יהודים כנגד כל הסיכויים | אליהו בירנבוים

לבני שבט האיבו בניגריה מנהגים הדומים מאוד למצוות התורה, בתי כנסת ואפילו בגדי כהונה. הם לא מבקשים לעלות לארץ, אבל בהחלט מצפים להשתייך לעם היהודי הרחב

כל נסיעה היא מעניינת, אבל מסע ליבשת אפריקה הוא תמיד שונה ומרתק, במיוחד אם מדובר בחיפוש יהודים בניגריה. למרות הקושי והמרחק ואף הסכנה, הדרך היחידה להבין תופעות בעולם היהודי היא על ידי מראה עיניים, כדברי הפתגם העממי העתיק: "ההולך בדרך שבה רבים הלכו רואה דברים שרבים ראו. ההולך בדרך שבה מעטים הלכו, רואה דברים שמעטים ראו". לכן, שמתי פעמיי להיפגש עם שבט האיבו, שבט של ניגרים הטוענים להיותם יהודים. כך, לא זכיתי רק במפגש מרתק אלא גם קיימתי את צוואתו של חסדאי אבן שפרוט אשר כתב במכתבו למלך כוזר: "אם יש מקום שיש שם ניר לגולת ישראל… ואילו ידעתי כי נכון הדבר, הייתי מואס בכבודי ועוזב גדולתי ונוטש משפחתי והייתי הולך מהר על גבעה, בים וביבשה, עד בואי אל המקום אשר אדוני המלך חונה שם…".

במסע אל בני שבט האיבו מתערבבים יחד דמיון ומציאות, היסטוריה וסוציולוגיה, מיתוסים וסיפורים אישיים. אנסה להציג בפני הקוראים את הרשמים והגילויים שלי במסע זה.

"אתה מישראל? אז אנחנו אחים" הרב אליהו ברנבוים עם ילדי שבט האיבו, ניגריה

"אתה מישראל? אז אנחנו אחים" הרב אליהו ברנבוים עם ילדי שבט האיבו, ניגריה

אליטיזם אפריקני

למרות שיהודי אתיופיה זכו למחקרים וליחס רשמי מצד גורמים ממלכתיים ואחרים, שבטים וקיבוצים אחרים באפריקה הטוענים להיותם יהודים לא זכו להתייחסות, והמחקר על אודותם רק מתחיל. ישנן מספר קבוצות במדינות שונות באפריקה הטוענות שלהן זיקה יהודית, כגון שבט האיבו בניגריה, שבט הלאמבה בזימבבואה, שבט הבאסה בקמרון ועוד. אכן, עובדה זו מפתיעה לא מעט אנשים, שכן קשה לחשוב באופן טבעי על חיבור בין יהודים ליבשת החמה, למרות שההיסטוריה היהודית החלה בארבעים שנות נדודים בה.

ביקשתי להבין מדוע בני שבט האיבו מזהים את עצמם כיהודים וכמי שקשורים לעם היהודי. האם יש רקע היסטורי ומסורת לדבריהם, או שמא מדובר בהמצאה בלבד? כיצד ייתכן שאנשים שאין להם שום קשר ליהדות החליטו להיות יהודים במדינה נוצרית ומוסלמית בלב היבשת השחורה?

ובכן, בני שבט האיבו (או איגבו. בלועזית (Igbo הם קבוצה אתנית המונה כמה מיליוני אנשים בדרום מזרח ניגריה. בתוך שבט זה ישנה קבוצה מזערית המכונה "יהודי האיבו של ניגריה", ואשר קוראת לעצמה "בני ישראל". רוב יהודי האיבו חיים במדינת אנמברה ליד נהר הניגר.

האיבו נקראים בפי בני השבטים האחרים בניגריה "היהודים של אפריקה", לא בגלל מקורם או דתם אלא מפני שהם היו האליטה התרבותית במדינה, בעלי השכלה ובעלי השפעה בסחר הניגרי והבינלאומי. שיעור גדול מבני השבט הם אנשים בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, עורכי דין, רואי חשבון ומהנדסים. רבים מהם עוסקים במערכת החינוך ובשירות הציבורי בניגריה.

יש הטוענים ששם השבט "איגבו", "איבו" או "אבו" מקורו במילה העברית "עברי". מסורת השבט מספרת שכאשר אבותיהם הגיעו מארץ ישראל לאפריקה הם הציגו את עצמם בתור ה"עברים" אולם כיוון שלא הבינו אותם כראוי קראו להם "איבו".

קבלת הפנים שהכינו לנו אותם יהודים של אפריקה הייתה חמה ולבבית. כאשר צעדתי ברחובות עם כיפה ניגשו אליי לא מעט אנשים ואמרו לי: "אתה מישראל? אז אנחנו אחים". בתחילה לא הבנתי מה טיבה של אמירה זו, אבל כאשר עשרות או מאות אנשים חזרו על מילים אלו הבנתי שבתודעתם של בני שבט האיבו ישנם קשר וזיקה של ממש לעם היהודי.

קבלת הפנים בבתים שבהם ביקרתי הייתה מעט "מרה", ואסביר למה כוונתי. מנהג קדום קיים בשבט האיבו, לכבד את האורחים הבאים בצל קורתם בסוג של "שקד מר". כל אורח הנכנס לבית מקבל צלחת עם שקדים מרים (לא מהזן המוכר בארץ, אלא מזן מאוד מר), בעל הבית מחזיק את הצלחת ונושא דרשה של קבלת פנים המביעה את השמחה על כניסת האורח. לאחר דברים אלו האורח מחויב לאכול את השקד המר, אחרת יש בכך פגיעה בבעל הבית. לאחר ביקור בכמה בתים, שמיעת כמה דרשות של קבלת פנים וטעימת שקדים קשה לי לומר שהם ערבו לחכי, אבל כוונת המארחים הייתה טובה, לכבד את האורח ולשמור על מסורת השבט.

מנהגי ישראל סבא

אמונה רווחת בקרב האיבו גורסת שלפני הגעת המיסיונרים הבריטים הם שמרו על מסורת יהודית הדומה מאוד ליהדות המקראית. למסורת עתיקה זו הם קוראים "אומננה" (Omenana). האיבו הקדמונים התפללו כל בוקר לפני תחילת יום העבודה ל"צקוו אביאמה ציניקה קלו אנו יגוא נה אנא" (אלוהי אברהם יוצר השמים והארץ), לאחר מכן הודו לאלוהים שהעיר אותם ולבסוף ענו "איסה" (אמן).

מסורת עתיקת יומין אצל בני השבט מחייבת אותם למול את בניהם ביום השמיני לאחר הלידה, עד היום זה. גם אלו שחיים כנוצרים ממשיכים למול את בניהם, דבר שכמובן אינו מקובל בעוד שבטים או קבוצות אתניות בניגריה. בגיל 13 הם נוהגים לקיים מעין טקס בר מצווה הנקרא "לבישת הבגד".

לחתונות בשבט האיבו יש דמיון לחתונה היהודית, כולל השימוש בחופה. החתן והכלה בוחרים עדים לחתונה וכל צד נותן חמישים מטבעות לשני אנשים, המחלקים ביניהם את הסכום ושומרים עליו כעדות לחתונה. בחתונה החתן והכלה מוזגים כוס יין לבן וכל אחד שותה מהכוס.

בני השבט נהגו לשמור הפרדה מוחלטת בזמן המחזור של האישה. בתקופת נידתה הייתה האישה אסורה בכניסה לבית בעלה כמו גם במגע עם כל אדם ועם דברי מאכל. שמעתי עדויות מרבים מבני השבט אשר סיפרו שהם זוכרים היטב את הוריהם נפרדים מדי חודש ועוברים לחדרים או לבתים נפרדים. כדי לשמור על הקשר עם האם, אף הילדים הלכו לישון בדירה ביחד עמה. כמו כן, לאחר הלידה הנוהג היה שהאישה נשארת בבידוד במשך 30 יום, בין לאחר לידת בן ובין לאחר לידת בת.

גם כללי ייבום היו מקובלים בשבט האיבו. אם הבעל נפטר, אשתו חייבת להתחתן עם אחד מאחיו כדי שיהיו לה ילדים ממנו שימשיכו את המשפחה. בני האיבו הקפידו על נתינת מעשר עני מתוך היבול בשדה וכן הייתה להם עיר מקלט לרוצח בשגגה.

גם מעגל השנה היהודית מופיע באופן ברור במנהגי האיבו. כאשר אבי המשפחה רואה את הירח המתחדש הוא קורא לבני הבית ומברך אותם בברכת "חודש טוב". כאשר הירח מלא כל הילדים יוצאים לחגוג והמבוגרים מספרים להם סיפורים.

ראש השנה של בני שבט האיבו מתקיים בחודש ספטמבר ומתחיל עם שקיעת החמה. בחגיגת ראש השנה החדשה הם מבקשים מאלוהים שנה טובה יותר, מלאת ברכה. מוקדם בבוקר הכפר מתעורר לקולם של קרנות שנהב, המזכירים את תקיעות השופר.

פעם בשנה נהגו בני השבט לעלות לרגל למקום שנקרא "ארוצוקו" (בני אהרן). לפי המסורת יש בעיר זו ארון קודש עתיק שמקורו בזמן שבו יצאו במסעם לאפריקה. לבני האיבו יש גם בגדי כהונה מיוחדים. האגדה מספרת שכאשר הגיעו המיסיונרים בני השבט פחדו שמא הארון והבגדים ייהרסו ולכן החליטו לסגור אותם בתוך מבנה נעול כדי לשמור עליהם. לצערי לא הצלחתי לראות במו עיניי את הארון והבגדים אבל הם הבטיחו לי שבפעם הבאה שאבקר אותם ייקחו אותי למקום סודי זה.

האם יש בשמירת מנהגים אלו הוכחה לזהותם היהודית של חברי האיבו? כנראה שלא. נכון שלא מצאנו עוד קבוצות ששמרו על מנהגים אלו באזור זה של העולם, אולם קיום מנהגים יהודיים בלבד אינו מספיק כדי להוכיח זהות יהודית. ברור שהמסורת היהודית התקיימה בעולם אלפי שנים, נדדה לקצווי תבל ותקעה יתד במקומות רחוקים ונידחים והשפיעה בדרך זו על קבוצות שונות בעולם. ואולם, גם אם אין דרך להוכיח באופן היסטורי את הזיקה של האיבו לעם היהודי, לא ניתן להתעלם מהנרטיב ומהמודעות הקיימים אצל בני שבט האיבו לזיקתם ההיסטורית והרוחנית לעם היהודי.

חברי שבט האיבו רואים את עצמם כיהודים לכל דבר. חלקם לא רוצים אפילו לשמוע על אפשרות של גיור, שכן הם בטוחים באמונתם ובמעמדם ולא רואים כל צורך בכך. אחרים מבינים שיש בכך הצהרה על רצונם להמשיך לחיות כיהודים. האם יש משמעות למודעות? לקול הפנימי? אולי הקול הפנימי הוא מעין קול אלוהי המגלה לנו באחרית הימים מי ומי ההולכים, מי הם האובדים והנידחים? לאלוהים פתרונים.

ציפיותיהם של חברי שבט האיבו ביחס להשתייכות היהודית שלהם גבוהות. כמעט כל המשיבים ביטאו שאיפות יהודיות כמו "חזרה לתורה", רצון לבקר בירושלים ורצון לחדש את המסורת. בסך הכול כולם שואפים להשתייך לעולם יהודי רחב יותר. יש להדגיש שרוב בני השבט שעמם שוחחתי, גדולים כקטנים, אינם מעוניינים בעלייה לארץ. לבני האיבו יש זהות לאומית עמוקה והם לא מבקשים לעזוב את מולדתם.

אוריגינל כהה

לאורך דורות פיתחו חברי האיבו גרסאות שונות על ההיסטוריה השבטית שלהם, גרסאות הממקמות אותם כחלק מהתפוצה היהודית. האיבו טוענים שאבותיהם הגיעו מישראל דרך נתיבי הסחר הישנים של אפריקה. יש גם המסבירים שנהר הסמבטיון נמצא באפריקה, ולא במקרה הגמרא במסכת סנהדרין (צד, א) יודעת לצטט את מקום גלותם של עשרת השבטים: "להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי. ורבי חנינא אמר: להרי סלוג". אמנם, יש הטוענים שאפריקי של התלמוד אינה זהה לאפריקה של היום.

היסטוריונים וחוקרים הציעו שלושה מסלולי הגירה אפשריים של יהודים לאפריקה. הראשון הוא על ידי הגירה מחצי האי הערבי דרך מצרים, אתיופיה, קניה וסודן לניגריה; השני דרך מסע של יהודים צפון אפריקאים אל הממלכות המערב אפריקניות של מאלי, סוגהאי וקאנם-בורנו; והשלישי דרך שיירות מסחר מאזורים שונים של צפון-מזרח אפריקה אל מערבה.

מספר מקורות טוענים שנוכחות יהודית הייתה קיימת בניגריה עוד משנת 638 לפנה"ס. ההשערה היא שיהודים גלו לאפריקה לאחר חורבן הבית הראשון והשני והקימו קהילות ברחבי היבשת. ייתכן שהמהגרים הראשונים היו בני שבטי גד, אשר, דן ונפתלי. האוכלוסייה היהודית המשיכה להתפרס לדרומה של אפריקה ולסהרה. שבט האיבו משייך את עצמו בעיקר לשבט גד. לפי המסורת השבטית, גד הוא האב של כולם. ההיסטוריה שבעל פה של בני השבט מדברת על לוחם אגדי בשם ערי שהגיע מארץ ישראל. יהודי איבו מייחסים עצמם לערי, בנו של גד ונכדו של יעקב: "ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי" (בראשית מו, טז).

יש גם הסבורים כי אנשי האיבו היגרו מסוריה, מפורטוגל ומלוב למערב אפריקה בערך בשנת 740 אחרי הספירה. מאוחר יותר הצטרפו אליהם עוד מהגרים יהודים מפורטוגל ולוב ב-1484 וב-1667.

בעידן המודרני, הושפע שבט האיבו מהמסורת הנוצרית שלימדו אותם המיסיונרים שהגיעו לאפריקה בתקופת הקולוניאליזם הבריטי במאה ה-19. הדמיון בין המסורת העתיקה של האיבו ובין האמונה הנוצרית גרם להם לאמץ ביתר שאת את הנצרות מתוך בלבול והטעיה.

בני השבט מספרים שהמיסיונרים גילו ששבט האיבו נוהגים כיהודים ושלחו מכתב לכנסייה הבריטית, וזו הנחתה אותם שלא לומר לבני האיבו מאיפה באו ולאיזו אומה הם משתייכים. המיסיונרים פעלו בכוח הזרוע נגד שבט האיבו ונגד אלו שהתנגדו לקבל את הדת הנוצרית.

אחד הנושאים המעוררים לא פעם פליאה ביחס לזיקתם של בני האיבו לעם היהודי הוא צבע עורם הכהה. משום מה, קיים רושם מסוים שאין לו ביסוס גנטי או הלכתי שעל בני הדת היהודית להיות בעלי עור בהיר – ולא היא. למעשה, הפלאשים היו דומים לבני סביבתם בדיוק כפי שמיעוטים יהודים אחרים היו דומים לבני סביבתם – בתימן, בבוכרה או בפולין. במשנה במסכת נגעים (ב, א) מוזכר שצבע עורם של בני ישראל משתנה ממקום למקום והוא בעל גוונים שונים: "בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה. רבי ישמעאל אומר: בני ישראל הרי הן כאשכרוע (עץ בעל גוון חום), לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים".

יש לציין שבדברי הפוסקים, צבע העור או מראה הפנים לא מהווים סימן ליהדות. הרב יעקב ספיר, בעל אבן ספיר, כותב על היהודים "הדומים בתוארם ותבניתם לבני הסביבה ובכללם היהודים מהודו ופלשים וכל בני תימן, הלא מוחזקים המה ליהודים היותר מיוחסים בעולם ובכל זאת שחורים המה מעט" (חלק ב, סימן סח). גם הרב עוזיאל כתב בתשובה בנושא בני ישראל בהודו: "מעולם לא הרחיקו את מי שהוא מישראל מפני מראהו או צבע עורו שהוא דומה לגויים…" (קובץ בני ישראל, תשכ"ב, עמ' כה). הרב משה פינשטיין ציין בדבריו על בני אתיופיה "שאין לדינא חילוק במה שהם שחורים" (מכתב משנת תשמ"ד).

הלקח המרתק שאנו למדים משבט האיבו הוא שהזהות היהודית יכולה להתגבר על גבולות לאומיים, צבע עור, שפות, גזע, ועוד הבדלים רבים. דבר זה הופך את העם היהודי לאומה גלובלית ממש וגם מלמד שיש כוח מאחד בתורת ישראל.

גם מבחינתם של בני שבט האיבו, אין צבע העור מהווה בעיה כלל וכלל בהתחברות לעם היהודי. אדרבה, לטענתם, כפי שהמסורת שלהם, ה"אומננה" היא המסורת היהודית המקורית, כך גם צבע עורם הוא הצבע היהודי המקורי. לדבריהם "גם ציפורה אשת משה הייתה כושית וגם אברהם אבינו היה בעל צבע עור שחור".

בלי חב"ד וקוקה-קולה

כיום יש כ-30 קהילות של יהודי איבו בניגריה. בכל קהילה יש בית כנסת, ובחלקם ספרי תורה כשרים. כמו כן, רבים מתוך שבט האיבו הכללי ממשיכים לשלב בין אמונתם הנוצרית למנהגים היהודיים, כולל קיום ברית המילה ביום השמיני למרות הליכתם לכנסיות. קהילות אלו פרוסות באזורים אבוג'ה, אנמברה, אימון, לאגוס, פורט הרטקורט, אונוגו ואבוני.

חוקרים מעריכים שיש כשלושים אלף אנשי איגבו הנוהגים צורה מסוימת של יהדות, וכ-3,000 מבני השבט שחזרו למסורת ישראל סבא. אנשים אלו שומרים שבת, מניחים תפילין כל יום ולא אוכלים בשר כדי לשמור על הלכות הכשרות. בכל הקהילות יש חזן אשר יודע לקרוא עברית ומוביל את התפילה. ברוב בתי הכנסת יש תפילה בשבת ובחלקם אף בימי השבוע. כאשר נכנסתי לבית הכנסת באחת הקהילות ראיתי על קיר הכניסה כיתוב בעברית שמשך את תשומת לבי: "כל ישראל ערבים זה לזה, עם ישראל חי".

נדמה לי שגם אם לא נכיר באיבו כיהודים, עצם הגילוי שיש חיים יהודיים ביבשת השחורה הוא מעניין ומסעיר, בבחינת "לית אתר פנוי מיניה". הנה, יש יהדות אפילו במקומות שאין בהם חב"ד וקוקה קולה.

כאשר נפרדתי מבני האיבו באבוג'ה, הם חיבקו אותי ואמרו כדברי פרֵדה: "קיבוץ הגלויות שה' הבטיח לעם ישראל כבר התחיל, הוא יכול רק להידחות, אך לא להתבטל… ישראל נתנה לנו מודל לתקומה של אומה ועם ואנחנו הולכים בעקבות עם ישראל". אמונה זו ככל הנראה תמשיך להחזיק את הניצוץ היהודי בניגריה, למרות מעשי הטבח והמלחמות, למרות המתחים בין המערב הנוצרי לצפון המוסלמי, למרות פעילות אל-קאעידה במדינה. לסיום שרנו ביחד "התקווה" ונפרדו במילים "נפש יהודי הומייה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט' תמוז תשע"ה, 26.6.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 ביולי 2015, ב-גיליון בלק תשע"ה - 934, רב עולמי / אליהו בירנבוים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: