כתבי עת – 927 | יואב שורק

סקירת כתבי עת ישראלים –  

תוקפים את הפיקציה

ציוןרבעון לחקר תולדות ישראל, פ / א, תשע"ה

עורכים: מיכאל טוך, עזרא מנדלסון, נדב נאמן, ורד נעם

החברה ההיסטורית הישראלית, 168 עמ'

*

כתב העת "ציון" הוא מהוותיקים והנכבדים שבכתבי העת האקדמיים בישראל, והוא מתרכז בהיסטוריה של עם ישראל. עיקרו עשוי ארבעה מאמרים רחבי יריעה, פרי עטם של החוקרים ציפי קויפמן, יונתן מאיר, עמנואל אטקס ואסף ידידיה. קויפמן עוסקת במסעו של הבעש"ט לארץ ישראל כפי שתואר במסורות חסידיות שונות. הידע ההיסטורי על מסע זה – שנגדע כנראה בקושטא, שבה שב הבעש"ט על עקבותיו – אינו קיים, והמחקר אינו עוסק בו כלל. המחקר עוסק באופן שבו משקפות אותו המסורות השונות, שכולן מתארות תהליך מורכב שבו יש יומרה ומשבר, תפיסות עולם חסידיות בשאלות מפתח של יחס למשיחיות, דרכי עבודת השם, העלאת ניצוצות ועוד. מאיר עוסק בתולדות הדפסתו של ספר "ליקוטי תפילות" ובמשמעויות שנלוו לו, וידידיה מגולל את פרשת חייו המרתקת של דרשן שנשכח – צבי הירש דיינוב (1831־1877), שנודע גם כ"מגיד מסלוצק".

דיינוב היה דרשן בעל כושר רטורי נפלא, דבר שהביא לו שומעים רבים בתחילת דרכו, אבל בניגוד לחלק מבני אומנותו היה דיינוב גם מבקר חברתי ובעל עמדה: הוא אימץ את רוח ההשכלה המתונה. בעודו בחבלים השמרניים של רוסיה דרבן את שומעיו ללמד את בניהם חכמות ומלאכות ולצאת מתחום המושב, ובעברו מאוחר יותר לאזורים שבהם גילה התרופפות בזיקה ליהדות הטיף לשמירת מצוות ולזהות יהודית. דיינוב שילם מחיר אישי כבד על עמדותיו, שעוררו בשלב מסוים את זעמם של כמה מנהיגים רבניים, ונדד בעקבות קהליו החדשים מתחום המושב הרוסי אל פולין ומשם לברלין, לפאריס וללונדון. שם הצליח לאחר תלאות לקנות לו מעמד, רק כדי להיפטר מן העולם בעקבות מחלה קצרה בגיל צעיר. מאמרו של ידידיה מאיר פינה נידחת למדי בכתיבה ההיסטוריוגרפית, המתכתבת עם זאת עם כל רוחות הזמנים באופן מאלף.

את השלווה האקדמית מפר מאמרו של אטקס, שכולו התקפה נמרצת, דעתנית וחריפה על התפיסה שלפיה הגאון מווילנא ותלמידיו החלו תהליך שהטרים את רעיונות הציונות והטיף לפעולה אקטיבית לשם הגאולה בארץ ישראל. רעיון זה, שמקובל מאוד בחוגי "מרכז הרב" ושהחוקר אריה מורגנשטרן הוא נושא דגלו האקדמי, מוצג על ידי אטקס כמסורת סינתטית ומאוחרת, מיתוס שנבנה על ידי שלמה זלמן ריבלין, האיש שמאחורי ספר "קול התור". אטקס טוען שתלמידי הגר"א שעלו לארץ לא עשו זאת בשליחות רבם, ובוודאי לא ממניעים של קידום הגאולה; שספר "קול התור" הוא פיקציה הנשענת בדרך שולית על מקורות בכתבי הגר"א; שמשפחת ריבלין מתהדרת ביומרה שאין לה כיסוי; ושאריה מורגנשטרן – ובמידה מסוימת גם רפאל שוחט – הציבו עמדה מחקרית שמניחה את המבוקש ושאינה עומדת בסטנדרטים של המחקר. התגובות, יש לנחש, עוד תגענה.

———

היגיינה, חיילים והפלות

 עיונים בתקומת ישראלמאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, 24, תשע"ה

עורך: אבי בראלי, מכון בן גוריון, 372 עמ'

*

ב"עיונים בתקומת ישראל" לא פחות מארבעה עשר מחקרים, הסובבים סביב התרבות, החברה והפוליטיקה של היישוב והמדינה, ונוגעים בשלל שאלות מרתקות. חלק ממחקרי הספר קרובים מאוד אל השיח הציבורי העכשווי: כאלה הם סקירתו של חזקי שוהם על המושגים "דת", "חילוניות" ו"מסורת" כפי שהם מופיעים בשיח הישראלי, דיונה של שירי גורן על ההתנגדות וההומור המגולמים בסדרה "עבודה ערבית", הפולמוס של שמוליק לדרמן עם פרשנותו של אלחנן יקירה את חנה ארנדט ומחקרה של רבקה נריה בן שחר על האופן שבו נשים מחדשות ריטואלים דתיים – סביב "סעודות האמֵנים". אחרים מאירים לראשונה פרשיות שכוחות, או מפנים את המבט לפינות ולנקודות מבט הרחוקות מאוד מאלו שהכול רגילים בהן: הקריירה הפוליטית של פנחס לבון (יחיעם ויץ); תנועת "ההיגיינה הרוחנית" (מעין רפואה־מונעת בתחום בריאות הנפש) בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים (יעקב מרגולין ואליעזר ויצטום) או הניסיונות הנואשים של ערביי הארץ להקים לתחייה את נמל יפו, שאותו סגרו כחלק ממאורעות 1936, סגירה שהביאה להקמת נמל תל אביב (תמיר גורן).

רגיש ואנושי, ולוחם המחרף את נפשו חייל במבצע "צוק איתן" צילום: אי.פי.אי

רגיש ואנושי, ולוחם המחרף את נפשו
חייל במבצע "צוק איתן"
צילום: אי.פי.אי

מיהו החייל הישראלי? האם הוא גבר בוגר המוסר את נפשו בקרב הרואי למען הכלל או יחיד, ילד בעצם, המבקש לשרוד במציאות הנוראה של המלחמה? זו כמובן אינה שאלה של מציאות אלא של דימוי והלכי רוח. מחקרן של ציפי ישראלי ואלישבע רוסמן סטולמן עוקב אחר דמותו של החייל הקרבי הישראלי כפי שהשתקף בטקסטים ובתמונות שהופיעו ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" ממלחמת לבנון הראשונה ועד למבצע עופרת יצוקה. המחקר מעניק גיבוי לאינטואיציות רווחות: במהלך שנות התשעים עורערה דמות החייל הגברי והמגן על העם ואומצה יותר ויותר תפיסה הרואה בו אינדיבידואל שורד, בן של אמא. בשנות האלפיים התהליך הזה התהפך, והתוצאה היא מאוזנת יותר. מדובר באדם בעל פנים וזהות, ולא סתם "חייל", והוא גם רגיש ואנושי; אבל הוא שב להיות גבר לוחם המחרף את נפשו למען הכלל. מה השתנה? ככל הנראה, סבורות החוקרות, מקור השינוי הוא בעיקר התנפצות אשליית השלום של אוסלו בראשית האינתיפאדה השנייה, וההכרה בכך שהכרח הלחימה ילווה אותנו עוד שנים ארוכות. ואולי, הן מציעות, גם התגברות כוחה של הציונות הדתית ביחידות הלוחמות השפיעה על איזון מחודש של ערכי הכלל והפרט, הבן והגבר.

מחקר מרתק נוסף הוא זה של לילך רוזנברג פלדמן, על תופעת ההפלות והיחס אליהן ביישוב העברי בשנות השלושים והארבעים. נושאים אלה נדחקים לא פעם מהכתיבה ההיסטורית, אף שהם גונזים בתוכם לעתים את רוח התקופה בדרך שאין לה תחליף. בהעדר אמצעי מניעה אפקטיביים באותן שנים היו ההפלות נפוצות בכל שכבות היישוב, והילודה הייתה נמוכה, גם "בקרב עובדי האדמה שלנו, השכבה אשר אצל כל עם בריא היא בית היצירה של הדורות", כלשון אחד מבני התקופה. המחקר מביא מקורות רבים, עומד על היקף התופעה ומבקש לעמוד על סיבותיה. המהירות והקלות שבה התנפצה המשפחה היהודית המסורתית רבת הילדים מעניינת, וכמוה גם הפניית תשומת הלב לכך שבעידן ה"בייבי בום" במערב, לאחר המלחמה, ניצולי השואה בישראל הסתפקו לא פעם במשפחות קטנות – גם בשל היעדרה של מסגרת משפחתית רחבה שתתמוך בגידול הילדים.

————

נשות חסידי גור

בדדבכל דרכיך דעהו, כתב עת לענייני תורה ומדע, 29, כסלו תשע"ה

עורך: עלי מרצבך, אוניברסיטת בר אילן, 
217 עמ' (עברית) + 59 עמ' (אנגלית)

*

כתב העת בד"ד מבקש להעצים את המפגש בין תורה ומדע, ונועד "לאנשים שומרי מצוות הפתוחים לתחומי ההשכלה הכללית ומעוניינים בהגות ובמחקר של העולם המודרני". המסגרת הזו יוצרת אקלקטיות גדולה, שכן יכולים להופיע בה מאמרים המציגים פנים של מדעי הטבע במפגש עם ההלכה או התלמוד מצד אחד, ועיונים הגותיים הקשורים לדילמות אתיות או פילוסופיות במפגש שבין תורה למודרנה מצד אחר. כקורא אני מוצא את התמהיל הזה מבלבל ודומני שהוא מונע מבד"ד להציב סדר יום או להיתפס כגורם שבו מתפתח שיח מסוים – כאשר חלק ממאמריו יכלו לעטר את דפי "תחומין", העוסק בעיקר בבירורי הלכה, וחלק אחר את אחד מכתבי העת העוסקים במדעי הרוח. אמנם, ייתכן שאין מאחורי הסתייגות זו אלא תסכול של הדיוט שכמותי מול החומרים המתמטיים והלוגיים המורכבים המאפיינים את החוברת, שבהחלט תרתק את המאיון העליון של השכלתנים.

כיצד נשות גור מתמודדות עם ההיררכיה בחסידות? מאה שערים צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

כיצד נשות גור מתמודדות עם ההיררכיה בחסידות? מאה שערים
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

במישור ההגותי, פותח הגיליון במסה קצרה של דרור פיקסלר על מקומה של ידיעת המדעים בבניית התודעה הדתית. הרמב"ם כידוע מיקם את מדעי זמנו – "מעשה בראשית" – כמפתח ליראת ה' ולאהבתו. פיקסלר מבקש לבחון האם קביעותיו של הרמב"ם רלוונטיות גם למדע בן זמננו, השונה כל כך מהמדע האריסטוטלי של הרמב"ם. החלק העברי של הגיליון מסתיים בסקירה מקיפה של אלישע האס על ספרו של מיכאל אברהם "אלוהים משחק בקוביות", הדן באבולוציה. האס מסכם בהרחבה את כל נימוקיו של אברהם, מעיר על אריכות החיבור, ומדגיש שספרו של אברהם, לצד ספרו הוותיק של דניאל שליט "ארץ ושמים", מהווים קפיצת מדרגה בדיון הישראלי על המפגש בין אמונה, מדע ופילוסופיה.

מלבד אלה, הקובץ מכיל בין השאר עיון לוגי־מתמטי ארוך ומורכב בשאלת אופן ההכרעה כאשר אין רוב בין החולקים, פרי עטם של איתי ליפשיץ ומרדכי שוורץ; עיון הלכתי־רפואי המבקש לקבוע כי ה"צהבת" שבשלה דוחים את רוב הבריתות אינה מצדיקה זאת ((אבישי גרינצייג); עיון משפטי בשאלת השוויון בנטל – כלומר "החרגות מטעמים דתיים בהסדרים בעלי תחולה כללית" – בשיטות משפט שונות ובהלכה (שאול בר אילן); ומחקר מרתק של נאווה וסרמן על האופנים השונים שבהן נשות חסידות גור מתמודדות עם ההיררכיה המקובלת בחסידות גור, שבה הנשים טפלות לבעליהן ומחונכות להיות כנועות כלפיהם.

ערבים, חרדים, פולחן

סוגיות חברתיות בישראל, 19, חורף תשע"ה

עורך: דן סואן, החוג לסוציולוגיה־אנתרופולוגיה, אוניברסיטת אריאל, 239 עמ'

המעיין, נה / ג, ניסן תשע"ה

עורך: יואל קטן, מכון שלמה אומן בישיבת שעלבים, 117 עמ'

בית מקרא, נט /ב, תשע"ד

עורך: יאיר הופמן, 175 עמ'

*

בשל קוצר היריעה נציין רק בקצרה לעוד שלושה פרסומים: ב"סוגיות חברתיות בישראל" שלל מאמרים הקשורים כמעט כולם במפגש בין חלקים שונים של החברה הישראלית, מאמרים שקשה להפריז בחשיבותם לעתידה של החברה שלנו. סוגיית מקומם של ערביי ישראל מוצפת בכמה מחקרים בכתב העת, החל בבדיקת אופני הזיקות בין יהודים לערבים במכללות בישראל, ההבדלים ביזמות בין יהודים לערבים בגליל, והיבטים של הוראת הערבית בבית ספר תיכון יהודי – הכול במתכונת של מחקרים במדעי החברה. גם תוכנית ההידברות בין דתיים לחילונים באוניברסיטת בר־אילן נבחנת באחד המחקרים.

ב"המעיין" החדש מאמר מעניין על הרב יוסף צבי דושינסקי, ששימש רב העדה החרדית משנות השלושים ועד לפטירתו. משה ארנוולד סוקר את יחסיו המורכבים של הרב דושינסקי עם המדינה שבדרך ומוסדותיה, עם אתגרי מלחמת השחרור ועם הרבנות הראשית.

ב"בית מקרא" החדש מעיין שמר אריאלי ב"פרי עץ הדר" המקראי, שאותו הוא מזהה עם אצטרובל הארז, ומעמיד זאת בהקשר של פולחנים שונים מן המזרח הקדום – כחלק מתפיסה שלפיה מצוות ארבעת המינים מתייחסת לפולחנים אליליים ומעניקה להם הקשר חדש, כמו שמצאנו במצוות רבות אחרות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ו  אייר תשע"ה, 15.5.2015

פורסם ב-15 במאי 2015,ב-גיליון בחוקותי תשע"ה - 927, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: