להבין את גודל השעה | הרב אריה שטרן

מניסיוני אני יכול לומר כי אין דבר מרתק יותר מלימוד גמרא בעיון. תוכנית נותן התורה הייתה שבדרך זו תשתלב התורה בהתפתחות העולם המודרני

צילום: נתי שוחט, פלאש 90

צילום: נתי שוחט, פלאש 90

על חשיבותה של מצוות תלמוד תורה אין צורך להביא ראיות, שהרי "תלמוד תורה כנגד כולם". אך צריך לחזור ולהבהיר את החשיבות של המצווה הזו ואת דרך קיומה, כדי שנצליח להאהיב את הלימוד, להרחיב את מעגל הלומדים ולחזקו.

במסכת אבות אנו לומדים שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה. מכאן ואילך נעשה לימוד התורה שבעל פה לצינור שדרכו עוברת המסורת מדור לדור. זו הייתה בעצם צוואתו של אחרון הנביאים, הנביא מלאכי, אשר מסיים את נבואתו בקריאה: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים". למעשה אומר הנביא בדבריו הללו כי לאחר תקופת הנביאים עובר שרביט ההנהגה אל החכמים ותורתם ואכן מאז מקובל על כולם שההתעסקות בתורה שבעל פה היא זו שנחשבת להמשכה של התורה שניתנה לנו בסיני.

יש מקור נפלא נוסף שממנו ניתן ללמוד על הערך העצום של לימוד התורה שבעל פה וכן על הגילוי שיסודותיה היו כבר לפני מסירת התורה בסיני. מקור זה נמצא במסכת מנחות (כט, ב), שם מובא שמשה רבנו חלשה דעתו בראותו את הקב"ה קושר כתרים לאותיות, וכאשר שאל לפשר הדבר נענה שזוהי תורתו של רבי עקיבא שעתיד לדרוש כתרי אותיות. מכאן שהיה רבי עקיבא משלב את התורה שבעל פה עם התורה שבכתב עד שהכול נחשב לרצף אחד, החל מפי הגבורה ועד בתי המדרש אשר בדור אחרון.

מותר להניח שכל מי שמקבל את הדברים באמונה ודאי ירצה להיות בעצמו שותף ולו במעט במפעל הגדול של העברת מסורת התורה שבעל פה, ויעשה זאת בשמחה על־ידי התחברות לרבנן ותלמידיהון בבתי המדרש העוסקים במלאכת קודש זו.

מתמקדים בעיון

לגבי דרך הלימוד כותב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה שאת עיקר עמלו ישקיע הלומד בגמרא. בלשונו: "שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר וכו'". מדבריו אלו אנו לומדים שלא בשינון טקסטים בלבד עסקינן, אלא עיקר הכוונה היא ללמוד אותם בשביל להמשיך לאחר מכן בהעמקה, בהסבר ובהבנה. בזה עסקו חכמי הדורות כולם – התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים, עד גדולי דורנו אנו.

בתקופתנו יש עוד יותר פתיחות ללימוד שדורש מחשבה ועיון, זאת משום שהידע והבקיאות לבדם איבדו מחשיבותם מול המחשבים העמוסים במאגרי מידע הפתוחים לכל דורש. בעל כורחנו נמצא שהערך המוסף שיש ללומד על המחשב הוא במאמץ המושקע בעיון, בהשוואה של דבר לדבר או בחילוק שצריך להגדירו. לשם כך נדרש הלומד להפעיל את כל הכישרונות שחנן אותו השם ועל רקע זה נראה שאפשר לומר שלא בכדי נפתחו בדורות האחרונים שערי העיון על ידי חכמי התורה. מסתבר שזוהי התוכנית של נותן התורה, שבדרך זו תשתלב התורה בהתפתחות של העולם המודרני, והרי זה בבחינת מה שאמרו חז"ל שנסתכל הבורא בתורה וברא את העולם.

מן הניסיון אנו יכולים לומר שבאמת אין לך דבר מרתק יותר מלימוד של גמרא בדרך של עיון מעמיק כאשר כל סוגיה נחשבת כנושא בפני עצמו. ואף על פי שהכול כבר נידון במשך הדורות, בכל זאת יכול הלומד העכשווי להקשיב לכל מה שנאמר לפניו וכננס על גבי ענק להוסיף ולחדש הסברים, השוואות וחילוקים שמהם ניתן להבין את היסוד לכל שיטה. ואם יזכה יוכל להראות איך כל המחלוקות שבין החכמים יתבררו באופן שניתן יהיה לראות כיצד אכן אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

דומה הדבר שכל מי שייכנס לתורה בשער הזה ימצא עניין רב בלימודו ויחווה בפועל איך ניתן לממש את מה שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה".

ארץ ישראל והתורה

רגיל היה מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק להביא את דברי הגמרא במסכת חגיגה (ה, ב) על הפסוק "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה, כי נשבה עדר ה'". שלוש פעמים מופיע בפסוק השורש דמ"ע כי שלוש דמעות הן: האחת על חורבן בית ראשון, השנייה על חורבן הבית השני והשלישית על ביטול תורה. על דמעה שלישית זו מסבירה הגמרא שכיוון שגלו ישראל ממקומם – אין לך ביטול תורה גדול מזה.

מכך ניתן להבין שהחזרה של ישראל למקומם, לארץ ישראל, נחשבת כקיומה של תורה. הרצי"ה היה מסביר שכדי לקיים את התורה בשלמותה צריכים ישראל להיות על אדמתם, במקום שאפשר לקיים בו את המצוות התלויות בארץ וגם את המצוות הנוגעות לחיי הציבור – הלכות מדינה וההלכות הנוגעות לבניית בית הבחירה. לשם כך מובן שיש צורך דחוף בהתחדשות גדולה בלימוד התורה, שיהא מקיף באופן מעשי את כל תחומי החיים של העם בארצו ובמדינתו.

זהו אם כן האתגר הגדול של תקופתנו, וכדי לעמוד בו צריך לעסוק בתלמוד תורה בגדלות ולחתור לכך שיצמחו גדולי תורה של ממש; תלמידי חכמים שיבינו את גודל השעה ויהיו מסוגלים לתת תשובות לשאלות החדשות המתעוררות בתקופה הגדולה הזו, ולהורות את הדרך הנכונה מתוך ידיעת התורה בשלמותה.

אלו אם כן שלושת הרעיונות שיכולים לרומם את הציבור להתחזקות הרצון ללמוד ולהגברת השאיפה להתפתח ולהעמיק בלימוד התורה: רצון להתחבר ולהיות שותף במסורת התורה שבעל פה; העניין הרב שיש בלימוד בדרך הנכונה; והחשיבות הרבה שיש ללימוד התורה בגדלות דווקא בתקופה מיוחדת זו שלנו.

הרב אריה שטרן 
רב העיר ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ד' סיון תשע"ה, 22.5.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 במאי 2015, ב-גיליון שבועות תשע"ה - 928 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. בדורינו דוקא בקיאות בשימוש הנכון במחשבים מאפשר הישלטות על הקטעים רבים, שקשורים לנושא מסוים, ועל הקשריהם לנתונים ידועים ולא להצטמצם לקטע בודד. לפי הבנתי משימה זו קרובה יותר מניסיוני בתחום אחר ללימוד מפרטים לכלל(הדרך של סיני) מללימוד מכלל לפרטים(סברות מפולפלות, הדרך של עוקר הרים).

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: