סבא רבא של הציונים | מרדכי מרמורשטיין

לפני כיובל הוכתר הרב יהודה ביבאס כאבי אבות הציונות המדינית לאחר שהוכרה השפעתו על הרב יהודה אלקלעי. נראה שאת תפיסותיו המהפכניות ינק מקרובו, בעל "אור החיים" הקדוש

היסטוריונים טבעו את המונח "מבשרי הציונות" כשם כולל להוגים, חוזים (אולי הוזים), שכתבו, הטיפו וגיבשו תפיסות מדיניות ופעלו לשיבת עם ישראל לארצו עוד לפני הקמתה של התנועה הציונית. הוגים אלה פעלו כבר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, היינו טרם עלייתו של הרצל ואף עוד לפני תנועת "חיבת ציון" שקדמה לו, בהנהגתם של ד"ר פינסקר והרב מוהליבר. מקובל על מרבית ההיסטוריונים ששלושת מבשרי ציון העיקריים הם הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי קלישר ומשה הס.

המעניין הוא שרובם של מבשרי הציונות הללו הם רבנים וגדולי תורה. עובדה זו מפריעה לחלק מההיסטוריונים, אשר מעדיפים לראות את הולדתה של התפיסה הציונית בבית מדרש חילוני מודרני, פרי חזונם של יהודים שמרדו בדת אבותיהם, כמעט התבוללו, והושלכו בחזרה לחיק העם היהודי על ידי אנטישמיות גואה, פרי האמנציפציה באירופה. אולם על הכתרתו של הרב יהודה אלקלעי כמבשר הציונות אין חולק. תפיסתו הלאומית הקוראת לשיבת עם ישראל לארצו נשענת על יסודות מודרניים והבנה עמוקה של התהליכים החברתיים והמדיניים העוברים על יבשת אירופה, לצד נאמנות עמוקה לעולם היהודי המסורתי מבלי לוותר על קוצו של יוד ממנו.

טען שהגלות היא חטא. קבר אור החיים הקדוש בהר הזיתים, ירושלים צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

טען שהגלות היא חטא. קבר אור החיים הקדוש בהר הזיתים, ירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

פגישה אחת מהפכנית

הרב יהודה אלקלעי נולד בסרייבו, בירת בוסניה, בשנת תקנ"ח (1798) וכיהן כרב בעיר זמלין שליד בלגרד, בירת סרביה. אין ספק שהוא הושפע עמוקות ממלחמת הסרבים לחירותם. בתחילת המאה התשע עשרה הם מרדו וזכו למעמד אוטונומי, בתקופת אביב העמים המשיכו במריים, וזכו לבסוף בעצמאות מלאה בשנת 1878.

הפסיביות היהודית המסורתית הנשענת על שלוש השבועות הייתה זרה לו לחלוטין. הוא ביטל מכול וכול את ההישענות על מקורות כאלה ואחרים המונעים פעילות למען חזרת עם ישראל לארצו וחתירתו לעצמאות. "דברי הרוצים לקרב הגאולה על פי דרך הטבע ועל ידי מלכי העמים מיוסדים על שכלם הישר כי העיר ה' רוחם והזמן הורם".

שנים רבות חלפו, עד למאה האחרונה, מבלי שמי מן ההיסטוריונים נתן דעתו לעובדה המסתתרת בתוך כתביו הרבים של הרב אלקלעי, ולפיה האיש שהשפיע עליו יותר מכול בגיבוש תפיסותיו המדיניות היה הרב יהודה ביבאס, רבה של הקהילה היהודית באי קורפו. בעקבות הכתרתו של הרב אלקלעי כאחד מאבות הציונות הכתיר אותו לפני כיובל שנים ההיסטוריון יצחק רפאל מולכו כ"אבי אבות הציונות המדינית", ובהתלהבותו כי רבה קשר לו סופרלטיבים שקשה להפריז בגובהם: "דמות נשרית בעלת קומת ענק שחזתה במלוא היקפה את החזות המדינית של ההווה המתהווה".

ואמנם קשה להפריז בהשפעתו של הרב ביבאס על הרב אלקלעי כפי שהעיד הרב אלקלעי עצמו:

ואין אני יכול להתאמץ ולהסתיר דברי מוסר השכל אשר שמעתי מפי איש אלוהים קדוש הרב המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל האלוהי כבוד הר"ר יהודה ביבאס הי"ל יש"ל [= ה' ישמרהו לנצח, ישתבחו שמו לעד] אשר אמר שחס ושלום, ישראל פשענו ביוצרנו, פנינו לו עורף ולא פנים, וכבר אמרו רז"ל: הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א־לוה, חס ושלום, ומה אנו עושים, ישראל? בכל ארצות תבל נדים אנו מעיר לעיר לבקש מחייתנו, ואין אנו הולכים לארץ ישראל, ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה.

רבי יהודה ביבאס מיוחס למשפחה שגלתה מספרד למרוקו וגידלה דורות של תלמידי חכמים. הוא נולד באי גיברלטר שאליו עברו הוריו. בשנת תקצ"ב החל לכהן כרבה של הקהילה היהודית בקורפו ובשנת תקצ"ט ביקש הרב ביבאס לסיים את כהונתו ברבנות. בחורף אותה שנה החל במסע ברחבי אירופה, כנראה מתוך מטרה להשפיע על מנהיגי היהדות באירופה "לחשב מחדש" את מסלולו של העם היהודי. במהלך מסעו הוא ביקר במדינות הבלקן, ברומניה, בוואלאכיה, בפראג, בפרנקפורט ובלונדון. במסגרת מסעו הוא הגיע לזמלין ונפגש עם הרב אלקלעי. הפגישה לא ארכה כנראה יותר מכמה שעות וזו הייתה כנראה גם הפגישה היחידה ביניהם, אך כפי שראינו חותם עמוק הותירה פגישה זו על הרב אלקלעי.

המהפכה הגדולה שחולל הרב ביבאס בתפיסותיו של הרב אלקלעי הייתה בפרשנותו לפסוק מספר מלאכי "שובו אלי ואשובה אליכם". השיבה איננה ה"תשובה" המקובלת אלא שיבת עם ישראל לארצו. הקב"ה קורא לעם ישראל לשוב לארצו וכשיתחיל בכך ישוב ה' אליו. ואמנם, כתביו הרבים של הרב אלקלעי שבים שוב ושוב על הפסוק הזה ועל הרעיון הגלום בו: "כשישובו לארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא ישיב שכינתו לציון".

חטא ולא עונש

שני מיסיונרים סקוטים שיצאו למסע מחקר בקרב קהילות ישראל במספר ארצות נפגשו עם אנשים בקהילות שבהן עבר הרב ביבאס וגם עם הרב ביבאס עצמו. "על היהודים להצטייד בידע מדעי ונשק. על היהודים להוציא את ארץ ישראל בכוח מהתורכים בדיוק כפי שעשו זאת היוונים", הם שמעו ממנו. ללא ספק, תפיסותיו של הרב ביבאס היו נועזות ומודרניות מאין כמותן.

לא הייתי נזקק למאמר זה לולא פירושו הנפלא של בעל "אור החיים", שיום פטירתו ה־272 חל בט"ו בתמוז, לפסוק "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (ויקרא כה, כה). ר' חיים בן עטר מעביר את הפסוק מהמישור הפרטי אל המישור הלאומי, וכותב:

פרשה זו תרמוז עניין גדול והערה ליושבי תבל… ואמר "ומכר מאחוזתו", ירצה על משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו השרה שכינתו ובעוונותינו נמכר הבית ביד האומות… והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה'… והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם הוא א־לוהי עולם ברוך הוא לעד וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני… ובזה יגאל ה' ממכרו. ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

משך שנים דמותו של "אור החיים" מקובעת הייתה בתודעתי כמי שנטועה עמוק בלב הממסד הרבני המסורתי, ולא שיערתי לייחס לו תפיסה כה מהפכנית כפי שעולה מפרשנותו לפסוק. מי היה מאמין? "אור החיים" טוען שישיבתו של עם ישראל בגלות 1,600 שנה אחרי חורבן הבית כבר איננה עונש כי אם חטא, וגדולי ישראל שאינם נוקפים אצבע במטרה לעורר את העם לשיבה לארצו מועלים בתפקידם ועתידים לשלם על כך, "ומהם יבקש ה' את עלבון הבית העלוב".

בעוד אני מעכל את עוצמתם של דברי "אור החיים" באה וניצבה אל מול עיניי המשתאות עובדה שלא ייחסתי לה כל משמעות שעה שקראתי עליה בספרו של ההיסטוריון מולכו: הרב יהודה ביבאס מתייחס למשפחת "אור החיים". מולכו מספר שם שאביו של רבי יהודה ביבאס, רבי שמואל, "נשא לו לאישה אחת מבנות משפחת המקובל הנעלה, רבי חיים בן עטר, בעל הספר אור החיים“. רבי יהודה ביבאס עצמו כתב: “ואני הקטן חוטר מגזעו ונצר משורשיהם… ולמן העת אשר בא לארצות המערב הרב הנזכר הוא הקדוש נשיא בית אב משפחתינו בארצות מערב הפנימי“.

האם לא הושפע הרב יהודה ביבאס מ“אור החיים“, “נשיא בית אב משפחתו“, שנפטר כמאה שנה קודם לפגישתו עם הרב אלקלעי? שבתי בריצה למאמרו של הרב אלקלעי “דרכי נועם“, שבו מספר הרב על הרושם העז שהותירו בו דברי הרב ביבאס. “חס ושלום, ישראל פשענו ביוצרנו, פנינו לו עורף ולא פנים“, מצטט הרב אלקלעי מפי הרב ביבאס. היש עוד מקום לספק?

נמצא שאם הרב אלקלעי הוא מאבות הציונות והרב ביבאס הוא אבי אבות הציונות, הרי שמן הראוי שנכתיר את הרב חיים בן עטר, הלא הוא “אור החיים“, בתואר אבי אבות אבותיה של הציונות. הייפלא ששלושת הרבנים הללו נאה דרשו ונאה קיימו ועלו לארץ ישראל.

ספרו של ד"ר מרדכי מרמורשטיין "אבי דור הכיפות הסרוגות" ראה אור לאחרונה בהוצאת הדובדבן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט' תמוז תשע"ה, 26.6.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-3 ביולי 2015,ב-גיליון בלק תשע"ה - 934. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ציון סולימן

    יוצא מהכלל לוא נלך צעד אחד במורד ההיסטוריה נוכל להיאחז גם במרן יוסף קארו שטבע את הפעולה לגאול ולהיגאל אם כך יש לנו שרשרת רבנים ספרדים שהתעלמו משלושת השבועות .
    יתרה מזאת הרצל עצמו שהיה צאצא של רבי יוסף טאיצטק נשיא הקהילה סלונקי בימיו של מרן יוסף הושפע מרבי יהודה אלקלעי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: