אלף שנות היסטוריה אירופית דרך סיפורה של  משפחה אחת, בדיונית ומציאותית, שמשחק שחמט מציל שוב ושוב את חיי בניה

שיקוי חיי הנצח

גבי גלייכמן

מנורווגית: דנה כספי

כתר, 2015, 562 עמ'

הכירו את ארי שפינוזה הנוטה למות. כנצר האחרון למשפחת שפינוזה המפוארת הוא נאלץ לכתוב את תולדות המשפחה בידיעה שאם הוא לא יעשה זאת העולם לא יֵדע כי אלף שנים, דור אחר דור, כמעט כמעין חוק טבע, הצליחה המשפחה לשרוד.

כל פרק מפרקי הספר מוקדש לצאצא אחר של המשפחה החל מן הצאצא הראשון, הרופא ברוך הלוי שחי ופעל בליסבון, המשך בפילוסוף אוריאל שפינוזה וכלה בקומוניסט נתן שפינוזה. עשרות דמויות, הנושאות שם משפחה משותף, קמות ונופלות. לא רק שושלת שפינוזה נפרשת כאן אלא גם ההיסטוריה העולמית נחשפת במלוא תפארתה. הידע ההיסטורי של גלייכמן, סופר יהודי החי וכותב באוסלו, מאפשר לו לספר סיפור מרתק על מה שאנו מכנים בחיבה "יהדות התפוצות". אין כמעט מקום שבו לא דרכו רגליהם של השפינוציסטים הבדויים של גלייכמן – ליסבון, גרנדה, בודפשט ועוד.

האם יש חוט מחבר המפציע תחת פיצוץ עשיר שכזה של פרטים היסטוריים מעבר לשם המשפחה של הגיבורים? בציטוט המופיע כמעין הקדמה לספר מובאים דבריו של הסופר היהודי למחצה דנילו קיש: "דבר אינו חוזר על עצמו בתולדות האנושות, כל מה שבמבט ראשון נראה זהה הוא במקרה הטוב משהו דומה; כל אדם הוא כוכב בפני עצמו… הכול חוזר על עצמו ללא גבול ולעולם לא עוד".

משחק לחיים ולמוות. שחמט
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אדי ומצבי רוחו

ואכן, אם בדרך כלל מקובל לומר שאקדח המופיע במערכה ראשונה חייב לירות במערכה השלישית הרי שכאן האקדח המופיע במערכה הראשונה יופיע בדמות סכין במערכה השלישית. כך למשל רבקה, אשתו של הרופא חיים דה אספינוזה, נאבקת על חייה לאחר שבעלה הרופא הוצא להורג בשל קשר שהיה שותף בו כנגד הסולטן. היא מציעה להמר על חייה באמצעות משחק שחמט כנגד הסולטן. אם היא תנצח לא יאונה לה רע ואם תפסיד תוצא להורג. למרות שנשים בגרנדה של אז לא ממש למדו שחמט, היא הצליחה להיות בעמדת ניצחון מול הסולטן המיומן בשחמט. הסולטן פרש בהמצאת אמתלות שונות והיא זכתה בחייה.

הסצנה המצוינת הזו, אגב, שאובה כנראה מן הסיפור "משחק המלכים" של סטפן צוויג, שבו ד"ר ב' מפיג את שעמומו בשבי הנאצים באמצעות לימוד שחמט מתוך חוברת ישנה שמצא. על אף שהחוברת דלה, הוא משפר את יכולותיו באמצעות משחק שהוא משחק עם עצמו בראשו. לאחר שחרורו הוא עולה על סיפונה של אונייה ושם פוגש אלוף שחמט מיומן ומביס אותו.

בהמשך הספר, הדוד פרננדו (אחת מן הדמויות המרכזיות בספר) מרוויח את חייו בזכות השחמט לאחר שהחייט הזקן מתנדב להיות מוצא להורג על ידי הנאצים. הנימוק של החייט הוא שפרננדו ניצח אותו פעמים רבות בשחמט וכעת הוא גם רוצה להרגיש מנצח ולהקריב את חייו לטובת פרננדו. בהמשך יתפוס השחמט מקום מרכזי כאשר אדם בשם פרומביכלר, שהיה אמן שחמט מעולה, מפסיד דווקא לאדי שלא ניחן בתבונה יתרה. אדי הוא כמובן קיצורו של אדולף, ההוא מגרמניה. פרומביכלר בוחר להפסיד לו במתכוון משום שאדי נוטה למצבי רוח.

היהודי הנודד

למה בחר גלייכמן דווקא במשפחת שפינוזה? לאור הבחירה בשם הבדוי בנימין שפינוזה כפילוסוף המשפחתי הדגול, ברור כי מיד תעלה לתודעה המחשבה של הזיהוי עם הפילוסוף הלא־בדוי ברוך שפינוזה. מעבר לבחירה בשפינוזה בשל אפו היהודי – מוטיב האף חוזר על עצמו רבות בספר – הרי שבכל זאת יש דבר־מה מיוחד שהופך את שפינוזה לשם המשפחה המוענק לגיבורי הספר.

הגותו של שפינוזה הופכת אותו רלוונטי במיוחד לספר. שהרי שפינוזה היה דטרמיניסט שסבר שלכל דבר יש סיבה חיצונית ולפיכך אין לאדם רצון חופשי, מכוח היותו מוגבל בשל סופיותו של האדם. במובן זה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, כפי שהציטוט בראשית הספר מרמז. רעיון זה מתלכד יפה עם רעיון “היהודי הנודד“ שמוצג בספר בהרחבה. גלייכמן, בדומה לכותבים יהודים אחרים, לוקח את המיתוס הנוצרי הזה והופך אותו למיתוס יהודי מכונן. והתוצאה נאה למדי.

ובכל זאת, נקודה מסוימת הפריעה לי ברומן. הספר ארוך מאוד ועושר הדמויות לפעמים מוגזם ודומה לעוגה הנאכלת שוב ושוב. חוויית הקריאה שלי לא הייתה נפגמת להערכתי אם היו פחות דמויות בספר. נהיר לי שהספר מבקש לתאר אלף שנות היסטוריה, ובכל זאת קשה לעקוב אחר כל כך הרבה דמויות, במיוחד כשלכולן אותו שם המשפחה וחלק ניכר מהן רופאים. יותר מפעם אחת נאלצתי לדפדף על מנת להיזכר במי מצאצאי שפינוזה אנחנו עוסקים כעת. קשה גם לעקוב אחר רעיונות השוזרים את הסיפור לכדי יחידה אחת. לא כי אין כאלה, אלא בגלל שפעמים רבות העלילה סוטה לנקודה שולית ומתרכזת בה במשך מספר עמודים. אולי עריכה מהודקת יותר, המדגישה את ציר העלילה המרכזי, הייתה הופכת את הספר לטוב אף יותר.

בסיכומו של דבר מדובר בספר מעניין, משעשע ומחכים שפשוט כיף לקרוא אותו. גלייכמן מפגין ידע היסטורי מרשים ושולח את הקורא לספרים אמיתיים, שבהם הוא משבץ את דמויותיו הבדויות. לאחר קריאת פרקים מסוימים מצאתי את עצמי משוטט ארוכות בוויקיפדיה ואוסף בדלי מידע המאירים את הסיפור. סוציאליזם, גרמשי, פרויד, הסולטן מחמד השני, בלה קון ועוד דמויות היסטוריות רבות נמצאות בספר ומשתלבות בדרך כלל יפה בעלילה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה סיון תשע"ה, 12.6.2015