תערובת גרעינים | שמואל שטח

הגרעינים התורניים זוכים להערכה רבה ומוצדקת, שבצידה תקציבים, אך ללא הבחנה פנימית חוסות קבוצות שונות תחת המותג ועלולות לגרום לקריסתו. דרושה ביקורת עצמית

"שני ילדים שלחתי לבית ספר דתי. זה החינוך שרציתי ושם תמיד הייתי. אבל את הקטן הכנסתי לבית ספר חילוני", אומר לי אבא מתוסכל שבמקרה הגעתי אליו. "אז למה לא פנית אלינו לפני כן? הרי חייבים לקבל אותך לבית ספר דתי", עניתי לאותו הורה.

אלא שהוא, כמו רבים אחרים, פשוט הרים ידיים. "מאז שהגרעין הגיע הרגשתי לא רצוי. פתאום מישהו מסתכל איזו כיפה יש לי ואם יש לנו טלוויזיה. בשביל לרשום את הילד הזמינו אותי לראיון. לא מתאים לי". ביקשתי לנסות ולשכנע את ההורה, אך הוא התעקש שארד מזה והוסיף: "בתחילה אפילו תרמתי לגרעין. חשבתי שזה נפלא. לאט לאט הבנתי שאני ממש לא מעניין אותם ושכל האמת אצלם. רק אצלם. מאיפה כל זה בא עלינו?".

הסיבה שהשיחה הזו, כמו שיחות נוספות שמתקבלות אצלנו, נגעה לליבי נבעה מכך שגם אני באופן אישי באתי מבית דתי- מסורתי. לשמחתי, במקום בו גדלתי לא היה שום גרעין וכך כולנו נכנסנו לעולם של תורה ומצוות. אילו הייתי נולד כיום בשכונה שבה פועל גרעין תורני, יש סיכוי גדול שהייתי משתתף בהפנינג גדול של ל"ג בעומר, אך לחינוך דתי כבר לא הייתי זוכה.

אנשי המקום נשארו שקופים?  צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אנשי המקום נשארו שקופים?
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

למה להיות שליליים?

עם הרכבת הממשלה וחתימת ההסכם הקואליציוני, הנותן תקצוב רב לפעילות הגרעינים, חובה על הציונות הדתית לבחון היטב את מפעל הגרעינים ולשים לב להבחנות הרבות הקיימות בתוכו. בהתאם לאלו יש למדר היטב את הגרעינים ולשנות את תקנות התקצוב לפי השוני הקיים ביניהם.

שוני זה אינו טכני, אלא נוגע בדילמות יסוד של הציונות הדתית. שאלות כגון מה למשל נחשב לחיזוק עולם התורה – מאה ילדים שסופגים יהדות דתית־מסורתית בממ"ד רגיל, או שלושים ילדים שבונים את עצמם (לכאורה) בטהרה ולומדים בתלמוד תורה? שאלה מרכזית נוספת קשורה, למשל, למקור הסמכות ההלכתית: האם גרעין אמור לאפשר מגוון דעות ולתמוך בפלורליזם הלכתי במקום שבו הוא קיים, או שמא תפקידו להוות מגדלור רוחני, המוביל תפיסה אחת שלאורה צריכים תושבי העיר ללכת?

בהתאם לשאלות אלו ואחרות, לא דומה קהילה מגוונת של בעלי בתים שהתארגנה באופן ספונטני לגרעין אברכים שהתארגן סביב הכולל החדש; ואינם דומים יוצאי ישיבה אחת ליוצאי ישיבה אחרת. הבעיה היא שאל מול תפיסות שונות ואף הפוכות אלה, המותג "גרעין תורני" נשאר בציבור הרחב ללא הבחנה פנימית ומכאן עלולים לצוץ עיוותים רבים הנוגעים לחיי המעשה.

זה שבע שנים שאנו מסתובבים במסדרונות הציונות הדתית ובאתרי המדיה המגזריים ומנסים ליצור שיח שיוביל לשיפור צורת ההפעלה והתקצוב של גרעינים תורניים. מאז ומתמיד טענּו כי מפעל הגרעינים הוא דבר ראוי, אך הוא טומן בחובו סכנות רבות. בהיותו בנוי על עמותות פרטיות, חייבים לתחום לו מסגרת וגבולות, כפי שיש לעשות לכל דבר בעל פוטנציאל מוצלח.

לצערנו, למעט כמה אנשים חשובים אך בודדים, נתקלנו בקרב המגזר הדתי בהתעלמות רבתי ובתחושה כאילו אנחנו מנסים לשבש את החגיגה: "המפעל כל כך מבורך, מדוע אתם נתפסים לקטנות?", "למה להיות שליליים?", "אז מה אם יש קצת בעיות?" וכדומה.

נכון שהיו גורמים מהציונות הדתית שהשתכנעו וניסו לפתוח את הגדרות התקצוב מחדש, אך בבואם לעשות כן הם נתקלו בכוח פוליטי אדיר שביקש גם הוא לשנות את התקנות, אבל באופן שיהיה לטעמנו עוד יותר גרוע. לכן בפועל שום דבר לא השתנה, וכנראה שהכסף הרב שנכנס לגרעינים בשנתיים האחרונות אף החמיר את הבעיה. בנוסף, גם שאלת דרכי העברת הכסף, שחלקה נעשו ללא שקיפות, הפכה להיות בשנה האחרונה זירת התגוששות בוועדת הכספים והעתיד הפוליטי מבטיח שכך ימשיך להיות.

וכך, מהמקום החברתי והדתי עברה סוגיית הגרעינים אל הזירה הפוליטית הטעונה. משם קצרה הייתה הדרך לדיונים ארוכים מול קבוצות הרואות את הסיפור מפריזמה חד־צדדית של אפליה וניצול ציני של משאבים כנגד תושבים ערבים. חלק לקחו זאת לשאלת המזרחיות במגזר הדתי וחלק החלו להאשים את הגרעינים בלקיחת כסף לכיס, למרות שזו האשמה חסרת בסיס והכול נעשה מרצון טוב ושליחות.

כעת, במקום שנצליח לעשות תיקון פנימי, הרי שאנו חלק מזירה גדולה יותר שיש בה הרבה רעש מכל הצדדים. בשלב הזה כל מה שתאמר עלול להתפרש כנקיטת צד: אם אתה אומר משהו נגד הגרעינים – אתה ודאי שייך לשמאל. ואם אתה בעד הגרעינים – אתה ודאי ימני קיצוני שאחרי הקמת ההתנחלויות החליט לכבוש גם את תל אביב.

הממ"ד ועיירות הפיתוח

אני כותב זאת כי מי שלא רצה להתייחס לביקורת מִבַּיִת יצטרך כעת להשיב לשאלות הנוקבות ולעתים הלא הוגנות של אנשים הרבה יותר לוחמניים מבחוץ. מי שבחר להתעלם ממעשיהם של כמה גרעינים יצטרך מחר לסנגר על כולם מעמדת מגננה קשה הרבה יותר.

אז מה עושים? ראשית, עלינו לדבר מתוך ידיעת נתונים, ולא רק לפי סיפורי אנשי הגרעינים או עדויות מקומיות ספורות. שוב ושוב אנו רואים שכאשר פוליטיקאים דתיים מבקרים בפריפריה – מורה דרכם יהיה נציג הגרעין ולא איש הקהילה המקומית. גם הספרות הקיימת על הגרעינים הינה רק מנקודת מבטם של אנשי הגרעין ואילו אנשי המקום נשארו שקופים. בימינו קל מאוד לבחון במדויק את הרמה הכלכלית חברתית של התלמידים הלומדים באותה כיתה יחד עם בני הגרעין. ניתן בקלות לבדוק מי משלב בתוך מוסדותיו החינוכיים את אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ומי, להבדיל, שם אותה רק בעלוני גיוס הכספים.

אפשר לבחון מי העלה את מספר תלמידי החינוך הדתי בעיר שבה הוא נמצא ומי דווקא גרם לבריחת המקומיים אל החינוך החילוני או החרדי־מזרחי (שלעתים מכיל טוב יותר את המסורתיות). מחקר חדש של תנועת נאמני תורה ועבודה שנערך על־ידי אייל ברגר מצא למשל כי מספר התלמידים בחינוך הממלכתי־דתי היסודי בעיירות הפיתוח לא גדל מאז שנת 2000, למרות שבכל הארץ מספר התלמידים בחינוך הממלכתי־דתי גדל באופן משמעותי באותה תקופה (עלייה של כ־24% במספר התלמידים בכיתות א').

המחקר פילח את עיירות הפיתוח אחת לאחת והוא יכול להוות אינדיקציה משמעותית ביותר עבור מדד הצלחת הגרעין. ניסיוננו הראה שיש לעתים רבות יחס הפוך בין מידת הסופרלטיבים שגרעין מרעיף על עצמו לבין מידת עשייתו והשפעתו האמיתית. גרעין שעסוק כל ימיו בעשייה חברתית אחר הצהריים לא שם לב לאופן שבו הוא דורס את התלמידים המקומיים בשעות הבוקר. הטרגדיה היא שדווקא מקבלי ההחלטות בירושלים, שגישתם למאגרי הנתונים נוחה, אינם עושים בכך שימוש וסומכים בעיקר על תחושות או על העסקנים שסביבם.

הקשבה לאנשי המקום

כציבור דתי עלינו להפסיק להתקרבן, למפות את שלל הגרעינים ולמדר אותם עד כמה שניתן לפי אופן פעולתם. עלינו לבחון מי הם אלו שפועלים באמת עם האוכלוסייה ומי לא  שמים לב אליה, ולשאול היכן הגרעין הביא להתחזקות הציונות הדתית בעיר והיכן הוא גרם דווקא לאפקט הפוך. היכן הגרעין קירב את האוכלוסייה המסורתית למערכת החינוך הדתית והיכן הוא זה שהרחיק אותה החוצה. איפה הגרעין עוסק בעניינים חברתיים ואיפה הוא הפך להיות הסניף המקומי של מפלגה זו או אחרת.

יש לשים לב גם לפיצולים הגלויים או הסמויים שאירעו בתוך כמה מהגרעינים, הנחלקים לעתים לקבוצה אחת שהיא ציונית דתית או חרדית לאומית מתונה, ולקבוצה שנייה של אנשי ישיבות "הקו". במספר מקרים הקבוצה הציונית הדתית הייתה זו שהובילה מהלכים של אימוץ מאפיינים חרדיים לאומיים. הדבר נעשה כדי ליצור שלום בית פנימי בגרעין, על מנת שאנשי "הר המור" לא יתפצלו. בשלב השני, אנשי "הר המור" בכל מקרה התפצלו וכך הקהילה המקומית נשארה קירחת מכאן ומכאן: גם הפכו את הממ"ד שלה לחרדי לאומי וגם בסופו של דבר מוקם תלמוד תורה שמתבדל ממנו.

שנית, יש לשנות את דרכי התקצוב. ה"מתנה" שנתן הליכוד לבית היהודי בהסכם הקואליציוני, בדמות תוספת תקציב לגרעינים, יכולה להיות לרועץ ובצדק רב. תחילה המימון חייב להיות שקוף וגלוי לכול. בנוסף, יש לעשות חלוקה תקציבית ברורה בין גרעינים חברתיים לכאלה שבאו ממניעים דתיים. הרי אין סיבה שגרעינים בערים מבוססות כמו גבעת שמואל ורעננה ייחשבו כגרעינים חברתיים ויזכו לתמיכה בשעה שקהילות מקומיות משגשגות לא יכולות לקבלה. גרעין במקום כזה הוא אולי "כולל" לאברכים, אך בוודאי לא פעולה חברתית. יש להפריד באופן מוחלט בין סוגי התמיכות ולתת כותרות שונות.

כמו כן, במיוחד בערי הפריפריה, התמיכה חייבת להיות זמנית ולהיעצר אחרי כמה שנים כדי לאפשר למוסדות המקומיים לחזור ולקחת פיקוד על הנעשה בעיר. השארת התמיכה ואף הגדלתה מביאה בהכרח לעקיפת המוסדות המקומיים וליצירת "עסקונה" שתידחה על ידי המקומיים או תשתלט עליהם. יתרה מכך, לא ייתכן שלפי התקנות הרשומות כיום, בערים רגילות יוכל רק גרעין אחד להיות מתוקצב. הדבר יוצר מונופול ומונע דעות שונות.

ראשי מוסדות הגרעינים טוענים שיש צבעים שונים לגרעינים והעיקר שכולם מכבדים זה את זה. אלא שקל מאוד לכבד גרעין מסוג "אחר" מרחוק, אך מי שצריכים לחיות איתו הם אנשי המקום, ודווקא להם אין זכות בחירה לגבי סוג הגרעין. מניסיוננו הרב בעבודה מול תושבים מקומיים, אם לעירך הגיע גרעין שרובו או חלקו שייך לתפיסת אנשי "הקו", הרי שאם אתה חושב אחרת בענייני חינוך דתי, מוטב שתתיישר, או שתמצא לך בית אחר. חוסר היכולת של אנשי הר המור להכיל תפיסה השונה משלהם אינו מותיר מקום לאחרים והבעיה היא שתקנות התקצוב מגבות את אותה בלעדיות.

שלישית, יש להקים מוקד לפניות. אם אדם בעיירה מסוימת מרגיש שהגרעין פועל כנגד הקהילה המקומית ושהתקציב של הגרעין משמש לילדי הגרעין ולא לילדי הקהילה – צריכה להיות לו כתובת לפנייה. הוא יוכל לומר את טענתו ויהיה פורום של אנשים חשובים ובכללם אנשי פיקוח החמ"ד שיבחן את הדברים ויטפל בהם במקרה הצורך. העובדה שאין כיום למי לפנות מביאה את האנשים הללו לפנות במקרה הטוב למוקד נאמני תורה ועבודה ובמקרה הפחות טוב לארגונים שטובת הציונות הדתית אינה לנגד עיניהם.

המפעל כולו בסכנה

בסופו של התהליך, חייבים הגרעינים שפועלים נכון להתנער מאלו שאינם פועלים כך ומוטב לעשות זאת מהר לפני שכל מפעל הגרעינים ייעצר בגלל אלו שפועלים באופן דורסני. אם לא נעשה זאת עכשיו, הרי שכל המפעל יושחר ואיש לא יבחין בין גרעין מצוין לבין גרעין שתלטן.

כאן יש להזהיר את אותם אנשי שמאל שמדברים נגד הגרעינים במונחי "כיבוש", "שחיתות" וכדומה: אם אתם חפצים בדיון פנימי ובתיקון – אל תכלילו. אין חולק על מידת מסירות הנפש של כל אנשי הגרעינים ולכן היזהרו בדיבורכם והיו ענייניים. השפה המוקצנת לא תורמת דבר אלא רק משתיקה את מי שכן רוצה לתקן.

אויבי הגרעינים האמיתיים אינם מי שמתנגדים להם או אלה שפועלים לשיפורם. אויבי הגרעין הם דווקא אותם גרעינים שפעלו לטובת קו אידיאולוגי שאינו מסוגל להכיל תפיסות אחרות, ולא לטובת האוכלוסייה הדתית־מסורתית שאליה באו. אם לא נדע לעצור אותם, ייתכן שהמפעל הנהדר כולו יהיה בסכנה.

שמואל שטח הוא תושב לוד ומנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה סיון תשע"ה, 12.6.2015

פורסמה ב-12 ביוני 2015, ב-גיליון שלח תשע"ה - 931 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 76 תגובות.

  1. שמואל שטח נוהג להעלות את הנושא הזה חדשות לבקרים אך אני לא מבין על מה הצעקה?

    אם הוא חושב שיש יותר מידי גרעינים "סגורים" או "חד ממדיים" וכו' אז תנועתו "נאמני תורה ועבודה" מוזמנת גם היא לפעול ולהקים גרעינים תורניים משל עצמם ולהפיץ תורה בדרך בה הם יחפצו וכי מי מפריע להם?

    שאלת חלוקת התקציב היא באמת נכונה אך גם כאן אף אחד לא מפריע לאנשי נתו"ע להיכנס ל"משחק" ולנסות להקים גרעינים משל עצמם שיקדימו את האחרים ובכך גם יקבלו את התקציבים המתאימים

    ולגבי גרעינים בערים המבוססות אני יכול רק לומר שלא מדובר ב"אברכי כולל" גרידא אלא בכאלו שעושים ופועלים . בת"א העיר ממנה אני באתי הקהילה שגדלתי בה שהייתה שוקקת בצעירים ובאנשי מעש הצטמקה וכמעט כל הצעירים עזבו ובני הגרעין [הלא גדול ] שם תורמים מאוד בתפקוד של בית הכנסת והתנהלות הקהילה

    לא מתוך שתלטנות ולא מתוך התנשאות אלא בשיתוף פעולה מבורך עם הוותיקים יותר ותוך כדי כיבוד מנהגי בית הכנסת הוותיקים על אף שהם לא בדיוק המנהגים של בני הגרעין

    -שרוצים תמיד אפשר לעשות פשרות סבירות כשיש חילוקי דעות, אני זוכר בתפילת ערבית של יום העצמאות לפני כמה שנים עלה אחד מחברי הגרעין חזן ובגלל שהוא לא נוהג לומר הלל בערבית ביום העצמאות ובבית הכנסת שגדלתי בו כן נהוג לומר בערב אחד הגבאים בירך בקול במקומו והוא המשיך להתחזן בהלל ללא ברכה-

    • בדרך כלל אני לא מסכימה עם שמעון ועם ארגונו, אך הפעם הוא דייק לחלוטין.
      ולגבי הקמת גרעין נוסף באותה עיר התשובה כבר ניתנה: יש תקנות שלא מאפשרות..
      אחרת כבר מזמן היו קיימים גרעינים גתיים של אנשים המקום נגד ההתנשאות והדורסנות של חלק מהגרעינים.
      חלק, לא כולם.
      הוא לא הכליל וגם אני אינני מכלילה.

    • בדרך כלל אני לא מסכימה עם שמעון ועם ארגונו, אך הפעם הוא דייק לחלוטין.
      ולגבי הקמת גרעין נוסף באותה עיר התשובה כבר ניתנה: יש תקנות שלא מאפשרות..
      אחרת כבר מזמן היו קיימים גרעינים דתיים של אנשים המקום נגד ההתנשאות והדורסנות של חלק מהגרעינים.
      חלק, לא כולם.
      הוא לא הכליל וגם אני אינני מכלילה.

    • אמיר.
      על כך דיברתי: קהילה מקומית לתפארת, אינה יכולה לקבל תקצוב לאותן פעילויות. תקנות מימון הגרעינים נותנות עדיפות מובנית למי שבא מבחוץ.
      מדוע אדם פעיל, חבר נאמני תורה ועבודה שגר בעיר פלונית, צריך להקים גרעין? הרי הוא גר שם!

      ובעירך ת"א- אכן יש מספר רב של חברי נאמני תורה ועבודה צעירים שהרימו פעילויות שונות וענפות בשנים האחרונות. יש להם תנופה גדולה מאוד, אך מכיוון שהם מקומיים הם אינם יכולים להיחשב כגרעין ולזכות בתקציב.

    • די בנתון שהממ"ד לא גדל בעיירות הפיתוח מאז שנת 2000 כדי להדליק נורה אדומה ולהפעיל את כל הצופרים האפשריים.

      אם זה ההישג של 15 שנות גרעינים תורניים, מצבינו חמור ביותר

    • ממש לא הזדעזעתי

      בס"ד כ"ח בסיון ע"ה

      לחיים – שלום רב,

      העובדה שהחינוך הממ"ד שומר על כוחו בערי הפיתוח וברבות מהם מגדיל את כוחו, עומדת בניגוד לשני תהליכים מנוגדים, ששניהם מאיימים על קיומו:

      (א) ההתרחקות ממסורת בית אבא.
      מי שראה את אביו שומר שבת ומשכים ומעריב לבתי כנסיות, רחים רבנן ומוקיר – גדול הסיכוי שיישאר לכל הפחות מסורתי. הסיכוי לכך קטן יותר בדור הבא, שהילדים רואים אצל הוריהם פחות אמונה ולהט.

      (ב) מערכת החינוך של 'אל המעיין'.
      הנותנת גם לימודי תורה וגם לימודי חול בסיסיים, בתנאים נוחים ובעלויות נמוכות יותר ממה שמציע הממ"ד.

      אם אחרי כל אלה מצליח החינוך הממ"ד לשמור על כוחו ואף להגדילו – יש להניח שידם של הגרעינים התורניים, התורמים לחיזוק הקהילה , הן כמורים ומחנכים, והן כעובדים קהילתיים, והן בעצם הדוגמה האישית שהם מקרינים, המאהיבה שם שמים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי טענתו של שמואל שטח, שיש אי-גידול בחינוך הממ"ד במקומות שבהם יש גרעינים שקשורים ב'הר-המור'. אני משער שאין בכך ביטוי להיחלשות החינוך הדתי-לאומי, משום שבאותם מקומות יש כנגד זה תלמודי תורה ציוניים בסגנון ת"ת מורשה, שמהם יקומו בע"ה מפקדים כאל"מ יאיר וולנסקי וסא"ל (מיל.) שלום אייזנר, ולהבדיל בין החיים לחיים, ןמחנכים כשלום יוחאי שרקי הי"ד – כולם בוגרי ת"ת מורשה, שאין לציונות הדתית מה להתבייש בהם.

    • בינתיים נכנסתי למאמרו של אייל ברגר, 'החינוך הממלכתי-דתי היסודי בערי הפיתוח',

      בעמ' 7, מופיע לוח המראה את שיעור השינוי בכמות תלמידי כיתה א' בין השנים 2000-2014 בערי הפיתוח, החינוך הממ"ד, בחינוך הממלכתי ובחינוך החרדי.

      כפי ששיערתי יש בערי הפיתוח גידול עצום של החינוך החרדי. גידול של 96% בערי הפיתוח (לעומת 58% בכל הארץ).
      בולטים בגידול: רמלה – 264%; לוד – 72%; קרית גת – 68%; נתיבות – 111%; בית שמש – 241%.

      להערכתי, באילת (שם גדל החמ"ד ב11% והחינוך החרדי ב-108%) ובמצפה רמון (גידול בממ"ד ב14% והחינוך החרדי – 351%) – כולל 'החינוך החרדי' גם את החינוך ה'תורני-ציוני' שפותח ע"י הגרעינים התורניים שם.

      מקומות בהם היה גידול משמעותי בחינוך הדתי: קרית שמונה – 18%; קרית מלאכי – 19% (בזכות בתי?); מעלות – 28%; ערד – 32%; שדרות – 35%; ירוחם – 60%; לוד – 66% (לא פלא. מדובר בגרעינים וותיקים9.

      הנתון המפתיע ביותר הוא במגדל העמק:
      מקום שבו נוסד הגרעין התורני (בראשות הרב עמיחי אליהו, כמדומני נכדו של הגר"מ אליהו זצ"ל) לפני 3 שנים בלבד, מראה גידול של 82%!

      אולי יש בעובדה זו לתמוך בסברתו של המגיב מ'הגבעה בירוחם' (להלן), שראש גרעין ציוני-תורני ספרדי, יכול ביתר קלות למצוא מסילות ללב התושבים?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • אכן מדובר בנכדו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

      • בא) תור אחד שלמד וגר הרבה שנים במצפה רמון, אכן במצפה אין חינוך חרדי כלל, אלא משום שבי"ס התורני שם שייך ל"מוכר שאינו רשמי" כלל אותו המחבר הנ"ל כחינוך חרדי, מה שמוביל אותי לפקפק במדויקותו של המחקר הנ"ל.

        ב) משום שהפריזמה היחידה היא גידול בממ"ד או לא, המחקר הוא בעיתי. הרבה פעמים, כמו שהעיר ש"צ, שמירה על הקיים היא גם גידול, בגלל הגידול באכולוסייה הכללית של אותה עיירה והתחרות מול החינוך השסניקי, מה גם שלעיתים שמירה על אחוז השולחים לממ"ד מראה על הצלחה משום שאם בעיר גם חינוך תורני נרחב וגם חינוך ממ"ד ששומר על כוחו מראה על הצלחה.

        ג) לעיתים קרובות רבים ורבות מהמורים (לפחות הצעירים)בממ"ד הם אנשי הגרעינים עצמם.

        ד) גם חינוך חינוך תורני וגם הממ"ד לעיתים לוקים באותה בעיה (אשכנזיות) הקשורה לזהות המזרחית של אותה עיירת פיתוח…

    • לרנ"ה –

      מהויקיפדיה, ערך 'ישיבת מדברה כעדן', אני רואה שבהיכל הישיבה מתקיים בשבתות מניין בנוסח עדות המזרח לתושבי המקום. באחרונה ראיתי שיצאה מהדורה חדשה ומורחבת מספר השו"ת של ר"מ הישיבה הרב אוריאל ספז המכהן גם כרבה של אחת מהקהילות בעיר. הרב דוד שרים ייסד שלוחה של הישיבה בערד (וגם שם יש גידול ניכר בממ"ד – 32%).

      בכיתה א' בממ"ד במצפה-רמון יש 11 תלמידים (גידול של 10%). בחינוך הממלכתי יש ירידה של 29%. נראה איפוא שהחינוך התורני-ציוני בעיר שגדל ב351% ב15 השנים האחרונות, מושך אליו גם את הציבור הדתי-מסורתי המקומי

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לרש"צ,

        הרב ספז הוא גם הרב של המניין בתוך הישיבה… האמת שמניין זה הוקם כדי למשוך אליו בעיקר אנשי קבע (המהווים אחוז ניכר מאוד מתושבי המקום) מסורתיים ודתיים הגרים באזור הישיבה.

        הרב שרים לא ייסד שלוחה של הישיבה בערד, היה שם גרעין וישיבה/כולל שהיה בקשיים, הציעו לרב שרים לעמוד בראשה ובאופן טבעי משך אברכים איתו, מה שמסביר את גידול בממ"ד…

        הממ"ד במצפה, נפתח מחדש לפני 3 שנים ככה שכל ילד/ה הוא תוספת משמעותי…

        ככה שלא הייתי מחזיק מאוד מסטטיסטיקה…

    • השילוב באילת - תגבור תורני למעוניינים אחר הצהריים

      דרך נאה מצאו באילת לשילוב תלמידים מרקע תורני שונה בבית ספר ממ"ד אחד. בבית הספר הממ"ד 'ימין הרצוג' , לומדים בבוקר כולם יחד. התיגבור התורני למעוניינים – ניתן במסגרת 'תלמוד תורה' (לבנים ולבנות) בשעות אחר הצהריים. לימודי הת"ת ניתנים ע"י תלמידי ישיבת ההסדר ונשות האברכים. יש בעיר גם בית ספר ממ"ד של חב"ד, ובית ספר חרדי 'אור החיים'

    • על הפעילות החינוכית, התרבותית והחברתית הנרחבת של הגרעין התורני באילת – ישיבת ההסדר 'איילת השחר', ישיבה תיכונית, אולפנא; מדרשת 'אורות ישראל', שבמסגרתה מעבירות בנות שירות שיעורי יהדות בבתי ספר ממלכתיים, מדרשת 'אל ארצי', המדריכה רבבות מטיילים באילת וסביבתה; 'קשת יהונתן', הכשרת בני נוער לקראת שירות בצבא;'מרכז נעם' להדרכה וייעוץ בענייני זוגיות, חינוך ומשפחה; 'מרכז חברתי לנוער', הקיים פעילות חברתית, ותמיכה רגשית וייעוץ לנוער הדתי בעיר; 'חסדי יהודה', בית-תמחוי ועזרה לנזקקים בעיר – ראו בכתבה של אביבה דקל, 'ללכת רחוק, להגיע עמוק – עמותת אל-עמי', במקומון 'ערב ערב באילת'. על הפעילות הקהילתית, ראו גם באתר 'ישיבת איילת השחר'. על פעילותו של בית הספר 'אור החיים' – ראו בכתבתה של אביבה דקל, בית ספר אור החיים 0איילת השחר) – מקראוונים לבית-ספר', במקומון 'ערב ערב אילת'.

    • לגבי שאלת הקמת בי"ס תורני או השתלבות בממ"ד – ראו בתגובותיי למאמר של אריאל פינקלשטיין, 'חינוך אליטיסטי אינו תורני', באתר זה.

  2. שמואל ,

    תודה על תגובתך ולגבי דבריך : אנשי הגרעינים לא משתלטים ולא נדחפים בכח הם מגיעים להיכן שצריך אותם

    אני יכול לומר לך שבקהילת המקור שלי בת"א ( אני כבר לא שם שלוש שנים אך יודע מה הולך שם מביקורים שבתות אצל ההורים וקשר עם חברים שעדיין שם וכו' ) ביקשו מאנשי הגרעין להגיע ולחזק לאחר שהועם זוהרה של הקהילה מימיה בעבר

    הם פועלים ועושים ומתמודדים לדעתי באופן מעורר הערצה עם חוסר בחברה צעירה של זוגות וחברים בני גילם ( הגרעין עצמו די מצומצם )

    אז אני לא מבין על מה אתה מתלונן? היה צורך מסויים ואנשים מסויימים לקחו על עצמם את המענה לצורך הזה מדוע להתלונן על כך? אני יכול להבטיח לך. שאם מישהו מתנועתך ירצה להשפיע בדרכו אף אחד שם לא יפריע לו

    • אמיר, אתה מכליל ובכך חוטא לאמת.
      יש אנשי גרעינים שבאמת באים לאן שצריכים אותם. אנשים טובים של תורה וחסד.
      אבל יש גם אנשים שמגיעים להשתלט ולדחוף עצמם בכוח, ודורסים את כל מי ומה שקיים כולל אנשי תורה וכולל המרא דאתרא.
      אתה שייך לגרעין טוב ומיטיב? נהדר.
      לא כולם כאלה.

  3. אלישיב, דבר ראשון אני אישית אינני חלק מהגרעין שתיארתי, אני מכיר ומיודד עם אנשיו כי אני הגעתי מהקהילה הזו אבל הנני צופה מבחוץ ותיאורי הוא ככזה

    דבר שני- הגרעינים התורניים לא מגיעים עם איומי אקדח ועם כח כפייה לקהילות אליהם הם מגיעים, בדר"כ מדובר בצורך קיים והם אלו שממלאים אותו

    תראה לי מקום אחד שם אנשי הגרעין כפו את עצמם על הקהילה המקומית. ואז נדבר. …

    • איך אראה לך?
      אנשים מפחדים לדבר עם מי שהשתלטו על מערכת החינוך ועל עמדות ציבוריות. אנשים מפחדים ממי שיכול להתנקם בילדים שלהם.

    • אמיר. ישנו מרכיב שחוזר על עצמו בעיקר מול גרעיני ישיבות הקו: מי שמביע דעה אחרת מוכפש ומואשם כפוגע בתורה. סגנון ההכפשות אינו מותיר מקום לדיון או לאמירה אחרת.
      במקומות אלו הם יחליטו עבור הקהילה איזה אופי נכון למוסדותיה החינוכיים מבלי לשאול אותה.

      • שמואל, לא נראה לי שתוכל למצוא דוגמא לקהילה שהשתלטו לה על מוסדות הלימוד ועשו לה "פוטש"

        מה שכן אתה יודע טוב מאוד שלא מדובר ב"כיבוש" או "השתלטות" אלא בתהליך טבעי שמה לעשות ורוב המוחלט של אלו שהולכים לחינוך בציבור הדתי הם מהציבור החרד"לי יותר ( הן מחנכים והן מחנכות ) וכשמגיע למקום גרעין תורני ויש צורך באנשי חינוך ומורים למקצועות קודש בבי"ס באותו מקוםאז אנשי הגרעין המקומי שכאמור בדר"כ מדובר באנשים המכונים "חרד"לים" הם אלו שבאופן טבעי ישתלבו שם

        אז מה אתה מצפה? לעשות לכל אנשי הגרעינים חינוך מחדש? לדרוש מהם שיחנכו לערכים שאתה מאמין בהם ואז כמחנכים הם יעשו שקר בנפשם ויימשכו כנגד מה שהם רואים לנכון?

        לכן אומר שאין לך מה לבוא אליהם בתלונות – הם מבחינתם עושים כמיטב יכולתם במה שהם רואים לנכון מבחינה חינוכית ותורנית

        תבוא בתלונות לציבור שאתה מייצג שרק מעטים מהם הולכים לכיוונים של חינוך ורבנות ולכן אין לציבור זה השפעה מספקת לדעתך במוסדות החינוך

        • בשורה 10 התכוונתי לומר "שיחנכו "

          • הדיון כעת הוא על מה שכן נעשה

            הכל טוב ויפה אבל נשאלת השאלה בשביל מה כל זה טוב?
            אם ההישגים של הגרעינים התורניים, (של אותם חלוצים חרד"לים בעלי כוונות טובות) מביאים יבול כל כך דל, אז אולי עדיף שיישארו בקרית משה ובהתנחלויות ויקימו מגדלור של תורה ויראה שיקרין מרחוק תורה שלימה ואיכותית.

            מובאות טענות כבדות משקל שהגרעינים האלה יוצרים הרבה נזק בהתכתשות עם גורמים מקומיים והרחקה של הציבור המסורתי מחינוך דתי במקום להיפך.

            זה שציבור אחר לא עושה כלום (או עושה מעט) לא מהווה כיסוי לעשייה שכוונותיה רצויות אך תוצאותיה מעוררות סימני שאלה.

            ואני חוזר שוב לנתון שהדהים אותי יותר מכל במאמר, שבשנים שבהם תופעת הגרעינים הלכה והתעצמה לא נרשם גידול בחינוך הממ"ד בפריפריה. זה נתון שאמור להדיר שינה מעיניהם של מובילי התופעה.

            • למגיב שמעלי, נתחיל בכך שלא מדובר ביבול "דל" וכמו כל פרוייקט גם מפעל הגרעינים התורניים לא נעדר חסרונות ותמיד יש מקום לשפר ולתקן אך בכללותו מדובר במפעל מצליח שלא לחינם קיבל פרסים ושבחים , טעויות שנעשות כדרך הטבע לא הופכות מפעל שלם ל"מפיק יבול דל" , קצת פרופורציות לא יזיקו

              ולגבי ה"טענות כבדות המשקל" באשר להתכתשות עם בני הקהילות הוותיקים אליהם הגיעו הגרעינים-

              עדיין לא הובהר גם לא במאמר על אילו התכתשויות מדובר?

              בדר"כ הגרעינים לא מגיעים מאמצע שום מקום אלא כתוצאה מצורך של קהילות גוססות או פחות מתפקדות והגרעינים שם עושים פעילות מבורכת תוך כדי זהירות מתמדת שלא לפגוע במנהגים מקומיים

              כמו שכבר כתבתי בתגובותיי למעלה שבמקרה של קהילת המוצא שלי בת"א ביקשו מאנשי הגרעין -שנמצא שם מזה כמה שנים-להגיע בכדי להזרים דם חדש לקהילה שרבים מאוד מבניה עזבו אותה [ואף אני נמנה נכון לעכשיו עם העוזבים ,אולי מתישהוא אשוב עם משפחתי- אשתי שלא הגיעה מת"א וילדיי] ומקהילה תוססת היא נהפכה לקהילה מזדקנת

              אני יכול להעיד כמעורה במה שקורה שם שבקהילה הרוב מרוצים מאוד מהפעילות של בני הגרעין והם מצידם משתדלים שלא לפגוע במנהגי בית הכנסת המושרשים או ברצונות של המתפללים הוותיקים

              אני בתור אחד שהגיע מקהילה תוססת בעברה שירדה מאוד מזוהרה והגרעין עזר ועוזר בתפקודה והחייאתה יכול להעריך את פועלם של אנשי הגרעינים ,בהחלט יכול להיות שמי שנמצא בקהילה מבוססת ובמצב טוב לא מבין עד כמה אנשי הגרעינים תורמים ועוסקים בעשייה מבורכת ולכן הוא יכול לקטר כמה שרק ירצה

              • ובאשר לקובלנה על חוסר הגידול של הנרשמים לחינוך הממ"ד בפריפריה

                זה ממש לא אשמת הגרעינים או אשמה של כל אחד אחר

                הרבה משפחות מסורתיות [לא רק בפריפריה אגב] שולחות את ילדיהם לחינוך הממ"ד אך לא מדובר בתופעה רחבה מאוד שפתאום הצטמקה אלא בשימור המצב כמו שהוא שזה כבר מעיד שאין איזו שהיא ירידה והגרעינים התורניים לא הרסו כלום

                מה ציפית? שכשיבואו הגרעינים התורניים פתאום כל המסורתיים שעד עכשיו שלחו את ילדיהם לחינוך הממלכתי "יראו את האור"? מדובר בתהליכים מדורגים ואיטיים -אף אחד לא ציפה שכשיגיעו הגרעינים כבר כל תושבי עיירות הפיתוח יהפכו לחובשי כיפות סרוגות במהירות הבזק

                חוץ מזה לא נראה לי שיש איזו "הקצנה" או "התחרדות" שמרתיעים את ההורים לתלמידים מסורתיים פוטנציאלים לחינוך הממ"ד בפריפריה

                באותם אזורים ממש ואצל אותה אוכלוסייה הייתה הצלחה לא רעה למערכת החינוך של ש"ס "אל המעיין" מערכת חינוך חרדית במוצהר

          • ועוד כמה שאלות חשובות לשמואל שטח ,

            אתה קובל על מה שאתה רואה כחוסר רוחב הכלה אצל "גרעיני הקו" וכו' אבל עם יד על הלב האם בגרעין שיקימו אנשים מתנועתך או אנשים בתפיסה הדומה לה או אנשים מהקצה הליברלי במיוחד של הציבור הדתי [מתפללי מניינים שוויוניים וכיו"ב] הם כן יכילו עמדות שמרניות יותר? הם לא ירצו להנחיל בקהילה אליה הם הגיעו את השקפת עולמם בדיוק כמו ששאר הגרעינים עושים?

            ומה יקרה עם אנשי גרעין כזה ירצו לפתוח מניין שוויוני בקהילה אליה הם הגיעו האם הם יתחשבו בקולות התנגדות שמרניים יותר של המקומיים? האם הם לא ינסו "להרביץ בהם תורה" ולהסביר מדוע בכל זאת כדאי להקים מניין כזה וכו'? ואם קולות חרד"ליים יותר מהקהילה יתנגדו אותם אנשי הגרעין הליברלי יכנסו איתם לדיון פתוח או שמא הם יתקיפו אותם על "חוסר פתיחות" "פנאטיות" "קיבעון" "חוסר הכלת השונה" וכו' וכו'?

            ובכלל האם אתה חושב שגרעין תורני מאיזו סקאלה תורנית ואידיאולוגית שיהיה אמור "להיות מהאו"ם" ולא להביע שום עמדה בקהילה אליה הוא מגיע?

            ואם זה לגיטימי להפיץ ולהביע עמדות תורניות ואידיאולוגיות מדוע לגרעינים החרד"ליים [בין תלמידי הרב טאו -אנשי "הקו" ובין מחוגים אחרים] אסור להביע את עמדתם במסגרת פעילות הגרעין אך לגרעין ליברלי מותר ואף רצוי להפיץ את משנתו?

            אשמח מאוד להתייחסותך

            • אמיר: אתה מציע מציאות שאינה קיימת. עוד לא ראיתי מקום שאנסו אותו לקבל מניין משותף מבלי שהיתה לכך הסכמה רחבה ותהליך ארוך.

              • שמואל, אני לא דיברתי על המניינים המשתפים הקיימים שנוסדו בקהילות שזה התאים להן מנטלית אלא על מציאות של פתיחת מניין כזה ע"י גרעין שמגיע מבחוץ ויוזם את זה

                הרי שנינו יודעים שבעיירות הפיתוח וגם בקהילות הגדולות של הבורגנות הדתית ( למעט ירושלים ועוד קצת מקומות ) הציבורים המדוברים לא ממש מתלהבים מהעניין בלשון המעטה

                האם לא היית תומך בגרעין ליברלי שהיה מנסה בכל זאת ליזום כזה מניין במחוזות הנ"ל תוך כדי הסברה ותעמולה לטובת העניין?

                אם כן אז במה שונים לדעתך הגרעינים החרד"לים יותר שגם הם מנסים לקדם את עמדותיהם במקומות אליהם הם מגיעים?

              • שמואל,מה שאתה כותב לא מדויק בכלל ,אני יודע לפחות על שלוש מקומות ששם הקמת המניין המשתף ממש לא באה מתוך הסכמה רחבה ואהבה אחווה שלום ורעות אלא היו שם פיצוצים על הנושא הזה וחילופי האשמות וטענות בין הצדדים ובא נאמר שהליברלים מקימי המניינים המשתפים לא הגיבו למתנגדיהם בדיון מנומס בסטריליות של בית מרקחת….

                אם להם מותר לדעתך לעמוד על שלהם אז גם לחרד"לים מותר

  4. אלישיב שבוע טוב

    צר לי אבל מה שאתה אומר על פחד לדבר וכו' נראה לי יותר ממופרז

    אני חושב שהדברים פשוטים וכתבתי אותם בכדי שלא תהיה שתיקה כהודאה

  5. מואל, עלה והצלח. הצלחת להוכיח את כולנו ולתת ביקורת בצורה שראויה להערצה. ללא התלהמות הבעת את עמדתך המבוססת. תסתכלו החוצה מחוץ לדיון הפנימי בתוך הגרעין בין הקבוצות השונות. תסתכלו בבתי הספר ובגנים, שהם הליבה של העשיה. תסתכלו שם ותראו עד כמה המהפכה הכה מדוברת באה לידי ביטוי. האם אתם רואים שיתוף עם תושבי המקום ? האם לילדיכם יש קשר עם בני המקום ? בסופו של דבר התושבים המקוריים יחושו את מידת הרצון שלכם להתקרב ולתרום. ההשפעה של הגרעינים צריכה להיות מוחשית והדדית ולא השפעה "סגולית" של שהייה והשראה. ההליכה לגרעינים צריכה להיות פניה לדיאלוג פנים ציבורי וגם בין ציבורי, ולא עוד תהליך הסתגרותי.
    הבעיה היא שיש תמיד אנשים נודניקים כמו שמואל שיבואו ויגידו – עצרו שניה תסתכלו רגע על התמונה הכוללת מה נעשה ומה לא נעשה. זה לא נעים ולא נוח לא לטפוח על שכמנו, אבל אפילו בפרמטר הכי בסיסי של ממ"ד אנו לא עומדים ביעדים.
    ברגע שאתם בבית הכנסת הנורא נוח לכם עם המניין האשכנזי הנוח, עם הדירות המשודרגות והזולות בבית הספר הנפרד שכל ילדי הגרעין לומדים בו והוא גם תורני ! כשבחצר נפגשים אחר הצהרים כל החברות הטובות מהאולפנה שכיום יש להם כבר ילדים וחברים משותפים ,הכל נורא כיף ונוח…
    אולי קצת שכחנו מישהו או משהו בחוץ ?

  6. לשמואל ושאר הקוראים :

    כדאי לכם להסתכל בדיון בתגובות על הכתבה הנ"ל בין הרב אבי קדיש מתנועתו של שמואל לבין המגיב "חיים מירושלים" שדיבר דברי טעם ודעתי כדעתו :

    http://www.kipa.co.il/now/41925.html

  7. מהגבעה בירוחם

    כל הרעיון של הגרעינים הוא מעוות והזוי לחלוטין. משיחיות שהתחילה בהתנחלויות עוברת להתשלט על הפריפרייה ועל המוסדות שלה. מגיעים כדי "להכשיר ולקרב לבבות" רק כאשר אנשים יהיו דומים להם בסנדלי שורש וחולצות לבנות וינגנו את התפילות בניגון אחד בלבד. מה עוד שכאן כל הגרעינים לבנים בלבד.
    אחד מהמובילים בגרעין של ירוחם ענה בחוג בית שהוא מגיע לירוחם המסורתית כדי לחזק בה את היהדות. משפט כל כך מתנשא ויהיר אם זאת לא מפתיע. תחזרו לגבעות שלכם.

    • מהסקר של אייל ברגר

      לגבי ירוחם –

      יש בירוחם עליה בחינוך הדתי, בין 2000-2002 לבין 2012-2014 בשיעור 60% (פי 2.5 מהגידול בתלמידי הממ"ד בארץ). בחינוך הממלכתי – ירידה של 17% ובחינוך החרדי – ירידה של 23% (בניגוד למצב בכל הארץ, בה עלה החינוך הממלכתי ב14% והחינוך החרדי ב-58%).

      מסקנות אפשריות:

      1. בניגוד לדעת ידידנו מהגבעה, הציבור בירוחם מחבב את הגרעין ונוהר לממ"ד!

      2. הגרעין התורני בירוחם כל כך דוחה, שכולם בורחים מהעיר ורק הדתיים-הלאומיים נשארים, פרים ורבים ושורצים בעיר.

      לבחירת המעיינים!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  8. מספר הערות.

    א. חזק וברוך שמואל שאתה מעלה לדיון נקודות חשובות בשפה מכובדת. היה טוב לו לפחות כאן היית שם את הלינקים למחקרים שלכם. יותר טוב היה לסכם קצת יותר מהשורה התחתונה.

    ב. ברור ופשוט שצריך שקיפות תכמו בכל דבר.

    ג. מוצלחת מאד החלוקה שאתה עודה בין סוגי הגרעינים.

    ד. הטענה 'למה שנאמני תו"ע לא יקימו גרעינים' היא חצי נכונה. נכון שיש ענין ב'עשה טוב' אבל יש גם ענין ב'סור מרע' ואם יש פה ושם מקום שבו עושים נזקים, אז צריך לעצור את התהליך הזה (ואת תקצובו).

    ה. הערה כללית. חסרה הגדרה טובה ל'ציונות דתית'. לפעמים אני תוהה מתי ההתחרדות מעבירה את בעל הדעה מהציונות אל החרדיות. האמנם רק ההתגיסות לצבא היא קריטריון ? הלל ביום העצמאות ? ומה עם בנית חברה שלמה הכוללת אקדמיה ותרבות ? תהיה.

    • בינתיים: קישור למחקר על הממ"דים בעיירות פיתוח: http://toravoda.org.il/node/8778

    • ניתוח המחקר ב'עין הקורא' לעיל (הראשון והשני בדיון). מתברר שהעליה הגדולה ביותר בחינוך הציוני-דתי היא במצפה-רמון 351%, שם פועלת ישיבת 'מדברה כעדן' בראשות הרב צבי קוסטינר, ובמגדל העמק, שם עומד בראש הגרעין התורני הרב עמיחי אליהו (נכד הגר"מ אליהו זצ"ל).

      בשאר ערי הפיתוח, למרות הפעילות הנמרצת של החינוך של ש"ס, שומר החינוך הממ"ד על כוחו, ובמקומות רבים עולה – ודאי בעזרת הגרעינים התורניים המחזקים את הציבור הדתי לאומי במקום ואת מערכת החינוך הציונית דתית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • יש ישיבות - יש עתיד

      וראו ושמעו את דבריו של ח"כ מאיר כהן (לשעבר ראש עיריית דימונה ושר הרווחה) שדיבר בטקס הנחת אבן הפינה לקריית הישיבה בדימונה, על התרומה הגדולה של בני הישיבה לעיר.

      לצפיה ב'יו-טיוב': 'השר מאיר כהן: כל עיר שחפצה חיים, צריכה שיהיו בה ישיבות'.

      מה שמבין ח"כ מ'יש עתיד', יבינו בע"ה בעתיד גם 'נאמני תורה ועבודה', ויקויים בהם שירו של הרב נריה זצ"ל, שהיינו שרים בילדותנו ב'בני-עקיבא': 'יבוא היום יכיר העם כי התורה היא חיינו, יבואו כולם ללמוד תורה והיא תאיר את דרכנו. ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר, בעמק בהר בצפון בדרום, וגם בתוך המדבר'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • 351% זה גידול החינוך החרדי במצפה רמון, לא ?

        • אין חרדים במצפה (יש כמה שסניקים, חבניקים וברסלבים לא יותר) ובטח שאין חינוך חרדי במצפה.

          לעיל כתבתי, שהמחקר לא מדויק משום שהוא מניח שכל "מוכר שאינו רשמי" הוא חרדי, אבל יש הרבה מהחינוך התורני-לאומי (אפשר לקרוא לו חרדל"י או איך שרוצים) ת"ת או בי"ס תורניים (כמו שיש במצפה, שם אין ת"ת) שהם תחת הכותרת הזאת. ככה שהמחקר לוקה בחסר, ומאבד מאמינותו.

          • ברור שהמציאות מורכבת
            אבל עצם העובדה שבית ספר מעדיף להיות 'מוכר שאינו רשמי' – אומרת דרשני.

            • אפשר להתווכח על כך (גם אנוכי הדל לא רואה עין בעין עם מגמה זאת), אבל הסיבה שרבים מבני הציונות הדתית התורנית (ולאו דווקא קוניקים) מעדיפים "מוכר שאינו רשמי" הוא כדי להיות "בעלי בית" על התכנים ללא כפייה של משרד החינוך, גם אם זה החמ"ד, לכן ה"דרשני" לא כל כך אומר…

    • הלל, לגבי מה שכתבת בסעיף ד – מי שלא עושה לא טועה

      מי שעושה ופועל בדרך הטבע יהיו לו טעיות ,כולנו בני אדם ואני סמוך ובטוח שחברי הגרעינים עושים מעת לעת חשבון נפש לגבי טעויות במהלך הדרך ובשיפורים ותיקונים להם

      אך אם ככלל העשייה מבורכת וחיובית ויש פה ושם טעויות זה לא סיבה לעשות מהזבוב פיל וטררם שלם שדורש לעצור תקציבים ולגיטימציה וכיו"ב -כמו בכל דבר בחיים פרופורציות לא יזיקו

      מה שנראה שהכי מטריד את שמואל שטח שכותב על הנושא הזה לא בפעם הראשונה ולא השנייה זו השקפת עולמם של אנשי הגרעינים שברובם אפשר לומר מזוהים עם מה שמכונה הציבור החרד"לי

      אז לגבי זה אין אלא לומר לו שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ואם הוא מעוניין בגרעינים הפועלים לפי השקפתו אז שלא ינסה "להמיר את דתם" או "לברוא מחדש" את חברי הגרעינים הקיימים אלא יזום אלטרנטיבה של שותפים לדרכו

      חברי הגרעינים מגיעים מתוך תורה שהם למדו והתחנכו אליה ומתוך תחושת שליחות שנובעת מאותו חינוך ולימוד ובאופן הכי טבעי שיש הם פועלים בהתאם לכך ואי אפשר ולא הגון לבקש מהם להגיע לפעילות הגרעין כאילו הם באו מהאו"ם ולהכיל ולקבל כל רעיון ודעה שלא מקובלת עליהם

      הם לא באים לערים שהם מגיעים אליהם רק בשביל לתת "אביסלע יידישקייט" פולקלוריסטי כזה או אחר אלא מתוך השקפת עולם סדורה

      לכן אם לשמואל שטח ושותפיו לעמדותיו יש מה להציע ומה "למכור" לעמך בית ישראל שיקמו גרעינים לפי שיטתם ודרכם ואז ימים יגידו מי "ניצח בתחרות" ואילו גרעינים ישפיעו יותר ו"קנאת סופרים תרבה חוכמה"

      אם קראת גם מה שכתבתי לשמואל בתגובות כאן תראה שתהיתי גם האם הגרעינים אליהם הוא מייחל שיבואו מהציבור הדתי הליברלי לא יבואו לפעילות עם עמדות מוצקות בנושאים שונים? האם הם כן יהיו פתוחים לדעות אחרות? הם יתייחסו לגורמים שמרניים יותר כבני שיח או כאל "קיצוניים" "מסתגרים" "מקובעים" ועוד ועוד כיוניים שהם מכונים ע"י הדתיים הליברלים במאמרם שלהם?

      האם הם לא ינסו לשנות את אופי הקהילות הוותיקות -מה שמואשמים בו תדיר בני הגרעינים התורניים על ידי מתנגדיהם שהם מנסים לשנות את האופי ל"חרד"לי" – לצד הליברלי? [למשל:יוזמות להקמת מניינים משתפים וכד' בקהילות שלא ממש בעניין הזה]

      • מספר הערות.
        א. דומני שזו טעות לסבור שכל הגרעינים הם חרד"לים (אפשר לקרוא אצל אלישיב רייכנר ובעצם לשאול אותו אישית כמי שהוא איש גרעין אבל לא חרד"לי).

        ב. עוד דומני ששמואל (שבודאי אינו 'לייט') מעונין לחזק את התושבים המקומיים ולא להגיע מבחוץ. זו השקפת עולם שונה. אתה אמיר, מנסה לקרוא לו לפעול על בסיס השיטה שעל עצם התנהלותה הוא מקשה קושיות. אם אני מבין אותו נכון הוא רוצה שחלק מהנתח התקציבי של הגרעינים יוקצה למנהיגות המקומית (קרי – הוא לא רוצה לייצר עוד גרעינים מתחרים)

        ג. במאמר מוסגר, אי אפשר להציג את עולם הציונות הדתית כמחולק בין 'חרד"ל' ובין 'ליברל', שתי ההשקפות הללו הן בקצות וה'בעיה' היא שיש רוב דומם ענק שלא רוצה להסחף לא לכאן ולא לכאן.
        האמנם זה 'מנינים שויוניים' או 'חינוך יסודי נפרד' ? או או ??
        זהו שלא.
        אני לא דוברו של הכותב המקורי אבל מהככרות מועטה נדמה לי שהוא באמת לא שייך ל'ליברלים'. אני חושב שאפילו מתוך מה שכתב לעיל, ניכרת נימת הכבוד וההערכה שלו גם כלפי מי שהוא לא מסכים עם דרכו (נימה שחסרה לפעמים מכותבים אחרים, משני הצדדים הקיצונים).

        ד. אבל אתה מתעלם מעקרונות כללים העולים מהמאמר. לא צריך להקים גרעין בשביל לדרוש שקיפות ועבודה מסודרת (כמו שלא צריך להיות שוטר/עו"ד/נחקר בשביל לדרוש שיהיו פרוטוקולים של חקירות). מנהל תקין הוא א"ב.

        ומשבו עקרוני נוסף ששטח לא מדבר עליו.
        הויכוח שלי עם החרדים ועם החרד"לים הוא על עצם הניסיון ל'ספח' את התורה להשקפה שלהם, כביכול הם מייצגים את השקפת התורה. נכון שהם (כל אחד בדרכו) מייצגים שיח תורני כזה או אחר (שיח חלקי לטעמי) אבל אין להם בלבדיות. ההפך הוא הנכון. שתי הגישות הללו מייצגות השקפות עולם חדשות יחסית ומוטב שיתאזרו בענווה כשהם מדברים על הזרם המרכזי הממשיך את העבר (לטוב וגם לצערנו, לפחות טוב)

        • הלל ,גם לי מספר הערות על דבריך:

          1.אתה מתאר מציאות של קיפוח תקציבי והכרתי בין גרעין תורני שבא מבחוץ לבין הנהגה קהילתית מקומית אבל כמו שכבר כתבתי כאן בתגובותיי בדר"כ אין זו המציאות ובמקומות שיש בהם הנהגה חזקה וקהילה תוססת ופעילה לא פועלים גרעינים תורניים ולכן אני לא רואה כאן מציאות של איזו תחרות לא הוגנת או משהו כזה – הגרעינים פועלים במקומות שצריכים אותם ושבהם יש חוסר בהנהגה או באוכלוסייה תוססת שמפעילה את הקהילה מבחינה רוחנית וכו'

          אם תרצה לשאול מדוע שגם קהילות לא יקבלו תקציבים לצורך פעילות תורנית וכו' כמו גרעינים תורניים זו יכולה להיות שאלה טובה שיש לדון בה אלא שהיא לא קשורה לגרעינים התורניים ולא צריך "לפתוח עליהם עיניים" מדוע הם כן מקבלים , אם יש ספק לגבי המדיניות הנכונה כלפי תקציבים להנהגת קהילות זה לא אמור לגרום לכעס על מי שכן מקבל בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה"

          ולמען הגילוי הנאות: אני אישית חלק מצוות גבאי בית כנסת בישוב בו אני גר ,אנחנו עושים זאת בהתנדבות וללא תשלום כל שהוא מהישוב שלנו [בית הכנסת עצמו מתוקצב כמוסד של הישוב אך אנחנו אישית לא מקבלים שכר על הגבאות] ואנחנו מעבר למסגרת התפילות מארגנים פעילויות לקהילה ואירועים וכו' בעיקר מכספי תרומות של המתפללים שכן התקציב שלנו הוא לא בשמיים כך שדומני שתוכל לומר שאני אובייקטיבי ולכאורה על פי דבריך ודברי שמואל שטח אני ועמיתיי כביכול "מקופחים" ובכל זאת אני אומר את מה שאני אומר.

          2.לפי הפרשנות שלך למאמרו של שמואל שטח לא מדובר בביקורת נקודתית על מפעל הגרעינים התורניים אלא על עצם המפעל הזה והצדקת קיומו אך זה לא מה שמובן ממנו והוא מבהיר שאין בכוונתו לצאת נגד מפעל זה אלא נגד התנהלויות מסויימות בו שנראות לו שגויות ודרושות תיקון -כך שנראה לי שלא הבנת את דבריו נכוחה אך הוא כמובן מגיב כאן ואם טעיתי אז הוא כמובן מוזמן להסביר

          3.מסכים אתך לגמרי שבין הצדדים האקטביסטים ישנו הרוב הדומם של הציבור הדתי לאומי שהוא לא "הר המור" אך גם לא "שירה חדשה" אך הרוב הזה לא מיוצג בדוגמאות של דבריי לשמואל שטח כי בדר"כ מי שמקימים גרעינים תורניים או יוזמות דומות אלו האקטביסטים ולא בני "הרוב הדומם" שלא ממש מעניין אותם הוויכוח הזה

          אילו היו מוקמים גרעינים ליברלים הגיוני היה שמי שהיו מקימים אותם היו אקטביסטים מהצד הליברלי ולא אנשי "הרוב הדומם" ולכן הדוגמאות שנתתי לגרעינים כאלו מדברות על מניינים שוויוניים וכיו"ב

          ואם כבר הזכרת את זה אומר לך שבני "הרוב הדומם" ברובם לא נמצאים בפאניקה מ"התחרדות" ו"הקצנה" עליה שמואל שטח מדבר ולרובם לא מפריע שבניהם ובנותיהם ילמדו במוסדות חינוך "דוסים" יותר אך בבית הם יחיו לפי אורח חיים דתי "פחות דוסי"

          הרוב מקבלים בהבנה והשלמה שיש פער בין "הרבנים" לבין עצמם "הבעלבתים" באורחות החיים ושיש את "הדת של הרבנים" ו"הדת של הבית" מבלי לחדד עמדות ולשאוף לרבנים שיחנכו "לפי בני עקיבא של פעם" ומבלי לחוש בדיסוננס בין החינוך בישיבה\אולפנה לבין החינוך בבית

          מגיב בשם "גימפל" שהגיב למאמר קודם של שמואל שטח מעל דפים אלו האיר את עיני בכך בתגובתו למגיב אחר שם ואפנה אותך לתגובתו

          • https://musaf-shabbat.com/2014/06/06/%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9D-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%98%D7%97/

            הלל,תסתכל בתגובתו של גימפל המכנה את עצמו בתגובתו זו "יהודי אחד" מה9 ביוני 2014 למניינם שעה 11:16 הוא מיטיב לתאר את מה שכתבתי על היחס בין "הרוב הדומם" ל"רבנים החרד"לים" בצואה טובה יותר עיין שם

          • תודה.

            הערה מקדמית. לא הבנתי כך את דבריו של שטח, הוא אכן מגבה את הרעיון הבסיסי של הגרעינים. אני הבנתי שהוא מבקר התנהלות נקודתית פה ושם ואת התוצאות הלא רצויות שלה.

            ענין ה'רוב הדומם' הוא מורכב יותר ממה שאתה מתאר.
            ראשית אני חולק על כך שהרוב הזה לא מודאג מהבריחה לשולים (שניהם). אני מנהל עמית של פורום אינרנטי מגוון והדאגה הזו קייימת. בעיתו של ה'רוב הדומם', כלומר הסיבה שבעטיה הוא 'דומם' היא בדייוק היותו שם – באמצע. אין בו את הלהט הזה מפני ששימור הקיים והובלה מרכזית איננה דורשת להט של שינוי. וכשיש פה ושם ניצוצות של פעלתנות (כמו שמואל שטח למשל) הוא מותקף על כך….

            קיצורו של דבר.
            * שקיפות צריכה להיות.
            * עידוד מנהיגות מקומית – כנ"ל.
            * הכלה של עמדות שונו, בודאי מיינסטרימיות – כנ"ל.

            • הלל,הוא שאמרתי שעידוד מנהיגות מקומית זה דבר מצויין והלוואי על כל מקום

              אלא שהגרעינים באו למלא את החסר איפה שאין מספיק מנהיגות כזו

              ולגבי הרוב הדומם אסביר בקצרה שוב את דבריי- רוב ההורים השולחים את ילדיהם לחינוך דתי -תורני מבינים היטב שאף אם הם למשל באופן טבעי הולכים לשחות בים מעורב וכד' אף איש או אשת חינוך במוסד לימוד תורני לא יעודד את זה או ייתן לכך לגיטימציה הלכתית וחינוכית שהוא מלמד את בניהם ובנותיהם תלמידיו

              ההורים מבינים שינו פער טבעי בין אורח החיים הדתי שלהם לזה של הרבנים וגם הרבנים עצמם מבינים את זה ויש איזושהיא הבנה שקטה על כך [מדובר לא רק בר"מים של הילדים בישיבה\אולפנה אלא גם ברבני הקהילות שיודעים שהבעלבתים ישאלו אותם בהלכות פסח אך לא תמיד ילכו לשאול בעצתם בתחומי אופי שעות הפנאי והבילוי הראויים ועוד דוגמאות כיו"ב]

              רוב ההורים מהרוב הדומם מקבלים בהבנה שהמחנכים של ילדיהם הם יותר "דוסים" ושהם לא ממש מהמתרפקים על "בני עקיבא של פעם" ובכל זאת הם לא חושבים שמדובר באיזו שהיא בעיה ושצריך לגדל רבנים שיסברו כך

              יש כאן איזושהיא הבנה בין ההורים לרבנים ולרוב אנשי "הרוב הדומם" זה לא מפריע

              קראת את תגובתו של המגיב גימפל שקישרתי אליה?

    • תורה חברתית, חיה ושמחה

      בס"ד כ"ט בסיון ע"ה

      המפתח להצלחה היא ההכרה ההדדית בנחיצות הקשר בין היישוב לבין הגרעין התורני, הכרה המתפתחת על ידי ענווה ומעורבות חברתית עמוקה.

      כך אומר ראש העיר לשעבר על הישיבה בדימונה (בהנחת אבן הפינה):
      '… זה כבוד לעיר הזאת, כבוד להיות תושב בעיר שיש בה ישיבה שיש לה את כל מה שצריך ושבניה מגיעים לכל עניין… כשאני מגיע לבתי אבלים, אני מוצא את ילדי הישיבה שמעבירים שיעורים. כשאני מגיע לשמחות, אני מוצא את ילדי הישיבה. כשמגיעים חגי ישראל, הם עומדים בצמתים ומפיחים רוח חיים בכל מי שמתעייף. וכשצריכים לעשות הקפות, אז הם מבעירים את האש ומדביקים את כולנו בשמחה וריקודים. זה פשוט תענוג!
      אשרי העיר שיש לה כזאת ישיבה. וב"ה בכל עיר שחפיצה חיים, צריכה לעשות הכל כדי שיהיו בה ישיבות כמו הישיבה הזאת של רבי דוד תורג'מן'

      וכנגדו אומר ראש הישיבה בשבחה של העיר:
      'דימונה היא עיר מסורתית-דתית שקשורה מאד. מאד מחוברת, מאד אוהבת, מאד מחבקת. אין ספק שהראשונים שייסדו את העיר בנו כאן בתי כנסת מהחול ממש. על גבם אנחנו בונים עכשיו את עולם התורה… התורה בדימונה היא תורה מאד חברתית, מאד חיה, מאד שמחה, ואנחנו חלק מההווייה הזאת. אשרינו שזכינו!'.

      תורה חברתית, רק מחזקת את אוירת השקידה. בשעה זו נערכת בישיבה מסיבה לרגל סיום מסכתות שלמדו נערים בישיבה התיכונית, מעבר ללימודי החובה. רוח נדיבה מקרינה לכל מישורי החיים, מעשה מביא ללימוד, ולימוד למעשה!

      בברכה, ש.צ. לוינגר (אב לתלמיד בישיבה)

    • בס"ד כ"ט בסיון ע"ה

      כפי שלמדתי מתגובתו של נ.ה, (לעיל) אין במצפה רמון חינוך חרדי. יש חינוך תורני-ציוני הנחשב ל'מוכר שאינו רשמי'. ומעובדת גידולו ב351% (והירידה הגדולה בחינוך הממלכתי שם) ניכר בעליל שהחינוך התורני-ציוני מושך תלמידים מקומיים גם מבתים מסורתיים.

      אף במגדל העמק, בה עומד בראש הגרעין התורני נכדו של הגר"מ אליהו זצ"ל, עלה החינוך הממ"ד ב82%, וזה השיעור הגבוה ביותר בכל ערי הפיתוח של גידול בחינוך הממלכתי דתי!

      אף בערד, בה מונהג הגרעין ע"י הרב שרים שבא מישיבת מצפה-רמון, יש עליה בחינוך הממ"ד. וכן באילת יש עליה בחינוך הממ"ד (למרות הפעילות החזקה של חב"ד ו'אור החיים'). אנשי הגרעין וישיבת ההסדר משולבים עם בני המקום בבית הספר הממ"ד 'ימין הרצוג', כך שמי שרוצה תגבור תורני מקבל אותו אחה"צ, ומי שאינו מעוניין – מסתפק בלימודי החובה הבסיסיים.

      אני מבין את קנאתו של מר שטח בהצלחתו של הציבור התורני-ציוני, קנאה יכולה להוציא את האדם מן העולם, וקנאה יכולה להפוך ל'קנאת סופרים' המרבה חכמה. אדרבה, ש'יירד לשטח' וישתדל גם הוא להרבות באהבת תורה ועשיית חסד

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • הגרעינים - חזון ומעשה (קצת ביבליוגרפיה)

      על הגרעינים התורניים-חברתיים, כתב אלישיב רייכנר (מירוחם) בספרו: 'דווקא שם – סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית' (סקירה עליו, בכתבה: 'אלישיב רייכנר בספר חדש: איך נולדו הגרעינים החברתיים', באתר 'סרוגים'). ראו גם במאמרו של אלישיב רייכנר, 'ואיפה הגרעינים של נאמני תורה ועבודה? – תגובה למאמרו של ינאי עופרן, "על נזקיו של הגרעין התורני" (דעות 45,דצמבר 09)', באתר 'נאמני תורה ועבודה'. מעניין גם מאמרו של שמוליק פרידמן איש-שלום, 'גרעינים תורניים בעיירות הפיתוח – עבר, הווה וחזון עתידי', באתר 'אסיף'.

    • על פעלו של הרב תורג'מן בדימונה, ראו גם בכתבה של עפרה לקס, 'הכור התורני', 'בשבע' גליון 280.

  9. לפני שמתווכחים על נתונים, כמה שאלות על התוצאות:

    1. בגדול, המחקר מדווח כי בתקופה של 14 שנה החינוך הממ"ד נשאר על כ 25% מתלמידי עיירות הפיתוח, החילוני ירד ב 14 נקודות אחוז (מ 56 ל 42) מול עליה מקבילה בחרדי. אורח מכוכב זר היה אולי מניח שהחרדים משכו אליהם תלמידים מהחילוני והממ"ד נשאר ללא עליה וללא פגיעה. האם זה נכון?

    אם מעבר ישיר מחרדי לחילוני איננו תופעה כה עצומה, אזי אחת מהשתיים – או שיש כאן משחק בו הממ"ד מושך מהחילוני והחרדי גדל על חשבון הממ"ד – ואז כל התוצאות מקבלות פרשנות שונה כי הממ"ד פשוט מחליף אוכלוסיות, או שמדובר בתוצאות שקשורות עם שינויים דמוגרפיים כלליים [לדוגמה בבית שמש זה די בוודאות המצב] של הגירת חרדים לעיירות הפיתוח ובריחת חילוניים מהם – ואז התוצאות הן די חסרות משמעות ביחס לאטרקטיביות של הממ"ד לקבוצות אוכלוסיה שונות.

    2. האם מישהו עלי אדמות מוכן להסביר לי כיצד עליה של מספר התלמידים במצפה רמון, מעשרה לאחד עשם (במספרים: מ 10 ל 11) מתוארת כעליה של 14%? משהו בתכנת עיבוד הנתונים שלכם מזייף ובגדול.

    בכללי, גם הטבלה בעמוד 7 וגם הנתונים בתחילת הדיווח הם די חסרי משמעות כאשר לא נעשה נסיון לשקלל את השינויים ביחס למגמות דמוגרפיות כלליות פר מקום. כפי שאמרתי, אם פתחו בעיר שכונה חרדית והחילוניים בורחים, הירידה/עליה לא משקפת את האטרקטיביות של בית הספר אלא את השינויים באוכלוסיה. בנוסף, חלק גדול מהמספרים המובאים בטבלה שבעמוד 7 הם קטנים מכדי לייחס להם משמעות סטטיסטית.

  10. מהגבעה בירוחם

    משאיר את זה כאן:

    על נזקיו של הגרעין התורני \ ינאי עופרן

    http://toravoda.org.il/node/2196

    גרעינים הם רק למשחקי כדורגל וגם הם בכל הצבעים. חומר למחשבה.

    • ושוב הנודניק

      אם זה כל כך רע, למה בירוחם גדל מספר תלמידי הממ"ד בין 2000 ל2015 ב- 60%. פי 2.5 מאשר בכל הארץ?

    • לגבי טענותיו של ד"ר ינאי עופרן

      מתחים בין תת-קבוצות מרקע תרבותי ודתי שונה, הם חלק מחבלי המיזוג. ורובן ככולן באות על פתרונן מתוך רצון טוב. אחת מדרכי הפתרון הוזכרה על ידו, והיא הקמת 'כיתות תורניות' בתוך בית הספר הממ"ד המאוחד. כך מי שרוצה תגבור תורני מקבל ומי שלא רוצה – לא חייב. דרך אחרת שהוזכרה לעיל, היא מתן התגבור התורני למעוניינים אחרי הצהריים. גם את בעיית המאריכים והמקצרים בתפילה, ניתן היה לפתור בקלות על ידי שני מניינים, כמקובל בבתי כנסת רבים (למשל ב'אוהל נחמה', בו מתפלל אביו של ינאי).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • וכמה הצעות שלענ"ד יהיו לעזר

      בס"ד ב' בתמוז ע"ה

      לגבי הבעיה שהעלה ד"ר עופרן – הקושי לתאם בתפילה בין אנשים הממהרים לעבודה לבין בני תורה שתפילתם מתונה – ניתן להציע שיתפללו לכל הפחות בימות החול עם הספרדים ובני עדות המזרח, שתפילתם בנחת ובנעימה, וכל הנהגתם בבית הכנסת בכבוד למקום, לתורה ולתפילה. אין חינוך טוב מזה לילדי בני הגרעין, איך עומדים לפני ה' – 'גירסא דינקותא' מופלאה, שתלווה את מי שטעם ממנה כל ימי חייו.

      דרך נוספת היא הקמת מניין משותף לבני הגרעין ולפנסיונרים בני המקום, שעיתותם בידם להתפלל במתינות. עם יצורף לתפילה גם לימוד משותף סביב זמני התפילות, יווצר חיבור נפלא בין הדורות. אלה יתרמו מנסיון חייהם וממשמעו בימי חייהם מחכמים ורבנים, מבני דורנו ומהדור הקודם, ואלה יתרמו ממה שלמדו בישיבות מפי ספרים ומפי סופרים, ויתקיים בכולם 'ומקבלים דין מן דין'.

      בהמשך יוכל הלימוד המשותף להתפתח ל'כולל לפנסיונרים', שאין כמוהו להחיות את רוח הלומדים ולהשיבם לחדוות הנעורים. וכמובן מסגרת מקבילה של עיסוק משותף, תורני ותרבותי, של נשי הגרעין עם ותיקות המקום חיבור בין אנשים מדורות שונים ומרקע שונה, המביא להפריה הדדית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש. צ כתב בתגובתו על כך ששילוב בין פנסיונרים לבחורים צעירים יכול להיות מפרה מאוד אז כהשלמה לדבריו אכן אעיד שבמכון הגבוה לתורה ( הכולל ) בבר אילן בו לומדים סטודנטים ופנסיונרים ביחד הלימוד אכן מפרה ואיכותי והשילוב ביניהם הוא מוצלח מאוד

        גם אם בסגנון התפילות לא תמיד הצעירים והמבוגרים יותר אוהבים ומתחברים לאותו דבר כשזה מגיע לתחום הלימוד אין שילוב יפה מזה!

    • בס"ד עש"ק כי כל העדה כולם קדושים תשע"ה

      וכדאי לענ"ד שתהיה לנגד עיני העוסקים במלאכת 'ההתנחלות בלבבות' הנחייתו של אחד מגדולי ישראל, שנשאל על ידי תלמידו האם לקבל הצעת רבנות בקהילה שבה המחיצה בבית הכנסת לא היתה כהלכה. והנחה הרב לתלמידו שיקבל את התפקיד ולא להתחיל מיד במחאות ותיקונים אלא להתחיל בהתבססות בקהילה וטיפוח חיי התורה בה, ואז יהא ניתן ברבות הימים לתקן ולשפר קימעא קימעא את מה שטעון תיקון באופן שיתקבל על לב הקהילה.

      הלא אנחנו הדוגלים בשמרנות מעלים על נס תמיד את דברי ההוגה אדמונד ברק, שהורה שמהפכות מבורכות מצליחות יותר כשהולכים במתינות, וכמסקנת רב אדא בר אהבה: 'מתון מתון – ארבע מאות זוזי שווייא'. אף במהפכות שאנו רוצים ליצור, ראוי שניזהר ללכת 'קימעא קימעא', כשהיד כל הזמן 'על הדופק' לבחון אם 'העם איתנו' או שרצנו מהר מדיי.

      בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

    • מתון מתון ב': מנסיונו של 'גרעין תורני' משנות השישים

      בס"ד ט"ו בתמוז ע"ה

      לעיתים קרובות יש בעיות הנובעות מכך שהמחנכים לא מכירים את מנהגי יהודי המזרח וצפון-אפריקה, וסוברים בטעות שמדובר ב'מנהג טעות'.
      כשל זה נמנע כאשר מחנך שראה שמנהג התלמידים מנוגד לפסיקה מפורשת של ה'מגן אברהם', לא החליט על דעת עצמו שמנהג התלמידים מוטעה, אלא פנה בשאלה אל הראשון לציון, שהשיב לו שמנהג יהודי צפון-אפריקה מבוסס ומעוגן היטב בהלכה.

      וכך כותב ר' ש"מ סרלואי, מורה ומחנך בכיתה ז' בבית הספר האיזורי 'אבן שמואל', אל הראש"ל רבי יצחק נסים, ביום כ"ד בשבט תשי"ט:
      '… זכיתי ואני נמנה בין ארבעה אברכים שעזבו את העיר והישיבה ויצאו לאיזור לכיש להרביץ תורה לאחינו מקרוב באו. כבוד הרב ב' אלבלה {הרב בנימין אביעד. ש.צ.ל}, הרב האיזורי הנודד, ודאי היה אצלו וסיפר לו על כך.
      לא אחת קורה שאני נתקל בבעייה, מאחר שמנהגינו האשכנזים שונים לפעמים מהמנהגים המקודשים של יהדות צפון אפריקה..אשמח מאד אם יורני כבוד הרב כיצד לנהוג הלכה למעשה בעניין דנן: עניין עניית "ברוך הוא וברוך שמו"'

      השואל מביא את דברי המג"א (סי' קכד ס"ק ט): 'דאם עסוק במקום שאין רשאי להפסיק, אסור לאומרו', ואת דברי המ"ב (שם, ס"ק כא), המביא את דברי המג"א ומוסיף: 'כגון פסוקי דזמרא וכל שכן ברכות קריאת שמע, אפילו בין הפרקים, אסור לאומרו. וכן אם שמע ברכה שחייב בו והוא מתכוון לצאת ע"י המברך, כברכת שופר ומגילה וקידוש וכי האי גוונא – אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", דשומע כעונה וכמאן דאמר בעצמו הברכה דמיא, והוי ספק ברכה'.

      ומסיים השואל:
      'הבטחתי לתלמידיי שאשאל את כבוד תורתו, ומאחר שבכיתתי כיתה ז' אנו מרבים ללמוד הלכה למעשה, אודה מאד אם כבוד הרב יואיל להשיבני, שמלבד העניין ההלכתי החשוב שיש בו להתיר עניית "ברוך הוא וברוך שמו" או לאסור, הרי תלמידיי יתקשרו בצורה זו עם גדול ההלכה, ובלי ספק זה ישפיע עליהם רבות. התלמידים הם יוצאי גלות צפון אפריקה השוקדים בלימוד, ויש ביניהם בבחינת "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". נודה מאד אם כת"ר ישיב בכבודו ובעצמו, להגדיל תורה ולהאדירה בקרב אחינו הצמאים לדבר ה' ולהוראת רבנו הגדול'

      הראש"ל, הרב יצחק נסים משיב (ביום ח' באדר ב' תשי"ט):
      'קיבלתי את מכתבך מיום כ"ד בשבט ש"ז, והריני להשיב בקיצור על שאלתך בעניין עניית "ברוך הוא וברוך שמו" על שמיעת ברכה שמתכוון לצאת בה ידי חובה.
      בשו"ת "דבר שמואל" למהר"ש אבוהב סי' רצ"ח כתב שלא לענות ב"ה וב"ש דהוי הפסק, והביא דבריו "מעשה רקח" על הרמב"ם {לרבי מסעוד רקח מטריפולי}… וחלק עליו וכתב שיש לענות ב"ה וב"ש. וכמה אחרונים הסכימו לדברי בעל דבר שמואל.
      והרב חיד"א בספר "ברכי יוסף"… כתב שלא מצא ראיה מכרעת לאסור, ויש לחוש לסברת הדבר שמואל ודעימיה, אך אין למחות במי שעונה. ובספרו "יוסף אומץ"… הביא דברי השוללים והמחייבים, וכתב: "ומנהג העולם, יודעים ולא יודעים, לענות ב"ה וב"ש בברכה שיוצאים בה ידי חובה".
      ועיין בספר "לב חיים" {לרבי חיים פלאג'י}, חלק ב, סי' ק"ט, שהאריך בעניין זה… וכתב: "וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל לענות ב"ה וב"ש". ובעירו איזמיר נהגו כן בפני כמה רבנים גדולים. והעיד על זקינו הגאון בעל "חקרי לב" {רבי יוסף רפאל חזן}, שהיה עונה ב"ה וב"ש על כל ברכה שהיה יוצא בה ידי חובה, וכן נהגו הרבנים אחריו.
      ועיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי נ"א שכתב ליישב המנהג, וכתב דגם מצד הדין מותר לענות ואין חשש הפסק, וגם בבית מדרשו של בעל "חת"ם סופר" היו נוהגים לענות ב"ה וב"ש…'

      חברו, איפוא, טריפולי וליוורנו, איזמיר ופרסבורג – לסייע למנהג יהודי צפון אפריקה לענות "ברוך הוא וברוך שמו" גם בברכה שיוצאים בה ידי חובה.

      [ויהי רצון שיהיו דברים אלה נר זיכרון לנשמתו הזכה והמזוככת של מלאכי משה רוזנפלד הי"ד, נצר למשפחה של לומדי תורה ואנשי עמל, בעלי תפילה וגומלי חסד, מקהילת פרסבורג המעטירה,, עירו של החתם-סופר]

      בברכה, ש.צ. לוינגר, כוכב השחר

    • מיזוג הגלויות או 'אל תטוש' ?

      בס"ד כ' בתמוז ע"ה

      לגבי עניית 'ברוך הוא וברוך שמו' תמך הרב נסים (כנזכר לעיל) בשמירת מנהגם של יהודי יהודי צפון אפריקה. אף בתשובה לקהילה של בני תימן שמקצתם ביקשו לבטל את קריאת התרגום, כותב הרב נסים (י"ח בכסלו תשכ"ד): 'מנהג אבותיכם בידכם, והחזקתם בו גם בעלותכם לארץ מזה שנים אין לבטלו, ויש בזה משום אל תטוש תורת אמך…' (הובאה במאמרו של הרב אברהם חמאמי, 'לקט מתשובות מו"ר הרב יוסף בן דוד קאפח', בתוך: ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח, עמ' 42-43, הערה 50).

      לעומת זאת, כשנשאל על ידי יוצאי תוניסיה על מנהג חלק מהקהילות לחלק את פרשת משפטים לשתי פרשיות בשנה ומעוברת (ולא את מטות-מסעי), מנהג המעוגן בדברי הראשונים (למשל, בדפוסים הראשונים של ספר החינוך), השיב הרב באמצעות מנהל הלשכה (ז' בשבט תשכ"ז): 'בעניין המנהג לחלק בשנה מעוברת פרשת משפטים לשניים אם ראש השנה חל ביום חמישי, כפי שהיה נהוג בחלק מקהילות מדינת תוניס, הורני כב' הרב הראשי להשיב שראוי לנהוג בארץ ישראל כפי מנהגה'. נראין לי דברי ידידי ר' משה בן-דוד, שכאן חשש הרב ששמירת מנהג העדה תביא לבידול חברתי, שכן מי שיקרא כמנהג העדה, לא יוכל להתפלל בשבתות הבאות בבית כנסת של עדה אחרת, שכן יימצא מדלג על פרשה.

      אף לגבי מה שנהגו בחלק מהעדות להדליק חשמל ביו"ט, כדעת חלק מהפוסקים שאין בכך הולדת אש – כתב הרב שאין לנהוג כן. וכנראה שדן לגבי כל מנהג לגופו. ואכמ"ל.

      את הדרך הנאותה לאיחוד השבטים, הגדיר הרב נסים ב'נאום ההכתרה' שלו, ביום ו' בניסן תשט"ו:
      ',התפקיד הראשון הוא איפוא, להפוך את שבטי ישראל לעם אחד, למזגם ולחברם…. אין הכוונה להתבוללות רוחנית, אלא לקלוט את הטוב והיפה שבכל שבט ושבט. יש לכל קהילה מסורת ועבר מפוארים. מורשת קדומים היא היסוד הבלתי מעוער לבנייתם של חיי עם. הם אבני המסד של בנייננו הרוחני, ואל לנו לערער יסודות אלו' (לדור ולדורות, א: מאמרים ונאומים, ירושלים תשע"ג, עמ' קצו).

      [בשאלה זו עסקו אף הראש"ל רבי בצמ"ח עוזיאל והראי"ה קוק. הרב עוזיאל נטה לאחד את המנהגים ככל האפשר, בעוד הרב קוק שם את הדגש על שמירת המנהגים הייחודיים לכל עדה. ראו במאמרו של הרב גיל דביר, 'ריבוי המנהגים – ריבוי השלום', באתר 'ישיבת פתח תקוה'].

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בפיסקה 4, שורה 5:

      … מורשת קדומים [ש]היא היסוד הבלתי מעורער לבנייתם של חיי עם…

  11. מהגבעה בירוחם

    כי התיכון מאוחד הממלכתי לא מקבל את המשאבים ואת ההקצאות של קול יעקב, ולכן הורים חילונים\ מסורתיים מעדיפים לשלוח לקול יעקב אך אם היה בית ספר אחר כאלטרנטיבה היו שולחים למסגרת אחרת. קול יעקב הפף בהשתלטות של הגרעין מבית ספר מסורתי, מכיל ומקבל לבית ספר תורני, חיצוניות ולאומנות.
    אל תבואו לשנות ואל תבואו ללמד. תשארו בגבעות שלכם.

    • ירוחם - עיר מתפתחת בצעדי ענק

      בס"ד א' בתמוז תשע"ה

      מהמאמר 'הערכת גרעיני התיישבות עירוניים' (של מכון 'צפנת', בשיתוף משרד הבינוי והשיכון והמשרד לפיתוח הגליל והנגב, משנת 2012), עולה שבירוחם פועל גם גרעין משימתי חילוני 'צעירים בירוחם', שהוא הגרעין החילוני הגדול בישראל, בן כמאה משפחות, מבני המקום ומשפחות מבחוץ., ומדובר בגרעין שנוסד בשנת 2005, ובזמן קצר נסק למעלה. יש גם כפר סטודנטים של עמותת 'איילים' המושך לעיר סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. מערכת החינוך בירוחם מצליחה מאד. מדובר על 80% זכאים לבגרות! הגרעין התורני הותיק והגרעין החילוני החדש, ופירותיו של החינוך המקומי לכל מיגזריו; עיר הבה"דים הצומחת בנגב, ושיפור קשרי התחבורה עם מרכז הארץ – עושים את ירוחם למקום אטרקטיבי, אליו ינהרו תושבים חדשים מכל המיגזרים, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים!

      כבר לא באים לירוחם כדי לעזור או לשנות, אלא משום שירוחם היא מקום עם איכות חיים שאין כמותה, שכל אחד יכול למצוא בה את מקומו!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      וגם לחובבי הקרעכצן (אנחות, בלשון זשארגאן) נותר 'חלל פנוי' באויר הנעים והפתוח של גבעות העיר. נגמרו התירוצים – כולם באים!

  12. ירוחם כמשל - גרעין ותיק סולל את הדרך לגרעין חדש

    הדוגמא של ירוחם מאשרת את דבריי לעיל. במקום להתבכיין על הצלחתו של גרעין ותיק ולהיאבק בו, פשוט לומדים את השיטה ומחקים אותה. הגרעין התורני שהחל כיוזמה פרטית לפני כשלושים שנה מצח אט אט ועשה חיל, ואז בא גרעין חילוני שכבר למד מנסיונו של הראשון ולכן הצליח להתרומם במהירות

    יש בארץ הזאת מקום לכולם. מי שיוזם מצליח!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    גם במכינות הקדם-צבאיות היה כך. בהתחלה עלו הרעיון תלמידיו של הרב טאו שהקימו את המכינה בעלי. בעקבותיה באו מכינות רבות, דתיות חילוניות ומעורבות.

    אף בתחום האקדמיזציה של הכשרת המורים. דומני שהסנונית הראשונה היתה המכללה לבנות בבית-וגן של הרב יהודה קופרמן. כיום כל בתי המדרש למורים הם 'מכללות אקדמיות'.

    • פיסקה 1, שורה 2:
      …צמח אט אט ועשה חיל…

      פיסקה 3, שורה 1:
      … בהתחלה עלו על הרעיון…

      [לגבי מה שאמרתי על חלוציותה של 'מכללת ירושלים לבנות' – קדמה לה 'מכללת בית-ברל', שקיבלה הכרה אקדמית כבר ב1970, בעוד המכללה בירושלים הוכרה רק ב1977, אך עדיין היא מהראשונו בנושא ההכרה האקדמית]

  13. מהגבעה בירוחם

    שיר של רותם כהן שמסביר היטב את הסגירות וההתנשאות של הגרעינים באשר הם גרעינים
    ובאים בשם השילחויות או האידיאולוגיות.

    סָבְתָא שֶׁלִּי פוֹרְטוּנַה
    שֶׁעָלְתָה מטוּנִיס
    הָיְתָה אִשָּׁה דָּתִיָּה וְצִיּוֹנִית
    אַךְ לֹא הָיְתָה
    צִיּוֹנִית דָּתִית
    לֹא כִּי לֹא רָצְתָה
    כִּי לֹא קִיבְלוּהַ
    בְּשַׁעֲרֵי הַצִּיּוֹנוּת הַדָּתִית
    שָׂם
    לֹא תִּדְרֹך רֶגֶל פֶרִיפֶרִיאַלִית
    פֶּרִיפֶרְיָה תִּכָּנֵס בֵשֵעָרֵיה
    רַק כַּאֲשֶׁר עֲטוּפָה הִיא
    בְּצֶלּוֹפָן גַּרְעִינִי תּוֹרָנִי
    בְּצֶלּוֹפָן שְׁלִיחוּתִי
    בְּצֶלּוֹפָן מְטַהֵר אֲדָמָתִי
    סָבִי הָיָה חוֹבֵב צִיּוֹן
    אַךְ לֹא מֵחובֵבֶי צִיּוֹן
    שֶׁלֹּא לְדָבָר עַל אָבִי
    חֲלִילָה לֹא מֶלַח הָאָרֶץ.
    אָבִי הָיָה
    כַּמּוּן

    חומר למחשבה.

    • הציונות הדתית דוקא קיבלה את סבתא פורטונה

      גרעינים תורניים לא היו בימי סבתא פורטונה, אבל החינוך הדתי היה שם, בכל עיירות הפיתוח, וקיבל באהבה את בני כל העדות, אשכנזים ומזרחיים, בבתי הספר בישיבות ובאולפנות. רבים מהם נמצאים בעמדות הנהגה בכירות. רבני ערים וראשי ישיבות ומכללות, שרים וחברי כנסת – די שנזכיר את השר פרופ' אבנר שאקי ז"ל, והרב יצחק לוי שהיה מנהיג המפד"ל, הרב אלי בן-דהן, הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר-עציון, הרב אליהו זיני, רב הטכניון, הרב שבתי סבתו, ראש ישיבת מצפה-יריחו, הרב חיים סבתו, מראשי ישיבת מעלה-אדומים, הרב בנציון אלגאזי, מראשי ישיבת רמת-גן, הרב אריאל אדרי, תלמידו של הרב משאש, ור"מ ב'הר-המור', הרב אורי שרקי, מראשי 'מכון מאיר', הרב שמואל דוד, רבה של עפולה, הרב ציון טויל, ראש הגרעין התורני באריאל, ד"ר יעקב הדני, מראשי מכללת ליפשיץ, ורבים אחרים.

      על כל פנים, אם רותם כהן נרתם לעיסוק החברתי – אמליץ לו לפעול למען תיכון רמלה-לוד שבו למד בכיתה ט', העומד בסכנת סגירה,

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  14. לזה מהגבעה מירוחם, אכן חומר למחשבה

    מחשבה על מקופחים מקצועיים שעשו מה"קיפוח" מקצוע ושעדייו חושבים שלא תמו ימי המעברות

    אותי זה לא ריגש בכלל רק גרם לאנחת "אוי נו" ותו לא מידי

  15. לאנונימי המצטט מעיתון "ערב ערב באילת": לפחות תהיה הגון ואמיתי.
    מדובר ב"כתבה" פרסומית. מילים שכתב דובר הגרעין התורני של הר המור באילת ופורסמו בעיתון המקומי תמורת תשלום.
    זה שקר גס להציג דברים כאלה בתור "כתבו עלינו בעיתון".
    זה בדיוק כמו שחברת מזגנים תפרסם מודעה בידיעות אחרונות, ואחר כך תגיד "כתבו עלינו בידיעות אחרונת שהמזגן שלנו הוא האיכותי ביותר", בזמן שזה מה שהחברה כתבה בפרסומת.

    בכלל לא ברור למה גרעין תורני צריך להוציא סכומי כסף גבוהים כל כך על שיווק. לא עדיף להשקיע את הכסף בפעילויות של לימוד תורה ובפעילויות חסד??

    • לאנונימי המסתתר מאחורי הכינוי 'אלישיב' – שלום רב,

      זהותי נרשמת בתגובתי הראשונה בכל דיון במפורש, בחתימתי 'ש.צ. לוינגר', כך שהקורא את תגובותיי הבאות המסומנות באותו 'לוגו' סגול בהיר, לא יכול לטעות לגבי זהות הכותב. יתירה מזאת, ב'עין הקורא' רמוז שמי 'שמשון', ו'השלמה' מסמנת בפירוש שהדברים הם השלמה לתגובה קודמת.

      לגבי טענתך שהכתבה ב'ערב ערב אילת' היא פירסומית. הואיל ואיני תושב אילת, והפעם האחרונה שביקרתי בה היתה לפני כ- 25 שנים בחופשה עם המשפחה (אני זוכר שעלינו בשדה התעופה בעטרות לטיסה מתל-אביב לאילת שחנתה שם) – אינני יכול לדעת.

      לגופו של עניין, אין זה משנה: שפע פעולות החינוך, התרבות והעזרה הקהילתית המתוארות בכתבה, וכן באתר ישיבת 'איילת השחר' שאף אליו הפניתי – מדבר בעדו.

      בברכה, שמשון צבי לוינגר, כוכב-השחר

    • צריך גם עין טובה

      כדאי להעיר, שכתבה מפרגנת אינה בהכרח פירסומית. המבוגרים שבינינו גדלו על כתבותיהם של דוד לאזר, עזריאל קרליבך, א"ח אלחנני ואייזיק רמבה וכיו"ב – שידעו לבקר, אך לא פחות מזה ידעו לפרגן. לפיכך לא אתפלא על עיתון מקומי הכותב באהדה על מיזמי חינוך, תרבות ועזרה קהילתית שבעירו. איך אמר נתן אלתרמן: 'את הרע צריך לראות כדי להילחם בו. את הטוב צריך לראות גדי להתנחם בו'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לא מדובר בכתבה מפרגנת.
        מדובר בפרסומת שהועברה מילה במילה מדובר הגרעין של הר המור לעיתון והעיתון פרסם תמורת תשלום בדיוק כמו כל פרסומת אחרת.

    • לאלישיב – שלום רב,

      עיינתי שוב בכתבה, ואכן כתוב עליה באותיות קידוש לבנה 'תדמית'. אין זה גורע מערכן של שפע פעולות החינוך, התרבות והקהילה , שהגרעין קורא לתושבי העיר להשתתף בהן וליהנות מהן.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להגיב על מתניה לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: