אחים בתוכנו | חיליק אברג'ל

חג השבועות השומרוני, שיחוג במוצאי השבת הקרובה, הוא הזדמנות להתוודע לעדה הטוענת להיותה שריד לעשרת השבטים, ועדיין מחכה ליום שבו נכיר בה

במוצאי השבת הקרובה (פרשת חוקת), בערפילי הבוקר, בקצוות האור שבין תכלת לכרתי, יעלו מאות שומרונים לרגל מתוך שירה ופיוט להר גריזים – המקום שבו על פי העדה השומרונית בחר ה' לשכן שמו שם.

עם אור ראשון תעלה שיירת העולים אל ההר תוך אמירת שירת הים, תחילה באופן חרישי ובהמשך בשירה מתגברת. בזריחת השמש יניפו השומרונים את ספרי התורה לעיני הקהל ויציינו על אבן השתייה, המכונה גבעת עולם, את חג השבועות השומרוני. חג השבועות השומרוני חל תמיד ביום ראשון שכן הוא חמישים יום ממחרת השבת. כך פירשו השומרונים את הפסוק העוסק בעיתוי חג השבועות.

הציבור הישראלי, באופן כללי, אינו מכיר את מורשת השומרונים על שלל מנהגיה והלכותיה. שנים של איבה בין הקבוצות בימי הבית השני ונתק במאות השנים האחרונות הובילו את היהדות לחוסר היכרות במקרה הטוב ובורות במקרה הפחות טוב בכל הקשור לשומרונים. היה זה יצחק בן צבי, הנשיא המנוח, אשר חקר את עדת השומרונים, כתב עליה רבות וראה בה "פרק תנ"כי שנשכח". הוא עסק בתיעוד העדה השומרונית ופעל למען קיבוצה במדינת ישראל הצעירה, כדי למנוע את היטמעותם בציבור הישראלי־יהודי.

במרחק שנות דור ממפגשו של הציבור הישראלי עם השומרונים בהר גריזים, ניתן לומר כי החומות עדיין גבוהות אך סדקים נפרצים, קשרים נוצרים, וחוסר ידיעה מפנה מקומו לסקרנות מתגברת.

העדה הקדומה והקרובה ביותר ליהדות המקרא. חג השבועות בעדה השומרונית, הר גריזים, 2009 צילום: אביר סולטן, 
פלאש 90

העדה הקדומה והקרובה ביותר ליהדות המקרא. חג השבועות בעדה השומרונית, הר גריזים, 2009
צילום: אביר סולטן, 
פלאש 90

זכר לגלות אשור

העדה השומרונית היא העדה הקדומה ביותר והקרובה ביותר ליהדות המקרא. הלימוד על אודות השומרונים ומנהגיהם הוא לימוד על היהדות טרם נוצרו בה שינויים מרחיקי הלכת בימי הבית השני. הישרדותה של העדה השומרונית, מהקטנות בעולם, היא פלא בפני עצמו. במפקד שנערך ב־1922 נמנו 163 שומרונים, 147 מהם בשכם. העדה השומרונית מונה כיום כ־760 נפש – חציים בהר גריזים וחציים בחולון.

הקושי בשאלה "מיהו שומרוני" מתקרב לקושי שבשאלה "מיהו יהודי". ניתן למפות שלש גישות באשר למוצא השומרונים:

הגישה הראשונה היא הגישה היהודית, הנסמכת על התיאור בספר מלכים ב' פרק יז, שבו מתוארים חורבנה של ממלכת ישראל על ידי מלך אשור והגליית עשרת השבטים, כאשר לערי השומרון החרבות מביא מלך אשור עמים שהוגלו מערים שונות באשור.

פרק זה מעלה שאלות רבות וחוקרי התנ"ך עסקו בפסוקים ומשמעותם. לא נעלמה מעיני החוקרים הבאתו של כהן מהגולה שילמד את העמים התושבים החדשים את דת הארץ. באותן שנים, לא הרחק משומרון, חיה ממלכת יהודה ובה כוהנים האוחזים בדת הארץ! האם זו אותה דת הארץ? האם היו דתות שונות לממלכת יהודה ולממלכת ישראל? מצד אחד לשתי הממלכות אותה תורה, אבל אולי פרשנותה שונה? מה לימד את השומרונים אותו כהן שהובא במיוחד מאשור? מהי אותה "דת הארץ" שנהגה בשומרון?

בכל מקרה, התושבים החדשים לומדים את דת הארץ, אך אינם זונחים את אלילי אשור. בימי שיבת ציון דוחים שבי ציון את השומרונים ולא מאפשרים להם לבנות את בית המקדש, מכיוון שלא ראו בהם זרע ישראל.

למסורת היהודית על אודות מוצא השומרונים נמצא חיזוק נוסף. יוסף בן מתתיהו (קדמוניות יא, 306־312) מספר על עימות בימי שיבת ציון, שהתגלע בעקבות נישואי הכהן מנשה לבתו של המנהיג השומרוני סנבלט החורני. מנהיגי ירושלים מעמידים בפניו אולטימטום: לעזוב את הכהונה או לעזוב את אשתו. כתגובה לכך, מזמין סנבלט את מנשה להיות כהן גדול במקדש חדש שהוא בונה בהר גריזים.

הסיבות לקרע בין הקבוצות בימי הבית השני רבות ומגוונות, אך בעיקרן הוא נסב סביב אמונת המקום הקדוש – הר גריזים לשומרונים לעומת ירושלים ליהודים. אך נוסף מרכיב צבאי בכיבוש; בשנת 128 לפנה"ס החריב יוחנן הורקנוס את המקדש השומרוני, ויום זה נקבע במגילת תענית כיום שאין בו מספד.

שארית פליטה

לעומת הגישה היהודית, טוענת המסורת השומרונית לקשר בלתי פוסק לתורת משה. שמם נגזר לדבריהם מהיותם "שומרים" את דת משה וישראל. השומרונים רואים עצמם כצאצאי שבטי אפרים, מנשה, לוי ובנימין שלא גלו. הכתב השומרוני, שמות החודשים וההיצמדות לחגי המקרא ודיניו הם כעדים רבים לשמירת המסורת המקראית על ידי השומרונים.

האסכולה המדעית מחברת בין שתי הגישות. היא נסמכת על כתובת סרגון, המלך האשורי שבימיו גלו עשרת השבטים:

אנשי שומרון שעשו יד אחת עם מלך עוין לי שלא להיות משועבדים ולא להעלות לי מנחת שעבוד והתחילו במעשי איבה נגדי, נלחמתי בהם והנחלתי להם מפלה. לקחתי שלל 27,290 איש שישבו בה, רכבם והאלים שבהם בטחו, 50 מרכבות נטלתי לעצמי לחיל הרכב המלכותי שלי ואת שאריתם הושבתי בתוך ארץ אשור. את שומרון בניתי מחדש ועשיתיה גדולה משהייתה לפנים, אנשים מהארצות שכבשו ידיי הושבתי בה ושר חצרי העמדתי עליהם כפחה ומניתי אותם על בני אשור.

הדמיון בין התיאור במלכים ב' לכתובת מעיד על אמינות הכתוב, אך עם זאת מספר הגולים המוזכר בכתובת קטן ביחס לאוכלוסיית עשרת השבטים, כך שיש יסוד להניח שנותרו פליטים מעשרת השבטים ברחבי ממלכת ישראל החרבה. בימי שיבת ציון חיו שתי אוכלוסיות בשומרון: צאצאי שבטי ישראל המאמינים באמונת הייחוד וצאצאי העמים המובאים מאשור המאמינים בדתות אליליות. ניתוח מטבעות שומרון מלמד על מאבק בין שתי קבוצות אלו. מצד אחד עומדים שמות כמו סנבלט או ירבעם, ומהצד השני דמויות אליליות. לא מן הנמנע שהתקדשות הר גריזים סייעה לצאצאי שבטי ישראל להבדיל עצמם, באמצעות אמונת הייחוד, משאר העמים.

על פי המסורת השומרונית, כאמור, הר גריזים הוא המקום אשר בו בחר ה'. בין נוסח המסורה לנוסח התורה השומרונית אלפי שינויים, רובם הגדול באותיות אהו"י. השומרונים הקפידו על הקריאה אך לא על הכתיבה. לעומתם, היהדות הקפידה על קוצו של יו"ד וגם דרשה תגים, אותיות וכתרים. ישנם גם הבדלי גרסאות מהותיים. למשל בספרינו נכתב "המקום אשר יבחר" (דברים יב, ה) ואילו אצל השומרונים "המקום אשר בחר", כלומר הר גריזים. ספר יהושע השומרוני מתאר את יהושע המציב את המשכן לאחר נדודי המדבר בהר גריזים, אך בשל מחלוקת בין עוזי הכהן לעלי הכהן פרש עלי והקים משכן חלופי בשילה. זו תחילת תקופת הסתר הפנים, "פנותא", לאחר שנות הרצון – "רחותא". אש התמיד כבתה וכלי המשכן נגנזים במערה בהר גריזים עד בוא המשיח השומרוני.

קריאה לאחדות

חז"ל מתייחסים לשומרונים בשתי פנים. מצד אחד מוטחות האשמות קשות על זיוף התורה ועל עבודה זרה: "זייפתם את התורה ולא ההיניתם בה כלום…" (ספרי, דברים נו); ומצד שני הם נתפסים כמי שמקפידים על דיני התורה: "כל מצווה שהחזיקו בה כותים היו מדקדקים בה יותר מישראל" (תוספתא פסחים ב, א). למען הסר ספק, חז"ל הקפידו לציין את סלע המחלוקת: "מאימתי מקבלים אותם, משיכפרו בהר גריזים ויודו בירושלים ובתחיית המתים“ (מסכת כותים, ב).

עיקרי האמונה השומרונית נתחברו ל “דוראן“, מעין המנון מן המאה השנייה לספירה: “אין אלוהים אלא אחד, לא נביא כמשה הנביא ולא ספר כתורה הקדושה, ולא השתחוויה שלא לה‘, לפני הר גריזים הוא בית אל, הנבחר הקדוש מיטב היבשה“.

חגי המקרא הנחוגים בעדה השומרונית והפרשנות של השומרונים לפסוקי התורה הם חלון הצצה מדהים ביופיו ליהדות המקרא ולפרק תנ“כי בלתי רגיל.

בצד גדילה מרשימה, נמצאת העדה השומרונית בצומת דרכים גורלי. תהליכי ישראליות בחולון, עתידו הלא ברור של הר גריזים בהסדר מדיני עתידי, מיעוט הכּלות השומרוניות, תהליכי קִדמה ומאמצים לשמור על המסורת – כל אלו מעסיקים את העדה השומרונית בשנים האחרונות.

הנשכיל לחבק אותם לחיקנו? מדינת ישראל והעם היהודי יצאו לקצוות העולם לקבץ נידחים מפזורות רבות. דומה כי העדה השומרונית אינה כלולה בתהליך מבורך זה. צאצאי שבטי ישראל מחכים לנו, להכרה, להוקרה ולקריאה רחוקה לאחים. שרידיה של ממלכת ישראל האדירה על עריה, מלכיה, נביאיה ונופיה קוראים לנו לחבר את הפיצול ולהדביק את המלכות הקרועה.

*

חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט' תמוז תשע"ה, 26.6.2015

פורסמה ב-26 ביוני 2015, ב-גיליון חקת תשע"ה - 933 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. לכותב המאמר חיליק אברג'יל,

    אתה יוצא מנקודת הנחה שלא מקובלת על היהדות האורתודוקסית ולכן כל הבניין שלך קורס כי הוא בנוי על יסודות לא נכונים

    כמו שאתה בעצמך כתבת שהמסורת היהודית הן בתנ"ך והן בדברי חז"ל רואה בשומרונים כגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בגרסה משובשת ועל כן הם לא נחשבים לגרים ולחלק מעם ישראל

    אתה מסתבר לא מקבל את זה ואתה מקבל את המסורת השומרונית שטוענת

  2. להיותם שבטי אפרים ומנשה ואז על פי הנחה זו אתה קורא לקהל הקוראים האורתודוקסי לקבלם כיהודים

    אבל בכך אתה לא פונה אל הקוראים אלא לאיך שהבית רוצה שהקוראים יחשבו, היות והם פוסלים מראש את נקודת ההנחה שלך אתה בעצם פונה אל עצמך

    סתם שתהיה מודע לזה…..

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: