקום, המוסר כמרכיב קריטי בהתנהגותנו, וכן הלאה. אך הדבר אינו אפשרי כאשר דנים בפמיניזם. הלא הפמיניזם שרוי בתחום הנורמטיבי; ואם אין לנו ללמוד מן התורה לא את הפן הדסקרפטיבי וגם לא את הפן הנורמטיבי, מה ייוותר לנו ממנה?

השאלות הללו אינן פשוטות וגם לא חדשות, ואיני מעוניין להתעכב עליהן מעבר לאזכורן. כאן אני רוצה לדון בהנחת המוצא של דיון זה, שלפיה פטריארכיה זה רע ואילו פמיניזם (במובן של אנטי־פטריארכיה) זה טוב.

אל מול הכוח והאינטרס של התוקף עומדים הכוח והאינטרס של הצד המגונן צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אל מול הכוח והאינטרס של התוקף עומדים הכוח והאינטרס של הצד המגונן
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

עוגנים של עוצמה

הנה נשאל עצמנו: מדוע הפטריארכיה כה רווחת בתרבויות רבות, שונות ומשונות, לאורך ההיסטוריה ומסביב לגלובוס? מדוע גם בתרבויות "שוויוניות" יחסית, כמו זו המערבית־מודרנית, ניתן עדיין למצוא קווים פטריארכליים רבים? מדוע עדויות על תרבויות מטריארכליות נעות בין המיתוס לבין הקוריוז?

נראה שיש כמה עוגנים במציאות המושכים את התרבות לכיוון זה. העוגן הראשון, הבולט לעין, הוא החוזק הפיזי. גברים, בממוצע ובדרך כלל, גדולים וחזקים יותר מנשים. גבר יכול לכפות את רצונו על אישה בכוח הזרוע, ואין הדבר כן בכיוון ההפוך. בעקבות כך, יש המציירים את התרבות הפטריארכלית כמין סדר חברתי שבו קואליציית הגברים הצליחה לכפות את רצונה על קואליציית הנשים בזכות הכוח הפיזי. ומכיוון שדיכוי בכוח הזרוע הוא בוודאי דבר שאינו מוסרי, הפטריארכיה פסולה אצלם כמובן מאליו.

התפיסה הזו הינה פשטנית למדי אך לא אתעכב עליה כרגע ואעבור לעוגן השני, והוא העוגן הביולוגי־פסיכולוגי. האדם, כפי שמלמדים אותנו גם השכל הישר, גם הכרת המציאות הפשוטה וגם המחקרים, אינו לוח חלק, ונשים וגברים נולדים כשהם מחווטים מוחית אחרת, בפרט בכל הנוגע ליחס בין המינים. "בכל הקשור למיניות האנושית יש טבע אנושי נקבי וטבע אנושי זכרי, ושני סוגי הטבע האלה שונים זה מזה באורח יוצא מגדר הרגיל", כתב כבר דונלנד סימונס בספרו על האבולוציה של המיניות האנושית.

ההסבר האבולוציוני להבדלים בין המינים – אלה מהם שנצפו ברוב ככל התרבויות ולפיכך הם כנראה אוניברסליים ומולדים – נראה בדרך כלל הגיוני: האישה היא הנכנסת להיריון, ועל כן כל זיווג מהווה מבחינתה התחייבות פיזית ארוכת־טווח שיש לשקול בקפידה. גברים לעומת זאת אינם נכנסים להיריון אלא מכניסים להיריון, ועל כן המחויבות הפיזית שלהם קטנה בהרבה. הרחיבו על כך מחברים רבים שעסקו ביחסים בין המינים מנקודת מבט אבולוציונית, כמו סימונס, דוקינס, פינקר ואף קווירק, בספרו בעל השם התמציתי "זרעים הם מגברים, ביציות הן מנשים".

להבדל הזה יש השלכות רבות ומשמעותיות על ההבדלים בין המינים. גברים פועלים כ"ציידים" או כ"מועמדים", נשים כ"בררניות". לפני שאישה תבחר בן זוג היא תברר שהוא אכן המתאים ביותר גם מבחינת בריאות הגנים שלו, וגם מבחינת היכולת שלו לתמוך בה ובילד. המשיכה של נשים לגברים בעלי עוצמה, או בעלי רכוש רב, אינה מקרית; ויש להניח שאם לגבר יש אמצעים רבים, ההשפעה של הזוגיות שלו עם עוד אישה או שתיים מבחינת היחס לילד שלה אינה כה דרמטית, ועל כן פוליגמיה (בפרט לבעלי אמצעים) היא דבר הרווח בתרבויות רבות, כולל ביהדות שלפני חרם דרבנו גרשום, ואינה כה פוגעת בנשים. "האם תעדיפי להיות רעייתו השלישית של ג'ון פ' קנדי", שאלה לאורה בטצ'ג, "או רעייתו הראשונה של בוזו הליצן?".

לעומת זאת, ריבוי גברים לאישה אחת הוא דבר שונה בתכלית. מציאות כזו לא תאפשר לגברים לדעת של מי הילד, ובכך תהווה מבחינת הגבר בזבוז של משאבים על גנים שאפשר שאינם כלל שלו. אין פלא אפוא שקשה למצוא חברות שבהן קיימת תופעה מעין זו. "בעלי שררה התירו ומתירים לעצמם פוליגמיה ביותר משמונים אחוזים של התרבויות האנושיות", כותב סטיבן פינקר בספרו "כיצד פועל המוח". "לשם השוואה", ממשיך פינקר וכותב, "פוליאנדריה נדירה כמעט עד כדי אי־קיום".

"כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר" היא, אם כן, מציאות פסיכולוגית מולדת, וכמוה גם הדמיון שבין היחס לקניין הפיזי של האדם לבין "בעלותו" על אשתו (וסליחה על ההחפצה): כשם שלאדם יכול להיות יותר מחפץ אחד אך לא יכול להיות לחפץ אחד בעלים רבים, כך לגבר יכולות להיות (עקרונית) כמה נשים, אך לא כן לצד השני. ברור שה"בעלות" הזו קיימת רק בהקשר של היחסים הזוגיים והיא אינה הופכת בשום אופן את האישה ל"אדם סוג ב'".

ואולם, היחסים הביולוגיים הללו, בצירוף לחולשה הפיזית של האישה לעומת הגבר, יוצרים בעיה: האישה יכולה אולי לרצות לברור בין הגברים השונים, אך מה ימנע מגברים אלימים לקחת ממנה בכוח, או בפיתויים שקריים, מה שהיא לא מוכנה לתת מרצונה החופשי? וכאן מגיעה הרגל השנייה של הפטריארכיה. הגנת האב (או האח הגדול) על הבת מהווה משקל נגד לכוח הפיזי של התוקף הפוטנציאלי. האינטרס של האב במקרה הזה זהה לגמרי לאינטרס של בתו – הוא רוצה שיהיה לה בן זוג כשיר, שיתמוך בה לאורך זמן, ולכן הוא יעשה הכול כדי למנוע מגברים לא מתאימים לגשת אליה. זה אינסטינקט תמידי, הקיים בלי ספק גם בתרבות שלנו. רההסדר הזה יוצר מערך של שיווי משקל, מאזן אימה: אל מול הכוח, האלימות והאינטרס של התוקף או המפתה הרמאי עומדים אלה של הצד המגונן. וכמו כל הסדר מגונן, יש בו משום נטילת חירות: כשם שאנו מוותרים על חלק מחירותנו (בלי ששאלו אותנו) לטובת הריבון המגן עלינו, כך נשים בעולם הפטריארכלי מוותרות על חלק מן החירות שלהן (בלי שבאמת שואלים אותן) לטובת הגנה על האינטרסים שלהן.

מפלת הרומנטיזציה

ומהו המצב בעולם הפוסט־פטריארכלי של ימינו? האמנם כמות ההטרדות המיניות, הניצולים והאונס קטנה מזו שבעולם הפטריארכלי? קשה אמנם לאמוד את הדברים בפועל, כיוון שאל מול מיעוט תלונות בחברות פטריארכליות כיום ובעבר ניתן תמיד לטעון שיש תת־דיווח חריף, וההערכות השונות בדרך כלל כוללות הרבה הנחות יסוד לא מוכחות ויותר מקמצוץ משאלת לב של המעריכים, אך דבר ברור הוא שגם בחברות הפתוחות ביותר, כגון בקמפוסים בארה"ב, יש תופעה נרחבת של פשיעה מינית, אולי נרחבת יותר מאשר בחברות מסורתיות, דווקא מפני הפתיחות המינית שהפמיניזם הרדיקלי בדרך כלל מפגין. במאמר שכתב לאחרונה פרופ' הארווי מאנספילד ב"וויקלי סטנדרד" (ותודה לידידי אהרן רוז על שהפנה אותי למאמר זה) עומד המחבר על כך ש"תרבות האונס" שמאשימים בה את הארוורד ואוניברסיטאות אחרות נובעת דווקא מן הפמיניזם הרדיקלי, הבורח מן הצניעות הנשית המסורתית ומבקש להקנות לנשים את הטורפנות המינית הגברית, בלי מוכנות לשאת בתוצאות.

אל מול התופעה הזו נזעקות פמיניסטיות לתבוע "לחנך" את הגברים, להחמיר את החקיקה והענישה וכן הלאה. אך כל הצעדים הללו לא עזרו עד כה וספק אם יעזרו בעתיד, משום שהם מתעלמים מן האמת הבסיסית על יחסי הכוח בין גברים לנשים בעולם האמיתי לטובת סיפור דמיוני על הבניה חברתית הניתנת לשינוי כרצוננו.

התפיסה הפמיניסטית לגבי היחסים בין בני האדם מזכירה את יחסו של וודרו וילסון ליחסים בינלאומיים. ההנחה שלו הייתה שכל העמים רוצים בטובת הכלל, וכל מה שצריך אלו מוסדות שיסדירו את המחלוקות ביניהם, וכך ניתן יהיה לצעוד אל עתיד חדש ונפלא. ההשקפה הרומנטית הזו, שעדיין קיימת ביחסי החוץ של ארה"ב, נוחלת פעם אחר פעם מפלה אל מול ההשקפה הריאליסטית יותר, זו של מאזן הכוחות: לכל אומה אינטרס משלה, ושלום אמת יוכל לחול רק כאשר כל עם יעמוד על שלו אל מול הצד השני, והרוצה בשלום מתכונן למלחמה.

באותה מידה, אין מקום "לרצות" או "לקוות" או "לתבוע" שהגברים יהפכו למשהו שהם אינם. דרך ריאליסטית יותר לאיזון בין האינטרסים היא הדרך של מאזן הכוחות הבין־אישי ובין־משפחתי, שבה אין דבר מושלם וזאב אינו גר עם כבש, אך מעמדם של כלל הצדדים נשמר; דרך שבה האב דואג לבתו ולאחר מכן הבעל דואג לאשתו, והרתעה הדדית קיימת. הפחד מקרוב המשפחה המגן, כך נראה, פועל גם היום בצורה טובה עשרות מונים מאשר הפחד מהמשטרה או מבתי המשפט. ודאי שאין כאן הגנה מושלמת, ומקרי תקיפה מינית תמיד היו ויהיו, ואולם ספק בעיניי אם הדרך לצמצם אותם תהיה גינוי הפטריארכיה וניסיון להנדס עולם חדש ומופלא המתעלם מההבדלים המולדים והחברתיים בין המינים, כפי שמשקף לנו גם המקרא.

* הלל גרשוני הוא בעל תואר שני בתלמוד מהאוניברסיטה העברית ודוקטורנט במסגרת תוכנית הדוקטורנטים של פורום קהלת

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, א' אב תשע"ה, 17.7.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 ביולי 2015, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ה - 936 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 59 תגובות.

  1. כבר הציבו אבטחה ליד הבית שלך מול גדודי הפמיניסטיות הזועמות?

  2. טוב, אני מבין שכולנו נקנה אקדחים להגן על בנותינו.

    • שמעון ירושלמי

      מזל שאין כותב המאמר משמש כראש חוג במדעי הרוח באוניברסיטה העברית, שאם כן היה מודח לאלתר, לאור עודף הליבראליות השוררת באקדמיה הישראלית הפתוחה לדעות שונות, כפי שנוכנו לדעת במקרהו של המרצה המוכשר אבינועם רוזנק..

      • הייתי אומר שלכתוב שמזל שהכותב אינו משמש כראש חוג במדעי הרוח באוניברסיטה העברית זה פחות מדוייק מלכתוב שזה חוסר מזל שהוא משמש ככותב במוסף שבת.

        • על אותו משקל הייתי אומר שמזל שאנשים כבצלאל א אינם מחליטים למי מותר לכתוב ב'מוסף שבת' ולמי יש לסתום ת'פה משום שאינו כורע ברך לפמיניזם הרדיקאלי האופנתי האידנא…

          GALAXY S II נשלח באמצעות

          • הנקודה שפיספסת , בין היתר, היא העובדה שלכותב לא היה שום סיכוי לעמוד בראש החוג למדעי הרוח באיזושהי אוניברסיטה.
            לפחות לא עד שיקרום עור וגידים חזון ספרו "השלישי" של ישי שריד, אודות ממלכה אלימה ומשיחית המוקמת על חורבות מדינת ישראל.

            לעומת זאת, לרוע המזל , "במוסף שבת" הוא אכן כותב.

            עוד מידע על ספרו של שריד כאן:
            https://7minim.wordpress.com/2015/07/15/saridbook/

            • שמעון ירושלמי

              בצלאל א, בן אם תרצה ובין אם לאו, סוף כל סוף לא תצליח להשתיק את היהודים שכל חטאם הינו שהם מעיזים לדבוק במסורת האומה ותורתה, ובפרט עתה בתקופת בין המצרים בו אבלים אנו על החורבן – מתוך צפייה ואמונה עמוקה להתממשותה הריאלית של התקווה המשיחית של "חדש ימינו כקדם", כולל מינוי יהודים יקרים ונאצלים כר' הלל גרשוני נר"ו לשמש כראשי חוג במדעי הרוח באוניברסיטה העברית, מעל פסגת על הצופים, לא על חורבות מדינת ישראל ח"ו כי אם לתפארת מדינת ישראל ומדעי הרוח!

              • שמעון ירושלמי

                ולא מפי ספרו המדומיין של בנו של יוסי שריד המדומיין נלמד מה יקרה, כי אם מתוך דברי נביאי ישראל, נביאי האמת והצדק.

    • למגדר מילתא

      עיקרון השוויון מחייב שאוניברסיטה המחזיקה מחלקה נשית ללימודי מגדר, תחזיק גם מחלקה כזאת למגדר הגברי. גם לגברים מותר לפאר ולרומם את עצמם ולזעוק על אפלייתם והדרתם.

      בברכה, טום אנדרו ג.

    • ועל דרך הרצינות

      קריאה להשתחררות ממאבקי הכוח שבין המגדרים ולטיפוח תודעה של השלמה הדדית – במאמרה של ד"ר עינת רמון, 'סוד היחיד והיחד (לפרשת קדושים)', באתר זה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. ישר כח על המאמר!

    הלל גרשוני כותב את האמת הפשוטה בתוך סבך של ערפל של שקרים מוסכמים

    גם אם לא על כל מילה במאמר אני הייתי חותם סך הכל המסר נכון מאוד

    מעניין מאוד שגם בעולמינו הנוכחי נשים עדיין מצפות שהגבר הוא זה שיציע נישואין ועוד ציפיות המצו]ות מגברים באופן מסורתי -כמו שהלל כותב בצדק כל זה לא במקרה

    ובהקשר המצוצמצם של הציבור הדתי-כמה נשים דתיות הן פמיניסטיות?

    כמה באמת רוצות "מניינים שוויוניים" ודברים מהסוג הזה?

    הרוב באמת ובתמים מאמינות בנשיות שלהן המסורתית והן לא בכל הקטע הפמיניסטי

    • נו, מצא הכותב הנכבד איזו תאוריית פח, והוכיח את יעילותה של הפטריארכיה.
      נעזוב שבתרבויות רבות הידועות לנו היום אין לגבר כל מונופול על נשותיו ובניו,עד לא מזמן היו לא מעט תרבויות שבהן האשה מקיימת יחסים עם גברים מזדמנים, או אפילו שישנם מספר גברים ואישה אחת, וקצת קשה לבדוק ולהוכיח מה יעיל ומה לא אבולוציונית – הכל בסופו של דבר סברות כרס, ואידך זיל גמור מעט אנתרופולוגיה והיסטוריה של המשפחה.
      אבל בואו נניח שזה היה "יעיל פעם". האם בחברה כזאת ה"ה גרשוני רוצה לחיות? יכול להיות שהיה יתרון "אבולוציוני" בהשאת ילדה בגיל 12, התורה והחכמים כולם תמכו בזה. האם היית משיא את בתך בגיל כזה? הייתה פעם עבדות, וגם היא – כשמדובר בעבד כנעני – זוכה לגיבוי בתורה – האם מישהו מקוראי "מקור ראשון" היה רוצה שיהיה לו איזה עבד, או שפחה נחרפת, או אפילו עבד עברי, אדם עני שמכר את עצמו כדי לשלם את חובותיו ועובד ללא שכר במשך שש שנים?
      היום אין שום צורך "טבעי "בפטריארכיה, גם אם פעם היה כזה. ונניח ש"טבעו" של הגבר הוא כזה או אחר – הפטריארכיה האידאלית אינה קיימת, אם פעם הייתה. האב אינו יכול להגן על בתו הצעירה – הוא טרוד בפרנסתו והיא טרודה בחינוכה, ואחר כך – גם היא עסוקה בפרנסתה. הגבר, עוד פחות יכול להגן על אשתו. מחקרים רבים מראים שפגיעות מיניות אינן "מפלות" בין אשה לאשה, לא על פי לבוש ולא על פי דרך חיים. רבות – ורבים, דרך אגב – נפגעות בילדותן, ודווקא על ידי קרובי משפחה ואנשים המוכרים לה. גם בנים נפגעים בגילאים אלה. אלו שנפגעות בנעוריהן בבגרותן, שוב נפגעות דווקא על ידי המוכרים להן, אלו שבוטחים בהם, לעתים בבית, או במקום העבודה, או במקום ההתנדבות. כל זה – ידוע ומפורסם, חקור וממוסמך.
      ובכלל, משונה מאוד שאנשים שאמורים לקבל על עצמם "עול מצוות" ולנהוג שלא כטבעם בדברים רבים – ודווקא בצרכי הגוף ותשוקות הנפש פתאום נלחמים על זכותם לדכא ול"הגן" על נשים משום שפגיעה בהן היא "טבעית".
      אבל אני חושב שמר גרשוני מטעה אותנו אודות טבעם של גברים. קודם כל: גברים הם לא בהמות – לא רק שהם יודעים להתאפק כשיש להם סיבה טובה לכך, פרנסה למשל, אלא הם גם רוצים באמת בקשר, בהדדיות, באנושיות. לא מדובר רק באיזה בניין עדי עד עם אהבת נפש, אלא גם אישה שפגעת בה בשוק (טוב, פגשת במסיבה) – והכל תאווה – אתה עדיין מתהווה להנאה הדדית, וודאי שאינך רוצה דווקא לפגוע בה. ודווקא המכבש המופעל על גברים, החל מסדרות רומנטיות וכלה בסרטי הפורנו שילדיכם צופים בהם למרות כל ההגנות והחסימות – היא שהגבר תמיד צריך לרצות, וליזום, ולוותר על ההדדיות, והאשה? "יבוא לך, יבוא לך" אמר מי שאמר בסרט ישראלי ידוע.
      ול שאתה באמת צריך לעשות – עם הבן שלך, ועם התלמיד שלך, הוא להסביר לו שנשים לא באמת נהנות כשכופים עליהן, ושהכופה הוא לא גבר גבר. בכלל. גם אני רוצה מדי פעם לשדוד בנק, אבל אני מתאפק.
      תוריד את האזיקים הפטריארכילים מהבת שלך, היא אולי לא מספרת את זה, אבל הם משפשפים.

  4. אמיר
    בנשיות המסורתית שנשים אינן יודעות קרוא וכתוה והן וודאי לא בעלות תואר אקדמאי.
    בנשיות המסורתיות שהאשה בביתה והבעל הוא המפרנס.
    בנשיות היותר מסורתית שלפני חדר"ג שהיא בסכנה מתמדת של הוספת צרה וגירושין בעל כורחה.
    ובנשיות העוד יותר מסורתית של דיני טומאה וטהרה וד"ל

    • מוישה, והעובדה היא שגם נשות הציבור הדתי דהיום בעלות התארים האקדמאיים וכו' וכו' לא מעוניינות בכל מה שתיארתי שהוא נחלת נשים מעטות מאוד

      לכך לא התייחסת

  5. ערימה של קשקושים פסאודו-מדעיים כדי להצדיק סקסיזם שחוק ולעוס. למה כול פעם זה מקבל במה?
    מה הבעיה להגיד, שהתורה נכתבה ממש מזמן, ומותאמת לימים שנשים היו קניין.

    בתורה גם מותר להחזיק עבדים. אז מה?
    מלחמות ורצח, קיימים מאז ומעולם. אז מה? עכשיו פשוט נקבל את זה?

    • מה הבעיה להגיד, שהתורה נכתבה ממש מזמן, ומותאמת לימים שלא היה חשמל ולכן מותר להשתמש בו בשבת? או לימים בהם לא ידעו איזה אוכל מזיק ואיזה לא ולכן שמרו על כשרות? או לימים שבהם עוד היו צריכים להשתמש ב'אלוהים' כדי להצדיק מוסר?

      בקיצור, הפמיניסטיות הדתיות הן לא פחות מרפורמיות..

      • יאללה יוסי, צודק!!
        רוצה להיות עבד עברי שלי? או אולי למכור את בתך לשפחה כדי לגמור את החודש? זו זכותך המוחלטת!!
        רק אל תשכח למצוא לה אדון טוב, כדי שכשיוולדו לה ילדים מעבד אחר, הוא ידאג להם.

        תניח את המספריים ובוא נדבר על זה – תעשה הבדל בין מצוות שבין אדם לחברו לבין מצוות שבין אדם למקום. מצוות שבין אדם לחברו תמיד היו מושפעות מהסדר החברתי באותה תקופה. לכן פוליגמיה מותרת בתורה אולם נאסר בחרם דרבנו גרשום, כי זה כבר לא היה מקובל באשכנז באותה תקופה והציג את היהדות כדת פרימיטיבית לעמות הנצרות "הנאורה" ולכן תרם לרדיפות. מצוות בין אדם למקום לא אמורות להשתנות כי הן מצוות שתלויות בקשר שבין אדם לאלוקיו. הן לא משתנות עבור אותן פמיניסטיות שאתה מכנה רפורמיות (תוך הפגנת בורות מוחלטת במשמעות המושג "רפורמיות") שממשיכות לשמור שבת כהלכתה, ולהאמין באמונה שלמה באלוקי ישראל.

    • רחל, ומדוע הרעיון הפמיניסטי צריך לקבל במה?

      מבחינת רבים מאוד וגם אני בתוכם הרבה ממה שידוע כ"לימודי מגדר" הוא בגדר שטויות וקשקושים פסוודו מדעיים שבאו לשרת אג' נגדה אידיאולוגית

      מדוע אם כך הרעיון הפמיניסטי כן "מדעי" ומחייב שיתנו לו במה? אתמהה

  6. מאמר נהדר!

    אפשר היה עוד להוסיף פה ושם אבל מסכם לא רע..

  7. רחל
    בנושא מלחמה השתנו דברים, אך לא בעקרון.

  8. לא יאומן שדבר כזה התפרסם בעיתון שלכם! בעצם מה שהוא אומר זה שכל גבר בטבע שלו הוא אנס/מטריד מינית וכו׳ והדבר היחיד שמונע ממנו מלעשות כן לכל אישה זה לא ערכים/ מוסר/חינוך וכו׳ אלא רק פחד שאבא שלו/בעלה יכה אותו…
    בכנות, בושה שאתם מפרסמים מאמר כזה ועוד יותר בושה שזה תחת ״כסות מדעית״. חשבתי ברצינות לעשות מנוי לעיתונכם כי הרגשתי שאולי הוא ייתן קצת עומק ומאמרים מעניינים. אל אם זו הרמה שלכם אני שמחה שלא עשיתי עדיין וממש לא מתכוונת לעשות עד שתחזרו בכם מפרסום דברים כאלה על גבי עיתונכם. חבל. חבל שאתם בוחרים לפרסם דברים כאלה. מצער מאוד.

  9. הדוגמא של עבדות היא מצויינת, כי היא עוגנה בטיעונים דומים לפאטריארכיה, החל בקללתו של חם ועד לנחיתות מולדת של עבדים.

  10. גיבוב שטויות רדוד עטוף במילים גבוהות ובניסוח מרשים ותו לו.
    ניכר כי גרשוני פוחד לאבד את זכויותיו היתרות ואת השליטה היחסית שלו שהוקנתה לו לא בכוח ולא בשכל, אלא מעצם היוולדו זכר. כנראה שאין לו הרבה מה להציע מעבר לגבריותו השבירה והוא צריך לחזק את מעמד הגבר בעיניו, בעולם הדמיוני שיצר לעצמו בו נשים הן חלשות, קלות דעת ונושאות אליו, הגבר החזק, עיניים כלות.
    כפסיכולוג אני מבין מאיפה נובע הצורך שלו לבצר את זכריותו כדבר נעלה וחזק, אבל הייתי מציע לגרשוני לא להביע דעות כאלו בציבור כי הן מצביעות בעיקר על החולשה הפנימית שלו.
    על מערכת מקור ראשון אני בעיקר מתפלא, איך אפשר להציג תוכן כזה בלי מחשבה שניה?

  11. וואו כצפוי האינקוויזיציה הפמיניסטית מתכננת את ה"אוטו דה פה" העונתי

    הלל אל תירא ואל תחת האמת עד לעצמה

  12. אמיר חצרוני דתי נולד, מזל טוב.
    שרירי הכעס של הציבור שחוקים מתמיד, זה לא עיתוי טוב. נסה עוד מעט, אחרי שהציבור ירגע מפרובוקטורים.
    בינתיים קבל כמה רעיונות:
    למה קול השירה של נשים מזהם את המוח, מוכח מדעית.
    למה להרוג להט"בים יעשה טוב לעולם.
    למה אוכלי טריפות הם טפשים ממש (במיוחד אם מדובר באנשים מסוג ב' המתקראים נשים, הן טפשות כבר מלידה)
    למה שמאלנים צריכים למות.
    אני חושב לכתוב אלגוריתם שייצר רעיונות פרובוקטיביים לשכמותך.

  13. יש משהו שאני ממש לא מבין

    ממתי הפמיניזם נהפך לברירת מחדל רעיונית שאוי ואבוי למי שיעז לחלוק עליו?

    כמדומני ש"מוסף שבת" של מקור ראשון מוקדש במוצהר לדיון פתוח אז הדיוט שכמותי חושב ש"דיון פתוח" משמעו קשת דעות ולא עמדה אחת שמחייבת את כולם לעמוד דום בפניה

    יש מצב שהפמיניסטיות והפמיניסטים חושבים שמדובר ב"פראבדה" פמיניסטית?

    אם כן אז זה מצער שמי שמעמידים פני ליברלים מתנהגים כמו דוגמאטיים מהשורה

    לא שזה כל כך מפתיע

    • אמר מי שפטר עצמו מכל הטיעונים הפמיניסטיים ע"י קריאת "ג'יהאד" ומבלי צל של התייחסות.

      לפחות הפמיניסטיות כאן מעלות טיעונים שניתן לדון בהם ולחלוק עליהם, בעוד אתה פוסך את כולם על הסף ועוד מעז לבכות שאתה זה שמקצים את דעתו. ממש הקוזאק הנגזל.

      השיח הפמיניסטי הוא צד לגיטימי בשיח המגדרי, אם תרצה ואם לא.

  14. התשובה הכי פשוטה לטיעונים המציגים את שבחי הפטריארכיה היא: שאל את האשה.
    היכן נשים מרגישות בטוחות יותר, מכל בחינה שהיא, ברחובות עיר מערבית-חילונית-מתירנית או עטופות בבורקה ברחובות מדינה מסורתית, בה היא נחשבת לרכוש בעלה / אחיה / אביה.
    שני הדגמים עדיין קיימים בימינו וקל יחסית לבדוק את הדבר.
    גם אם ישנן היום נשים שתדברנה בשבח בתפקיד המסורתי של נשים/גברים – אין בכך כדי להסיק געגועים לפטריארכיה נוקשה ומיושנת בה הן רכוש הבעל וזוכות להגנתו כבנות חסות.

    • נראה לי שבשני המקרים רוב הנשים תעדפנה את המצב שבו הן נמצאות כרגע ולא תחשובנה שהנשים בחברה האחרת חיות טוב יותר. כמו כן אני מכיר ערגה של נשים בחברה פטריארכלית לחופש בחברה הפמיניסטית, ואני מכיר גם ערגה הפוכה. כך שנראה לי שהמבחן הזה לא ממש עוזר, אם כי הוא רעיון נחמד.

    • ואיזו אשה מרגישה יותר בטוחה במערכת נישואין, זו שבעלה יכול לגרשה בכל רגע נתון (וכתובה מדרבנן), או זו שהיא מוגנת ע"י חדר"ג?

    • לחנך מחדש את הנשים

      מה זה פטריארכיה? על מה את מדברת? על איזו מועצת גברים גדולה ששולטת על העולם?
      או שאת מתכוונת שפטריארכיה זה שגברים שולטים? אם ככה גם היום גברים שולטים וזו לא "פטריארכיה" זה פשוט שזה התפקיד של הגבר. ולראיה את מדברת על רמת הביטחון שלך כאישה מבלי להבין אפילו שאלה שדואגים לך להרגשת הביטחון הם אנשי מקצוע שהם גברים. ואלה שדואגים לך לביטחון אמיתי הם גברים שנופלים בקרב. כל זאת כשאת תתלונני על כמה לך כאישה קשה ותרצי לקחת פחות פחות אחריות אבל יותר שליטה, בתואנה של מילה מופלצת בשם "פטריארכיה".

      והראיה לכך שנשים מרגישות הכי לא בטוחות בחברה מערבית היא שהן פמניסטיות – קרי זקוקות להגנה תמידית של משטרה ומערכת משפט וחוקים על גבי חוקים רק כדי ללכת ברחוב בלי לברוח מתחת למכונית כמו חתול מפוחד.

      אתה לא תראה בחברה ערבית אישה צועקת שהיא תקרא למאבטח או למשטרה או שאתה מטריד אותה כשאתה מתווכח איתה. אתה אפילו לא תראה אותה עושה סימן בעיניים לגבר זר שיבוא לעזור לה אם מישהו שלא מוצא חן בעיניה מתחיל איתה בפאב. בחברה מערבית לעומת זאת כמעט כל אישה שניה תוציא לך את המשפט הזה.

      אתה לא קורא בעיתונות ערבית על סמי אונס ותרבות אונס. אתה קורא את ההיסטריה הזאת מעל דפי עיתונות מערבית.

      ההיסטריה הזאת היא הפמניזם. כי רציתם להיות בתפקיד שלנו במקום שלנו איתנו. על כל המשתמע מכך. אבל המצחיק הוא שבמקום להיות שוות לנו הפכתן את ההפרדה בין גברים לנשים לפשוט אחרת. ואת ההגנה והדאגה של הגברים אליכן נתתן לאאוטסורסין. אז עם מה את מאושרת יותר? עם הגנה וצרכים שאת מקבלת ברמה האישית כי את בחרת להיות עם גבר? או עם הגנה שאת מקבלת ברמה מאוד לא אישית, וצרכים שאת לעולם לא תקבלי כי את חושבת שאת צריכה להיות קודם אישה שלמה עצמאית וחזקה בלי אף גבר?

      בהצלחה עם להיות חזקה ועצמאית. את לא באמת אף אחד מהשניים. את תלויה וזקוקה להגנה והרגשת ביטחון תמידית. אתן לא עובדות על אף אחד.

      • לרדת על פמיניסטיות ולדחוק את הלגיטימיות שלהן זאת כבר לא תגובה מספקת בימינו, אמיר. זלזול הוא לא טיעון . יש לך טיעון נגדי? אתה מוזמן לפרוס אותו. אם לא, כנראה שתצא אדיוט.

      • שאלת ואני עונה- ודאי שאני מעדיפה שההגנה עלי (וגם על גברים שלא מחוייבים להיות סופר מן אם הם לא בוחרים בזה) תהיה ענין ממוסד. כי זה משאיר את הזוגיות שלי במקום שבו יש לשנינו בחירה אמיתית איפה אנחנו רוצים לעשות את האיזונים בכל התחומים, ולא במצב תמידי של מגן ומוגנת. המצב בו המדינה מגנה עלי מרחיב לי את האפשרויות ואני כבר לא צריכה לבחור בהכרח את הגבר הכי שרירי וחסון שיוכל להדוף מתקפה עלי, אבל אולי גם יהיה אהבל גמור, אלא גם לבחור איש עדין שיש לי איתו שפה משותפת וערכים משותפים ואין לי דרישה ממנו לשנות את מהותו כי אין זה תפקידו (לפחות הבלעדי והמובן מאליו) בחיינו.
        לגבי הכותרת שלך- "לחנך את הנשים"-בהצלחה עם זה. צר לי, אבל כנראה נולדת בתקופה הלא נכונה.

        • הדר, כתבתי כאן בתגובתי לנדב שנרב מדוע אני חושב שיש לא מעט צדק בדבריו של הלל גרשוני גם אם לא הייתי חותם על כל מילה

          ולפני שאת מעירה לי – רוב הפמיניסטיות לא רוצות בכלל לנהל דיון והן רואות את עמדתן כעל ברירת מחדל ואת הדיון כמאבק ועליה על בריקדות

          לכן כשם שאדם מודד מודדין לו וכשהפמיניסטיות ידעו לנהל דיון ענייני אז אשמח לנהל דיון ענייני איתן

          האמיני לי שמניסיון מר אני כותב זאת. – כל כך הרבה פעמים ניסיתי לדון עם פמיניסטיות באופן ענייני ולא הצלחתי מרוב התלהמות מצידן

          לצערי הרב זה בדוק ומנוסה

        • לחנך מחדש את הנשים

          אני מניח שאני יכול לסגור את הטיעונים שלי בהוכחה שהיא הפיסקה שלך. כלבתא שכותבת כמה היא מעדיפה שגברים יגנו עליה בצורה ממוסדת ובאותו הזמן יורקת על גברים במילים כמו "פטריארכיה" שעושות דמוניזציה לאחריות ולסמכות שגברים לוקחים עליה.

          אין הוכחה יותר ניצחת מהדברים שכתבת לנרקיסיסטיות וליוהרה של האישה הפמניסטית.

          ואם את מודה בכך שגברים הם אלה שמגינים עלייך (וגם מספקים לך דרך אגב כמעט את כל הצרכים שלך) את גם מודה בעצם שאני לא באמת "נולדתי בתקופה לא נכונה". כי כל הקישקושים הפמניסטיים שלך הם מצג שווא שמכסה על אותה מציאות מקדם, כדי שאת תרגישי יותר טוב עם עצמך כשאת באשליה שאת משחקת את התפקיד של הגבר. כמו האיפור שאת שמה על עצמך להסתיר את הפגמים במראה הטבעי שלך כדי שיחשבו שאת יותר ממה שאת באמת.

  15. לחנך מחדש את הנשים

    האבולוציה מבלבלת אותך, והפמניזם מבלבל אותך עוד יותר. עזוב את ההגדרות של שני התיאוריות האלו. תתחיל לדבר בשכל ישר והגיון פשוט. פטריארכיה זה בולשיט, והסברים אבולוציונים על למה אנחנו מה שאנחנו זה בולשיט.

    יש גבר ואישה והם משלימים אחד את השני, לא אמורים להתחרות אחד בשני. כשהם מתחברים יוצא אדם קטן חדש לעולם. המשכיות של חיים במקום מוות והיכחדות. זו ההוכחה לכך שגברים ונשים הם משלימים.

    לא צריך להיות דארווין כדי להבין שגברים חושבים מהראש ונשים מהלב. לא צריך להיות פמניסטית כדי לצווח "פטריארכיה" כשאישה מאוכזבת מכך שאין גבר שרוצה לקחת עליה אחריות ולכן היא מאוכזבת מכל הגברים.

    צריך לחנך את הנשים מחדש. כי הן הפכו לפמניסטיות והן מלמדות בבתי הספר את הבנים של כולנו. והבנים החילוניים מקשיבים לשטויות שלהן ושל הגברים הפמניסטים של הדור הקודם.

  16. החונטה הפמיניסטית הגיעה!
    הזהרו לכם!

    מתברר שהפמיניסטיות לא פחות קהילתיות מהלהט"בים. לא פלא שהן אינן מוצאות תומכים.

  17. מאמר חשוב מאוד מבחינה אינטלקטואלית, אך לא מכריע את הטיעונים הפמינסטיים.

    קודם כל, לעניין הלגיטימציה למאמר. פשוט לחלוטין שמקומו של המאמר בעיתון ראוי ומכובד.
    מה יש? הסגנון נעים, ראוי, מכבד, ענייני. האם הבעת עמדות שמרניות איננה לגיטימית? אתמהה.
    לא רוצים – אל תזמינו אותו לדרוש בליל שבת בבית-הכנסת, אבל מכאן ועד מחאה על עצם הפרסום? בחייכם.
    אדרבה! הכותב מעיז 'להרים להנחתה', לכתוב מאמר שבידוע שיתסיס עליו את העולם כולו ואת אשתו, והוא בוחר להעיז ולכתוב את דעתו, ולאתגר את החשיבה המקובלת. יבורך!

    ולתוכן עצמו –
    זו תמיד חוויה חיובית עבורי להתבונן בדברים מפרספקטיבה אחרת מזו שאני מצוי בה.
    המציאות החברתית הרגילה תמהה אל מול אי-השוויון שנהג בעבר. כיצד אפשר שנשים, וקבוצות שוליות אחרות לא נאבקו על מעמדם וזכויותיהם כל-כך הרבה שנים? איזה עיוות מוסרי! כמה טוב שאנחנו חיים במוסר מתקדם יותר, כזה של המאה ה-21, ולא של ימי הביניים, או העת העתיקה.
    אך, הזווית הניתנת כאן, כבכל לימוד מעמיק, מאפשרת זווית שונה, ומראה שהנחת היסוד של השאלה איננה:
    מדובר על מתן חסות, לא על אי-שוויון. כניסה תחת חסות שוללת זכויות, אך גם מעניקה אחרות. הנשים זוכות להגנה, לביטחון ולחסות, והגברים זוכים לשליטה, לחברות פוליטית בהחלטות הקהילה, אך חייבים לפרנס ולהגן עליהם ועל משפחתם.

    אכן, התיאור יפה, ופוקח עיניים.
    אמנם, הכשל המהותי נמצא באותו מקום עליו הצביע המחבר.
    כשל הראוי-מצוי..
    נניח, שממצאי המדע כיום אודות השונות הפיסית, ואפילו המוחית בין גברים לנשים הם אמת אבסולוטית בלתי משתנית, נצחית ומהותית שמעולם לא היתה אחרת ולעולם לא תשתנה –
    אז מה?
    האם העובדה הזו מחייבת את הפטריארכיה כסדר חברתי יחיד?
    בהכרח שלא. אין קשר לוגי בין המצוי לראוי.
    גם אם נקבל שזהו המצוי, מי אמר שכך גם ראוי?

    כאן תגיע התשובה – התורה אמרה שכך ראוי. ומראוי תורני ניתן לגזור ראוי אקטואלי, עבור אדם אורתודוקסי.
    ובכן – כאן התשובה מורכבת יותר.
    לדעתי – אמירה פשוטה, חד-משמעית ונחרצת: התורה שייכת לעבר, אנחנו לא יכולים לקבל את ערכיה המוסריים – פירושה רפורמיות. ההגדרה רפורמיות עוד לא מוציאה אף אחד מהדיון, אדם יכול להכריז על עצמו רפורמי. אבל, אורתודוקסיה לא סובלת אמירות כאלו.
    ובכל זאת –
    לאורותודוקסיה דרך אחרת 'לדחות' ערכים תורניים מקראיים שאינם מקובלים עוד.
    ספרות חז"ל עשירה בכך, עד בלי די. נשתברו בזה מיליוני קולמוסים והדברים ידועים:
    על קצה המזלג –
    "עין תחת עין" = ממון ; "בן סורר ומורה" – לא היה ולא נברא ; סנהדרין שהיתה הורגת אחת לשבעים שנה היתה נקראת סנהדרין קטלנית ; וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא בזמן שישראל נושאים עיניהם למרום וכו' וכו'.

    הדרך היא תמיד מחויבות טקסטואלית מלאה לתורה, עם חירות פרשנית וירטואוזית מרשימה. גבולות הדיון הם פורמליים – האם אתה מוחק את הטקסט, או שאתה מפרש אותו פירוש רדיקלי (אוקימתא, ייתורי לשון, גזרות שוות, ועוד מעשים יצירתיים). פוסקי הדורות, באינספור דוגמאות נוקטים פרשנות יצירתית במיוחד למקורות המחייבים, ומעולם לא 'מוחקים' טקסט מהפרוטוקול בגלל ערכים 'פרימיטיביים'.

    ובכן, לעניין מעמד הנשים –
    הייתכן שמדינה מודרנית, שמסדירה את החובות והזכויות של אזרחיה כאינדיבידואלים – תפקיד את בטחון הנשים (בהנחה שהן אכן זקוקות להגנה, בשל החולשה הפיסית המקובלת כיום במדע) בידי הבעל וגברברי המשפחה?
    ומה לגבי אלמנה? וגרושה? ואישה שבעלה פוגע בה? מי יגן עליהם?

    הסדר החברתי החדש אכן מוריד מכוחה ועצמאותה של המשפחה הפרטיארכלית
    מכל בחינה שהיא, ולכן הוא מאיים על חברות דתיות ושמרניות.
    מלבד פונדמנטליזם כללי – הכולל שיבה גורפת לערכים ולסדרים הישנים שלפני המדינה המודרנית – אני לא רואה אופציה הוגנת אחרת.
    מכיוון שפונדמנטליזם כזה מאיים עליי, לפחות, מאוד, על התפיסות המוסריות המקובלות ובעיניי גם איננו נכון מבחינה דתית (לפי תפיסתי, הקב"ה לא רק מחוקק חוקים, אלא גם מניע תהליכים בעולם. שיבה לאחור היא מעין כפירה בטובתו של הקב"ה. כמובן ניתן להתווכח עם התפיסה..) – יש להשלים עם תהליך איטי, דיאלוגי ומורכב של שינוי יחסי הכוחות בין גברים לנשים במערכת החוק, ההלכה, והספרה הציבורית.

    ועוד הערה אחת – עד כמה העניין הפיסי עדיין נוכח במציאות המודרנית? (ברור לי שכן. אבל, עד כמה?) מי הם היום בעלי הכוח בחברה? אנשים שסוחבים בלטות, בונים בניינים ונלחמים בצבא, או מדענים, יזמים, ומפתחי היי-טק שכוחם בראשם?
    האם גם בתחום האינטלקטאולי קיים יתרון לצד הגברי המצדיק מיקום חברתי שונה לכל אחד מהמינים?!
    האם הידע מגן עלינו, או כוח הזרוע? (ועוצמה צבאית, החשובה ללא ספק לקיומה של החברה לא קשורה רק, ואפילו לא בעיקר, בעוצמה פיסית, כיום)

    וקטנה ואחרונה -בעניין הפגיעות המיניות בחברה המערבית. אכן, כולנו נבוכים בעניין. נראה, שלפחות בישראל, אין יתרון סטטיסטי מובהק לאף אחת מה'אסכולות' בעניין צניעות. במגזר החרדי המצניע, החילוני המתירני, ואפילו הדתי-לאומי שמקיים סוג של איזון – שיעור הפגיעות המיניות דומה. אמנם, לפי מחקר מעניין שהתפרסם לא מזמן (לצערי, אינני מוצא קישור אליו), בחברות מטריארכליות המועטות המתקיימות עדיין בעולם, שיעור האלימות המינית אפסי! נקודה מעניינת למחשבה.

    • חי, גם אם אני חלוק על דבריך או לפחות על חלקם אני בהחלט חושב שכתבתמיפה ולעניין ובאופן מכובד ומכבד ואשריך!

      אתה תוהה לגבי המתלהמים והמתלהמות על עצם פרסום המאמר

      העניין המצער כאן שיהווה מענה לתמיהתך הוא שתומכי הפמיניזם לפחות זה הרדיקלי זהים באופן מטריד לקומוניסטים

      כמוהם הם מסתכלים על העולם בשחור לבן על מאבק מתמיד בין "מדכאים ומדוכאות" ולכן הם לא בשלים לדיון כי מבחינתם אין כלל דיון אלא מאבק בו מתנגדיהם הם לא צד בויכוח אלא הם "האויב " שצריך לא לדון איתו אלא להדביר אותו ומנקודת מוצא מרקסיסטית זאת מגיעות התגובות המתלהמות שמוחות על עצם הפרסום כאילו אין כאן וויכוח לגיטימי וצדדים לכאן ולכאן והפמיניזם הוא ברירת מחדל

      הזהות לקומוניסטים מגיעה גם באחת מהטענות הצבועות ביותר של תומכי הפמיניזם

      הרי הם תמיד טוענים שנשים בעצמן צריכות לבחור את דרכן אך שמעמידים בפניהם את העובדה שרוב הנשים הדתיות בכלל לא מעוניינות בטרנד הפמיניסטית הדתי ( מניינים שוויוניים וכד' ) אז עולה טענת ההבל המרקסיסטית למהדרין של ה"תודעה הכוזבת " כאילו אותן נשים לא באמת יודעות מה טוב בשבילו כי "הגברים" עובדים עליהן בעיניים ומשכנעים אותן שטוב להן למרות שבעצם רע להן והן לא מבינות את זה

      אז אם הנשים בוחרות בעצמן מה שטוב להן וזה לא תואם את האג'נדה הפמיניסטית אז פתאום זה לא טוב ומדובר בחברות דעת שלא באמת יודעות מה טוב להן אליבא דהפמיניזם ותומכיו ובעיקר תומכותיו

      במצב כזה פלא שאין לשמרנים פרטנרים לדיון מכובד?

  18. שלום הלל.

    ראשית, ברצוני להודות לך על מדור 21 החידות. נהנינו ממנו מאד וחבל שהפסקת.

    ולגבי הדברים שכתבת כאן.

    עד כמה שאני יכול לראות, יש לך שלש הנחות:

    א. שקיים משהו שניתן לקרוא לו "טבע האדם", כלומר אוסף הרגלים או מעשים שהם מושרשים מאד, ואולי יש להם אפילו בסיס ביולוגי.

    ב. שאת אותו טבע קשה מאד לשנות, והרבה פעמים כשמנסים לשנות משהו עמוק מדי משלמים מחיר כבד ובדרך כלל הנזק אינו שווה את התועלת.

    על שני העקרונות הללו, אני מניח, יודו לך רוב בני האדם (אולי פרט למוסרניקים בישיבות, עד כמה שניתן לכנות אותם בני אדם) אבל כאן מגיעה הטענה הבאה שלך:

    ג. שהיחס הפטריארכלי בין גברים לנשים, כפי שהיה ביוון וברומא ובחברות פרימיטיביות רבות ובחברות בכלל עד לפני 200 שנה בערך – שייך לסעיפים א-ב, כלומר שהוא שייך לטבע האדם, והנשים שנאבקות למען ביטולו – יוצא שכרן בהפסדן בכמה מובנים.

    על הסעיף הזה אפשר להתווכח מכמה אנפי. בפרט אני רוצה להעלות השגות אפשריות לגבי ההגדרה של טבע האדם (כלומר מה נכנס בכלל הזה), ההסתמכות על הפסיכולוגיה האבולוציונית, והמסקנות החברתיות/פוליטיות.

    ראשית, יש הרבה תכונות אנושיות (ומוסדות חברתיים) שהיו נראות כטבעיות מאד בטעות. קח לדוגמה משהו כמו מודל גאולת הדם. הרי ברור לך שבחברה פרימיטיבית, בה אין משטרה, הערובה היחידה לחייו של הלך רחוק מביתו, הביטוח היחיד שיש לו נגד מוות אלים מכאלו החפצים בממונו או סתם רוצים להשתעשע, הוא הפחד שלהם מנקמה של בני השבט או החמולה. הייתי יכול גם לדרוש כאן דרוש יפה איך שבטים שלא נהגו בגאולת דם לא שרדו ולכן הדבר מוטבע בגנים שלהם.

    אבל לגאולת דם יש גם מחיר חברתי. היא בדרך כלל יוצרת שרשרת רציחות בלתי מסתיימת (הרי השבט השני לא ישלים עם הנקמה, ויש לו אינסוף תירוצים למה הרצח הראשון היה מוצדק מעיקרא) ומלחמות אינסופיות. מתברר שבעולם בו יש משטרה ובתי דין אפשר לרסן את היצר האנושי הזה, ולמרות שמדי פעם משפחות הנרצחים מרגישות נפגעות ולפעמים הן גם נפגעות באמת, מבחינת הסדר החברתי הכולל הגענו, אני חושב שתסכים, באופן כללי למקום טוב יותר.

    באותה מידה, הטיעונים מן ה"טבע, הם טיעונים שמרניים קלאסיים שהושמעו גם כדי להגן על מוסד העבדות (כבר אריסטו אמר שיש אנשים שהם עבדים מטבעם), על המלוכה (ראית פעם שבט בעלי חיים בלי מנהיג? עם מנהיג נבחר?) וכדומה. זה לא אומר שהטיעונים האלו ריקים, אבל מאידך אי אפשר להשתעבד להם לנצח ומותר לחשוב שניתן לשנות את הסדר החברתי ולנסות לראות מה יקרה.

    שנית, ההסתמכות שלך על פסיכולוגיה אבולוציונית וטיעוני הזרע והביצית למיניהם היא בעיני בעייתית. למרות (ואולי בגלל) הפופולריות העכשוית של טיעונים כאלו, הם ממש לא יצוקים בבטון מדעי.

    חשוב רגע. הרי עד לפני מאתיים שנה היה רובו של עולם שקוע ברעב מתמיד (אם להאמין לעמותות ה"חברתיות" – גם היום…) ושומן נחשב לסימן לבריאות וחוזק ("ועגלון איש בריא" – במשמעות שמן). אז מדוע גברים לא נמשכים לנשים שמנות? ואם תמצי לומר שבעבר נמשכו והיום המצב השתנה, הרי ברור שאפילו האבולוציוניסט הקנאי ביותר יודה ששמונה דורות הם לא זמן מספיק למוטציה כזו להופיע ולכבוש את האוכלוסיה בדרך של שרידת הכשירים, זה אבסורד.

    ככלל, טיעוני הפסיכולוגיה האבולוציונית דהיום דומים מאד למה שהייתה תורת הגזע לפני מאה שנה: שורת טענות חצי מדעיות, אפויות כמאכל בן דרוסאי, שנותנות ארומה רציונלית למה שבהרבה מקרים הוא משאלות לב או שאיפות פוליטיות/חברתיות. בכל הטיעונים הללו שיצא לי לראות חסרה התייחסות לסקלת זמן (שוב, לא מספיק שתראה שהרגל פלוני הוא טוב לשרידות בחברה של ציידים לקטים, צריך להראות גם שמוטציה כזו סביר שתופיע ושתגיע לפיקסציה באוכלוסיה בסקלת הזמן שבה בני האדם היו ציידים לקטים).

    מעבר לכך, התפיסה הדרויניסטית ה"קשה" לפיה כל תכונה שאנו רואים היום היא תוצר של סלקציה חזקה – איננה סבירה בעליל, ונדמה לי שרובם ככולם של העוסקים בתחום מודעים לכך. הרבה תכונות פנוטיפיות הן חסרות חשיבות אבולוציונית (מדוע גברים מעדיפים בלונדיניות? מה רע באף ארוך? – ראה רש"י על 'אפך כמגדל הלבנון'), והן שם, גם אם הן גנטיות, כי האבולוציה יצרה אותן במקרה ונתקענו איתן. בהרבה מיני חיות יש נקבות שמזדווגות עם זכרים רבים, או שמניחות לזכרים את הטיפול בצאצאים, ולמרות שהמינים הללו יוצאי דופן, הם לא נכחדים בלחץ הסלקציה.

    ולבסוף, לא כל כך ברור לי לאן הטיעון שלך הולך גם אם נקבל אותו. קדימה – נניח שלנשים כדאי יותר להיות תחת חסות של גבר ושזה מטבען. הרי אף אחד לא מפריע גם היום לאשה שמרגישה כך למצוא גבר שייתן לה חסות. מה בעצם אתה רוצה?

    מאמרך מעורר את הרושם, למרות שלמיטב הבנתי לא כתבת את זה במפורש, שאתה מעוניין בסדר חברתי שיכפה על הנשים את המעמד של בנות חסות, כלומר, נניח, בחקיקה שתעודד נשים להשאר בבית ולא לצאת לעבודה, או לטייל ברחוב רק בליווי של בן משפחה זכר כפי שנהוג בסעודיה, או שתשעבד את זכויותיה הממוניות של אשה לגבר או לגברים מסוימים וכדומה.

    וכאן אנו חוזרים לפרדוקס המרכזניקי. אם אנחנו יודעי דעת עליון וגילינו שהקדוש ברוך הוא מסובב את תקומת ישראל בארצו, למה ללכת להתנחלויות? וכי יד ה' תקצר בלא מאמצינו? ובאותה מידה: אם טבע האדם הוא כמו שאתה מתאר, למה צריך לסדר זאת בחקיקה? שמעת על מדינה בה החוק קובע שצריך לאכול, או לנשום, או את התדירות בה אנשים עושים את צרכיהם? הרי עניינם של דברים שהם מטבע האדם הוא בדיוק זה – שמה שהאדם נמשך לעשות הוא עושה, גם אם הוא רובינזון קרוזו על אי בודד. באותה מידה, אם לנשים כל כך טוב עם גבר פטריארכלי ששומר עליהן, לחיי. שוק חפשי. למה הממשלה (או החברה) צריכה להתערב?

    [אני מניח, ומאמין שאני צודק בהנחה הזו, שאתה לא הר-המורניק המאמין כי המהלכים שאנו רואים בעולם החברתי והפוליטי מבטאים קונספירציה ארוכת נגן של כחות האופל (האקדמיה, בית המשפט העליון, הנוצרים אוהבי ישראל, הקרן החדשה, אשמדאי מלך השדים והרב יובל שרלו) שהשתלטו על התקשורת ושצריך למגר אותם כדי שהשיכים יוסרו מעיניהם של התמימים המסכנים שברחוב. השאלה שלי היא בהנחה שאתה מאמין שאנשים רוצים את מה שהם אומרים שהם רוצים]

    בברכה, נדב שנרב

    • נדב, תודה על התגובה, ובהזדמנות זו אומר שגם אני נהנה מאוד לקרוא את דבריך המתפרסמים בבמות שונות.

      ראשית אמירה כללית: ברור שאינני תומך בחקיקה שתמנע נשים מלצאת לעבודה וכו' וכו'. זה הרי אבסורד. מי שקצת עוקב אחרי דעותיי יודע שאני מאוד נגד חקיקות המתערבות בחיי האנשים, לכאן ולכאן. אלא מאי? החקיקה היום היא מאוד מאוד מנסה להטות את הכף לכיוון דחיפת נשים לצאת לעבודה וכיוצא בזה, בהרבה מאוד אספקטים. כלומר המדינה מנסה בכוח אדיר "לפרק את הפטריארכיה". בעיניי זה בדיוק לא לגיטימי כמו לנסות לדחוף נשים להישאר בבית. יש לתת לכל אישה את זכות הבחירה שלה.

      אלא מאי? תאמרנה הפמיניסטיות – אם לא נעודד נשים בכוח, עם תמריצים המעוותים את השוק, כי אז הפטריארכיה תנצח, משום שנשים תישארנה בבית לגדל את הילדים וזה נורא ואיום. בכך יוצא שגם הפמיניסטיות מודות, בעצם, ש"המצב החברתי הטבעי", כלומר זה שאינו מעוות בידי ממשלות, הוא פטריארכלי. לשיטתן זה מצב זמני, שניתן "להיחלץ" ממנו, אך מכל מקום אמירה רבת משמעות יש כאן.

      הערה לגבי פסיכולוגיה אבולוציונית ואידיאל היופי: דווקא נעשו מחקרים רבים על כך והתברר שאידיאל היופי הוא אוניברסלי (בניגוד למה שרמזת), אם מסתכלים על עניין של פרופורציות גוף נשיות (חזה-מתניים-ירכיים), והפרופורציות הן אותו דבר בפסלונים מלפני 40 אלף שנה או באיורים מימי הביניים או בדוגמניות-על מודרניות. אכן מה שנשתנה הוא הרזון. וכאן אני מתחבר להשערה של סטיבן פינקר (עיין בספרו "כיצד פועל המוח") שהדבר נובע מכך שבנוהג שבעולם, פרופורציות שכאלה מחייבות בדרך כלל מהאישה לא להיות רזה באופן קיצוני; ואולם כיון שיש מקרים חריגים, ובהינתן התקשורת העולמית השולפת את החריגות ממאורותיהן, הופיע לנו זן חדש: נשים שהן *גם* עם פרופורציות גוף של אידיאל היופי, ו*גם* עם רזון שמתחבר כנראה לפן אחר של אידיאל היופי. מכל מקום ראיה לסתור אין כאן.

      עכשיו אני חוזר לטיעון המרכזי: אינני אומר חלילה שיש להסדיר בחקיקה פטריארכיה. ישמרני השם מדעות שכאלה. אני רק אומר שאי אפשר לדחות אותה כדבר שכולו רע. ועוד אני מוסיף ואומר, שאין לעודד חקיקה נגד זה. זה אגב לא נובע מהמאמר עצמו, שבו אני רק מעביר נקודה מסוימת שחייבת להצטרף למכלול של התבוננויות, אבל כיון שהבאתני לידי כך, אומר שלדעתי החקיקה הדוחפת נשים לצאת מהבית ולעבוד מחוצה לו, גם כאשר במצב רגיל לא היו רוצות בכך, היא רעה חולה וחלק מאותה פטריארכופוביה, אם יורשה לי, הגורמת נזק בראש ובראשונה לנשים עצמן.

    • שמעון ירושלמי

      לגבי "אפך כמגדל הלבנון", ובכן עיין רש"י על אתר (שיר השירים ו, ה) ודעת לנפשך ינעם.

  19. בס"ד ד' באב תשע"ה

    אכן משנכנס אב, מזכה אותנו הכותב בליבון תפקידו של האב.

    ברם רבי יהודה הנשיא, מבני בניו של הלל הזקן, הורנו שבין האב והאם יש 'איזון משאבים', לשניהם יש תכונות ייחודיות,הזקוקות זו לזו ומשלימות זו את זו – לפיכך הוקש כבודם ומוראם זה לזה. רבי אומר (במכילתא על 'כבד את אביך ואת אמך') שגלוי וידוג לפני הקב"ה שאדם מישראל מכבד יותר את אימו 'לפי שמשדלתו בדברים' ומתיירא יותר מאביו 'לפי שמלמדו תורה'. כדי להשוות ביניהם הדגישה התורה באומרה 'כבד את אביך' שיש לכבד גם את האב כאם, ובאומרה 'איש אמו ואביו תיראו' – שיש להתיירא מהאם לא פחות מאשר מהאב.

    הגרי"ד סולובייצ'יק (אדם וביתו, עמ' 144), מבאר שהאב מטמיע בילדיו את תכונת הציות לחוק, בעוד האם מפתחת בילדים את האהבה והרצון להיטיב – ושתי התכונות, האהבה והיראה, נחוצות זו לזו ומשלימות זו את זו.

    בהתאם לכך הורו חז"ל לאיש לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו (יבמות סג) ולהיוועץ בה במילי דביתא ובמילי דעלמא (בבא מציעא נט), כפי שהנחה ה' את אברהם: 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה', וכפי שנהג יעקב שקרא לרחל ולאה והתייעץ בהן בשאלה הגורלית אם לשוב לארץ ישראל.

    לפי דברי רבי ברכיה (יומא עא) ממזגים תלמידי חכמים באישיותם את העוז והגבורה של האנשים עם העדינות והענוותנות של הנשים. ומי גדול ממשה רבנו 'בחיר כל נברא', שמתוך גדולתו היה 'עניו מכל האדם'.

    נשאיר איפוא את הפטריארכיה לאורתודוקסיה היוונית. לנו יש רק אב אחד, אבינו שבשמים, שכולנו יחד עומדים לעשות רצונו מתוך שותפות, מקבלין דין מן דין' וביחד מקדשים שם שמים היוצא יחד מאות יו"ד שב'איש' ומאות ה"א שב'אשה' – זכו שכינה ביניהם.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ועל דרך הרמז

      ואולי נקרא החודש 'אב', על שום הגעגועים של כנסת ישראל היושבת בדד ומצפה לאב שבשמים, בט' באב מצפה כנסת ישראל לשיבת הדוד, ובט"ו בו – מתכנסות בנות ישראל 'וחונות בכרמים' (כגירסת הרמב"ם שלמדתי מפי ר' הלל גרשוני), שמחות בשמחת פירות הארץ, שאותה חיבבו תמיד ולא נכשלו בחטא המרגלים, ומצפות לאיש שיכיר במעלתן ויקים איתן את ביתו.

    • הגנה הדדית

      בס"ד ה' באב תשע"ה

      ולעניין ההגנה, שדנו כאן.

      מההיבט הפיזי – הגנה פיזית ובטחון כלכלי –
      יש הבדל גדול בין ימי קדם, בהם עיקר עסקם ופרנסתם של בני אדם היתה על החקלאות, הדורשת כוח פיזי ועבודה קשה בשדה (מקום שבעייתי לאישה גם מבחינה בטיחותית, כמבואר בפרשת כי תצא 'ואם בשדה…') – אז כמעט היה בלתי אפשרי לאישה להתפרנס בכוחות עצמה. לעומת זאת בימינו, שרוב תחומי העיסוק אינם תלויים בכוח פיזי – כאן הופכת הבינה היתירה שבאישה, ובכללה בינת הלב והתבונה המעשית ליתרון בתחומים רבים, ובפרט בעבודה עם בני אדם.

      מההיבט הרגשי והרוחני –
      שניהם תלויים זה בזה וזקוקים להגנה ולתמיכה הרגשית ההדדית. גם היום 'אישה – אונאתה קרובה ודמעתה מצוייה', וגם כיום השרוי בלי אישה – שרוי בלי ברכה, בלי חומה, בלי תורה ובלי שלום (יבמות סג). דווקא המתח, הקנאה והתחרותיות של 'תרבות המארב' המודרנית, והבלבול וחוסר היציבות הרוחנית של העידן הפוסט-מודרני – מעצימים את הצורך בקיומו של בית חם, שבו איש ואשתו מעריכים ומוקירים זה את זה, ומעניקים זה לזה קשב אהבה ותמיכה, אחד לשני, ושניהם יחד לילדיהם. טובים השנים מן האחד!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • הזוגיות והמשפחתיות כערך

      הרב יעקב אריאל עומד על השותפות ההדדית של איש ואישה, לא רק כצורך של שניהם, אלא כערך:

      '… הבדידות היא סבל לאדם. היא לא טובה לא רק משום שהאדם יצור חברתי ("מדיני בטבע"), אלא שללא חברה הוא לא אדם טוב. הוא אגואיסט ואינדיבידואליסט. אין לו עם מי להיטיב. כדי להיות אדם טוב, הוא חייב להעניק את הטוב למישהו. זו האהבה האמיתית האלטרואיסטית. ללא זוגיות אין האדם יכול לקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" במבחן יומ-יומי, בכל תנאי החיים המתחלפים…"לא טוב היות האדם לבדו" אינו מתבטא רק בזוגיות, אלא בעיקר במשפחתיות. כאן מגיעה האהבה הטהורה לשיאה. אהבת אם לילדיה, רחמי אב על בניו – הם אב ואם לכל אהבה אלטרואיסטית אמיתית בעולם כולו…'

      (הלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה,, מכון התורה והארץ, אשקלון – כפר-דרום תשע"ב, עמ' 228. דיון נרחב בהיבטים הרעיוניים וההלכתיים של מעמד האישה בדורנו. שם, עמ' 170-281)

      '

  20. נדב, יש הבדל מהותי בין העבדות לבין יחסי גברים -נשים בחברה

    אמירה שיש חוק טבע שמי שיש לו עור שחור ושיער מקורזל הוא בהכרח אדם שנועד לעבדות לעומת אדם עם עור לבן ושיעור בלונדיני חלק היא אמירה חסרת בסיס שהוכחה כלא נכונה כשרואים ששחורים חופשיים הצליחו ומצליחים לא פחות מכל אדם אחר לנהל חיים נורמטיביים ומלאים ברוח ובהצלחה

    בדרום האמריקני של תקופת העבדות ידעו את זה היטב ולקראת סוף מלחמת האזרחים. שמצבה של הקונפדרציה כבר היה על הקרשים והיו רעיונות לגייס עבדים הרעיון נפל בין היתר שאחד הגנרלים או הפוליטיקאים אמר שאם יוכח שהשחורים יכולים להיות לוחמים טובים אז על התיאוריה שלהם להצדקת העבדות תיפול

    דהיינו הם ידעו היטב ששיעבוד השחורים לא מחוייב על פי הטבע אך הם כל כך התמכרו לאידיאולוגיה הזו שהם רצו לשמר אותה בין אם היא נכונה ובין אם לא

    הדברים נכונים על אחת כמה וכמה על העבדות בעולם העתיק שלא התבססה בכלל על הבדלי גזעים

    מה שאין כן לגבי ההבדלים בין גברים לנשים שם ההבדלים ממש בולטים לכל מי שלא מסרב להתכחש למציאות

    אתה באמת מכיר הורים שימסרו את ילדיהם לבייבי סיטר גבר?

    מדוע גם כיום מקובל שהגבר מציע נישואין ולא ההיפך?
    מדוע מי שתיחשב ל"טום בוי" לא תהיה בהרבה מקרים בת זוג מועדפת אצל הרבה גברים?

    בעניין הזה יש דברים שלא משתנים כי הם מהותיים

    מה שכן זה לא אומר שזה צריך להיות בחקיקה

    בזה אני מסכים איתך שזה אמור להיות דיון חברתי ולא משפטי וחקיקתי

  21. ועוד דבר:

    יש לציין את העובדה שבכל הדורות היו נשים חזקות ומשפיעות ולא רק בתקופה המודרנית( קליאופטרה היא דוגמא מובהקת מהעולם העתיק והיא לא היחידה ) ובכל זאת זה לא גרם לחברה האנושית לסבור שאין הבדלים בין גברים לנשים בנוגע לדברים שהלל גרשוני ציין – במינוחים מהקבלה ,הבדלי יסודות "דוכרא " ו"נוקבא " –

    גם כיום לדעתי רוב הנשים היו שמחות מאוד לראות שבני זוגן מגלים "אבירות " ומגנים עליהן וההיפך לא, רוב הגברים כיום לא שונים במאומה מגישתו של אבימלך בן גדעון ( "כי ביד אשה ימות אבימלך? " )

    יש דברים שהם פשוט נובעים מהנשמה ולא משתנים עם הדורות

  22. הכותב המלומד מבקש ראיות מן הטבע להצדיק סדר חברתי פטריארכלי. כאן שורש טעותו. בטבע החזק טורף את החלש; בטבע אין מקום לחמלה במובנה האלטרואיסטי הטהור (אפשר למצוא בטבע "עזרה הדדית" אך מניעיה הישרדותיים…). בא המוסר, בין אם המוסר היהודי ובין מוסר של תרבויות אחרות, וביקש לסייג את הטבע. המוסר מעצם מהותו סותר את הטבע!!! "לא תרצח" איננו צו של הטבע (ובכלל, הטבע לא מצווה דבר) זה נכון שיש גם את המוסר הנטורליסטי האומר שמה שישנו (ה-is) הוא גם ראוי להיות (ought). הנאצים ימ"ש הם מבכירי המאמינים במוסר הנטורליסטי.

    ואם הראיות מן הטבע נופלות כל מה שנותר הוא השאלה האם בהעדר שוויון "טבעי" (ועל כך כנראה אין ויכוח) מן הראוי לשאוף לשוויון. האם העובדה שהזכר חזק יותר פיזית או מזריע זרע והאישה חלשה יותר פיזית (וגם על זה אפשר להתווכח) מ צ ד י ק ה להעניק לטבע גם מעמד נורמטיבי של "ראוי"?

    ברורה המוטיבציה של הכותב. חששו שפשט התורה יחשב כלא מוסרי בעיני המאמינים בשוויון כערך מוסרי נעלה (ואני נמנה אליהם). ואכן חששו מוצדק. אכן פשט התורה (אם בכלל יש דבר כזה) נתפס בעיני המאמינים בשוויון כבלתי מוסרי בכל הקשור ליחסים בין גברים לנשים. לההברת העניין די אם נשתמש במבחן "מסך הבערות" שהציע ג'ון רולס לצורך עיצוב הסדר החברתי. מבחן המתבסס על ההנחה ההיפותטית שאיננו יודעים באיזה "צד" של ההסדר החברתי נחיה. האם אדם בעל תודעת חירות ירצה לחיות בחסותו של אדם אחר, בהנחה שהוא אינו יודע אם הוא יהיה בצד של השליט או של הנשלט?! האם גבר יבחר מהסדר חברתי היררכי תוך האפשרות שהוא יהיה בצד הנשלט?!

    הדרך הראויה להתגבר על חששו של המחבר איננה ע"י ניסיון לאמץ מוסר נטורליסטי (אפל) אלא ע"י בחירה בדרך שבה נהגו חז"ל לאורך מאות שנים- פרשנות יצירתית התואמת את ערכיהם.

    כיהודי רפורמי (רב) אני מאמין שנצחיותה של התורה נובעת משום הפרשנות היצירתית הניתנת לתורה בכל דור ודור מאז ימי הלל הזקן ולפניו. ובדרך פרשנות זאת מה שהיה נכון אז יכול שיתפרש כדוגמה של מה שאסור לעשות היום.

    קראנו בפרשת מטות את הציווי של משה להרוג (לרצוח) את השבויים המדיינים. הוראה מחרידה זו איננה יכולה להישאר כפשוטה בימינו. מעמדה הנצחי של התורה מחייב אותנו לפרש את המעשה הנ"ל כאילו אומר: "אתם רואים, מעשה זה של משה אסור שיעשה היום!".

    לא בכדי בחר הכותב לתרץ פטריארכיה באמצעות דיון בפגיעותה המינית של האישה, ולא בחר למשל לדון במעמדה של האישה במרחב הפולחני. שכן קל יותר להסביר ולהצדיק אמירה לאישה "אל תלכי לבדך ברחוב חשוך" (אמירה שפחות תאמר לגבר) מאשר לומר לאישה, שבי בעזרת הנשים מאחורי הפרגוד ואינך שווה למניין.

    ואידך זיל גמור…

  23. הלל גרשוני, יש בפרשת מטות דברים הרבה יותר גרועים מאשר פטריארכיה. למשל הסיפור הנחמד על רצח העם שנעשה במדיין, עוללים נרצחים על חטא אימותיהם ואבות על חטא בנותיהם, נותרות רק ילדות פעוטות, ואלו מחולקות "שלל" תוך ספירה צינית כמה "ראשים" (ראשים?) מקבל כל מגזר.

    אז אם אתה מוטרד מהנורמות של המקרא שיבושם לך. אנחנו לא קראים, ואת ערכי המוסר שלנו אנחנו שואבים ממקומות אחרים. בשבילנו פטריארכיה היא מתועבת לא פחות מג'נוסייד.

    ולגבי השאלה "מדוע גם בתרבויות "שוויוניות" יחסית, כמו זו המערבית־מודרנית, ניתן עדיין למצוא קווים פטריארכליים רבים?", התשובה היא – בגלל אנשים כמוך.

  24. שיודע לשאול

    איזה טמטום רבונו של עולם.. ולא ידע המחבר שרוב הפוגעים הם בני משפחה? ה'מגינים' הפטריאכלים אבות, אחים, ועוד מיטבים.

    • טעות גדולה בידך. גם לפי הסטטיסטיקות המרחיבות, מדובר רק ב-30% בני משפחה. ב"בני משפחה" אין הכוונה ל"מגינים" (אב ביולוגי או אח גדול) אלא לכל הקשת של בני המשפחה, דודים, בני דודים, אחים חורגים, גיסים וכן הלאה. ונגדם אדרבה, הנשק הפטריארכלי הוא הנשק הכבד יותר.
      חיפשתי הרבה ולא מצאתי סטטיסטיקה שמדברת על אחוז הפגיעות המיניות של אבות ביולוגיים בבנותיהם. הרושם המתקבל הוא שזו סטייה שאינה חורגת מכלל מחלות הנפש, דוגמת אלה שבהן אדם פוגע בעצמו.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 938 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: