הרב, ללא פילטרים | נריה גוטל

שיחותיו של הראי"ה קוק בסעודה שלישית התאפיינו בשזירת כל מקצועות התורה, כך שכל שומע ראה בהן פן אחר. הרב דרש עריכה לדבריו ובה בעת נרתע ממנה

ראיהשמועות ראי"ה – בראשית־שמות

שיחות לפרשת השבוע ולמועדים בשנים תרפ"ט־תרצ"ב

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

רשם: הרב קלמן אליעזר פרנקל

עיבד: הרב חיים ישעיהו הדרי

ספריית אלינר, תשע"ה, 446 עמ'

ראי"ה קוק זצ"ל מוכר לנו, בראש וראשונה, דרך תורתו שבכתב. ספרות הלכתית וספרות הגותית, ספרות מקורית וספרות ערוכה, גדולה ומסועפת וארוכה, אך מכנה משותף לה: תורה שבכתב. לעומת זאת, תורתו שבעל־פה של הרב מוכרת הרבה פחות ולא נותר ממנה תיעוד רב. מכלל תיאורם של "מכירי" הרב, בשעתו, נמצאים אנחנו למדים שמדובר בהפסד ניכר. הרב שפע כנראה "בעל־פה" עוד הרבה יותר מאשר "בכתב", והדבר אמור הן בתוכן והן בצורה. שיח של הרב ושיח עם הרב היו – כנראה – חוויה מאוד מיוחדת, מרוממת, ולא בכדי גם מי שלא ירד לסוף מלוא עומק דעתו ורעיונותיו, בכל זאת יצא נפעם. אישית, זכורני את תיאורו של הגאון הרב שלמה אויערבך זצ"ל שסיפר לאבי ולי, באחד מביקורינו בסוכתו, שעוד כילד היה מגיע מדי פעם ל"סעודה שלישית" שהרב היה עורך, היה שומע את שיחת הרב, כמעט לא מבין את הדברים, אך חש "קדושה".

זעיר פה זעיר שם נותרו בידינו סיכומי שיחות, סיכומים שאמנם אינם יכולים להביא לאותה תחושה חווייתית, אך למצער יכולים להביא לפנינו את התכנים, וליתר דיוק את עיקריהם. הדבר מוכר לנו, למשל, מאותה דרשה מכוננת שנשא הרב עם הנחת אבן הפינה למכללה העברית בירושלים (זו שלימים תהיה האוניברסיטה העברית בירושלים); כך גם, למשל, דרשתו "הנבואית" של הרב ב"חורבה" ("שופרות" – ראש השנה תרצ"ד) ועוד, ואולם ראש וראשון לתיעוד זה מהווה מפעלו המונומנטלי של הרב קלמן אליעזר פרנקל: שמועות ראי"ה.

מדי שבת בשבת, משך כמה וכמה שנים, לא זו בלבד שהרב פרנקל היה מגיע לאותה סעודה־שלישית ומאזין בקשב רב לדרשות הרב, אלא שבמוצאי שבת היה יושב ומסכם את הדרשות. ואל תהא מלאכה זו קלה בעיניכם. הרב היה דורש כשעה ומחצה, ושוזר וחורז הלכה ואגדה, פרשנות וקבלה, ראשונים ואחרונים, בשפע של מקורות, ידועים יותר ונדירים יותר, והכול נשזר בנימים דקים שלא קל לעקוב אחריהם. הייתה זו מלאכה שהרבה מאוד חכמה כלולה בה.

לימים הוציא הרב פרנקל לאור כרך אחד, צנום למדיי, של הדרשות לספר בראשית, וזהו. סיבות ונסיבות, אישיות וכלליות, הביאו לכך שמפעל יקר וייחודי זה שקע ולא התפתח, ורבים־רבים ביכו את המצב. רבים ביכו, אחד עשה והרים את הכפפה – הרב הדרי.

הרב חיים ישעיהו הדרי, שעמד שנים רבות בראש ישיבת הכותל, אמנם לא למד בישיבת מרכז הרב אלא בישיבת חברון, ואולם מצא את הדרך לא רק להיחשף למשנת הראי"ה ולהעמיק בה ביותר, אלא גם להיות מקורב מאוד לבן הרב, הרב צבי יהודה – הרצי"ה – שהעריכו מאוד ונתן בו אמון רב. חלק מאותו אמון היה עידוד וגיבוי למפעל הוצאת כלל שמועות הראי"ה לאור עולם.

הרב הדרי התמסר זה כבר עשרות שנים למלאכה, ואחר שזכה באמונו של הרב פרנקל החל במתן שיעורים שבועיים קבועים סביב אותן דרשות: החל בפענוח כתב היד, עובר להשלמת המקורות ופענוחם, איתור ציר מנחה עיקרי שסביבו נעה הדרשה, וכלה בחידוד המסר העיקרי, לא פעם על רקע גישתם של הוגים מקבילים. כאמור, כך התנהלו הדברים זה כבר עשרות שנים, וברוך ה' שעתה, עם הגיעו לגבורות, מזכה אותנו הרב הדרי בכרך הראשון של שמועות ראי"ה: חומשי בראשית־שמות.

גם מי שלא ירד לסוף מלוא עומק דעתו ורעיונותיו יצא נפעם. נאום הרב קוק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925 מתוך הארכיון הציוני המרכזי

גם מי שלא ירד לסוף מלוא עומק דעתו ורעיונותיו יצא נפעם. נאום הרב קוק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925
מתוך הארכיון הציוני המרכזי

מוכרח להיות משורר

אחד הדברים שמייחדים את הדרשות שבעל פה על פני התכנים הכתובים הוא שהן נאמרו ללא "פילטרים", ללא סינון וללא עריכה. בלשונו־ציטוטו הידוע של הראי"ה, בהקשר אחר: "לחם חם ביום הלקחו" (שמואל א כא, ז). יש שיראו זאת בברכה, יש שיעדיפו הגשה ערוכה – האמת היא שהראי"ה עצמו התחבט בדבר. הראי"ה הבין שכנראה דבריו טעונים עריכה אך הוא לא היה שלם איתה. מחד גיסא הרב כתב על עצמו:

הנני צריך לשחרר את ספרותי מכבליה. מפני מה איני יכול לכתוב את עומק רעיונותי בדרך ישרה, בלא סיבוך, בלא הרכבה יתירה, כ"א דברים כמשמעם, להגלימם כפי סדר יצירתם? זהו סוד מסותר… מניעות גדולות עומדות נגד כל התגלות רוחנית עליונה, שלא תופיע בכל הרחבתה. אין העולם כדאי לאורה יתירה. אבל אנו חייבים ללחום עם המניעות…

ועוד הוסיף הרב:

הגיונותי הינם מני־ים רחבים, בשפה פרזית להביעם בל אוכלה. שלא בטובתי הנני מכרח להיות משורר, אבל משורר חופשי. לא אוכל להיות קשור לנחשתים של המשקל והחרוז. הנני בורח מהפרוזה הפשוטה מפני הכובד שיש בה, מפני צמצומה, ולא אוכל להכניס את עצמי בצמצומים אחרים, שאולי הינם יותר גדולים ומעיקים מהמועקה של הפרוזה שממנה אני בורח.

לכן, פעמים רבות מסר הרב את כתביו לעריכה, בראש וראשונה עריכה של בנו, הרצי"ה, אך לא רק שלו. באגרת (משנת תרס"ח – הרצי"ה בגיל הנערות!) לאחיו, הרב שמואל, כותב הרב:

הכתבים שהעתקתי בקצת הטבה, מוצא צב"י שיחיה שהנם צריכים עדיין עיבוד וסידור, והצדק אתו. אבל כמעט אין זה ביכולתי. הוא שיחיה התחיל להעתיקם עוד מחדש, על פי סידור שהציע שאולי יהיה יותר מקובל…

כעבור שלוש שנים (תרע"א) הרב מוכן להיענות לבקשת עורך "העברי", הרב מאיר ברלין [בר אילן], למסור מאמר להדפסה: "הנני מעצמי נמשך בחפץ פנימי להשתתף, במה שאוכל, בעבודתך הנכבדה, יקירי", ואולם הוא אומר בכנות:

… דא עקא, הסגנון המודרני, של עכשיו, ורעיונות עברים באמת לעמקם, הנם כעת במדרגת 'תרתי דסתרי', ולי ביחוד קשה מאד לסגל לי את שניהם יחד. מרגיש אני תמיד כי באותה המדה שאני חפץ לצאת ידי החובה הסגנונית, המודרנית, הנני פוגם בעמקה של המחשבה. על כן אני נבוך קצת איך להתנהג.

הפתרון המוצע:

כבר עלתה על דעתי מחשבה לשלח להמערכת מרשימותי, חומר בלתי מעובד, ובחכמת לבבכם תעבדוהו, ותסגננוהו לפי האופנה הנוהגת, כפי היכולת. אם תסכים ע"ז, חביבי, אז אקוה שתהיה השתתפותי יותר קלה עלי, ותוכל להיות יותר מתמדת.

לא לשנות דבר

אלא שבמקביל, הרב רצה לא פעם להביע את עצמו, ובכתב, דווקא ללא עריכה וללא בקרה. עוד ב"תקופת יפו", הרב "ניצל" את היעדרו של הרצי"ה כדי להתחיל בהוצאתו לאור של חיבורו "ערפלי טהר":

תקפו עלי רגשי תשוקה להדפיס איזה מרשימותי כסדר כמו שהם… אקוה שהדברים כמו שהם בלא שרק ועיבוד גם הם יהיו לברכה, ואולי מהם ימצאו שברכתם תבולט דוקא ע"י חסרון העיבוד, "לחם חם כיום הלקחו".

האמת שניסיון זה לא צלח, ורק עשרות רבות מאוד של שנים אחר כך החיבור השלם ראה אור. לעומת זאת, את החיבור "ראש מילין" הדפיס בתקופת לונדון ללא כל עריכה, ובשל כך הוא רואה לנכון "להתנצל" לפני הרצי"ה: "אולי לא היית מסכים שאדפיס בלא סידור ותיקון, ולעבור על דעתך היקרה לי מאוד יהי' קשה לי". ואולם, בשורה התחתונה העובדה היא שהדפיס, כך, כמות שהוא, וללא עריכה (מעניין שלימים נהג הרצי"ה להעניק דווקא ספר זה למתגייסים, כ"סגולת שמירה").

לא פעם הטיח הראי"ה ביקורת בעורכיו, גם אם בנימוס, אך בהחלט בהבעת אכזבה ובדרישה לתיקון. לרב מאיר ברלין הוא כותב, מצד אחד, דברי שבח על כותרת מוצלחת שנתן למאמרו (מוצלחת אף יותר מזו שנתן הרצי"ה), ומצד שני "שינויים קטנים אחדים מצאתי, שהייתה כוונתי הפנימית יותר מתבלטת אם היו נשארים כפי הנוסח הראשון, כמו… ". אם כי בסופו של דבר הוא שבע רצון: "ומ"מ נשאר הוא בכללו מכוון לרוחו".

עם זאת, באיגרת אחרת לרב ברלין הוא מדגיש, חד־משמעית: "אבקש מאד שלא לשנות שום דבר בסגנון המאמר, כי לפעמים בשביל שינוי מליצה קטנה, מקבל העניין צורה אחרת, ביחוד בעניינים עיוניים כאלה". הנחיה דומה, חדה לא פחות, הוא מורה לעורך עיתון החבצלת, זאת בעקבות העובדה שמסריו הועברו בצורה שאינה מדויקת: "הנני נזקק בזה לבאר בעיתונך היקר דברים אחדים, אשר אבקש מכבוד הדרתך שתשימם בו בלשוני… זאת היותה כוונתי בשיחה הקטנה, אשר הבעתי אותה…".

עגנון לא הבין

אחד הפערים המאוד בולטים בין דברי הרב שבעל פה לאלה שנערכו והורקו אלי־כתב הוא מסמוס הזרימה השוטפת, ההרמונית, של הלכה עם אגדה, הגות עם למדנות, פלפול עם קבלה, כולל המקפים־המחברים שבין הדבקים. אצל הרב התקיימה בלילה מרתקת של מכלול התורה כולה. לא מעט משומעי הרב לא הצליחו לעכל את מכלול ההיבטים. תיאורים שונים מדגישים את הפסיפס האנושי המגוון שנכח באותן דרשות סעודה שלישית, וכל אחד יוצא עם "תאוותו" שלו בידיו. הלמדן שהתפעל מהברקה למדנית, החסיד שמתרגש מחשיבה חסידית, החוקר ששומע אמירה פילוסופית, "עמך" שיוצא בעיקר עם השלכה אקטואלית ועוד. כולם צדקו וטעו בו־זמנית: כל אחד מהם ראה וקיבל "נקודה" אחת או שתיים, בעוד הרב ביטא "נקודות" רבות מאוד, ולמעשה לא רק "נקודות" אלא חשיפת הנקודות כולן כמקשה אחת.

בשל כך ניתן להבין, גם אם לא להסכים, עם דברים שכתב ש"י עגנון לתומכו הגדול, ש"ז שוקן: "אצל הרב קוק הייתי פעמים עם ר' אליעזר מאיר ליפשיץ… הרב קוק התפתח בזמן האחרון ולדרשותיו יש התחלה ואמצע וסוף, מה שלא היה להן מקודם, שהיה דרכו לשוטט מענין לענין ולא היה חוזר למקום שהתחיל משם". לדידי, לא הראי"ה הוא ש"התפתח" אלא עגנון, ומכל מקום אכן היה צריך להיות ממש "איש המעלה" כדי לעקוב אחר השזירה המורכבת של הרב הנועץ ראשית בתכלית עם הסתעפות מרובה.

לימים, מרבית עורכי הרב פיצלו את התכנים לסיווגים שונים, הנוחים יותר לעיכול ולהפנמה למרבית בני הדור: שו"תים הלכתיים בכה וספרות הגותית בכה; ענייני ארץ ישראל בכה וענייני מוסר ותורה בכה, וכן הלאה והלאה על זו הדרך. אין ספק שבעריכה זו טמונה ברכה מרובה, ולראיה – עוד בחייו הרב ראה לא מעט עריכות כאלה והסכים להן, ועדיין למי שרוצה לראות את הרב במלוא גדלותו, אין כ"לחם חם ביום הלקחו" כדי לעשות זאת. יישר כוחו של הרב הדרי שתרם עוד לבנה לחשיפת מלוא הדר הראי"ה.

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, א' אב תשע"ה, 17.7.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 ביולי 2015, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ה - 936, יהדות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: