עדות מן הכבשנים | שלום רוזנברג

על פי הגות הרמח"ל, ההיסטוריה רצופה בתנועות מרד נגד אלוהים, שסופן לקרוס ובאופן פרדוקסלי להביא דווקא להכרה בו

השורות הבאות יונקות מהגותו של הרמח"ל, אלא שכמובן גם הסובייקטיביות שלי מעורבת בהן. הבה נדמיין מחשב המשפיע רבות על עתידנו, מחשב הפועל על פי שתי תוכנות העובדות בעת ובעונה אחת. האחת, תוכנה א', מגיבה למעשינו על פי כללים של שכר ועונש. השנייה, תוכנה ב', היא בעלת שיקולים גבוהים יותר, והיא מתערבת לעתים בתוכנה א' ומשנה את החלטותיה. לתחום השיפוט של תוכנה א' יכולים אנו לשייך את הפסוק "ומפני חטאינו גלינו מארצנו" ואת סדר הקללות שבפרשתנו. הסבל הינו תוצאה של החטא. אך במסגרת תוכנה ב', הגבוהה יותר, יכולים אנו למצוא משמעות אחרת לאותה המציאות (תהילים מד, כג): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה". קדושי השואה לא נהרגו בשל עונש, אלא נהרגו "עליך" – בגלל היותם יהודים, בגלל ששמו של הקב"ה נקרא עליהם.

האם ניתן לחשוף את סודה של ההיסטוריה העולמית – את תוכנה ב'? כך היה עונה לשאלה זו הרי"ד סולובייצ'יק, בשפה שקדמה לעידן המחשב: ההיסטוריה היא שטיח קיר מרהיב ביופי התמונות הארוגות בו, אלא שאנו מסוגלים להסתכל בו רק מהצד הלא נכון וכך מתגלית לעינינו מערבולת של קצוות חוטים חסרי משמעות וסדר. באחרית הימים נוכל אולי להסתכל מהכיוון הנכון ולראות את השטיח במלוא הדרו, אך כיום – "הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג). את זאת הלוא למדנו בספר איוב, וחזרנו ושיננו עם מותם של עשרת הרוגי המלכות, ורבי עקיבא בראשם.

איור: גונן מעתוק

איור: גונן מעתוק

מערכות עוקבות

אך הרמח"ל לא הסתפק בתשובה זו. לדעתו, ההיסטוריה היא מעין מעבדה עולמית שבה האנושות צריכה לעבור דרך כל האלטרנטיבות האפשריות הכוללות גם ניסיונות למרד כנגד הקב"ה. האלילות הייתה ודאי אחד הניסיונות הראשונים בשרשרת. לשלבים הבאים דאגו הדתות והפילוסופיות השונות וגם המחשבה האנושית, על גאוותה ויומרותיה. ההיסטוריה פורשת את עצמה במעין מחזה תיאטרלי, שבו מערכות חדשות עוקבות זו אחר זו. כל "מערכה" כזו היא עידן בציוויליזציה האנושית, המציע אופציה קיומית והגותית חדשה ומהווה אתגר למאמין ומלכודת חדשה לאדם.

כיצד מסתיימת כל מערכה? הרמח"ל קבע לדעתי עיקרון מופלא: לפני מעבר למערכה הבאה, כל ציוויליזציה חייבת להגיע לפרדוקס ההורס אותה ולהוכיח שהיא איננה אלא אשליה או הזיה. מי שכמוני היה עד לכישוף הקומוניסטי ששלט על האינטלקטואלים בעולם לא יכול שלא להתפלא כיצד נפלה ציביליזציה זו, ולא בעקבות מלחמה עם אויבים מבחוץ!

את הפרדוקס הבא ליקטתי מאחד מסיפוריו של יצחק בשביס זינגר: "זיידל הראשון". ברקע הסיפור עומדים ספקותיו הדתיים של זיידל וחוזה שהוא "חתם" עם השטן. בשעת מותו מופיע השטן לקחת את נפשו. אז מבין זיידל את האמת ומכריז: "אם אתה קיים, סימן שגם הוא קיים". השטן מנסה לבטל טיעון זה ואומר: זה לא קל וחומר, הוא מופרך! אך זיידל בשארית כוחותיו צועק: "זה כן קל וחומר, אם אתה קיים – הוא קיים". בקיומו, אומר זיידל, הופך השטן עצמו לעֵד לקיומה של ישות קדושה! מה פשר פרדוקס זה? האם ייתכן שמסקנה מוזרה ופרדוקסלית כזו פורצת גם מהכבשנים?

אויבי השטן

ב"פלנטה האחרת" הגשים הנאציזם את הרוע השטני. האמנם רוע שטני? אכן. הטענה "הלא מדעית" כביכול שלפנינו התגלמות השטן בדמותו של הצורר ימ"ש נראית לי אמיתית יותר ואף רציונלית יותר מהסברים אחרים המוצעים לנו. וכמו בפרדוקס של "זיידל הראשון", צעקה חרישית של משמעות בוקעת אלינו מן הגיהנום! מתמיה להיווכח עד כמה גורמים שונים מתאמצים כל כך "להיכנס" לאושוויץ. מדוע התעקשו הפולנים שנים כה רבות להעלים את העובדה שיהודים נרצחו שם? לשם מה שואפים מסדרים קתוליים לבנות מנזרים באושוויץ? שאלות אלו היו עבורי חידה, עד שיום אחד הבנתי את אשר אולי הם עצמם לא הבינו.

לא זכינו לראות בעינינו את השכינה יורדת על הר סיני, מצביעה עלינו ומכריזה “עמי אתם“. אולם “זכינו“ לראות את השטן יורד אלי אדמות ומכריז עלינו, העם היהודי – “אתם אויביי“. וכך, כשהשטן בוחר דווקא בנו לאויב, הופך הוא עצמו עֵד לכך שאנו העם הנבחר! אכן, יש אנטישמים בעולם. אולם קיימים לא מעט “גויים“ ישרים ומוסריים שהפנימו פרדוקס זה. הם מבינים שמי שלא היה מועמד להילקח לאושוויץ איננו מהווה אופציה רוחנית בשביל האנושות! או אז מתחיל המרוץ לזכות בכבוד האולטימטיבי – להיות מוכרז כ“אויב“ על ידי השטן.

האם רק אנו נרדפנו על ידי הנאצים? הלוא גם רבים אחרים נרדפו על ידיהם? נכון, אך אנו נרדפנו לא בגלל השתייכותנו הפוליטית ולא בגלל היותנו סכנה לגרמניה. אנו נרדפנו רק בגלל היותנו יהודים, לרבות תינוקות וזקנים שלא יכלו “להרע“. אך לא זו בלבד. נניח שכפי שטענו הנאצים היהודים היוו “סכנה ביולוגית“ לאנושות. אך מדוע להתעלל ביהדות? מה מקור התאווה לחילול ספרי תורה ושאר קודשי ישראל? כאן נעוצה המשמעות הייחודית והחרישית של השואה. השטן הופיע והצביע עלינו כאויביו. והשטן אכן זיהה נכונה את אויביו. זהו הקול הפרדוקסלי שאותו שומעים אנו בוקע מהטרגדיה ומהכאב.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ו  אייר תשע"ה, 15.5.2015

פורסם ב-15 במאי 2015,ב-גיליון בחוקותי תשע"ה - 927, מילה בפרשה / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. להזכירך: גם צוענים הושמדו…

  2. שמואל לרמן

    עד כמה האדם המאמין יכול להפוך כל טרגדיה בלתי מוסברת לסוג של הוכחה. אבדנו את האינסטינקטים הבריאים של בן אנוש והפכנו לשכל מופשט. לו ניתנה האפשרות לשלום רוזנברג להציץ דרך חור המנעול למשך עשר שניות בתא גזים בפעולה, הוא לא היה מעלה בדעתו את הרעיון הזה אלא תוהה על אמונתו – וזו התגובה האמתית והטבעית שצריכה להיות כשמדברים על השואה.

    • קריסת האמונה באדם?

      בס"ד ג' בסיון ע"ה

      השואה באה בשיאן של כמה מאות שנים בהן הציב העולם את האדם במרכז, כמקור הטוב והמוסר. תנו לאדם חופש, השכלה, תרבות ומדע, ותראו איזה עולם יפה ונאור הוא ייצור.

      וראינו.
      אחת האומות המתקדמות ביותר בהישגיה התרבותיים והמדעיים, דוקא היא רתמה את הישגי המדע ליצירת מערכת משוכללת של עינוי והשמדת המונים. ושאר האומות התרבותיות עמדו מנגד באדישות, ונעלו את שעריהן בפני הפליטים. אומה אחרת, שחרתה על דגלה צדק חברתי, יצרה אימפריה של דיכוי וטרור – כל זוועות ימי הביניים החשוכים היו כאין וכאפס לעומת מה שהצליח ליצור 'האדם הנאור',

      אין לאנושות תקנה אלא בענווה. בהכרה שלא כוחו ועוצם ידו של האדם עשו לו את החיל הזה, ולא חכמתו ותבונתו בלבד יביאוהו אל הטוב והישר. כשהאדם מכיר שיש מנהיג לבירה, הוא מבין שכוחותיו ניתנו לו כדי למלא את השליחות שמסר לו בורא העולם: 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי'.

      ויש תקווה.
      דוקא הטראומה הנוראה שעבר העולם. 20 מיליון הרוגים במלחמת העולם הראשונה; 60 מיליון חללי המלחמה השניה; זוועות השואה ואימי ה'גולאג'; הנשק הגרעיני שיצר 'מאזן אימה' – כל אלה הביאו את העולם לתהליך של התפכחות. העולם המערבי נבהל מעצמו והחל להיגמל מתאוות המלחמה שלו. אומות שתפארתן היתה על מלחמות וכיבוש, גילו שהן יכולות 'לכבוש את העולם' בכלכלה משגשגת, 'כיבוש' המביא ברכה להן ולעולם.

      שבעים שנה של רגיעה עולמית יחסית, מעידות לכאורה שהאנושות למדה משהו, ויש לקוות שהלקח שנלמד ימשיך ללוות את האנושות בשאיפה לעולם של שלום וצדק, עולם שבו כחזון הנביאים: 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: