אשריך שנתפסת על דברי תורה | שלמה וילק

הרבנות הראשית הפכה לחבורת פקידים. כעת היא דורשת לסלק מתפקידו רב עיר החתום על כמה מן השינויים החשובים ביותר שהתרחשו בעולם התורני של העשורים האחרונים

פגשתי לראשונה את הרב שלמה ריסקין לפני חמש עשרה שנים, בשנה האחרונה לשליחותי החינוכית בטורונטו. הרב חיפש מישהו שיעזור לו להחליט האם כשר הדבר ללוות את נכדו לסרט הראשון מסדרת “הארי פוטר“ ויודעי דבר הפנו את הרב אליי, כמומחה לתחום. נפגשנו לכוס קפה, ולאחר שתיארתי בפני הרב את הרמזים והסמלים, את המסרים החינוכיים ואת עומקי הסוד של סדרת הספרים הבדיונית הזו, הזמין אותי הרב לנהל את בית הספר התיכון האזורי שהוא מקים באפרת. אחרי יומיים כבר הייתי בארץ, ונפגשתי עם הורים ואנשי קהילה, מנהלים ומורים.

מאז אני מלווה את הרב מדי יום, אז כמנהל בית הספר באפרת המונה כיום כחמש מאות תלמידים, וכיום כראש ישיבת ההסדר ‘מחנים‘, גם היא מבית ‘אור תורה סטון‘, המונה כבר למעלה ממאה תלמידים. שני המוסדות הללו מצטרפים לקשת שלמה של מוסדות חינוכיים־תורניים, תיכוניים ועל תיכוניים, ארגוני סיוע לנשים ותוכניות המכשירות שליחים לחו“ל, רבנים לקהילות בארץ ובחו“ל, ועוד. אבל מעל כל אלו – הרב ריסקין היה ממקימי העיר אפרת, שאליה עלה עם קהילתו ממנהטן, והוא מכהן כרב העיר אפרת למעלה משלושים ושתיים שנים.

למרות נסיעותיו הרבות לחו“ל, הספרים שכתב, השיעורים הרבים והתשובות לכול, הרב שותף בהווייתה של אפרת המונה אלפי משפחות, מכיר כל נער ונערה, מבוגר וזקן, והוא הרוח החיה בעיר גם כיום, יותר משלושה עשורים לאחר שהיה ממקימי העיר.

חותר בכל כוחו לתקן עולם. 
הרב שלמה ריסקין צילום: אדי ישראל

חותר בכל כוחו לתקן עולם. 
הרב שלמה ריסקין
צילום: אדי ישראל

איבדו קשר למציאות

שנים ארוכות אני טוען כי רבנים מבוגרים מדי מהווים נטל, וכי עליהם לפרוש ולתת מקום לצעירים. אולם מעולם לא חשבתי שזו שאלה של גיל בלבד, אלא של יכולת התחדשות והבנה של החברה המשתנה. במקרה דנן, מועצת הרבנות הראשית מבקשת לנשל את הרב מתפקידו לא בגלל זקנותו הקפואה ח"ו, אלא בגלל שהוא ממשיך להתחדש ולבקש שינוי כצעיר שבחבורה.

הזקנים שאיבדו קשר למציאות ומורים הלכות ללא עומק וללא חידוש הדביקו גם את הצעירים, וכולם עסוקים בביצור חומות הדת ובשמירת השערים, לא כדי לשמור על הקומץ שנותר בין החומות אלא בעיקר כדי למנוע מן האחרים והאחרות להיכנס בעדם בחזרה, ולהחשיך בעד אלו שנותרו שם. חוסר המענה למשבר הגיור, הפחד מהנהגה נשית, האימה מן האקדמיה, שיח פרוץ של צניעות המקצין והולך – כל אלה עומדים מול מציאות של גיורים פרטיים שדווקא מצליחים לקרב, נשים תלמידות חכמים המחנכות דור חדש של בנות המשרתות בצבא ולומדות תורה ביראת שמים, עולם תורני מעמיק הנתרם מן האקדמיה והוא היחיד המחדש ויוצר בעולם התורה, ושיח מרתק של יחסי גוף ונפש.

הרבנות הראשית איבדה כבר מזמן כל קשר למציאות התורנית. די לבחון את טופסי המבחנים לרבנות כדי לראות עד כמה הם מנותקים מעולם ההלכה, והעיד על כך גם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, לפני מספר חודשים. הראי"ה קוק חלם על רבנות ראשית שתהיה מגדלור לעם היהודי המתחדש בארצו, אולם זו הפכה לחבורת פקידים המנהלים באופן שערורייתי מבחנים להסמכה לרבנות ומערכת כשרות מינימליסטית. כך כבר טען מזמן הרב י"ד סולוביצ'יק, רבו של הרב ריסקין, כשסירב להיות הרב הראשי לישראל והתוודה בריאיון מפורסם לגאולה כהן ("מעריב", 1959) כי "רב ראשי הוא פקיד ממשלתי". עתה מבקשת הרבנות להתערב ולסלק מתפקידו רב עיר שחתר תחת ההנהגה הרוחנית וההלכתית המדשדשת בנושאי גיור, דת ומדינה, ושדרש הנהגה משמעותית ורלוונטית.

הקנאה, התאווה והכבוד

הרב ריסקין חתום על כמה מן השינויים הגדולים בעולם התורני כולו בעשורים האחרונים. נשים לומדות תורה ברוב מוסדות החינוך, הן מוסמכות להנהגות תורניות ושותפות יותר ויותר בשיח ההלכתי. רבנים שונים ממשיכים לצאת נגד התופעה, אולם גם הם נסחפים אחרי עוצמתה. רק אנשים קטנים וטרוטי עיניים עוד מתגעגעים לימים שבהם ההגמוניה הגברית שלטה בלימוד התורה. מאות שליחים בארץ ובחו"ל מביאים את הרוח היהודית שיש בה מרוח הסבא ומרוח הבנים לכל העולם במסגרת מכון שטראוס־עמיאל, נשים רבות זוכות למענה של תיקון עולם מפני בעלים ורבנים ודיינים ההופכים את ההלכה למקור מצוקה תחת ארגון "יד לאישה".

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, ולעתים אלו הקנאה לשם שמים, התאווה לשליטה על מחשבות והכבוד לתורה. איחלתי בעבר לרב דוד סתיו כי לא ייבחר לרבנות הראשית, כדי שלא להחיות את המוסד הכושל הזה, וכך היה. כבר לא משנה בעבורי אם הרב ריסקין יודח מתפקידו ותחתיו ימונו אנשים שדרך אמונתם מובילה לקטנות ולחוסר יצירה. הקהילה באפרת כמו גם הציבור הדתי לאומי כולו כבר לא יחזרו לאחור, משום שניכרים דברי אמת.

איני קורא למועצת הרבנות לחזור בה, גם איני מאיים כי אפעל נגדה, משום שקריאתי הקטנה הזו לא נשמעת כלל במגדלי השן הללו. ממילא החלטות המועצה והרבנות הראשית כבר מזמן לא משנות דבר בחברה הישראלית ובעולם התורה. הרב ריסקין ימשיך להיות רבם של אלו המבקשים אותו, והם רבים יותר מהמייחלים לדבריהם של הרבנים – שחלקם הגיע למעמדו בזכות תככנות פוליטית – המבקשים להרחיקו.

מעצורים מצד הדת

לא אוכל לסיים מבלי להתייחס לגופן של הטענות כנגד הרב, ולו בקצרה. תורת ישראל מעולם לא קפאה על שמריה, גדולי ישראל למדו מחכמות העולם ולימדו להקשיב לחכמת יפת באוהלי שם. עולם ההלכה ידע לשמור על מתח רוחני ודתי, אך לא לקרוע את החבלים המחברים אותו לעולם התרבותי המתחדש. בכל מקום שבו נלחמה ההלכה בתרבות ובהתחדשות היא ניצחה, בגלל שידעה להכיל ולקבל את היסודות הטובים ולהרחיק את המוץ. בכל מקום שבו ההלכה נלחמה בתרבות מלחמת חורמה וסירבה להקשיב לאורות הגנוזים שבה, היא נכנעה.

הראי"ה קוק כתב זאת במפורש ובמרומז אין ספור פעמים. כך למשל בשמונה קבצים א רפא:

התרבות מגלה היא צדדים רבים של טוב ושל אור בנפש האדם, במקום שהיה נחשב לרשע ופראות, וכשהיא מוצאה בנקודות הללו מעצורים מצד הדת והמוסר היא נלחמת בהם ומנצחתם.

הרב ריסקין מסור להלכה בכל ישותו, כמו גם רשת אור תורה סטון שהוא עומד בראשה, אולם בתמימותו ומתוך שכנוע פנימי עמוק הרב לא מביט אל הפוליטיקה של הדת, אלא חותר בכל כוחו לתקן עולם במלכות ש־די. בזה כוחו, ובזה חולשתו. אשריך הרב ריסקין שנתפסת על דברי תורה.

הרב שלמה וילק הוא ראש ישיבת ההסדר אור תורהמחנים ורב קהילת יעל בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"א סיון תשע"ה, 29.5.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 במאי 2015, ב-גיליון נשא תשע"ה - 929 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. שם טוביששכר

    מבקש ומתפלל שהרב ריסקין יישאר רב העיר שלי.

    • בס"ד י"ו בסיון ע"ה

      לר' יששכר – שלום רב,

      מצטרף אליך גם הרב אליעזר מלמד, המפליג בשבחו של הרב ריסקין במאמרו: 'לא לפסול ספר תורה', שפורסם היום באתר 'ערוץ 7',

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אגב, באתר המועצה הדתית של אפרת, מצאתי תשובה מעניינת של הרב ריסקין. הוא נשאל איך להתייחס למוצרים בהשגחת OU שאין להם אישור מהרבנות הראשית לישראל, והוא מורה שלא להשתמש בלי אישור הרבנות, משום שבחו"ל מקלים משום דחק גדול באיסור חדש וחלב עכו"ם, וכאן בארץ אין צורך להשתמש בהיתרים דחוקים אלה. לגבי ג'לטין, אומר הרב ריסקין, שאף שהוא אישית סובר שיש לאוסרו, אין הוא מונע את השימוש בו במקומות שתחת פיקוחו, משום שכרב העיר הוא מייצג את הרבנות הראשית ולא יאסור לרבים את מה שהרבנות הראשית מתירה.

      לאור נאמנותו של הרב ריסקין ויחסו החיובי לרבנות הראשית לישראל – אני חושב שקרוב לוודאי שבפגישה עם חברי מועצת הרבנות הראשית, יגיעו להבנה הדדית וייושרו ההדורים. כשנפגשים ומשוחחים הדברים נראים הרבה פחות מאיימים ממה שנראה ונשמע מהתקשורת. ואולי דווקא מהמשבר הזה תצמח ברכה וישועה.

  2. חומר על שיטתם בשאלות הגיור של הראי"ה קוק, הגרב"צ עוזיאל והגר"י הרצוג, הגר"י נסים, הגרא"י אונטרמן והגר"ע יוסף – בהערותיי למאמרו של הרב רונן נויבירט, 'השראה במקום דקדקנות', באתר זה (שם הבאתי גם תמצית מהחלטת מועצת הרבנות הראשית בעת פתיחת שערי ברית המועצות לעלייה. החלטה שהתוותה את דרכה של הרבנות הראשית עד היום).

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • על קבלה מליאה של עול תורה ומצוות כתנאי הכרחי לגיור – ראו גם במאמרו של הגאון רבי שלמה דיכובסקי (חבר בית הדין הגדול בדימ.), 'קבלת הגר וקבלת מצוות', באתר זה; ובשיעורו של הרב אליעזר מלמד, 'שמירת מצוות כתנאי לגיור', באתר 'ישיבה'.

  3. ישנו סיפור של צביה וילנסקי, על עכבר צעיר היוצא מחורו לראשונה בחייו ופוגש בתרנגול הקורא בקול, הוא נמלט מבועת אל אמו, אך זו מרגיעה אותו כי התרנגול בלתי מזיק לחלוטין. למחרת הוא יוצא שנית ורואה חתולה מגונדרת שופעת חיוכים, הוא חוזר לאמו ומספר על היצור הנחמד שפגש, אך הפעם אמו מזהירה אותו באזהרה חמורה שישמר לנפשו וישמור מרחק מיצורים כאלה.

    אני נזכר בסיפור זה מפעם לפעם, כמו למשל כאשר אני נתקל בטיפוסים זבי טוב לב ודאגה לכל גוי שעדיין לא התגייר ובאלה המחפים עליהם.

    מי שרוצה להבין טוב יותר את שאלת היתכנותו של הגיור הנידון, טוב יעשה אם יעיין במאמרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם ב'אקדמות' כ"ב – שערי גיור, על אלימות וכוונות טובות.
    http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/22/Avram.pdf

    • בין הפטיש לסדן

      בס"ד ט"ז בסיון ע"ה

      לינון – שלום רב,

      דומני שהעניינים לא כל כך פשוטים. לענ"ד מי שעוסק בגיור צריך לחוש לשני הכיוונים. מחד, לבדוק היטב אם המועמד מעוניין באמת לקבל עליו עול תורה ומצוות; ומאידך, להיזהר שלא לרחק בזרוע אדם שבאמת ובתמים רוצה להתקרב ליהדות.

      על הצורך בשיקול דעת שלא לטעות לא לימין ולא לשמאל, כותב הדיין הרב שלמה קריספין, בספרו 'מכתב שלמה' על הלכות גרים, שזכה להסכמותיהם של הגאונים: רבי יצחק יוסף, רבי שלמה עמאר, רבי דוב ליאור, רבי דוד לאו, רבי אברהם כלאב, רבי שלמה דיכובסקי, רבי דוד צדקה, רבי ברוך שרגא ועוד.

      וכך כותב המחבר בהקדמתו (עמ' כא):

      'ועוד הוסיפה יד ה' להרבות על ישראל מאות אלפים נדחי ישראל מזרע ישראל… ועוד זאת עלו עמהם שאינם יהודים בנישואי תערובת… גדל כאן כבר דור שני ושלישי של אינם יהודים על פי ההלכה, אבל אזרחותם ישראלית, שפתם ישראלית ומזדהים עם העם היושב בציון, למדים במערכת החינוך הישראלית, משרתים בצבא, ומשתלבים בכל מערכות החיים…

      מחד גיסא, ארץ חיינו שהיתה עד לפני כמה שנים המקום לשמירה מפני ההתבוללות שבגולה, מתקשה לשמור על העם היושב בציון, ובלא שימת לב בני ובנות ציון… מתערבים והולכים מין בשאינו מינו…

      מאידך גיסא, רבים מאותם בנים ובנות שהם מזרע יהודים שאינם יהודים ע"פ ההלכה, זועקים אלינו לעזרה. הם בגולה נחשבו ע"י הגויים כיהודים, סבלו וכונו בכינויי גנאי ונחשבו נחותי דרגא. . עתה שעלו לא"י הם גילו שאינם נחשבים ע"פ ההלכה כיהודים… בנפשם הם מזדהים כשייכים לעם היהודי, אבל נדחים על ידינו ואינם יכולים לישא מבני ומבנות ישראל הכשרים.

      בעיה זו היא אחת מהבעיות היותר מרכזיות בדורנו, והיא הולכת ומאיימת על שלימות העם היושב בציון… אלה מיימינים ואלה משמאילים. אלה סבורים שיש לגייר את כולם כאחד בלא כוונה לקיים מצוות כלל בדברים ריקים… ואלה סבורים שאין לקבל אלא את מי שדומה שגדל כל ימיו בעולם הישיבות ובתי אולפנא לבנות…

      ובאמת שיש לעשות כל שלאל ידינו לקרבם, להאיר להם פנים ולהראות באצבע את הדרך, לעודדם ולהנחותם. יש להקל את הדרך בנוהלי העבודה של כל משרדי הממשלה, זרועות השלטון, אולפני הגיור, בתי הדין, וכל העוסקים בגיור באמונה… אולם יש להיזהר שלא לוותר על גדרי ההלכה המסורה לנו מדור דור. . יש להיזהר מפני הפיתוי להקל להם שלא לפי גדרי ההלכה, ולמחר ימצאו שוקת שבורה כשיידחו על ידי חכמי ישראל והמוני ישראל שומרי המסורה…

      על כן יש לנו לעשות את שלנו מתוך זהירות וכבוד, וה' יעשה את שלו'. עד כאן דברי הרב המחבר.

      דומני, שכאן יכולתנו לסייע, לא בלחץ על בתי הדין, לא מימין ולא משמאל – אלא בהארת פנים וקירוב המבקשים להתגייר, בעצה ובעידוד, להקל עליהם את התקרבותם לתורה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כבוד הרב לוינגר

        אינני מבין את דבריך,

        כתבת: "מי שעוסק בגיור צריך לחוש לשני הכיוונים. מחד, לבדוק היטב אם המועמד מעוניין באמת לקבל עליו עול תורה ומצוות; ומאידך, להיזהר שלא לרחק בזרוע אדם שבאמת ובתמים רוצה להתקרב ליהדות."

        לא הבנתי את ההנגדה בין שני הצדדים, וכי אלו שני צדדים? אדם שבאמת ובתמים רוצה להתקרב ליהדות ודאי מעוניין באמת לקבל עליו עול תורה ומצוות.

        חוששני שהקטע שציטטת מספרו של הרב קריספין אינו מציג כיאות את הבעיה; מצוקתם של אותם אנשים שאינם יהודים על פי הלכה אינה עניין לשאלת הגיור. הם אינם ממזרים האסורים לבוא בקהל, הם גויים, וככאלה הם יכולים להתחתן עם גויים ככל אוות נפשם. המדינה יכולה להכיר בהם כבני נח ולתת להם מעמד מכובד. בקיצור, זה נושא לדיון אחר, שאינו קשור לשאלת הגיור.

        הבעיה הקשה שכן קשורה לשאלת הגיור, היא זו שבני ובנות ישראל מתחתנים עם אותם גויים. זו כמובן בעיה חמורה עד מאד.

        יש כאלה הסבורים שעלינו להזות מים קדושים על כל הגויים החיים בארץ ישראל, וכך להפוך אותם ליהודים בן לילה. [הגזמתי קצת, אבל רק קצת…].

        דומני שמי שחש מחויב להלכה ואינו פועל מתוך רגש בלבד ימאס בפתרון כזה, המחמיר את הבעיה ואינו פותר אותה.

        הגויים נשארים גויים לאחר הגיור שבצעו עבורם אותם טובי לב, והמלאכה היחידה המומלצת עבורם לאחר הטקס שעברו היא – גוי של שבת.

    • ראה בדברי הרב קריספין שהבאתי לעיל, ד"ה ובאמת שיש לעשות, ודו"ק ואכמ"ל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר shimloewinger@gmail.com

להגיב על בין הפטיש לסדן לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: