גאולה מן הביבים | חיותה דויטש

בהיעדר חוט שדרה מוסרי, גם דאגה לילדינו עשויה להתגלגל לאגוצנטריות קפוצה ולשנאת זרים ולהמיט חורבן על האנושות

מהו ילד עבור הוריו? רעידת האדמה בנפאל והדיון הטעון רגשית על הפונדקאות שהתעורר בעקבותיה הציפו והנכיחו את עוצמת הרצון ההורי בילד. בפשטות, הורים מוכנים לעשות הרבה למען הילד שלהם. בראש ובראשונה כדי שייוולד, ואחר כך כדי שישרוד.

סרט באורך מלא וסדרת מתח מצוינת משקפים כל אחד בדרכו את הקשר וההזדקקות שבין הורים לילדיהם ואת השאלות המוסריות הכרוכות בכך. הסדרה "נחטפים" (Crisis) מספרת על קבוצת ילדי תיכון, רובם בנים להורים חשובים ורבי השפעה בוושינגטון הבירה, שנחטפת במהלך טיול מטעם בית הספר. המניעים והסיבות למבצע המסובך והמדויק באכזריותו מתבררים בחלוף הפרקים. מה שמתברר במהירות הוא הדבר שידענו קודם – הילדים הם המקום הפגיע ביותר שלנו, ההורים. אין דבר שהורים יסרבו לעשות למען ילדם ולמען האפשרות להציל אותו ממוות.

יוצא דופן מכלל זה הוא נשיא ארצות הברית, שבפרק השלישי של הסדרה פונה לשני גיבורי הסדרה – איש הסי.איי.אי ושותפתו מהאף.בי.איי – ואומר להם: “בתפקידי כנשיא ארה“ב נשבעתי להגן על אמריקה. את השבועה הזו עליי לקיים גם במחיר אובדן הבן שלי. תפקידכם הוא לדאוג שלא אעמוד בפני הדילמה“.

אלא שלא כל אחד הוא נשיא ארצות הברית. רוב ההורים מתקפלים נוכח הקונפליקט הנורא – שלום בנם מול שלום ארצם – ומאבדים חוט שדרה מוסרי. התפוגגותו של השיקול המוסרי בולטת מדי ומוגזמת עד כדי חוסר אמינות, ונועדה כנראה להעצמת הקונפליקט. מזל שיש נשיא ושני גיבורים הגונים כדי לאזן את התמונה.

אנושות נטולת עתיד וחסרת אופק. מתוך "הילדים של מחר" צילום: יח"צ

אנושות נטולת עתיד וחסרת אופק. מתוך "הילדים של מחר"
צילום: יח"צ

העקרות שבלב

בטלוויזיה מודיעים: האדם הצעיר ביותר בעולם נהרג בקטטה, בן 18 היה במותו. ההלם נורא, העולם כולו מתאבל עליו. שם הסרט הוא "הילדים של מחר", ובתרגום נאמן יותר למקור: ילדי האדם (Children of Men), והוא מבוסס על ספר בשם זה שכתבה הסופרת פיליס דורותי ג‘יימס.

השנה היא 2027. מגפה קטלנית, שהשתוללה עשרים שנה קודם לכן, הפילה חללים רבים ויצרה כאוס מוחלט בכל העולם. אנגליה היא יוצאת הדופן, בהיותה המדינה היחידה שמתקיים בה שלטון מסודר יחסית. יתר העולם חרב, מרוסק וצועד אל סופו: אחת מתופעות הלוואי של המגפה היא עקרות. במשך שמונה־עשרה שנה לא נולד בכל העולם כולו ולו ילד אחד.

בתי הספר בלונדון עומדים שוממים מחוסר שימוש, ומהווים מסתור לפליטים מכל העולם שבאים כדי לחפש מזון ומקלט. הפליטים הללו נרדפים ונכלאים על ידי השלטונות. הממשל הבריטי נאבק ברשעות ובאטימות בפולשים הזרים המאיימים על מקורות המחיה. הוא רודף גם כמה ארגוני מחתרת אנגליים, הנאבקים ברדיפת הזרים המכוערת. הרחובות מלאי אלימות, בני אדם יורים אלה באלה – תושבים במהגרים, מהגרים בתושבים. במקום להפנות משאבים להמשך הציווליזציה, מפנה האנושות את חיצי הקרב שלה נגד עצמה ויורה לעצמה ברגל. העקרות, מתברר במהרה, אינה אלא מטאפורה לאנושות נטולת עתיד וחסרת אופק.

מותו של האיש הצעיר ביותר בעולם מערער את גיבור הסרט, תיאו, והוא הולך לצרכן הסמים שלו, איש מבוגר החי במקום מבודד ומנותק. בדרכו חזרה הוא נחטף על ידי מחתרת קיצונית ונדהם לגלות שבראשה עומדת ג‘וליאן, אשתו לשעבר ואם בנם, שמותו במגפה לפני 18 שנה שבר את שניהם וריסק את נישואיהם.

ג‘וליאן מטילה לפתחו של תיאו משימה: להביא אל מקום מבטחים אישה צעירה שחורה בשם קיי, בת 18, מהגרת הנרדפת על ידי השלטונות. מקום המבטחים הוא אונייה העוגנת בלב ים ששמה הסמלי הוא “מחר“ (Tomorrow). ברגע נפלא ומפתיע מגלה תיאו מהי הסיבה שיש להגן על קיי: היא מראה לו בטן הריונית בחודש שמיני. רגע של תקווה לעולם ולאנושות. הסכנה כפולה – יש להגן על קיי לא רק מפני הרודפים מבחוץ, גם הלידה עצמה מסוכנת. בעולם הנוכחי, שכבר שני עשורים לא ידע לידות, אין כמעט אישה שאפשר לבטוח בה היודעת את מלאכת המיילדות.

הסיפור החזק והפשוט נושא בתוכו רובד סימבולי מטלטל: באופן כאוב ומדויק מראה הסרט עולם שאין לו מחר, וכיצד שורש העקרות הביולוגית המסתורית שפקדה את העולם הוא בעקרות הלב. עולם שלא מכוון את עצמו כלפי עתיד, שלא דוחה סיפוקים ורצונות למען עולם עתידי טוב יותר, הוא עולם המשמיד את עצמו.

האחר הוא התקווה

באחת הסצנות היפות בסרט מגיע תיאו לביתו המפואר של בן דודו ניגל כדי להשיג ממנו אישורי מעבר לעצמו ולקיי. ניגל הוא בעל תפקיד בכיר בשלטון, שלביתו התגלגלו בדרך כלשהי אוצרות אמנות – יצירות מופת של רמברנדט ושל פיקאסו, שניצלו אחרי שנחרבו כל המוזיאונים הגדולים. "איני יכול לסבול את המחשבה", אומר ניגל לתיאו, "שבעוד כחמישים־שישים שנה לא ייוותר על הגלובוס הזה בן אנוש חי שיוכל ליהנות מהיצירות הללו".

בין הבית המפואר של ניגל וארוחות היוקרה המוגשות בו, לבין העוני, הזוהמה והמוות האורבים לדרי הרחוב חסרי המזל שורר ניגוד נורא. האסוציאציה המיידית היא תיאורם של חז"ל את אלימלך ממגילת רות, "פרנס הדור" הבורח למואב בסרבו לחלוק עם שכניו את התבואה האגורה באסמיו: "אלימלך, מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ [ישראל] לחו"ל" (בבא בתרא צא ע"א).

במגילה, ממש כמו בסרט, שורש העניין הוא קפיצוּת היד והלב. מה אתה עושה כשאתה במצוקה, האם תאגור את התבואה לילדיך או תחלוק בה עם זרים? שנאת זרים פורצת תמיד במקומות של טראומה ומצוקה ומהווה מבחן לאנושיות, מוסריות וגדולת הנפש. אם תעמוד האנושות במבחן, האתגר יצעיד אותה קדימה. אם תיכשל – תקרוס לתוך עצמה ותגווע, ללא עתיד.

התחמקותו האלגנטית של "טוב", הגואל המסתורי מהמגילה שמסרב לגאול את רות הגיורת, מבטאת את אותו עניין עצמו. הכלתה של רות הזרה, המואבייה, בתוך עם ישראל היא מפתח עתידי לגאולה, כפי שיודע כל מי שמכיר את מדרשי דוד. הביולוגיה והמוסר טוענים אותה טענה ממש: הכלת הזרים יש בה מבט קדימה, אל העתיד, וההסתגרות מפניהם אומרת כיליון (או מחלון) ומוות. חברה מסתגרת, שאינה מאפשרת עירוי של דם טרי ממקומות אחרים לתוכה, היא חברה חולה, המסכנת את עתיד צאצאיה.

והרי זו בדיוק הדילמה העומדת ביסוד שני הסרטים: הורי הילדים הנחטפים צריכים להכריע בין טובת ארצם לטובת הילד הפרטי, והשלטון בבריטניה צריך להחליט אם יהיה רחום ויפנה משאבים להצלת העולם כולו או ידאג רק לאנשיו הוא. המחשבה על הדור הבא כרוכה תמיד במבחן מוסרי. ובפרפרזה לפסוק הידוע מן המגילה: "אם יגאלך, טוב יגאל". הטוב גואל.

 ——-

"הילדים של מחר" (Children of Men)

אלפונסו קוארון, בריטניה 2006

נחטפים“ (Crisis)

ראנד רביץ, ארה“ב 2015, יס אקשן

 —-

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ו  אייר תשע"ה, 15.5.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 במאי 2015,ב-גיליון בחוקותי תשע"ה - 927, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: