תגובות לגיליונות קודמים – 935

בתגובה ל"שרדה בזכות הכתיבה" מאת דינה פון-שוורצה (מסתאי), גיליון פרשת חקת

שואת יהודי צ'רנוביץ   

במאמר חלו אי-דיוקים היסטוריים וכדאי לדייק באירועים שבהם נספו למעלה מחמישים-אלף  יהודי צ'רנוביץ והסביבה. היום כבר ידוע שהמספר גדול בהרבה, ויש הטוענים שנספו שם כמאה אלף  נפש. כשהרקע למאמר וכותרתו מתייחסים להישרדות בשואה באזור זה של הכיבוש הנאצי, חובה להזכיר את השם הנורא "טרנסניסטריה", הוא גיא ההרגה ליהודי בוקובינה ובתוכם העיר הגדולה – צ'רנוביץ. גם בתאריך כדאי לדייק: שנת פלישת הנאצים לצ'רנוביץ היא 1941, ולא כפי שצוין במאמר (1944).

בשנת 1940 פלשו הרוסים לצ'רנוביץ ולסביבתה. ילדי בית הספר הוכרחו ללמוד את כל מה שלמדו בשנה הקודמת, אבל הפעם ברוסית, והמגף הרוסי הדורסני פגע בכל חלקי האוכלוסייה ובתוכה בקהילות היהודים הגדולות והמגוונות שהיו בעיר. הקהילות בעיר נחלקו לזרמים שונים: חסידים ומתנגדים, ציונים, בונדס, משכילים ועוד. מספר היהודים בעיר היה גדול, וגם מעורבותם באוכלוסייה והשפעתם בעיר היו גדולות וניכרות.

בשנת 1941 השתלטו הנאצים (בסיוע הרומנים) על צ'רנוביץ, יהודיה רוכזו ברובע היהודי, והוא הפך לגטו. הרחוב נקרא עד היום רחוב "שלום עליכם". כעבור שבועות אחדים, בערב שמחת תורה, חויבו היהודים להגיע לתחנת הרכבת המרכזית, ושם הועלו על רכבות והוסעו עד למוגילב שעל הדינייסטר. הם הועברו ברפסודות אל חבל ארץ שהנאצים נתנו לו את השם טרנסניסטריה. חלקם רוכזו בגטאות בעיירות השונות של טרנסניסטריה וחלקם הלכו עד שמצאו מקום מחסה כלשהו. רבים נִספּו ברכבות הצפופות, רבים אחרים טבעו בנהר, אחרים נורו כשלא התקדמו בקצב הראוי, אחרים מתו מטיפוס וממחלות אחרות, והיו שמתו ברעב ובצמא ובקור המקפיא. רבים רבים מתו כבר בשנה הראשונה.

   בשנת 1943 הגיעו משלחות של יהודים מאזורים שונים ברומניה. הם הביאו ציוד שאספו, ובעיקר דאגו לילדים. את הילדים עד גיל 15 הם ארגנו בבתי יתומים בתוך העיירות, אחר-כך העבירו אותם למוגילב לבית יתומים. הם נעזרו בכספים ובציוד שנשלחו מהקהילות היהודיות בארצות הברית.  במהלך שנות המלחמה דאגו להם בקהילות שונות בתוך רומניה. רוב הילדים עלו ארצה בסוף המלחמה ב-1945 במסגרת עליית הנוער. את דרך החתחתים עברו ילדים רבים שאיבדו את כל בני משפחתם, ובתוכם אמי לאה כ"ץ. הוריה ואחיה נספו בשנת תש"ב (1942). שאר היהודים (כולל בני נוער מעל גיל 15) נותרו בטרנסניסטריה עד סוף המלחמה (1945), ובתוכם גם אחותה הגדולה. היא הייתה גדולה מדי לגיל שנקבע לחילוץ הילדים, ונשלחה לעבודות כפייה.

    האירועים הנוראים ודרכי ההישרדות של הניצולים מתועדים בספרים רבים. בפנקס הקהילות  של צ'רנוביץ מתוארת העיר לאורך שנות תפארתה, וכמובן לאורך תקופת המלחמה ולאחריה. ההיסטוריון צבי יעבץ מתאר את העיר בספרו "צ'רנוביץ שלי – מקום שחיו בו אנשים וספרים" ואזכיר אף את הספר "אתמולים אבודים" של  רות גלסבר-גולד. מספר זה הבנתי מה עברה אמי ולמה לא יכלה לספר הכול, גם כשנפתחה לספר על התקופה הנוראה בחייה.

ברוריה אדמוני

ד"ר ברוריה אדמוני מלמדת לשון והבעה עברית במכללה האקדמית אשקלון

———–

בתגובה ל"להרים את הדגל השמוט" מאת חגי משגב, גיליון פרשת בלק

מערכת אחת מלאת גיוון

שלוש נקודות מרכזיות עולות מהדברים שכתב חגי משגב על החמ"ד. הראשונה היא שיש קבוצות "אחרות" של "תורה עם דרך ארץ" ושהגיע הזמן שירימו את הדגל השמוט שלהן. השנייה היא שיש צורך בניסוח רציונל ועקרונות ייחודיים לחמ"ד כפי שראוי והשלישית היא ש"הדרך שהחמ"ד הולך בה בשנים האחרונות מצהירה שאולי יראת שמים יש בה, אבל אין בה שום כוונה והערכה לחיים בעולם… על החמ"ד לחדול מתהליך הסתגרות והתבדלות".

נאמר את האמת: אנחנו בחינוך הממלכתי דתי איננו דוגלים בצבע אחד בלבד, לא בבדלנות ולא בהוצאה מן השורות של מי שקצת לא נראה למאן דהו. החמ"ד היא המערכת היחידה בארץ שתחת כנפיה נמצאים כל מגוון הדעות, הדקויות והצבעים של הציונות הדתית (ורק להזכיר: יש שלוש-ארבע תנועות נוער דתיות, אין מפלגה אחת המאחדת את כל הציבור הציוני הדתי ואין בית מדרש אחד).

בפני הנהגת החמ"ד עומדות שתי אפשרויות. הראשונה היא להחליט "מי זה החמ"ד האמיתי",  לבדוק במדויק מהו המקום "הטבעי" של החמ"ד, לקבוע קריטריונים ולהחליט שכל מי שלא עונה על קריטריון זה או אחר הוא מחוץ לחמ"ד. ואילו השנייה היא לאפשר לכל מי שחפץ בחינוך ממלכתי דתי לבוא בשעריו, מתוך תפיסה היונקת את כוחה מאחריות גדולה על ה"יחד" של הציבור הציוני הדתי. הנהגת החמ"ד קיבלה החלטה חד משמעית: החמ"ד – בית חינוך כמשפחה. כל מי שמבקש לבוא בשעריו מוזמן, רצוי ואהוב.

אחד היעדים שלנו הוא "והעמידו תלמידים הרבה". אנחנו שלוחי ההורים, וכמו במשפחה יש ילדים שונים, בעלי דעות שונות, וכל אחד הוא יחיד ומיוחד להוריו. בבית בריא האב אינו מדבר אל בנו בשיפוטיות שלילית או בפטרונות: "אתה קורא לעצמך תורני… אבל אתה מסתגר"; וגם לא: "אתה מסורתי", "אתה חרד"לי", "אתה דתי לייט" – אלא נפתח לקבל באהבה את מה שבנו מאיר בו.

בתי הספר השונים והמגוונים  נמצאים באותו חמ"ד, שואפים לאותו חזון, נפגשים בהשתלמויות מורים, מחנכים ומנהלים ומחויבים לאותם מקצועות ליבה.

כמי ששותף מעט לנעשה בחמ"ד בחמש השנים האחרונות, אני מבקש להביא מספר עובדות פשוטות שאולי הכותב לא שמע עליהן. דומני שיש בהן כדי לחזק את העקרונות שאותם הוא הציע – שיתוף בחיים בעולם הכללי, חיזוק הערכיות והתרומה לכלל החברה, פיתוח חשיבה מורכבת, שיפור הלימודים הכלליים כחלק עמוק מן הלימוד ועוד.

אעמוד רק על חלק קטן מן הנתונים הקשורים לנושאים שהועלו: א. החמ"ד גדל מספרית בשנים האחרונות יותר מכל מגזר אחר במדינת ישראל, קולט בשמחה אל תוכו כמעט את כל העלייה, ועושה הכול כדי לסייע לעולים. החמ"ד זוכה לקבל לשורותיו את שיעור העולים הגבוה ביותר מבני העדה האתיופית, העולים מבני המנשה והעולים מצרפת – מכל האוכלוסייה במדינה.

 כמו כן, שיעור התלמידים בוגרי החמ"ד שהתקבלו כעתודאים לצה"ל הוא הגבוה באוכלוסייה. שיעור התלמידים בוגרי החמ"ד שעברו בהצלחה את מבחני הבגרות הוא זהה לממוצע באוכלוסייה או גבוה ממנו. בשנים האחרונות, עקב מאמץ כביר שנעשה, תוצאות מבחני המיצ"ב  עלו בצורה חדה במקצועות המדעים, המתמטיקה והשפה, יותר מבכל מגזר באוכלוסייה.

היה ניתן להרחיב את היריעה עוד הרבה ביחס להישגי החמ"ד אך אנו עדיין אנחנו רק בתחילת הדרך. נמשיך להרים בענווה את דגל החמ"ד, דגל שיש בו אהבה גדולה בין כולנו, אמונה גדולה בצדקת הדרך, רצון לנתינה לחברה במדינת ישראל, העמקה ושאיפה למצוינות בכל מקצועות הלימוד ועולם ערכים שיש בו חינוך לצניעות, שאיפה לאמת ואמונה גדולה.

אברהם ליפשיץ

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ הוא יו"ר החמ"ד

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ג תמוז תשע"ה, 10.6.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביולי 2015,ב-גיליון פנחס תשע"ה - 935, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: