כתבי עת, יואב שורק – 932

20150615_114624בחתימת בעלה

תחומין, תורה חברה ומדינהקובץ הלכתי, כרך ל"ה, תשע"ה

עורך: ישראל רוזן, "צומת" אלון שבות, 487 עמ'

*

כל הופעת כרך חדש של "תחומין" היא חגיגה לאוהבי הדיון הרציני והפרקטי בשאלות ההלכה המתחדשות. הפעם בולט בכרך העיסוק בשמיטה, כצפוי, וגם בשאלת "הסכמי קדם נישואין" שנועדו להקשות על סרבני גט, הסכמים המצויים במחלוקת אופיינית בין שמרנים לחדשנים. "תחומין" מעניק כאן במה בעיקר למסתייגים – בשני מאמרים קצרים, של הדיין הרב אליהו אברג'יל ושל הרב פנחס שפירא – אך מציג גם את נוסח ההסכם שהוצע על ידי רבני "צוהר". לצד אלה מובא מאמרו של הרב בקשי דורון, המציע למנוע עיגון באמצעות הכנסת סעיף מיוחד בעת רכישת דירה. בדרך זו, הוא מסביר, לא נכנסים כלל לחשש "הגט המעושה" שבשלו נמנעים פוסקים רבים מלאמץ את הסכמי הקדם נישואין.

בקובץ גם מאמר מקיף על דרכי קביעת היהדות של עולים מחבר המדינות, פרי עטו של הדיין י"צ אושינסקי; דיון מעניין על כשרות בשר המיוצר מתאי גזע; ומאמר של הרב יצחק דביר, הממשיך את הדיון שהחל ב"תחומין" הקודם על בליעת כלים בימינו. דביר טוען שהניתוח המדעי אינו זה שצריך לקבוע אלא הקטגוריות ההלכתיות – ואלו, לדעתו, לא השתנו מהותית בדורות האחרונים. הערה מעניינת של הרב יעקב אריאל, במאמר קצר, קובעת כי האבלות החלקית הנוהגת בספירת העומר אינה בעיקרה על תלמידי ר' עקיבא אלא על הרדיפות שעברו היהודים ממסעי הצלב ועד היום – וממילא אין זו "אבלות ישנה".

ד"ר טובה גנזל היא מהנשים הראשונות שהוסמכו (בשלהי המאה הקודמת) כיועצות הלכה בתחום טהרת המשפחה, ומאז היא מרבה לעסוק בפועל בתחום זה, בייעוץ ובפסיקה, וזאת במקביל לקריירה האקדמית שטיפחה בתחום המקרא. גנזל עומדת כיום בראש המדרשה לבנות בבר־אילן, גוף אקדמי־חינוכי בעל מוניטין, אך התואר, התפקיד והניסיון רב השנים בעיסוק בהלכות אלה לא היה די בהם כדי להכשיר בעיני מערכת "תחומין" את פרסום מאמרה על חציצה בציפורניים ארוכות, צבועות ובנויות – שאלה שכל בלנית ורבנית נתקלת בה. התנאי לפרסום היה שהמאמר יוצג כמשותף לה ולבעלה, רופא ירושלמי נכבד שהוא אמנם בן תורה אך העיון ההלכתי איננו תחום עיסוקו, וסביר להניח שלא היה שותף כלל בכתיבת המאמר.

הפיקציה, שקשה למצוא לה הסבר אחר מלבד הרצון להימנע מתקדים של הופעת שם אישה (לבדה) ככותבת בכתב עת הלכתי מכובד שמשתתפים בו גם כותבים חרדים, נחשפת כאשר בפסקת הסיכום משתמשת גנזל בניסוח "מניסיוני כיועצת הלכה המשיבה לשאלות נשים"… לגופו של עניין, גנזל מצדדת – לאחר בירור הלכתי ארוך וסקירת הגישות של ספרי הדרכה והוראות רבניות שונות – באימוץ הקו המקל המכשיר לכתחילה טבילה בציפורניים בנויות וצבועות, כדי למנוע תקלות חמורות יותר וכדי להימנע מנזיפה מיותרת מפי הבלנית.

20150615_114608טאיירים מהשכנטוזים

ידע עםבמה לפולקלור יהודי, כרכים ממ"א, תשע"ה

עורך: יצחק גנוז, המרכז הארצי של חוקרי 
הפולקלור היהודי, 200 עמ'

*

הבמה הוותיקה "ידע עם" מוגדרת כבמה לפולקלור יהודי, אך לצד העיסוק בהווי העממי היהודי השנתון מציע למעשה בעיקר מאמרים בדיסציפלינות של ספרות, היסטוריה ולשון. עם זאת, חן העממיות שורה על המאסף, והוא משדר באקלקטיות שלו ובתמהיל שלו מעין שיחה נינוחה של מלומדים אוהבי עמם.

הפולקלור המובהק מצוי בעיקר בחלקה האחרון של החוברת, שבו מראיינים האחים חקק את סימון ומואיז של יוסי בנאי, וגב' שמחה סיאני מספרת בחן רב על התכונה הרבה שחוו הילדים בשכונת "נחלת צבי" בירושלים בשנות החמישים לקראת ל"ג בעומר, אירוע שאליו נערכו כמו במבצע צבאי משוכלל ובשיאו שרפו את דמויותיהם של היטלר והמן הרשע, תוך התפעלות עצומה מבערת הענק של ה"טייארים" (הצמיגים) של האוטובוסים שאותם הצליחו "לפלח" ממאגריהם של ה"שכנטוזים" בשכונה הסמוכה. יצחק גנוז תורם לחלק זה שיר עם יידי על משחק הכדורגל, שנפוץ בשנות השלושים בפולין. עוד מאמר העוסק ישירות בסיפורי עם הוא המאמר הנרחב של רוית ראופמן על סיפור "הנערה ללא הידיים" הרווח במסורות עממיות שונות.

ניצה פרילוק מציעה לקוראים הצצה מרתקת לחייו של חייל יהודי בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהרבה לשלוח גלויות לבני משפחתו וכ־170 מהן שמורות בידי בת המשפחה בחיפה עד היום. החייל, שהתנדב לשירות כחובש, נדד עם כוחות גרמניה מפולין לליטא ומשם להונגריה ורומניה, ושם נהרג. הצעיר הציוני המשכיל והמוכשר הרבה לצייר – הוא היה בוגר האקדמיה לציור בברסלאו – לצד תיאורי חייו בצבא, אך למרבה הצער הציורים לא צורפו לסקירה המנתחת בטוב טעם ודעת את העולה ממכתביו.

ישראל רוזנסון מתעמק בסיפור הצלתה של צפת במלחמת השחרור בידי הפלמ"ח, ובאגדה העממית הרואה בכך "נס" – והופכת בכך את הפלמ"חניקים לשלוחי דרחמנא. מאמרו שופך אור על מקורות המיתוס ועל תרומתו של הרב אברהם זיידה הלר – תלמיד חכם צפתי שהיה גם פעיל במזרחי – אליו.

"אץ קוצץ בן קוצץ קצוציי לקצץ" היא שורת פתיחה בפיוטו של הקליר לשבת זכור, אך לא פחות מכך גם שורה שהייתה למשל ולשנינה בספרות העברית, כדוגמה להתחכמות לשונית מופרזת או לטקסט בלתי קריא. יצחק גנוז עומד על ההתייחסויות השונות בספרות היהודית לביטוי הזה, מאמר שנחתם במפתיע בתיאור אוטוביוגרפי מצמרר על לקיחת אביו בידי הנקוו"ד בשנת 1938 לבלי שוב – רגע שנחתם בזיכרונו של הילד עם הביטוי "אץ קוצץ", שהתנוסס על קריקטורה מעוטרת בדיוקנו של סטלין בעיתון הוורשאי שאביו קרא לפני שדפקו בדלת. בגזרת הספרות – עגנון הוא מושא מאמריהם של פרופ' הלל וייס העוסק בתקופת יפו של הסופר ושל נילי בן ארי הדנה ב"תהילה", ואריה אולמן עוסק בהרחבה במבני הזמן הייחודיים לאגדות חז"ל.

 

20150615_114641הקצנה שהובילה למהפך

האומהבמה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות, גיליון 197 – אביב תשע"ה

עורך: יוסי אחימאיר, מסדר ז'בוטינסקי, 140 עמ'

*

חיינו כישראלים מושפעים עמוקות מהזירה המדינית, הפוליטית והאסטרטגית. למרות זאת, השיח הישראלי נעדר כמעט כל עיון משמעותי בסוגיות הללו – והן נותרות כמעט אך ורק בעמודי הדעות והפולמוס בעיתונים היומיים. התופעה הזו הגיעה לשיאה בשנים האחרונות, אחרי שאל סל ההיסטוריה נאספו גם "נקודה" ו"נתיב", שנים אחרי שמקביליהם משמאל שבקו חיים. על רקע זה מרענן לגלות שב"האומה" הוותיק, המתקרב לגיליון ה־200 שלו, יש במה ראויה להעלאת הסוגיות המדיניות והאסטרטגיות על השולחן.

מיכאל לסקר סוקר בהרחבה, בסבלנות ובידע רב, את האיומים הניצבים לפתחה של ישראל בעידן שבו האנטישמיות גוברת, הדה־לגיטימציה שלה מתפשטת ומעמדם של היהודים בארה"ב ובאירופה נתון בסכנה. בניגוד לשיח הרווח כעת, הרואה באיום של דעא"ש הזדמנות לברית בין ישראל למדינות הסוניות המתונות, לסקר טוען שאין די באינטרסים המתקרבים כדי לגשר על מסורת ארוכה של שנאת ישראל והיהודים, שמדינות ערב רוויות בה. במקום זאת הוא טוען שישראל צריכה לנהל מאבק עיקש לשילובה דווקא בברית נאט"ו.

שאלת המשילות, שהועלתה לשיח הציבורי לקראת הבחירות (הגיליון ראה אור לפניהן), נידונה בשני מאמרים – האחד של אוריאל לין, המבקש לשנות את שיטת הבחירות והשני – העומד בסתירה מעניינת אליו – של אברהם דיסקין, הרואה בהעלאת אחוז החסימה מכשול למשילות ולא חיזוק לה וקורא לריסון כוחם של בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה.

מאמר מרתק הוא זה של ההיסטוריון אריה נאור, המראה כיצד החלטתו של לוי אשכול להעלות את עצמות ז'בוטינסקי, לאחר התנגדות עיקשת ורבת שנים של קודמו בן גוריון, אפשרה בסופו של דבר את המהפך הפוליטי של 1977. לדברי נאור, בן גוריון הוציא את "חרות ומק"י" אל מעבר לגבולות הלגיטימציה הפוליטית, והקצין את ההתבטאויות נגדם, לא מתוך שנאה אותנטית אלא ככלי פוליטי שימנע את צמיחתה של אלטרנטיבה לשלטון מפלגות הפועלים. השיטה הוכיחה את עצמה, אבל אשכול היה בעל גישה אחרת, דמוקרטית יותר והסכמית יותר, והוא פתח עידן חדש בפוליטיקה הישראלית.

כצפוי מכתב עת של מסדר ז'בוטינסקי, יש בו עיסוק נרחב בציונות הרוויזיוניסטית, באישיה ובהיסטוריה שלה; אך הקריאה מלמדת שהוא לא נועד לאנשי המשפחה הלוחמת בלבד. בחלק הספרותי יש ביקורות ספרים – ובהן ביקורת ארוכה ומשבחת של רבקה שאול בן צבי על ספרה של חבצלת פרבר (שתיהן כותבות על דפי מוסף זה) על המלכה ברניקי, ומאמר של צבי צמרת על מעמדה של העברית מול הערבית ביישוב ובמדינה – ועל הצעת החוק שביקש לקדם בנושא.

20150615_114553גיליון אחרון

חידושי תורה@NDS, כרך 15, פסח תשע"ה

עורך: צבי ברנשטיין, 152 עמ' עברית + 34 עמ' אנגלית

 

ולסיום, הצצה לכתב עת יוצא דופן, שהכרך הנוכחי שלו הוא ככל הנראה האחרון. NDS היא חברת טכנולוגיה עילית ירושלמית גדולה, העוסקת בתחומי ההצפנה של שידורי טלוויזיה. החברה, שנוסדה על ידי בוגרי מכון לב, מעסיקה עובדים רבים בעלי רקע ישיבתי, ולפני כחמש עשרה שנה החלה בהוצאה לאור של מאמרים תורניים של עובדיה – ביוזמתו של אחד ממנהליה הבכירים, יוסי צרויה, בעצמו שילוב של איש היי־טק ואיש תורה, שחזון שמיטת ההיי־טק שפרסם על גבי במה זו בשנתון של תשנ“א עורר חשיבה רבה. החברה נרכשה לאחרונה על ידי תאגיד הענק סיסקו, וזה החליט לא להמשיך ולממן את המיזם – ולכן הגיליון שלפנינו מומן על ידי תרומות של עובדי החברה, והוא מוכרז כגיליון האחרון.

בהיותו מאסף של מאמרים של אנשים שחולקים מקום עבודה ולא בית מדרש – הנושאים, הרמה והסגנון של המאמרים אקלקטי למדי. נציין כמה מהם: חגית פוקס (כאן לא נרתעים מנשים…) מציעה כמה פרשנויות לקביעה ש“יעקב אבינו לא מת“, מתוך הבנת ההקשר של הסוגיה במסכת תענית; צבי ברנשטיין משווה שתי אגדות המופיעות הן בבבלי והן בירושלמי, ומראה שבמקרים שבהם הבבלי מצייר דמויות אידיאליות הנענשות על דקדוקים קלים הירושלמי מעדיף לייחס את הייסורים של הדמויות לחטאים של ממש; ואביתר שלוש – במאמר החורג מהקו התורני המובהק של שאר המאמרים – עורך מסע היסטורי ותיעודי מרתק בעקבות מסע הלוויה המרשים של סבתו הגדולה, פרחה שמחה שלוש, ממייסדות תל אביב.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ב' תמוז תשע"ה, 19.6.2015

פורסם ב-19 ביוני 2015,ב-גיליון קרח תשע"ה - 932, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: