והונאת הגר מה תהא עליה | יצחק בן יוסף

סוגיית הגיור עודנה אקטואלית ומעורבות בה דעות, מחלוקות והשקפות כמו גם רגשות רבים. ספר חדש מציע מקורות, מברר את ההלכה ומוסיף לה פן מעשי

Screen-Shot-2015-05-18-at-5.13.32-PMמכתב שלמה

הלכות גרים

שלמה קריספין

אור עציון, תשע"ה 2015, 607 עמ'

נושא הגיור מעסיק את החברה הישראלית מאז קום המדינה, אבל הוא התעצם מאוד בעיקר לאחר העלייה הגדולה מחבר העמים וככל הנראה ימשיך להיות נוכח על שולחננו גם בשנים הקרובות.

לא מזמן השתתפתי בתפילה בשבת־חתן של נכד הגבאי באחד מבתי הכנסת בעירי. התבוננתי בפני אביו של החתן וראיתי שהוא לא היה נראה כמי שהשמחה במעונו. שרו אמנם את הפיוטים המתאימים, זרקו סוכריות והכול התנהל לפי הנוהל, אך הייתה בעיה אחת: הכלה איננה יהודייה. מוצאה במקור מחבר העמים והיא גדלה באחת ההתנחלויות בשומרון. לצערי ראיתי משפחות מסורתיות רבות שבתוכן חיים מי שאינם יהודים על־פי ההלכה.

חג השבועות הוא הזדמנות טובה לסקירת ספר שיצא לאחרונה ועוסק בהלכות גרים – "מכתב שלמה" מאת אב בית דין לגיור באזרחות ובצה"ל, הרב שלמה קריספין. לשם הגילוי הנאות: כותב שורות אלה יושב כדיין בהרכב אחד עם הרב המחבר.

הרב קריספין, ששימש תלמידי חכמים בבית המדרש בישיבת ההסדר "ניר קרית ארבע" ובבית המדרש "הארי פישל" בבית אריאל בירושלים, עוסק בנושא הגיור שנים רבות והוא מהמובילים בתחום. ספרו שלפנינו הוא בירור הלכתי מקיף המתייחס למקורות רבים, מוסיף את הפן המעשי ונותן מענה ברור להבנת הנושא וללמידתו בעמקות ובבהירות על כל פרטיו. הספר, שזכה להסכמות של רבנים מכלל החוגים, יכול לסייע לתלמידי חכמים העוסקים בהלכות גיור וכן לציבור שמבקש לעסוק בנושא זה לעומקו.

להחזיר עטרה ליושנה. כיתת לימוד לקראת גיור צילום: גרשון אלינסון, 
פלאש 90

להחזיר עטרה ליושנה. כיתת לימוד לקראת גיור
צילום: גרשון אלינסון, 
פלאש 90

סיבה מקרבת

הספר משלב דברי הגות והלכה ומחולק לשניים. חלקו הראשון עוסק בקיצור הלכות גרים, ובחלקו השני מבאר המחבר בהרחבה את הנושאים הנידונים. להלן אגע בכמה סוגיות מתוך הספר.

אחד הנושאים המורכבים בסוגיית הגיור הוא תהליך קבלת המצוות. בהלכה נאמר ש"מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", ומשום כך יש לדון מהם הנושאים הנדרשים לידיעה, והאם קבלת המצוות מחויבת.

שורש הדיון הוא בדברי הרמב"ם והשולחן ערוך: "גר שלא הודיעוהו המצוות ועונשם, ומל וטבל – הרי זה גר, שאין הודעת המצוות מעכבת". היו שרצו ללמוד מכך שקבלת המצוות אינה מעכבת. אלא שהפוסקים הסבירו שיש לחלק בין "הודעת מצוות" שאינה מעכבת ובין "קבלת מצוות" שהיא הכרחית. והיו גם שהסבירו שעצם מעשה המילה והטבילה הוא קבלת המצוות.

למעשה כתבו הפוסקים שיש חיוב לקבל מצוות, וכך פועלים בתי הדין כשהם בוחנים את כנות המתגיירים בקבלת המצוות, ומחייבים אותם שנית לקבל עליהם עול תורה ומצוות סמוך לטבילה. בעניין זה ניתן להקל קמעא את תהליך הגיור מבלי לשנות דבר במהותו. ניתן ליצור תנאים סביבתיים טובים המקִלים את קירובו של הגר לקיום המצוות ולא להשקיע בדחייתו.

שלא לנעול דלת

הנסיבות המיוחדות של העלייה בדורנו הביאו את הפוסקים לדון האם יש מקום להקל בקבלת גרים שהם מ"זרע ישראל", כלומר נולדו לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה. הרב המחבר דן בנושא זה, וכתב: "ומצווה להיזקק לגיורם של מי שהם מזרע ישראל – דהיינו שהוא בן נוכרית ואביו מישראל, ויש אומרים גם אם סבו, ולקרבם בשובה ובנחת, אין לדקדק עמהם כמו בסתם גר שיש לבדוק עמו אחר מניעיו ולדחותו לכתחילה כסדר 'מה ראית', ואף על פי כן יש לבית הדין להשתכנע שחפץ לשמור תורה ומצוות".

והביא המחבר פוסקי הדורות וביניהם הרב הראשי הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל בשו"ת פסקי עוזיאל שכתב: "לדברי הכול בני ובנות ישראל שנולדו מהנוכרית קרויים זרע ישראל, הלכך כשאביו הביאו להתגייר חוזר הילד לעיקר זרעו… הלכך אם בא לגיירו מצווה עלינו להזדקק לגרותו כדי לכפר עוון האב מאחורי הגרות ולבל ידח ממנו נידח". ועוד כתב: "ובדורנו זה אחראית וקשה מאוד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל… לצאת מכלל ישראל או להיטמע בגויים… ואדם שנטמע או שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריה מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות…" .

לא פעם קורה שהמתגייר או המתגיירת מציינים בפני בית הדין את רצונם לתקן מצב זה ולהחזיר עטרה ליושנה – להחזיר את עצמם למקורותיהם היהודיים. הם מציינים את שורשיהם היהודיים בפני הדיינים, ויש שמוסיפים פרטים מפורטים שהסבא היה מחסידות כזו או אחרת, ואף קרה שגוירו צאצאים של רב גדול וידוע אשר נינו הנוכרי נושא את שם המשפחה.

עוד יש להוסיף שרוב רובם של המתגיירים אינם בני דת אחרת, ורובם רואים את עצמם כחלק מהעם היהודי ממילא, שכן במדינות בחבר העמים הילדים מתייחסים במוצאם לפי דת האב.

והוסיף המחבר את נושא המגורים בארץ ישראל. הרב שלמה גורן זצ"ל ראה בכך חובה. ומעניין בהקשר זה סיפורו של הרב הראשי הרב יהודה איסר אונטרמן זצ"ל, שהיה רב באנגליה טרם עלייתו ארצה. שם הגר נשאר באותה סביבת חיים, כפי שהיה לפני גרותו, והרב אונטרמן התנגד נמרצות לגיור. אך כאשר היה בארץ ישראל שינה את דעתו וכתב: "אבל כשנעקר ובא להתגייר אצלנו כשהוא רחוק מסביבתו ,יש להתבונן היטב, כי בדיעבד הלכה כדברי האומרים כולם גרים הם".

חוכא ואיטלולא וחילול השם

אחד הנושאים הסבוכים בתחום הגיור הוא האפשרות לביטול גרות. כאשר יש אומדנא מוכחת שכל התהליך היה רמייה מתחילתו ועד סופו, והמתגייר עובר על המצוות בשאט נפש ומוכח מעל כל ספק שכל הקבלות שקיבל על עצמו היו מהשפה ולחוץ, יש מקום לדון האם מתברר למפרע שהתהליך לא היה תקף.

כך כתב הרב המחבר: "גר שנתגייר, האם גרותו סופית וחלוטה? בעניין זה כלה הדיו ונשתברו הקולמוסים. ויש בזה אריכות דברים ודעות חלוקות בין השיטות השונות ובפרט אצל האחרונים". והאריך גם הוא בזה בדפים רבים להסביר את הדעות השונות, ונביא את תמצית הדברים.

הנקודה המרכזית שבה יש לדון היא האם אנו מחילים בנידון זה את הכלל הידוע ש"דברים שבלב אינם דברים", שהרי הגר בתהליך הגיור אמר שהוא מקבל על עצמו את מצוות הבורא אלא שבלבו חשב אחרת.

רבי יצחק שמלקיס מלבוב טען בספרו שו"ת בית יצחק "שהכלל הזה אמור רק בעניינים שבין אדם לחברו, ומאחר שגרות היא בין אדם למקום – ורחמנא לבא בעי, דברים שבלב אף הם נחשבים כעיקר אף על פי שבפיו אמר אחרת".

לעומת זאת סירב הרב שלמה דיכובסקי, בהיותו חבר בית הדין הגדול, לדון בערעורים לביטול גרות כאשר הגרות נערכה על ידי בית דין שמוכר על ידי הרבנות הראשית, בטענה ש"כיצד יכול בית הדין לפשפש במעשיו של בית הדין כעבור שלושים שנה או יותר", ולדעתו הצטרף הרב עזרא בר שלום.

על נושא זה, של ביטול גיורים מחוסר הסכמה עם הדיינים עצמם, כתב הרב המחבר: "ולא אמנע מלומר את שיחי, שגם אנוכי הכותב הייתי צריך להתמודד עם רושמי נישואין שעל דעתם או על דעת רבותיהם המכהנים באותה העיר לא הכירו בגרות שנעשתה בבית הדין המיוחד לגיור, אף שהמתגיירת הייתה שומרת מצוות ולומדת במדרשה לבנות, ובן זוגה חותם של תורה ויראת שמים עליו, ושלחו אותה לבית הדין האזורי. ובית הדין האזורי סירב לדון בזה מחמת סמיכת ידם עלינו הדיינים, ובסיבוב חוזר שלחו אותם אלינו, אל בית הדין המיוחד לגיור, ודומה היה כחוכא ואיטלולא וחילול השם בעיני המתגיירים, ודמעתם על לחיים אין להם מנחם, והונאת הגר מה תהא עליה, אתמהה".

ויש עוד עניין מעשי המצטרף לזה: מתברר כי הנחיות הרבנות הראשית אינן מקוימות על ידי רושמי נישואין ואיש הישר בעיניו יעשה. הדבר מקשה על מציאת גורמים לרישום לנישואין, ופוגע קשות במעמד הרבנות הראשית לישראל. על מנת להתמודד עם מציאות זו כדאי להירשם לנישואין אצל אב"ד לגיור שמורשה גם לרשום נישואין.

אפשר לומר שמערכת הגיורים במדינת ישראל כיום, הנערכים על ידי בתי הדין לגיור בנשיאותו של הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף ופועלים מכוחו, פועלת בצורה יעילה ומושכלת ואין בה עומסי יתר של מבקשי גיור. עם זאת, כמובן שחשוב לחזק את נושא חיבור הגר לקהילה, למשפחה מלווה ולשיעורי תורה, וזהו המפתח להצלחת התהליך.

הרב יצחק בן יוסף הוא דיין בבית הדין לגיור. בעבר שימש ראש בית המדרש של הרבנות הצבאית ורב זרוע היבשה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ד' סיון תשע"ה, 22.5.2015

פורסמה ב-22 במאי 2015, ב-גיליון שבועות תשע"ה - 928, יהדות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: